משנה עירובין ה ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת עירובין · פרק ה · משנה ז | >>
מי שהיה במזרח ואמר לבנוכ, ערב לי במערב, במערב ואמר לבנו, ערב לי במזרח, אם יש הימנו ולביתו אלפים אמות, ולעירובו יותר מכאן, מותר לביתו ואסור לעירובו.
לעירובו אלפים אמה ולביתו יותר מכאןכא, אסור לביתו ומותר לעירובו.
הנותן את עירובו בעיבורה של עיר, לא עשה ולא כלום.
נתנו חוץ לתחום, אפילו אמה אחת, מה שנשכר הוא מפסיד.
מִי שֶׁהָיָה בַּמִּזְרָח, וְאָמַר לִבְנוֹ: עָרֵב לִי בַּמַּעֲרָב;
- בַּמַּעֲרָב, וְאָמַר לִבְנוֹ: עָרֵב לִי בַּמִּזְרָח;
- אִם יֵשׁ הֵימֶנּוּ וּלְבֵיתוֹ אַלְפַּיִם אַמּוֹת, וּלְעֵרוּבוֹ יוֹתֵר מִכָּאן,
- מֻתָּר לְבֵיתוֹ, וְאָסוּר לְעֵרוּבוֹ.
- לְעֵרוּבוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה, וּלְבֵיתוֹ יוֹתֵר מִכָּאן,
- אָסוּר לְבֵיתוֹ וּמֻתָּר לְעֵרוּבוֹ.
- הַנּוֹתֵן אֶת עֵרוּבוֹ בְּעִבּוּרָהּ שֶׁל עִיר, לֹא עָשָׂה וְלֹא כְּלוּם.
- נְתָנוֹ חוּץ לַתְּחוּם, אֲפִלּוּ אַמָּה אַחַת,
- מַה שֶׁנִּשְׂכַּר הוּא מַפְסִיד:
- נְתָנוֹ חוּץ לַתְּחוּם, אֲפִלּוּ אַמָּה אַחַת,
מי שהיה במזרח, ואמר לבנו - לערב לו במערב,
- במערב, ואמר לבנו - לערב לו במזרח,
- אם יש ממנו לביתו אלפיים אמה, ולעירובו יתר מכן -
- מותר לביתו, ואסור לעירובו.
- לעירובו אלפיים אמה, ולביתו יתר מכן -
- מותר לעירובו, ואסור לביתו.
- אם יש ממנו לביתו אלפיים אמה, ולעירובו יתר מכן -
- הנותן את עירובו,
- בעיבורה של עיר - לא עשה כלום.
- נתנו חוץ לתחום -
- מה שנשכר - הוא מפסיד.
עיבורה של עיר - היא התוספת שמוסיפין על המדינה, ואז יהיה מידת אלפים אמה לכל רוח שווה עם הנוסף עליה כשהיא עגולה ונרבע אותה, או שיש בתים חוצה לה כמו שביארנו בתחילת הפרק שתצא המידה מן הבית החיצון, וכשנתן העירוב באותה התוספת הרי הוא כאילו לא עשה עירובו והוא כמו אנשי המדינה וילך אלפים אמה לכל רוח.
ואמרם חוץ לתחום - אינו רוצה לאלפים אמה, אבל רוצה חוץ לעיבורה של עיר שבו קדם דברינו.
מה שנשכר הוא מפסיד - לפי שאם עשה עירובו בריחוק אלף אמה על דרך הדמיון מביתו שיש לו במדינה ברוח מזרח, יש לו ללכת במזרח שלושת אלפים אמה, אלף עד העירוב ואלפיים ממקום העירוב, ולא ילך ברוח אחר רוצה לומר ברוח מערב אלא אלף, ואותן האלף שהרויח במזרח הפסיד אותן במערב, וכבר ביארנו זה העניין פעמים.
ודע כי זה הדבר יהיה כאשר אמרנו, בתנאי כי כשנמוד ממקום העירוב שנתן אותו על דרך הדמיון במזרח המדינה אלף אמה הגיע המידה לסוף המדינה או חוצה לה, אבל אם הגיע המידה לקצת המדינה הרי הפסיד כל המדינה, ואין לו ללכת במדינה לצד המערב אלא לסוף אלפיים ממקום העירוב, וזכור זה העיקר:
מי שהיה במזרח - בשדה, וקדש עליו שם היום והוא רחוק מעירובו יותר מאלפים והרי אין עירובו עירוב כיון שאינו יכול לילך וליטלו, הויא ליה שביתתו בביתו שהרי בתחום ביתו הוא עומד ומסתמא בביתו ניחא ליה שתהא שביתתו כשאין עירובו עירוב:
אסור לביתו - למנות מביתו אלפים לכל רוח:
בעיבורה של עיר - באחד מן הבתים העומדים בתוך ע' אמה ושיריים:
לא עשה ולא כלום - שהרי בלא עירוב נמי יש לו מן העיר אלפים לכל רוח, וכל העיר עם עיבורה נחשבים לו כארבע אמות:
נתנו חוץ לתחום - חוץ לעיבורה של עיר, והכי מפרש לה בגמרא:
מה שנשכר - לרוח זה מפסיד לרוח שכנגדה. שהרי מונה מן העירוב אלפים לכל רוח ואם נתנו בסוף אלף למזרח נמצא שכלות אלפים של מזרח בסוף שלשה אלפים לעיר ונשתכר אלף ואלפים של מערב כלות בסוף אלף של מערב העיר והפסיד אלף. וקמ"ל דאין העיר עולה בחשבון האלפים של מערב אלא כולה כד' אמות. והני מילי כשאין כלות האלפים שמן העירוב לצד העיר אלא בסוף העיר או חוצה לה, אבל אם כלות באמצע העיר או באיזה מקום בתוכה אינו יכול לילך בתוך העיר אלא עד מקום שכלות האלפים אמה של עירוב ותו לא, כדתנן בסמוך:
ואמר לבנו. מבעוד יום. רש"י:
מותר לביתו. ודמיא לדתנן בפ"ב משנה ד' ולא דמי לדתנן בפ"ד מ"ז וכעין שחלקתי שם בין אותן המשניות בשם התוס' כ"כ רש"י בכאן וז"ש הר"ב ומסתמא בביתו ניחא ליה דכל שיודע ביתו ניחא לי' כו':
ולביתו יותר מכאן. ובגמ' פריך היכי משכחת לה שיהיה קרוב ממקום ערובו ויהיה רחוק יותר מביתו ומתרץ כגון דקאי ביתו באלכסונו שראובן עומד במזרח ביתו וערובו מושך למערב יותר מביתו ואעפ"כ פעמים שהאלכסון רב והוי ביתו רחוק ממנו יותר מערובו:
מה שנשכר. ל' הר"ב שמן הערוב לצד העיר כלומר למערב הערוב:
(כ) (על המשנה) לבנו. מבע"י. רש"י:
(כא) (על המשנה) ולביתו כו'. ובגמרא היכא אשכחת לה כגון דקאי ביתו באלכסונו שראובן עומד במזרח ביתו וערובו מושך למערב יותר מביתו ואעפ"כ פעמים שהאלכסון רב והוי ביתו רחוק ממנו יותר מעירובו:
(כב) (על הברטנורא) כלומר מערב הערוב:
מי שהיה: במזרח. טור א"ח סי' תי"א:
ואמר לבנו לערב וכו': ומה שפי' ר"ע ז"ל מי שהיה במזרח וכו' הוא פרש"י ז"ל וכתב עוד בסוף לשונו והא דמשמע בשלהי מי שהוציאוהו אמר שביתתי רחוק מאלפים ה"ז לא יזוז ממקומו ה"מ בבא בדרך כיון דבמקום פלוני לא יכול לכנוס דרחוק מאלפים היה ובמקום רגליו לא הוה ניחא ליה דליקניה ליה אין לו שביתה כלל לפיכך לא יזוז ממקומו אבל בעומד בביתו ועירב במקום שאינו עירוב יש לו שביתה בביתו דמסתמא בביתו ניחא ליה דליקני כשאין עירובו עירוב כדתנן בפ' בכל מערבין גבי נתגלגל חוץ לתחום ספק מבעוד יום ספק משחשיכה ה"ז חמר גמל ולא קתני לא יזוז ממקומו שמעינן מינה דאם אינו עירוב יש לו שביתה בביתו ע"כ: ובגמ' קס"ד למזרח למזרח ביתו למערב למערב ביתו נמצא שביתו עומד בינו לבין עירובו בשלמא הימנו ולביתו אלפים ולעירובו יותר מכאן משכחת לה דמטי לביתיה שהיה יכול לילך לביתו בלא עירוב אבל לעירוביה לא מטי. אלא הימנו ולעירובו אלפים אמה ולביתו יותר מכאן היכי משכחת לה הא ודאי עירובו מרחיק טפי א"ר יצחק מי סברת למזרח למזרח ביתו למערב למערב ביתו לא למזרח למזרח בנו למערב למערב בנו רבא בר שילא אמר אפי' תימא כדמעיקרא כגון דקאי ביתא באלכסונא בינו לבין עירובו משוך עירובו למערב יותר מביתו ואע"פ כן פעמים שהאלכסון רב והרי ביתו רחוק ממנו יותר מעירובו כזה % לעירובו אלפים אמה ולביתו יותר מכאן מותר לעירובו ואסור לביתו פי' הרא"ש ז"ל ואסור לביתו פי' לדין ביתו וה"ה נמי אם היה בתוך תחום ביתו אסור לדין ביתו אלא אגב דנקט ברישא ולעירובו יותר מכאן תני נמי בסיפא ולביתו יותר מכאן ע"כ:
הנותן את עירובו בעיבורו וכו': תוס' פ' שני דר"ה דף כ"ג ובטור א"ח סי' ת"ח:
נתנו חוץ לתחום מה שנשכר הוא מפסיד: כך צ"ל. וחוץ לתחום מפר' בגמ' חוץ לעיבורה של עיר דאי חוץ לתחום ממש הא ודאי אין. עירובו עירוב וכל שאין עירובו עירוב הרי הוא כתחום ביתו: ועיין בספר לבוש החור סימן תי"א: וכתב הרמב"ם ז"ל במתני' דבסמוך ואם על דרך דמיון בין מקום השביתה ובין המדינה ק' אמה ונכנסה המדינה תוך האלפים ילך המדינה כולה וחוצה לה אלף ות"ת ותשעים ושש אמות ע"כ וכן משמע מפי' שהביא ר"ע ז"ל בסמוך אבל ה"ר יהונתן ז"ל כתב ואע"פ שאנו אומרים שכל העיר כד' אמות דמיא אין אנו רוצים לומר שנחשוב אותה כד' אמות ויפסיד מן האלף שלצד מערב אותן הד' אמות אלא כונתו לומר שאין העיר כלל מן החשבון ע"כ ועיין עוד שם במה שכתב עליו שם המגיה שצריך לדקדק בדבריו: ולשון הגמ' משלימין סתם כמו שכתב ר"ע ז"ל וביד פ' ששי דהלכות עירובין סי' ג' ה':
יכין
מי שהיה: בין השמשות:
ערב לי במערב: ר"ל וכבר אמר מבעו"י לבנו שיערב לו במערב שלצד ביתו:
ואסור לערובו: דמדאי אפשר לבוא ביה"ש לעירובו, אינו עירוב, ולפיכך מסתמא ניחא לי' שביתתו בביתו. ולא דמי לאילן (פ"ד מ"ז). דלא יזוז ממקומו דהתם ודאי לא ניחא לי' שביתתו בשדה (תי"א). והא דא"צ שיגיע לשם כשירוץ אפי' הוא תוך אלפים, כי התם ה"ט דהכא הא מניח שם עירוב:
ולביתו יותר מכאן: כגון שעומד בקרן דרומית מזרחית מביתו. ועירובו שבקרן דרומית מערבית מביתו, אינו רחוק ממקום עמידתו רק אלפי' ואלפי' או פחות מביתו כזו
[ציור]פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
ומותר לערובו: מיהו אסור דקתני אין ר"ל דאסור לילך לביתו דאלמה לא, הרי עכ"פ ביתו הוא תוך ב' אלפים מעירוב, אלא ר"ל שאסור מדין ביתו ודחשבינן ב' אלפים לכל צד ממקום עירובו ולא ממקום ביתו. וה"ה דאפי' היו ביתו ועירובו תוך אלפיים ממקומו נמי דינא הכי, דכיון דרצה שיקנה מקום עירובו, נתבטל תחומיו שסביב לביתו, רק נקט בסיפא ולביתו יותר מכאן אגב רישא (עי' רא"ש):
הנותן את ערובו בעיבורה של עיר: תוך ע' אמה וד"ט:
לא עשה ולא כלום: דבל"ז העיר ועיבורה אינן עולין במדת התחום, בין שדר כאן או בעיר:
נתנו חוץ לתחום: ר"ל חוץ לעיבור העיר:
מה שנשכר הוא מפסיד: ר"ל מה שנשכר לרוח א' מפסיד לרוח שכנגדה, דהרי יש לו מעירובו אלפים לכל רוח, א"כ בהניח עירובו אלף אמה מביתו למזרח, יש לו ג' אלפים אמה למזרח ביתו, ונמצא שהרוויח רק אלף אמה למזרח, נגד זה הפסיד עי"ז רק אלף אמה בצד מערב מביתו. וקמ"ל דאין מדת העיר גופה עולה בחשבון האלפיים, כשכל העיר מובלעת תוך תחומו, אבל כשכלו האלפיים תוך העיר, אינו רשאי לילך רק עד שם:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת