משנה עוקצין ג ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת עוקצין · פרק ג · משנה ג | >>
נבלת בהמה טמאה בכל מקום, ונבלת העוף הטהור בכפרים, צריכין מחשבה ואינן צריכין הכשר.
נבלת בהמה טהורה בכל מקום, ונבלת העוף הטהור והחלב בשווקים, אינן צריכין מחשבה ולא הכשר.
רבי שמעון אומר, אף הגמל והארנבת והשפן והחזיר.
נִבְלַת בְּהֵמָה טְמֵאָה בְּכָל מָקוֹם, וְנִבְלַת הָעוֹף הַטָּהוֹר בַּכְּפָרִים, צְרִיכִין מַחֲשָׁבָה וְאֵינָן צְרִיכִין הֶכְשֵׁר. נִבְלַת בְּהֵמָה טְהוֹרָה בְּכָל מָקוֹם, וְנִבְלַת הָעוֹף הַטָּהוֹר וְהַחֵלֶב בַּשְּׁוָקִים, אֵינָן צְרִיכִין מַחֲשָׁבָה וְלֹא הֶכְשֵׁר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אַף הַגָּמָל וְהָאַרְנֶבֶת וְהַשָּׁפָן וְהַחֲזִיר.
נבילת בהמה - טמאה בכל מקום,
- נבילת העוף הטהור - בכפרים,
- צריכין מחשבה, ואינן צריכין הכשר.
- נבילת בהמה טהורה - בכל מקום,
- ונבילת העוף הטהור, והחלב - בשווקים,
- אינן צריכין לא מחשבה, ולא הכשר.
- רבי שמעון אומר: אף הגמל, והארנבת, והשפן, והחזיר.
- נבילת העוף הטהור - בכפרים,
כבר הודעתיך כי כל מה שיטמא טומאה חמורה אינו צריך הכשר. ונבלת העוף הטהור כבר ביארנו בראשון של מסכת טהרות שהיא מטמא אדם בבית הבליעה ועל כן אינה צריכה הכשר, אבל הן אוכלין טמאין בלא הכשר בלתי שיגע בה מה שיטמא אותה, וכן נתבאר בגמרא נדה (דף נא.) "דלא בעיא הכשר מים, ולא הכשר שרץ", רוצה לומר שהיא טמאה כאוכלים טמאין בלתי שיגע בה שרץ ולא שאר טומאות.
ועניין אמרו בכל מקום - במדינות ובכפרים.
והעיקר מה שזכרתי לך כי כל מה שדרכו להאכל במקום אחד ולא יאכל במקום אחר, הוא צריך מחשבה במקום אשר לא נתפרסם שם אכילתו.
ואמרו בכאן והחלב - רוצה לומר חלב בהמה טמאה, לפי שהוא מטמא כמו בשרה ועל כן אין צריך הכשר, כמו שיבאר עוד בסוף הפרק.
ורבי שמעון אומר, כי בשר הגמל והארנבת והשפן והחזיר אין צריכין מחשבה בשוקי המדינה, לפי שידוע הוא אכילתם במדינה.
ואין הלכה כרבי שמעון:
בכ"מ. בין בכפרים בין בשווקים:
ונבלת העוף הטהור בכפרים. בפ"ק דבכורות (דף י.) ובפ' בא סימן (דף נ.) מייתי לה ולא גרסינן בהך רישא והחלב דליכא למימר ביה א"צ הכשר דאי בחלב נבילה הא אין מטמא טומאה חמורה דכתיב (ויקרא ז) יעשה לכל מלאכה ואמאי לא ליבעי הכשר ואי בשחוטה ומשום שכבר הוכשר הא מתניא לעיל ומייתי לה בפ' העור והרוטב (דף קכח.) חזר ר"ע להיות שונה כדברי ר' יהודה דהכשר שחיטה לא מהני לחלב משום דאכתי לאו אוכל הוא דבכפרים לאו בר אכילה הוא עד דחשיב עליה:
צריכים מחשבה. דסתמייהו לאו לאכילה קיימי ואין צריכין הכשר מים ולא הכשר שרץ לפי שסופם לטמא טומאה חמורה ובפ' בא סימן (דף נא.) יליף לה מזרעים ובפ' דם שחיטה (דף כא:) פריך גבי נבלת בהמה מחשבה ל"ל לטומאה קלה היא גופה טמאה היא ומשני כגון דאיכא פחות מכזית נבילה וצרפה לפחות מכביצה אוכלין דבין האי והאי הוי כביצה ומכ"מ חשיב סופו לטמא טומאה חמורה כיון דאילו מצטרף לה כזית מטמא:
בשווקים. שיש רוב עם הבאים לשוק איכא טובא דאכלי נבלת עוף טהור וחלב ומשום הכי לא בעי מחשבה והכשר נמי לא בעי דנבלת עוף טהור לא בעיא לא הכשר מים ולא הכשר שרץ משום דסופה לטמא טומאה חמורה וחלב נמי נהי דהכשר שרץ בעי דאפילו חלב נבילה אין בו טומאת נבילות כדתניא לעיל מ"מ הכשר מים לא בעי כגון חלב שחוטה דהוכשר בשחיטה אבל בכפרים דבעי מחשבה בעי הכשר דלא הוכשר בשחיטה כדפרשינן לעיל משום דהוי הכשר קודם מחשבה:
נבלת בהמה טמאה בכל מקום - בין בכפרים בין בשווקים:
צריכין מחשבה - דסתמייהו לאו לאכילה:
ואינן צריכין הכשר - לא הכשר מים ולא הכשר שרץ, שאין צריך ליגע בהן דבר טמא לטמאן, שסופן לטמא מעצמן טומאה חמורה. ואם תאמר, בשלמא נבלת עוף טהור דאינה מטמאה אלא בבית הבליעה, ניחא דצריכה מחשבה לטמא טומאה קלה. אלא נבלת בהמה דמטמאה במגע ובמשא, מחשבה למה לי, לטומאה קלה, היא גופה טמאה היא. הא מלתא משני בגמרא פרק דם שחיטה, כגון דאיכא פחות מכזית נבילה, וצירפה לפחות מכביצה אוכלים, דבין האי והאי הוי כביצה, דלהכי צריך מחשבה, ומכל מקום חשיב סופו לטמא טומאה חמורה ואינה צריכה הכשר, הואיל והיה אפשר לצרפה לכזית:
בשווקים - שיש רוב עם הבאים לשוק, איכא טובא דאכלי נבלת עוף טהור, ואכלי חלבים:
אינם צריכין לא מחשבה - דלאכילה הן עומדים:
ולא הכשר - דנבלת עוף טהור סופה לטמא טומאה חמורה, דמטמא בגדים בבית הבליעה, וחלב מיירי בחלב טמאה, דמטמא ה החלב כבשר, כדלקמן בפרקין, הלכך אינן צריכין הכשר:
רבי שמעון אומר אף הגמל וכו' - אינן צריכין מחשבה בשווקים, דאיכא רוב עם ואכלי להו. ודלא כתנא קמא דאמר נבלת בהמה טמאה בכל מקום ולא מפיק להני. ואין הלכה כר' שמעון:
נבלת בהמה טמאה. כתב הר"ב משמא דגמרא פ' דם שחיטה [בכריתות דף כ"א] כגון דאיכא פחות מכזית נבלה וצרפה כו' אבל כזית וצרפה ליכא למימר. ומהניא מחשבה שיטמא האי כביצה אוכלים אחרים. אפילו לא יגעו האוכלים רק בצירוף ולא צריך שיגעו בנבלה. דמדנקט במתני' עם נבלת עוף טהור. משמע דומיא דנבלת עוף טהור כלומר דצריך מחשבה כמו על עוף. ולכך נקט פחות מכזית. תו' שם [ד"ה כגון] ועוד תירצו מכח לשון הברייתא דהתם:
בהמה טמאה. אף החיה בכלל כדמוכח מפלוגתא דר"ש. וכן אתה מוצא בלשון הכתוב. כדאיתא פרק בהמה המקשה [דף ע"א]:
ונבלת העוף הטהור. ול"ג הכא והחלב. דליכא למימר ביה א"צ הכשר. דאי בחלב נבלה. הכא אין מטמא טומאה חמורה. דכתיב (ויקרא ז') יעשה לכל מלאכה. [עיין בפי' הר"ב משנה ט'] ואמאי לא לבעי הכשר [ובשחוטה הא תנן לעיל דצריכה] הר"ש. וכ"כ [רש"י] בפ"ה דכריתות דף כ"א. דהתם מייתי לה למתני' בגמרא. וכן הוא שם בספרים:
ואינן צריכין הכשר. כתב הר"ב שסופן לטמא כו' וילפינן לה כדפי' הר"ב בריש טהרות:
והחלב בשווקים. כתב הר"ב מיירי בחלב טמאה. וכן פי' הרמב"ם. ולפי מ"ש במתני' דלעיל דבטהורה הכשר שחיטה לא מהני. דבכפרים לאו בר אכילה הוא. איכא לפרושי הכא אף בחלב טהורה שחוטה. וכ"פ הר"ש ז"ל וחלב נמי נהי דהכשר שרץ בעי. דאפילו חלב נבלה אין בו טומאת נבלה כדלעיל. מ"מ הכשר מים לא בעי. כגון בחלב שחוטה דהוכשר בשחוטה. אבל בכפרים דבעי מחשבה. בעי הכשר. דלא הוכשר בשחיטה. כדפי' לעיל. משום דהוי הכשר קודם מחשבה. ע"כ. וכ"כ ג"כ הרמב"ם עצמו בחבורו פ"ג מהט"א [הלכה ג']. ועיין בפי' הר"ב משנה ט':
(ה) (על הברטנורא) דאילו חלב טהורה שחוטה, אף דאין צריך מחשבה ולא הכשר מים, הכשר שרץ מיהא בעי:
נבלת בהמה טמאה וכו': וכתב ה"ר יהוסף ז"ל צריכין מחשבה פי' כי אין רגילים לאכול נבלת בהמה טמאה כגון חמור וסוס שחוט על כן צריכין מחשבה אבל נבלת בהמה טהורה רגילין לאוכלה על כן אין צריכין מחשבה וכן אמרי' נמי גבי נבלת העוף הטהור חמור יותר מן הטמא וע"כ נ"ל דגרסת הדפוס עיקר פי' דלא כאותן הספרים שראה הוא ז"ל דברישא גרסי טהורה ובסיפא גרסי טמאה. ובגמרא פ"ק דבכורות דף י' כולה מתני' וכתבו שם תוס' ז"ל נבלת בהמה טמאה בכל מקום ונבלת העוף הטהור בכפרים צריכין מחשבה ואין צריכין הכשר והחלב לא גרסי' דליכא למימר ביה דאין צריך הכשר דאי בחלב נבלה הא אינה מטמאה טומאה חמורה דכתיב יעשה לכל מלאכה ואמאי לא ניבעי הכשר ואי בשחוטה ומשום שכבר הוכשר הרי שנינו בפ' העור והרוטב חזר ר' עקיבא ליהיות שונה כדברי ר' יהודה והכשר שחיטה לא מהניא לחלב משום דאכתי לאו אוכל הוא דהא בכפרים לאו בר אכילה הוא עד דחשיב עליה ובמשנת טהרות לא גרסי' ליה עכ"ל רש"י ז"ל וכתבתיו לפי שיש פרושים שאינו כתוב בהן ושמא אחרי כן הוגה עכ"ל ז"ל. (א) וה"ר אלי' מפריש פי' דשפיר גרסי' ליה ומיירי בחלב נבלה חיה דסיפה לטמא טומאה חמורה כדאמרי' שלהי פ' חטאת העוף ת"ל ואכול לא תאכלוהו מי שחלבה אסור ובשרה מותר יצאת חיה שחלבה ובשרה מותר תוספות חיצוניות. ואיתא ג"כ בכריתות שם דף כ"א וכן פי' שם רש"י ז"ל ג"כ דל"ג והחלב בכפרים ואע"ג דתנינן לה גבי שווקים דמשמע הא בכפרים צריך מחשבה לא תנן לה ברישא דלא מיתני ליה אינו צריך הכשר דאי בחלב נבלה וכו' ע"כ. אבל הרגמ"ה ז"ל נראה דגריס לה שפי' והחלב והשומן בכפרים שאינם עשירים ואין אוכלין עופות ולא שומן לפי שמצניעין אותו לנר או למלאכה צריך מחשבה לטמא טומאת אוכלין הואיל ואין ראוי לאכילה לכל. ואין צריך הכשר כדאמרי' כל שסופו לטמא טומאה חמורה אין צריך הכשר ע"כ. ואיתא בנדה פ' בא סימן (נדה דף נ') וגם שם כתבו תוס' ז"ל מה שכתבתי כבר בשמם ובסוף כתבו וגבי כרכים גרסי' ליה ומיירי בחלב שחוטה דכיון דאין צריך מחשבה הוי אוכל ומתכשר בדם שחיטה ע"כ. פי' כרכים היינו שווקים דמתני'. ושם ביד בהלכות טומאת אוכלין פ"ג כתב מהרי"ק ז"ל שהנוסחא האמתית בספרי רבינו היא וחלב בהמה טהורה שחיטה בכרכים ע"כ:
בפי רעז"ל למה לי לטומאה קלה היא גופה טמאה היא אמר המלקט פי' אב הטומאה היא לטמא אדם וכלים:
והחלב בשווקים: דבשווקים מצויין קונים לחלב ונבלת עוף טהור וחלב נהי דהכשר שרץ בעינן דאפילו חלב נבלה אונו מיטמא טומאת נבלות דכתיב וחלב נבלה יעשה לכל מלאכה מ"מ הכשר מים לא בעי חלב דשחוטה לפי שהוכשר בשחיטה אבל בכפרים דבעי מחשבה בעי נמי הכשר מים דשחיטה לא מכשרא ליה בעוד שלא חישב עליו ולא היתה עליו תורת אוכל והוי הכשר קודם מחשבה ולא מהני:
אף הגמל וכו': שאוכלין מצויין להם הרא"ש ז"ל. והתם פ"ק דבכורות גרסי' וא"ר שמעון מה טעם הואיל ויש בהן סימני טהרה וכתבו שם תוס' ז"ל ונבלת עוף טהור בכפרים פי' הקונטרס דעניים הן ואין רגילין לאכול עופות ובסיפא דבשווקים פי' דיש בה רוב עם ועשירים הן ורגילין לאכול עופות. ונראה לפ' טעם אחר דבכרכים יש אוכלין מרובין וקונים כל דבר אבל בכפרים יש אוכלין מועטין ולא זבני אלא מידי מעלייא ע"כ. עוד כתבו ז"ל נבלת בהמה טהורה בכל מקום מה שיש חילוק בין טמאה לטהורה ואע"ג דתרויהו לא חזיין לישראל והכנענים חפצים בחזיר יותר מכל כדאמרי' התם ובתים מלאים כל טוב אלו קדלי דחזירי וכן אמרי' וישנה ואת נערותיה לטוב אלו קדלי דחזירי מ"מ מה שהיא מבהמה טהורה משוי אוכל בראיות מועטות הואיל וכשאינה נבלה אוכל גמור הוא לישראל ומה"ט מהני לר"ש בגמל ובארנבת ובשפן ובחזיר טעמא דיש בהן סימני טהרה לשוויי אוכל ובעורב נמי מהני סימני טהרה כדאמרי' בסמוך ובקונטרס נמי פירש כאן נבלת בהמה טמאה בכל מקום שהוא סתמא לאו לאכילה קיימא דמאיסא עוד יש עלי' שני דיחויין אחד שלא נשחטה ועוד דטמאה היא וגבי נבלת בהמה טהורה פי' סתמא לאכילת כנענים דלא מאיסא ועוד דלגבי ישראל אין בה אלא דיחוי אחד הלכך אינה צריכה מחשבה ע"כ וז"ל תוס' חיצוניות אף הגמל והארנבת וא"ת מאיזה טעם הוא כיון דלא חזו לישראל באותו סימן מה לנו ולהחשיבו אוכל מפני סימן טהרה וכי ראוי הוא לכנענים טפי וצריך לדחוק ולפרש דודאי בהמה טמאה שיש בה תרי דיחויי חד אין בה סימן טהרה ועוד דמתה להכי צריך מחשבה אבל בהמה טהורה שיש בה סימן טהרה אין בה אלא דיחוי אחד וא"ת ואמאי לא פליג ר"ש בנבלת עוף טהור הא לית ביה רק דיחוי אחד וי"ל דלר"ש אין סימני טהרה מועילין רק בכרכים ולא בכפרים ולכך כ"ע מודו דנבלת עוף טהור בכפרים צריכה מחשבה ע"כ ועוד כתבו שם תוס' שבדפוס והחלב שבשווקים פי' הקונטרס רגילין לאכול עופות ושומן משמע שר"ל דכל שומן קרוי חלב ולא מיירי דוקא בחלב האסור כגון תותב קרום ונקלף ע"כ.
אף הגמל וכו': ס"א ל"ג אף הרי"א ז"ל:
יכין
בהמה טמאה: אף חיה טמאה בכלל. דחיה בכלל בהמה [כחולין דף ע' ע"ב]. ובכלל טמאה אין חילוק בין חלבה לבשרה דשניהן אינן נאכלין. ובלא זה חלבה כ"ש הוא מבשרה. דהרי בשר עכ"פ בטהורה אפילו בכפרים נאכל. וחלבה בכפרים אינו נאכל [וכל זה לתוס' נדה [דף נ' ע"ב ד"ה ל"ג]. אבל להרמב"ם והר"ב שפירשו בסיפא דמשנתנו. דחלב בשווקים א"צ מחשבה והכשר. היינו חלב טמאה אם כן לפ"ז הרי חזינן דיש חילוק בטמאה בין חלבה לבשרה. דהרי בבשרה אמרינן בבבא זו דאפילו בשווקים צריך מחשבה. ובחלב טמאה אמרינן בסיפא דבשווקים א"צ מחשכה. אם כן על כרחך שלדבריהן עדיף חלב טמאה מבשר טמאה]:
בכל מקום: ר"ל אפילו בשווקים לאו לאכילה קיימי. דנבלת טמאה מאיסא טפי. וגם בשווקים שיש רבוי עם לא אכלי לה ולכך צריכה מחשבה בפירוש לאכילה:
ונבלת העוף הטהור בכפרים: דבכפרים בין נבלת עוף טהור או טמא לא אכלי ליה. ולפיכך בשניהן צריך מחשבה. והא דנקט הכא נבלת עוף טהור דוקא. היינו רק מדמסיק דא"צ הכשר. ומשום דסופו לטמא טומאה חמורה בבית הבליעה. אבל בנבלת עוף טמא דאינו מטמא בבית הבליעה. ודאי צריך הכשר. וכמבואר לעיל [מ"ב. וכתבו רבותינו בעלי התוס' [נדה דף נ' ע"ב ד"ה ל"ג] דל"ג הכא בבבא זו והחלב. דממ"נ. אי בשל טהורה שנתנבלה. אמאי מסיים דח"צ הכשר. הרי אין מטמא טומאה חמורה. ואי בחלב של טהורה שנשחטה מיירי. ונימא דלהכי א"צ הכשר מדכבר הוכשרה בשחיטה. עכ"פ כיון דצריך מחשבה וכדמסיק. א"כ ע"כ בכפרים מיירי. ומדלא חזי שם. לא אהני הכשר השחיטה [וכלעיל סי' ד']. ואי בחלב של טמאה. פשיטא דדין חלב שלה כבשרה. ושניהן צריכין מחשבה ולא הכשר בכל מקום. עכ"ל הטהור. ואין להקשות לדבריהן מסיפא של משנתנו. דגרסינן שם והחלב א"צ מחשבה ולא הכשר. ואוקמה כר"ב ושאר מפרשים דחלב דסיפא בחלב של טמאה מיירי. אלמא דחלב טמאה א"צ מחשבה בשווקים. י"ל דמה"ט באמת מסקו רבותינו בעלי התוס' שם. דחלב דסיפא בחלב טהור שחוטה מיירי. דמדא"צ מחשבה הו"ל אוכל בשעת שחיטה. ואתכשר אז בדם שחיטה]: שיחשוב עליהן להאכילן לאדם ואז מיד מטמאין לאוכלין:
ואינן צריכין הכשר: לא הכשר מים ולא הכשר טומאה. ר"ל א"צ שיגע בהן טומאה. ואפ"ה מטמאין לאוכלין טהורים שיגעו בהן. דמדסופן לטמא טומאה חמורה. שהאדם שנטמא מהן יטמא בגדים שלובש אז. דהרי גם נבלת עוף טהור אף שאינו מטמא במגע. אפ"ה בעודה בבית בליעתו של אדם נטמאו בגדים שעליו. להכי גם השתא מטמאה עכ"פ לאוכלין. אף שלא הוכשרה ולא נטמאה. ואת"ל נבלת בהמה טמאה ל"ל מחשבה. הרי נבלה היא. ובלא זה מטמאה לאוכלין טהורין. ומשני הש"ס [כריתות כ"א א']. כגון דאיכא פחות מכזית נבלה שאין עליו טומאה כלל. וצרפו לפחות מכביצה אוכלין שכבר הוכשרו ונטמאו ממקום אחר. להכי כי חישב על הפחות מכזית נבלה שיהיה לאוכל אדם. מצטרפת לטמא אחרים. דגם חצי זית מחשב סופו לטמא טומאה חמורה. כשיצרפנו לחצי זית אחר. והא דב' מיני אוכל מצטרפין לשיעור כביצה לטמא אחרים. דוקא בהדביקם יחד לגוש א' [כתוס' חולין קי"ח ב' ד"ה אין]. ולרבינו משל"מ [פ"ו מאוכלין ה"ג] בדבוקים רק קצת סגי אף שכשיגביה חבירו ינתק מחבירו. אפ"ה הוה חיבור. [ואין להקשות עכ"פ האיך מהני דביקתן יחד. הרי חיבורי אדם אינו חיבור [עיין לעיל פ"ב סי' מ']. נ"ל דזהו דוקא לענין שיתטמא האחד בשנטמא חבירו. או לענין להצטרף לכזית מת או נבלה. אבל לענין לצרף ב' חתיכות לשיעור כביצה לטמא טומאת אוכלין. כיון דכביצה טומאת אוכלין ילפינן לה בת"כ מדכתיב כל אוכל אשר יאכל דשיערו חכמים דהיינו כביצה [כרש"י פסחים ל"ג ב']. וא"כ כיון דמהא ילפינן משערינן בדרך אכילה. דהיינו בלעיסה. שאינו בולע גוש שלם. אלא דבלעיסה מודבק יחד קצת ברוק. ויהיה כביצה]:
נבלת בהמה טהורה בכ"מ: דאפילו בכפרים לא ימאסו בה מלאכלה:
ונבלת העוף הטהור והחלב בשווקים: מלת בשווקים. ודאי גם אנבלת עוף טהור קאי. דאלו בכפרים הרי תני ברישא דצריך מחשבה. אולם חלב דתני הכא. ודאי לאו בחלב נבלת טהורה מיירי. דהרי מדאין סופו לטמא טומאה חמורה. צריך הכשר בכל מקום. וגם בחלב נבלת בהמה טמאה לא אפשר דמיירי הכא. דהרי להתוס' נדה הנ"ל. דינו כבשר הטמאה דצריך מחשבה אפילו בשווקים [כלעיל סי' י']. אלא ע"כ דחלב דתני הכא מיירי בחלב טהורה שחוטה. דאין צריך מחשבה בשווקים. מדאכלו ליה שם. וגם א"צ הכשר מים. מדכבר הוכשר בשחיטה. והכי מוקי לה תוס' [נדה שם] בפירוש. מיהו להר"ב כאן אפשר דחלב דתני הכא מיירי נמי בחלב טמאה. וס"ל דאכלי ליה בשווקים. ולפיכך א"צ מחשבה. וגם הכשר א"צ מדסופו לטמא טומאה חמורה:
ולא הכשר: דכולן במקומן לאכילת אדם הן עומדין. ותוס' הנ"ל דחלב דתני הכא. היינו חלב של טהורה שחוטה. א"כ הך א"צ הכשר על כרחך לצדדין קתני. דהרי בשר נבלת טהורה ועוף טמא. א"צ לא הכשר מים ולא הכשר שרץ. מדסופן לטמא טומאה חמורה. משא"כ חלב שחוטה טהורה. נהי דהכשר מים לא בעי מדכבר הוכשר בשחיטה. עכ"פ הכשר שרץ בעי. ולהר"ב דחלב שבבבא זו בחלב טמאה מיירי. א"כ כולה א"צ לא הכשר מים ולא הכשר שרץ. מדכולן סופן לטמא טומאה חמורה:
והחזיר: ס"ל מדיש בהנך ד' מינים קצת מסימני טהרה כנבלת בהמה טהורה שלא ימאסו בה מלאכלה אף במתו מאליהן. ולהכי א"צ מחשבה ולא הכשר [הכי מסיק הש"ס [בכריתות דף י' ע"א]. ונ"ל דמדמי להו הש"ס לבהמה טהורה. מדיש בהן קצת מסימני טהרה. א"כ דינן כנבלת בהמה טהורה. דבכל מקום א"צ מחשבה והכשר. וכן משמע לישנא. מדתני סתמא. אולם הר"מ הכא. וגם הר"ב שנמשך אחריו פירשו דרק בשווקים קאמר ר"ש דא"צ מחשבה והכשר. וע"כ דס"ל לרבותינו דהאי אף דקאמר ר"ש אחלב בשווקים דסמיך לה קאי. ועוד כדי שלא להרחיק הפלוגתות. דהרי לת"ק גם הנך ד' מינים בכלל שאר בהמה טמאה הן. דאפילו בשווקים צריכין מחשבה כרישא דמשנתנו. ואיך לר"ש אף בכפרים א"צ מחשבה. כך נ"ל טעמן של רבותינו. אולם מרש"י ותוס' [בכורות דף י' ע"א] שכתבו שדינן כנבלת טהורה. משמע דגם בכפרים א"צ מחשבה. וטעמן מדדמי קצת לבהמה טהורה כדקאמר בש"ס שם. להכי דינן כנבלת בהמה טהורה].
זה הכלל בבשר עופות. ובהמות. ובחלב לענין מחשבה והכשר
- א) נבלת עוף טמא. בכפרים צריך מחשבה מדלא אכלו ליה התם. וצריך הכשר מים ושרץ. מדאין סופו לטמא טומאה חמורה [כמ"ב]. אבל בשווקים מדנאכל שם א"צ מחשבה. אבל צריך הכשר ככל אוכל [וכמ"א].
- ב) נבלת עוף טהור. בכפרים צריך מחשבה. מדגם אותו לא אכלי ליה. וא"צ הכשר מים. ושרץ מדסופו לטמא טומאה חמורה [כרישא דמ"ג]. אבל בשווקים דאכלי ליה. א"צ מחשבה. ולא הכשר [סיפא דמ"ג].
- ג) בשר נבלה טמאה. בכל מקום צריך מחשבה. מדאינו נאכל בשום מקום. אבל א"צ הכשר מים ושרץ מדסופו לטמא טומאה חמורה [כרישא דמ"ג].
- ד) בשר נבלה טהורה. בכל מקום א"צ מחשבה. מדנאכלת בכל מקום. גם א"צ הכשר מים ושרץ מדסופו לטמא טומאה חמורה [סיפא דמ"ג].
- ה) בשר טהורה שחוטה. מדנאכלת בכל מקום. לפיכך א"צ מחשבה בכל מקום וגם א"צ הכשר מים. מדכבר הוכשר בשחיטה. אבל צריך הכשר שרץ [כריתות].
- ו) חלב נבלה טמאה. להר"ב [בסיפא דמ"ג]. בכפרים צריך מחשבה. מדלא אכלי ליה בכפרים. וגם א"צ הכשר מים ושרץ מדסופו לטמא טומאה חמורה. אבל בשווקים דאכלי ליה א"צ מחשבה. וגם א"צ הכשר מים ושרץ מדסופו לטמא טומאה חמורה [כסיפא דמ"ג]. ולתוספות [נדה דף נ' ע"ב] חלב נבלה אפילו בשווקים לא אכלי ליה. לפיכך דין חלבה כבשרה [לעיל סי' ג']. דבכל מקום צריך מחשבה ולא הכשר מים ושרץ.
- ז) חלב נבלה טהורה. בכפרים צריך מחשבה מדלא אכלי ליה התם. וצריך נמי הכשר מים ושרץ. מדאין סופו לטמא טומאה חמורה אבל בשווקים דאכלי ליה א"צ מחשבה. אבל צריך הכשר מים ושרץ.
- ח) חלב טהורה שחוטה. בכפרים צריך מחשבה. מדלא אכלי ליה. וצריך נמי הכשר מים. דמדלא אכלי ליה בכפרים לא הוכשר בשחיטה. משום דהו"ל הכשר קודם מחשבה. וכ"ש דצריך הכשר שרץ. אבל בשווקים דאכלו ליה א"צ מחשבה. וגם א"צ הכשר מים. מדהוכשר בשחיטה. אבל עכ"פ צריך הכשר שרץ [סיפא דמ"ג]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת