משנה נידה ז ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת נידה · פרק ז · משנה ה | >>
נאמנים לומר, קברנו שם את הנפלים, או, לא קברנו.
נאמנים לומר על הבהמה אם בכרה, אם לא בכרה.
נאמנים על ציון קברות, ואין נאמנין לא על הסככות ולא על הפרעות ולא על בית הפרס.
זה הכלל, דבר שחשודים בו, אין נאמנים עליו.
נאמנין לומר, קברנו שם את הנפלים - או לא קברנו.
- נאמנין לומר על הבהמה, אם ביכרה - ואם לא ביכרה.
- נאמנין על ציון קברות.
- ואין נאמנין -
- לא על הסככות, ולא על הפרעות,
- ולא על בית הפרס.
- זה הכלל -
- דבר שהן חשודין בו - אין נאמנין עליו.
מה שהם נאמנים באמרם לא קברנו, עד שיהיה כהן עומד בזה המקום ותרומה בידו ואוכלה, והנה אי אפשר שנאמר אולי היא תרומה טמאה להיותו אוכלה. וכן מה שהם נאמנים באמרם שזאת הבהמה ביכרה, עד שיהיה מותרין ולדותיה או יעבוד בה, אשר בא בו הפסוק אילו היה בכור "לא תעבוד בבכור שורך, ולא תגוז בכור צאנך"(דברים טז, יט).
וכן נאמנים במקום שהוא טהור מאחר שאין בו ציון, לפי שהם היו עושין ציון על הקברות.
אמנם אם היה אילן מיסך על הארץ, או אבנים פרועות יוצאות מן הגדר, ואמרו שתחתיהן טהור אין נאמנים, לפי שלפעמים תחתיהם טומאה והם לא יאמינו שזה אוהל ושלא יטמא מה שבתחת זה הצל. וכן בית הפרס אין נאמנים באמרם שזה הוא טהור. וכבר יתבאר באהלות משפטי בית הפרס ואיך יטהר.
ואמרו זה הכלל - להביא תחומין ויין נסך שאינן נאמנין עליהם, לפי שהם אינן מאמינין איסור תחומים ולא איסור יין נסך.
ולא אצטרך להשיב שמשפטם היום כגוים לכל דבריהם:
נאמנים לומר קברנו - דטומאת מת מידי דאורייתא היא. וכגון שכהן כותי עומד שם ותרומה בידו ואוכלה יא, דליכא למיחש שמא תרומה טמאה היא. ובלאו הכי אין נאמנין, דלית להו לפני עור לא תתן מכשול, ולא אכפת להם אם אנו חוטאין על פיהם:
אם בכרה - והוא שראינוהו עובד וגוזז בו יב. דאי לאו דידע דלאו בכור הוא, לא עבר אדאורייתא, דכתיב (דברים טו) לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך:
נאמנים על ציון קברות - לציין. מקום הקבר. וסומכין עליהן יג. ואע"ג דמדרבנן הוא, כיון דכתיבא, זהירין ביה. דכתיב (יחזקאל לט) וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון:
לא על הסככות - אילן המיסך על הארץ וענפיו מובדלים וידוע ודאי שיש קבר תחת אחת האהלות ואין ידוע איזה הוא, ובא כותי והעיד על אחד שזה טהור, אינו נאמן, לפי שאינו חש על הספק:
ולא על הפרעות - אבנים גדולות בולטות מן הגדר, וקבר תחת אחת מהן ואין אנו יודעים תחת איזו מהן, ובא כותי והעיד על מקצתן שהן טהורות:
אינו נאמן - משום דלספיקא לא חייש:
בית הפרס - שדה שנחרש בה קבר. וכל מאה אמה של סביבות הקבר אוקמינהו רבנן בחזקת טומאה, שמא גלגלה המחרישה והוליכה עצם כשעורה מן המת. ופרס, לשון דבר פרוס ושבור, שעצמות של מת נפרסו שם. ומפי אחרים שמעתי, על שם שפרסות בני אדם נמנעים ללכת שם מפני הטומאה:
זה הכלל - לאתויי תחומים ויין נסך. שאין כותי נאמן לומר עד כאן תחום שבת, דתחומין דרבנן, וכותים לא סבירא להו. וכן אין נאמנים על יין נסך, לפי שאין נזהרים ממגע נכרי. וכל הדברים הללו לא נאמרו אלא בדורות הראשונים, אבל בזמן הזה, הן כנכרים לכל דבריהם:
(יא) (על הברטנורא) מהו דתימא לא בקיאי ביצירה וסברי לאו בן ארבעים הוא ומיא בעלמא הוא, קא משמע לן. גמ'. ועתוי"ט:
(יב) (על הברטנורא) מהו דתימא לא בקיאי בטינוף חמנין דלא טנוף וסברי דטנוף ופוטרת מבכורה, קא משמע לן:
(יג) (על הברטנורא) ועבדינן טהרות היכי דלא ציינו. רש"י:
נאמנים על ציון קברות: וסומכין עליהן ועבדינן טהרות היכא דלא ציינו רש"י ז"ל: בפי' ר"ע ז"ל ואע"ג דציון מדרבנן הוא כיון דכתיבא מיזהר זהירי בהו דכתיב וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון ע"כ מועתק מן הגמ'. וקשה לע"ד דהא הני כותאי אינם מאמינים רק בקראי דתורה והאי קרא בספר יחזקאל כתיב:
ולא על בית הפרס: על שם פריסה שהעצמות נפרסין במדרס רגלים או על ידי מחרישה ובשדה שאבד בה קבר לא שייך בה האי טעמא וקרי ליה בפ"ק דמועד קטן בית הפרס וכן בפ' בתרא דאהלות תנן שלשה בית פרסות הן ושמא אגב דקרי בית הפרס לשדה שנחרש בה קבר קרי גם לאבד בית הפרס א"נ לשון בית הפרס ע"ש שפרסות רגלי אדם נמנעות מלילך שם מפני הטומאה תוס' ז"ל. ובגמ' פריך ולא מהימני כותים על בית הפרס ועל הסככות והתניא שדה שאבד בה קבר נאמן כותי לומר אין שם קבר לפי שאיננו מעיד אלא על גופו של קבר דכיון שאמר אין שם קבר ברוח זה על גופו של קבר הוא מעיד וגופו של קבר דאורייתא ובדאורייתא מהימני וכן נמי תניא אילן שהוא מיסך על הארץ נאמן כותי לומר אין תחתיו קבר לפי שאינו מעיד אלא על גופו של קבר אלמא נאמנין על בית הפרס ועל בית הסככות ומוקי ר' יוחנן לההיא ברייתא במהלך על פני כל השדה דכיון דעל פני כולה מהלך ודאי פשיטא ליה דניטלה הטומאה משם ומתני' דקתני דאין נאמן כגון שאינו מהלך על פני כולה שמשייר רוח אחת הלכך אפי' במקום שעבר אינו נאמן משום דאיהו לספיקא לא חייש אפי' לעצמו:
סליק פירקא
יכין
נאמנים: כותים:
לומר קברנו שם את הנפלים: נ"ל דקמ"ל דשורפין תרומה על פיהן:
או לא קברנו: אף דלא חיישו אלפני עור לא תתן מכשול. י"ל דמיירי בראינו כהן כותי עומד שם ואוכל תרומה. דגם כהנים נתערבו ביניהן:
אם בכרה: שבכרה כבר ואין זה ולד בכור. והוא שגזזו לולד או עבד בו בפנינו:
אם לא בכרה: נ"ל דקמ"ל דנאמן לחייב לישראל ליתן לכהן לכשתלד מדאיכא נמי חזקה דמעיקרא:
נאמנים על ציון קברות: לציין הקברות. דאף דמד"ס הוא. כיון דרמיזא בקרא זהירי בי':
ואין נאמנין לא על הסככות: אילן המיסך על הארץ. וידוע קבר תחת אחד מענפיו אינו נאמן הכותי. תחת איזה מהן נקבר:
ולא על הפרעות: ר"ל וכ"כ באבנים היוצאות מהגדר. וידוע קבר תחת א' מהן:
ולא על הבית הפרס: שדה שיש בו קבר והתחיל לחרוש מהקבר ק' אמה למזרח או למערב או לשאר צד, כל עפר ההוא מטמא במגע ומשא, שמא נתגלגל עצם כשעורה לשם. ואינו נאמן כותי שלא נחרש:
זה הכלל: לאתויי תחומין ויי"נ דג"כ א"נ:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
רבינו אשר |
רמב"ן |
רשב"א |
מאירי |
ריטב"א |
תוספות רי"ד |
תוספות הרא"ש |
שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: מהר"ם | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש