משנה נגעים יג יב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת נגעים · פרק יג · משנה יב | >>
נכנס לבית הכנסת, עושים לו מחיצה גבוהה עשרה טפחים על רוחב ארבע אמות.
נכנס ראשון, ויוצא אחרון.
כל המציל צמיד פתיל באהל המת, מציל צמיד פתיל בבית המנוגע.
וכל המציל מכוסה באהל המת, מציל מכוסה בבית המנוגע, דברי רבי מאירכב.
רבי יוסי אומר, כל המציל צמיד פתיל באהל המת, מציל מכוסה בבית המנוגע.
כל המציל מכוסה באהל המת, אפילו מגולה בבית המנוגע, טהור.
נִכְנַס לְבֵית הַכְּנֶסֶת, עוֹשִׂים לוֹ מְחִצָּה גְבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים עַל רֹחַב אַרְבַּע אַמּוֹת. נִכְנָס רִאשׁוֹן, וְיוֹצֵא אַחֲרוֹן. כֹּל הַמַּצִּיל צָמִיד פָּתִיל בְּאֹהֶל הַמֵּת, מַצִּיל צָמִיד פָּתִיל בְּבַיִת הַמְנֻגָּע. וְכֹל הַמַּצִּיל מְכֻסֶּה בְאֹהֶל הַמֵּת, מַצִּיל מְכֻסֶּה בְּבַיִת הַמְנֻגָּע, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כֹּל הַמַּצִּיל צָמִיד פָּתִיל בְּאֹהֶל הַמֵּת, מַצִּיל מְכֻסֶּה בְּבַיִת הַמְנֻגָּע. כֹּל הַמַּצִּיל מְכֻסֶּה בְאֹהֶל הַמֵּת, אֲפִלּוּ מְגֻלֶּה בְּבַיִת הַמְנֻגָּע, טָהוֹר.
נכנס לבית הכנסת -
- עושין לו מחיצה גבוהה עשרה טפחים, על רוחב ארבע אמות,
- נכנס ראשון - ויוצא אחרון.
- כל המציל צמיד פתיל באוהל המת -
- מציל צמיד פתיל בבית המנוגע.
- כל המציל מכוסה באוהל המת -
- מציל מכוסה בבית המנוגע - דברי רבי מאיר.
- רבי יוסי אומר:
- כל המציל צמיד פתיל באוהל המת -
- מציל מכוסה בבית המנוגע.
- כל המציל צמיד פתיל באוהל המת -
- כל המציל מכוסה באוהל המת -
- אפילו מגולה בבית המנוגע - טהור.
על רוחב ארבע אמות - רוצה לומר שהמקום אשר יבוא שם יהיה ארבע אמות על ארבע אמות, עד שיהיה לו מושב בפני עצמו.
ויכנס קודם שיכנס אדם אחר בבית הכנסת ויצא אחר יציאת כל אדם, עד שלא יטמא שום אדם בעברו ביניהם, כי אולי יעמוד בעודנו הולך ויטמא כל מי שהאהילו כמו שקדם.
ורבי מאיר סבר, [מאחר] שבית המנוגע יטמא כל מה שבו, וכן אוהל המת, נעשה דינם שווה.
ורבי יוסי סבר, שטומאת מת חמורה לפי שהיא טומאת שבעה, וטומאת בית המנוגע טומאת ערב, ולזה יורידוהו מדרגה כמו שתראה.
ואולם דיני צמיד פתיל ודיני הכלים אשר יצילו באוהל המת הנה כבר הקדמנו אותן בכלים ואהלות. וביארנו כל הכלים אשר יצילו בצמיד פתיל ואיכותם בעשירי מכלים. ובארנו שהאוהל יציל כל מה שבו בכיסוי לבד (ובצמיד פתיל), ויתבאר זה בחמישי מאהלות. ושם אמרו בסיפרא "כלים מצילין באוהל המת, ואוהלים בכיסוי", וביארנו עניין זה, ותבקשנו משם. ובתוספתא "הבור והדות שבבית המנוגע, אף על פי שהן מגולין, כלים שבתוכן טהורים". וכבר ביארנו בחמישי מכלים שהם לא יהיו טהורים באוהל המת אם לא שיהיו מכוסים. וזה סתם לדעת רבי יוסי.
והלכה כרבי יוסי:
גבוהה י' טפחים. דפחות מיכן אינה חשובה מחיצה להפסיק:
רוחב ארבע אמות משום ארבע אמות של תפלה אי נמי משום דזהו שיעור מקומו של אדם כדאמרן גבי עירוב בפרק מי שהוציאוהו (דף מח.) וקרא קא דרשינן התם שבו איש תחתיו כי תחתיו גופו של אדם ג' אמות ואמה כדי לפשוט ידיו ורגליו ובאמה דידיה משערינן כדאמרינן התם דאי לא תימא הכי עוג מלך הבשן מה תהא עליו והא דלא חשיב לה גבי יש שאמרו הכל לפי מה שהוא אדם לא פסיקא ליה משום דאיכא ננס באיבריו:
נכנס ראשון ויוצא אחרון. כדי שלא יטמאו אותן העומדין בבית הכנסת בכניסתו וביציאתו באויר שמן הפתח עד המחיצ':
כל המציל בצמיד פתיל. כגון כלי חרס וכל הנהו דחשיב במס' כלים פרק י"א:
כל המציל מכוסה באהל המת. כגון בור ודות בפ"ה דאהלות דלא בעי צמיד פתיל אלא כיסוי:
תניא בתוספתא (פ"ז) רבי אומר השיד' והתיב' והמגדל שבבית המנוגע אע"פ שהן מכוסין כלים שבתוכן טמאין והבור והדות שבבית המנוגע אע"פ שהן מגולין כלים שבתוכם טהורין [א] כל המציל צמיד פתיל באהל המת מציל בצמיד פתיל בבית המנוגע וכל המציל מכוסה באהל המת מציל מכוסה בבית המנוגע ובית המנוגע כאהל המת דברי ר"מ ר' יוסי אומר כל המציל בצמיד פתיל באהל המת מציל מכוסה בבי' המנוגע וכל המציל מכוסה באהל המת אפי' מגולה בבית המנוגע טהור רש"א המציל בצמיד פתיל באהל המת מציל בצמיד פתיל בבית המנוגע וכן המציל מכוסה באהל המת מציל מכוסה בבית המנוגע. פירוש השידה והתיבה והמגדל קסבר רבי אהל זרוק לאו שמיה אהל כדאמרינן בפרק בכל מערבין (דף ל:) ובנזיר בפ' כ"ג (דף נה.) הילכך אין מצילין מכוסין ואפי' מחזיקין ארבעים סאה:
הבור והדות. קסבר רבי כר"מ בחדא וכר' יוסי בחדא דבמציל בצמיד פתיל באהל המת סבר לה כר' מאיר דבעי צמיד פתיל בבית המנוגע ובמציל מכוסה באהל המת סבר לה כר' יוסי דאפילו מגולה בבית המנוגע טהור:
ובית המנוגע כאהל המת. דכלים שבו אפילו עד הקורות טמאין כדקאמר ר"מ במתניתין ר"ש נמי כר"מ אלא דלית ליה בית המנוגע כאהל המת לטמא כלים שעד הקורו' ר"ש לטעמיה דקתני במתני' עד ד' אמות:
עוד תניא בתוספתא [שם] חומר באדם שאין בבגדי' ובבגדי' שאין באדם שאדם סימן טומאה ליטמא בתחלה ליטמא במחיה וליטמא בפתוך וליטמא בד' מראות זו על גב זו וחייב בקרבן וטעון צפורים מה שאין כן בבגדים חומר בבגדים שהעומד שני שבועות בבגדים טמא והפסיון הרחוק בבגדים טמא והפורח בבגדים טמא ומשתלח מכל עיר ואדם אין משתלח אלא חוץ לעיירות המוקפות חומה ואין להם טהרה מטומאתן והלוקח בגד מן העובד כוכבים יראה כתחלה מה שאין כן באדם [ב] (חומר באדם מה שאין כן בבתים ובבתים מה שאין כן באדם שבאדם סימן טומאה ליטמא בתחלה ליטמא במחיה ליטמא בפתוך ליטמא בארבע מראות זו על גב זו ומטמא במדרס ומטמאין בארץ ובחו"ל מה שאין כן בבתים וחייב בקרבן וטעון צפורים מה שאין כן בבגדים חומר בבגדים שהעומד שני שבועות בבגדים טמא והפסיון הרחוק בבגדים טמא והפורח בבגדים טמא ומשתלח חוץ לכל עיר ואדם אין משתלח אלא חוץ לעיירות המוקפות חומה ואין להם טהרה מטומאתו והלוקח בגד מן העובד כוכבים יראה כתחלה מה שאין כן באדם) חומר באדם מה שאין כן בבתים ובבתים מה שאין כן באדם שבאדם סימן טומאה ליטמא בתחלה ליטמא במחיה ליטמא בפתוך ליטמא בד' מראות זו על גב זו ומטמא [ג] במדרס ומיטמא בארץ ובחו"ל [ד] משא"כ בבתים חומר בבתי' שהעומד ג' שבועו' בבתים טמא והפסיון הרחוק בבתי' טמא והפורח בבתי' טמא ומשתלח חוץ לכל העיר ואדם אין משתלח אלא חוץ לעיירות המוקפות חומה ואין להם טהרה מטומאתן והלוקח בית מן העובד כוכבים יראה כתחלה מה שאין כן באדם חומר בבתים שאין בבגדים ובבגדים שאין בבתים שהעומד שני שבועות בבגדים טמא והפושה בבגדים ישרף מיד ומיטמא בכגריס ומיטמא בשתי וערב מה שאין כן בבתים חומר בבתים שהבתים נזקקים להם טומאה שלשה שבועות ומיטמאין צבועין וטעונין צפרין משא"כ בבגדים. פי' ליטמא בתחלה דבמחיה ושער לבן מחליטו בתחלה אבל בגדים אין מוחלטין בתחלה לעולם אלא בסוף שבוע ובפסיון ליטמא במחיה אם נשאר באמצע הנגע כעדשה בשר חי שלא נתכסה בנגע. מה שאין כן בבגדים דאם נתגלה מן הנגע בכעדשה מן הבגד לא הוי סימן טומאה והא דלא חשיב שער לבן משום דלא שייך בבגד:
ליטמא בפתוך. דגבי אדם כתיב (ויקרא יג) נגע לבן אדמדם שהנגע פתוך באדמימות:
מה שאין כן בבגדים. דממעט להו בת"כ:
בארבע מראות. שאת ותולדתה בהרת ותולדתה דכולהו מין לבן. וחייב בקרבן שהמצורע מביא ג' בהמות ומנחתם ונסכיהם ולוג שמן הכל בכלל קרבן וטעון ציפורים וכל אביזרייהו כגון עץ ארז ואזוב ושני תולעת ומים חיים. הפסיון הרחוק אבל אדם עד שיפשה בסמוך כולהו אמרי' לעיל:
הפורח בבגדים. שכל הבגד מכוסה בנגע:
ומשתלח בכל עיר. ודלא כר' יוסי הגלילי דתניא ר' יוסי הגלילי אומר מחוץ למחנה מושבו והבגד (שם) למד על הבגדים שטעונין שילוח חוץ לג' מחנות אלמא בגדים כאדם לשילוח ותנא דהכא סבר דאיתקוש לבית כדתניא בת"כ ולעיל כתבתיה וגבי בית כתיב והשליכו אתהן אל מחוץ לעיר ותניא בת"כ אתהן חוץ לכל עיר ולא אדם חוץ לכל העיר:
ואין להן טהרה מטומאתן. אבל אדם כתיב ביה כי נרפא הנגע. הלוקח בגד מן העובד כוכבים יראה כתחילה אבל עובד כוכבים שהיה בו נגע ונתגייר אין מיטמא באותו נגע לעולם וכולהו תנן בפירקין דלעיל ומיטמא בכגריס אבל בית בעי שני גריסין:
ובחוצה לארץ. אבל בבתים כתיב (שם יד) בבית ארץ אחוזתכם. שהעומד שלשה שבועות בבתים טמא לא משכחת לה אלא בשלא רצה לחלוץ בסוף שבוע שני דאי עביד כדיניה כשעמד שתי שבועות חולץ אבנים שבהן הנגע וקוצה וטח ואם חזר טעון נתיצה והאי לאו עמד שלש' שבועו' היא והיכא דנתעצל ולא חלץ מצאו עומד בסוף שבוע שלישי לא שנינו דינו מיהו באדם ודאי טהור אפילו עומד כל ימי חייו אם לא פשה. העומד שתי שבועות בבגדים בר שריפה ובבתים חולץ וקוצה וטח. ובשתי ובערב אבל סידר אבנים לעשות מהם בית דדמו לשתי וערב אין מיטמאין בנגעים ועוד הוה מצי למימר דבגד עגול מיטמא. ובית עגול אינו מיטמא. נזקקה להם טומאה שלשה שבועות מדלא תני הכי גבי חומר בבתים מבאדם צריך לפרש בכי האי גוונא דלא שייך התם דבבתים משכחת בהם דמיטמו בהו אבנים טהורות ועפר טהור בתלת זימני אבל בבגדים לא משכחת אלא תרי זימני כשקרע הנגע מן הבגד וטלה בו מטלית אחר והני תלת זימני נמי דבתי' לא משכחת להו בבית א' שבכל זמן וזמן יטמאו אבנים טהורות ועפר טהור. ומיטמאין צבועין אבל בגדים אין מיטמאין אלא לבנים כדתנן לעיל. וטעונין צפורים מה שאין כן בבגדים דממעט להו בת"כ מדכתיב זאת:
נכנס לבית הכנסת - מצורע שבא ליכנס לבית הכנסת:
עושים לו מחיצה גבוהה עשרה טפחים - דפחות מעשרה אינה חשובה מחיצה להציל:
ברוחב ארבע אמות - כנגד ארבע אמות של תפילה כא. אי נמי, משום דזהו שיעור מקומו של אדם, כדאמרינן בעירובין בפרק מי שהוציאוהו [דף מ"ח]:
נכנס ראשון ויוצא אחרון - כדי שלא יטמאו העומדים בבית הכנסת בכניסתו וביציאתו, כשהוא עובר מן הפתח ועד המחיצה. דחיישינן שמא יעמוד מעט בשעה שהוא עובר, ויטמאו כל העומדים שם:
כל המציל בצמיד פתיל - כגון כלי חרס וכל הנהו דחשיב במסכת כלים פרק ואלו כלים מצילים:
כל המציל מכוסה באוהל המת - כגון בור ודות דלא בעי צמיד פתיל אלא כיסוי, כדתנן במסכת אהלות פרק התנור (משנה ו). והלכה כרבי יוסי:
על רוחב ארבע אמות. פי' הר"ב. כנגד ד"א של תפלה. וכ"כ הר"ש. כלומר דבר"פ אין עומדין (דף לא) אמרי' בגמרא אסור לישב בתוך ד"א של המתפלל. ונמצא שהמתפלל קונה לו ד"א ולפיכך למצורע המתפלל עושין לו מחיצה על רוחב ד"א. שכל כך קנה למושבו. ול' הרמב"ם על רוחב ד"א. ר"ל שהמקום אשר יבא שם יהיה ד' אמות על ד"א עד שיהיה לו מושב בפני עצמו:
כל המציל צמיד פתיל באהל המת כו'. ר"מ סבר (מאחר) שבית המנוגע יטמא כל מה שבו וכן אהל המת (נעשה) דינם שוה. ור' יוסי סבר שטומאת מת חמורה. לפי שהיא טומאת שבעה. וטומאת בית המנוגע טומאת ערב. ולזה יורידוהו מדרגה כמו שתראה. הרמב"ם:
(כא) (על הברטנורא) שאסור לישב בארבע אמות של המתפלל, נמצא שכל כך קנה למושבו. ולשון הר"מ, שהמקום אשר יבוא שם יהיה ארבע על ארבע שיהיה לו מושב בפני עצמו:
(כב) (על המשנה) דברי ר' מאיר כו'. ר' מאיר מדמהו למת הואיל ושניהם מטמאין כל מה שבאוהל. ור' יוסי הורידו מדרגה אחת הואיל ואינו מטמא שבעה כמת. הר"מ:
נכנס לבית הכנסת עיין בתשובת ה"ר איסרלן סימן צ"ה:
בפי' רעז"ל כדאמרינן בעירובין בפ' מי שהוציאוהו אמר המלקט וילפי' לה מקרא דכתיב שבו איש תחתיו וקומה של אדם שלש אמות ואמה כדי פשוט ידים ובקומה דידי' משערינן דאי לא תימא הכי עוג מלך הבשן מה תהא עליו והא דלא חשיב לה גבי ויש שאמרו הכל לפי מה שהוא אדם בפי"ז דכלים משום דלא פסיקא ליה דאיכא אדם ננס באבריו וצריך למדוד לו באמה של כל אדם:
יכין
נכנס: ר"ל ואם רצה המוסגר או המוחלט לכנס לביהכ"נ:
על רוחב ד' אמות: ולהכי מפנין לו מקום מרווח כזה. משום דכך הוא שיעור תפלה להשתחוות בפישוט ידים ורגלים [רש"י יומא דכ"א א' ד"ה משתחוים]. ולפ"ז י"ל דרק אורחא דמלתא נקט תנא. והוא הדין בפחות מזה. [ומרמב"ם משמע לכאורה דס"ל דכשאינו כשיעור הזה אינו מושב בפ"ע ובטל לגבי ביהכ"נ. ונטמאו הקהל. אבל א"א לומר כן דהרי אפילו בור ודות המגולים בבית והן צרכי הבית. ואפ"ה לא בטלי לגבי הבית כשנכנס המנוגע לתוכו [כסוף פרקין]. מיהו אע"ג דגם כשיש כותל גבוה י"ט שמפסיק. עכ"פ למעלה מהכותל ב' האוירים מעורבין. אפ"ה רשות בפ"ע מיקרי ולא נטמאו הקהל. ולפיכך גם כשיש פתח פתוח מהביהכ"נ למושב המנוגע. אפ"ה עכ"פ מושב בפ"ע הוה ונשארו הקהל בטהרתן [ועיין בבמראה כהן סי' י"ד]:
נכנס ראשון: היינו כשאין לחדרו פתח בפ"ע רק שפתוח לביהכ"נ. וכשרוצה לילך לחדרו צריך לילך לשם דרך ביהכ"נ:
ויצא אחרון: דכשיכנס או יצא מחדרו דרך ביהכ"נ בעוד הקהל שם אף שילך דרך העברה יטמא הקהל מדיש כאן כותלי' א"צ שהוי. [אמנם מהרמב"ם והראב"ד [ספ"י מטו"צ] נראה דס"ל דאף רק בשאין כותלי' צריך שהוי אבל בבית שיש כותלי' א"צ שהוי. אפ"ה ביהכ"נ אע"ג שיש כותלי' רשאי לעבור בלי שהוי ולא יטמאו הקהל. ונ"ל טעמיי' משום דביהכ"נ דרשות לכל אדם לכנוס שם דמי לאילן לעיל שרשות לשניהן לכנס תחתיו. ועכ"פ צריך עמד. ורק לזהירות בעלמא שמא יגע באחד מהקהל בביהכ"נ בעברו או שמא יעמוד משהו. להכי נכנס ראשון ויוצא אחרון. אולם מדנקט לעיל [במ"ז] גוונא רק באילן. ובכולהו משניות אחרינהו נקט בית. נלפע"ד מוכרע כרב"א שיש חילוק בין יש כותלי' או לא]:
כל המציל צמיד פתיל באהל המת: כפ"י דכלים. והיינו בין שהכלי אמקט"ו כלל ככלי אבנים וכו'. ובין שהוא כ"ח שאמקט"ו מגבו:
וכל המציל מכוסה באהל המת: כגון בור ודות [כאהלות פ"ה מ"ו]:
אפילו מגולה בבית המנוגע טהור: ולפיכך כשמונחין בתוכן כלים וטהרות בתוך הבור והדות המגולים בבית המוסגר או המוחלט. נשארו בטהרתן. דכרשות אחר דמי. והכי קיי"ל [רמב"ם פט"ז מטו"צ ס"ט]. ונל"פ דכ"ש בשנכנס מנוגע לבית טהור כך הוא הדין:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת