משנה מעשר שני ד ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת מעשר שני · פרק ד · משנה ג | >>
בעל הבית אומר בסלע ואחר אומר בסלע, בעל הבית קודם, מפני שהוא מוסיף חומש.
בעל הבית אומר בסלע ואחר אומר בסלע ואיסר, את של סלע ואיסר קודם, מפני שהוא מוסיף על הקרן.
הפודה מעשר שני שלו, מוסיף עליו חמישית, בין שהוא שלו ובין שניתן לו במתנה.
בַּעַל הַבַּיִת אוֹמֵר בְּסֶלַע וְאַחֵר אוֹמֵר בְּסֶלַע,
- בַּעַל הַבַּיִת קוֹדֵם,
- מִפְּנֵי שֶׁהוּא מוֹסִיף חֹמֶשׁ.
- בַּעַל הַבַּיִת אוֹמֵר בְּסֶלַע, וְאַחֵר אוֹמֵר בְּסֶלַע וְאִסָּר,
- אֶת שֶׁל סֶלַע וְאִסָּר קוֹדֵם,
- מִפְּנֵי שֶׁהוּא מוֹסִיף עַל הַקֶּרֶן.
- הַפּוֹדֶה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלּוֹ, מוֹסִיף עָלָיו חֲמִישִׁית,
- בֵּין שֶׁהוּא שֶׁלּוֹ, וּבֵין שֶׁנִּתַּן לוֹ בְּמַתָּנָה:
בעל הבית אומר: בסלע,
- ואחד אומר: בסלע -
- בעל הבית - קודם,
- מפני - שהוא מוסיף חומש.
- ואחד אומר: בסלע -
- בעל הבית אומר: בסלע,
- ואחד אומר: בסלע, ואיסר -
- את של סלע, ואיסר - קודם,
- מפני - שהוא מוסיף על הקרן.
- ואחד אומר: בסלע, ואיסר -
- הפודה מעשר שני שלו -
- מוסיף עליו חמישיתו,
- בין שהוא שלו,
- בין שנתן לו במתנה.
- מוסיף עליו חמישיתו,
כבר בארנו במה שקדם כי החומש הוא רביע עיקר הממון, והוא אומרו "עד שיהא הוא וחומשו חמשה", שהוא נותן במה שישוה סלע, סלע ודינר, כי הסלע ארבעה דינרים.
והדינר ששה מעין, והמעה ארבעה איסרים, אם כן איסר חלק מששה ותשעים מן הסלע. ומה שנתנו מעלה ל"סלע ואיסר" על "סלע ודינר", שאף על פי שהוא יותר, לפי שהוא יכול להערים על החומש ולא יתן אותו כמו שיתבאר לקמן, על כן נחוש לתוספת שתהיה בעיקר, וכן נתנו הטעם בתלמוד.
ודע כי מעשר שני ממון גבוה הוא, ולפיכך לא תתקיים בו המתנה אלא בתנאי, והוא שיתננו לו והוא טבל, רוצה לומר קודם הוצאתו והפרשתו, אבל כשהוציאו אין לו רשות ליתנו במתנה בשום פנים:
שמיסיף חומש. כדכתיב אם גאל יגאל איש ממעשרו (ויקרא כז) על מעשר שני שלו מוסיף חומש ולא על מעשר שני של חברו:
[של סלע ואיסר קודם. מפני שמוסיף על הקרן] בפ' המקדיש שדהו (כז:) פריך ממתני' דהכא אמתני' דהתם דמשמע גבי הקדש בחומש עדיף ומשני התם דחומשא רווחא דהקדש הוא חומש עדיף הכא דחומשא רווחא דבעל הבית הוא קרנא עדיפא תיפרוק שפיר ובירושלמי (הל' ב) מסיק טעם אחר דפריך ואין חומשא מרובין על תוספתו של זה א"ר בון והוא שיכול להערים עליו ולפוטרו מחומש:
בין שניתן לו במתנה. בפ' האיש מקדש (דף נד:) דייקינן מני אי רבי מאיר מי מצי יהיב ליה מתנה הא מעשר ממון גבוה הוא אלא לאו ר' יהודה היא ומסיק לעולם רבי מאיר והכא במאי עסקינן כגון דיהיב ניהליה במתנה בטיבלא וקסבר מתנות שלא הורמו לאו כמי שהורמו דמיין:
מפני שהוא מוסיף חומש - כדכתיב (ויקרא כז) ואם גאול יגאל איש ממעשרו, על שלו מוסיף חומש ולא על של חבירו:
בסלע ואיסר - האיסר הוא א' מששה ותשעים בסלע:
מפני שהוא מוסיף על הקרן - ותוספת כל שהוא דקרן עדיפא, מפני שעל החומש יכול להערים כדתנן לקמן ו:
ובין שנתן לו במתנה - הטבל, קודם שהפריש ז ממנו מעשר נתן לו במתנה. דאילו מעשר שני לאחר שהופרש, קיימא לן כמאן דאמר ממון גבוה הוא ואינו ניתן במתנה:
בסלע ואיסר. מה שפי' הר"ב שהאיסר אחד מששה ותשעים בסלע. תמצא מפורש בפרק הזהב משנה ה. ואע"ג דאיכא מטבעות פחותות מאיסר כמו מסמס קונטרק ודומיהן כדתנן בגמ' פ"ק דקדושין דף יב ע"א. אפילו הכי דוקא איסר שהוא דבר חשוב קצת. ועי' בפרקין משנה ח. ובפ"ז דעירובין משנה י. ובפירוש הר"ב מ"ו פרק ג דסוכה ובמ"ב פרק ג דחולין:
מפני שהוא מוסיף על הקרן. ופירש הר"ב דתוספת דקרן עדיפא מפני שיכול להערים על החומש. ירושלמי. והר"ש הביא בבלי דריש פרק המקדיש שדהו דמס' ערכין דיהיב טעמא דפדיית הקרן עדיף שהוא עיקר מצות פדייה ולא קפדינן בתוספת החומש דהנאת התוספת שלו הוא שהוא אוכל הכל בירושלים:
ובין שנתן לו במתנה. פירש הר"ב הטבל קודם שהפרישו וכו'. בפרק האיש מקדש דף נד ע"ב. ויהיב טעמא דסבירא ליה דמתנות שלא הורמו לאו כמי שהורמו דמיין וכן פסקה הרמב"ם בריש פ"ה מהלכות מעשר שני. וקשה על פסקם דלעיל משנה ו פ"ג כת"ק דלב"ה מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין. ומצאתי לבעל כ"מ בפ"ג סי' י"ז שכתב וז"ל ויש לתמוה היאך פסק רבינו שאם נתן לו את הטבל נקנה לו הרי הוא ז"ל פסק בכמה דוכתי דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין. ותירץ הר"י קורקוס ז"ל שסובר רבינו דדוקא להאי מלתא אמרו לאו כמי שהורמו דמיין דעד כאן לא אמר ר"מ מעשר שני ממון גבוה אלא דוקא כשהורם ונקרא עליו שם מעשר דהא מדכתיב לה' הוא יליף וקרא אחר שהורם ונקרא מעשר משמע עכ"ל:
(ו) (על הברטנורא) ירושלמי, ובגמרא דבבלי במס' ערכין יהיב טעמא דפדיית הקרן עדיף שהיא עיקר מצות פדייה, ולא קפדינן בתוספת החומש, דהנאת התוספת שלו היא שהוא אוכל הכל בירושלים:
(ז) (על הברטנורא) גמרא קידושין דף נ"ד, ויהיב טעמא, דסבירא ליה דמתנות שלא הורמו לאו כמי שהורמו דמיין. והקשה הכ"מ דהרי לעיל משנה ו' פ"ג פסקו דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין. ותירץ הר"י קורקוס, דדוקא להאי מלתא אמרו לאו כמי שהורמו דמיין, דעד כאן לא אמר ר' מאיר מעשר שני ממון גבוה אלא דוקא כשהורם ונקרא עליו שם מעשר, דהא מדכתיב לה' הוא יליף, וקרא אחר שהורם ונקרא מעשר משמע:
בעה"ב אומר וכו': ומאי דקשה אמתני' מההיא דהבעלים קודמין מפני שהן מוסיפים חומש כתבנוהו שם בערכין פ"ח מ"ב ובירושל' משני מפני שעל החומש יכול להערים וכדפי' ר"ע ז"ל וכן פי' ג"כ הרמב"ם ז"ל:
בסלע ואיסר: האיסר הוא אחד מששה ותשעים בסלע שהרי הסלע ד' דינרין והדינר ששה מעין והמעה שני פונדיונין והפונדיון שני איסרין:
הפודה מעשר שני שלו: ומצאתי שפירש ה"ר יונה ז"ל ר"פ ג' שאכלו שהפודה מעשרותיו יש לו להוסיף חומש כדי שלא יערים ויפדה אותו בפחות משוויו דכתיב ואם גאל יגאל איש ממעשרו חמישיתו יוסף עליו ע"כ:
ובין שניתן לו במתנה: בירושלמי איכא מאן דמוקי לה בפירות שהן טבולין למעשר וקסבר מתנות שלא הורמו לאו כמי שהורמו דמיין וכל זמן שלא הורם לאו ממון גבוה הוא דאין שם מעשר עליו וניתן במתנה ואיכא מאן דמוקי לה כר"מ דאית ליה בפ' יש בכור דאין מתנה כמכר אבל התם בקדושין מסיק בפירות שהן טבולין דמודה בהן ר"מ דאכתי לא הוו ממון גבוה:
בפי' ר"ע ז"ל ובין שניתן לו במתנה הטבל קודם שהפרישו ממנו וכו'. וכתב עליו ה"ר יהוסף ז"ל פי' זה אינו נראה ולפי דבריו היה לו לומר בין שגדל בשדהו ובין שקנה הפירות והפריש המעשר ובמסכת קדושין פ"א אומר בגמ' דיהיב ליה בטבלייהו ונ"ל שכך פירושו שלא נתן לו זה המעשר שני אלא בטיבליה דקאמר ליה קודם שקרא לו שם הרי הוא לך במתנה ע"מ שאעשה אותו מעשר על פירותי. כן נ"ל וצ"ע ע"כ:
יכין
מפני שהוא מוסיף חומש: מלבר דבאמר ד' נותן ה':
ואחר אומר בסלע ואיסר: הוא א' מצ"ו בסלע אבל בפחות מזה לא:
מפני שהוא מוסיף על הקרן: דשיתרבה הקרן עדיף דאחומש יכול להערים כלקמן ותו דלא קפדינן אתוספת חומש. דהרי כל הנאת התוספת שלו הוא שאוכלו בירושלי':
ובין שנתן לו במתנה: הטבל דמעשר אסור ליתן במתנה כרפ"ק. ואי"ל דמיירי הכא בהורישו דבש"ס [קדושין נ"ד ב'] משמע דגם להורישו בפה אסור מדאינו שלו:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת