משנה מנחות יג ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מנחות · פרק יג · משנה ג | >>
הרי עלי עציםד, לא יפחות משני גזירין.
לבונה, לא יפחות מקומץ.
חמשה קמצים הן:
האומר הרי עלי לבונה, לא יפחות מקומץה.
המתנדב מנחה, יביא עמה קומץ לבונה.
המעלה את הקומץ בחוץ, חייבו.
ושני בזיכין טעונין שני קמציםז.
הֲרֵי עָלַי עֵצִים,
- לֹא יִפְחֹת מִשְּׁנֵי גְזִירִין;
- לְבוֹנָה,
- לֹא יִפְחֹת מִקֹּמֶץ.
- חֲמִשָּׁה קְמָצִים הֵן:
- הָאוֹמֵר: הֲרֵי עָלַי לְבוֹנָה,
- לֹא יִפְחֹת מִקֹּמֶץ.
- הַמִּתְנַדֵּב מִנְחָה,
- יָבִיא עִמָּהּ קֹמֶץ לְבוֹנָה.
- הַמַּעֲלֶה אֶת הַקֹּמֶץ בַּחוּץ,
- חַיָּב.
- וּשְׁנֵי בָּזִיכִין טְעוּנִין שְׁנֵי קְמָצִים:
- הָאוֹמֵר: הֲרֵי עָלַי לְבוֹנָה,
"הרי עלי עצים" - לא יפחות משני גזרין.
- "לבונה" - לא יפחות מהקומץ.
- חמישה קמצין הן -
- האומר: "הרי עלי לבונה" - לא יפחות מקומץ.
- המתנדב מנחה - יביא עימה קומץ לבונה.
- המעלה את הקומץ בחוץ - חייב.
- ושני בזיכים - טעונים שני קמצין.
אמר רחמנא "אדם כי יקריב מכם קרבן"(ויקרא א, ב), ואמר עזרא "ולקרבן העצים"(נחמיה י, לה), קרא אותו קרבן, על כן אם יחייב עצמו בעצים למזבח נתחייב בהן כשאר הקרבנות. ואין פחות משני גזירין מפני שאי אפשר כל יום [פחות] משני גזירין להוסיפן על המזבח. ואי אפשר שיהא פחות מזה, שנאמר "וערכו עצים על האש"(ויקרא א, ז), ומיעוט רבים בלשונינו שנים:
לא יפחות משני גזירים - שתי בקעיות גדולות. דמיעוט עצים שנים:
והמעלה את הקומץ בחוץ חייב - כרת, דהעלאה היא. ובהאי כללא הוי נמי המעלה קומץ בפנים דהקטרה מעלייתא היא, הלכך חשיב חמשה קומצים ותו לא, ולא חשיב להאי דהמעלה קומץ בפנים לקומץ ששי:
ושני בזיכים - של לחם הפנים:
הרי עלי עצים. דת"ר קרבן [נפש כי תקריב קרבן מנחה] מלמד שמתנדבין עצים וכה"א דעצים אקרי קרבן והגורלות הפלנו על קרבן העצים (נחמיה י') [*ובס"פ דלעיל מפקינן יין ושמן מקרבן. וה"נ מפקינן עצים מקרבן שכן שנוי בת"כ. ואע"ג שיש עוד קרבן מיותר. דהך דהכא ודלעיל איתא במנחות סלת ואידך גבי מאפה תנור הא דריש לה התם בת"כ ות"ק דבספ"ה. שלא יביא מחצה חלות ומחצה רקיקין ומייתי לה התם בסוגיא. כמ"ש שם בס"ד ושם כתבתי דאף לר"ש דהתם איצטריך. ועיין עוד לקמן]:
לא יפחות משני גזירים ותנן נמי הכי בספ"ו דשקלים ופי' הר"ב ודוקא המתנדב עצים סתם. אבל הרוצה להביא אפילו עץ אחד יביא. וכ"כ התוספות בכאן מגמרא ירושלמי דשקלים:
[*לבונה. ה"נ מרבינן לה בת"כ מקרבן דלעיל דמרבינן מיניה יין ושמן עצים]:
לא יפחות מקומץ. ה"נ תנן לה התם. ופי' הר"ב שזהו שיעור הלבונה הבאה עם המנחה דכתיב והרים ממנו כו'. והכי איתא הכא בגמ' ואע"ג דבפרק קמא משנה ג' פירש הר"ב דבשני קרטין כשירה ויליף לה מקרא. היינו בדיעבד ומיהו הכא דנודר בלבונה בפני עצמה לא יצא אלא בקומץ דלהכי איצטריך על המנחה דבהדי מנחה אין. בפני עצמה לא. ואיכא מאן דאמר דבבאה בפני עצמה [נמי פליג. והיא] פלוגתא דאמוראי בפ"ק דף י"א והרמב"ם פרק ט"ז מהקרבנות העתיק לשון משנתינו ועיין עוד בפי' הר"ב דשקלים שכתב דוקא בסתם כו'. כדלעיל בעצים. [*וכתבו התוספות דבירושלמי דשקלים פליגי אי לשיעור יד הבעלים. או לשיעור יד כהן. ע"כ. והרמב"ם בחבורו שם העתיק לשון המשנה]:
המעלה את הקומץ בחוץ חייב. כתב הר"ב ובהאי כללא הוי נמי המעלה קומץ בפנים כו'. וכ"כ רש"י. וכתבו התוס' וא"ת ומי סתם לן תנא כר"א דפי"ג דזבחים מ"ד דרבנן מחייבי בכזית בחוץ. וי"ל דקומץ דנקט לאו לאפוקי כזית. אלא לאפוקי מאידך דר"א מ"ו דאמר בשני בזיכי לבונה עד שיקריב שני קומצים. ולפי' זה לא מיירי בקומץ דסלת. ע"כ. וקצת קשה דא"כ ה"ל לשנות תחלה שני בזיכין כו':
ושני בזיכין טעונים שני קומצים. יליף לה בת"כ בג"ש דנאמר כאן אזכרתה וגבי קומץ אזכרתה. מה להלן מלא הקומץ. אף כאן מלא הקומץ. והיינו שני קמצים מלא הקומץ לסדר זה ומלא הקומץ לסדר זה. תוספות פ"ק דף י"א:
(ד) (על המשנה) עצים. ת"ר קרבן [נפש כי תקריב קרבן מנחה], מלמד שמתנדבין עצים. [ובת"כ מרבינן מיניה נמי יין ושמן ולבונה]. וכן הוא אומר דעצים אקרי קרבן, והגורלות הפלנו על קרבן העצים. עתוי"ט:
(ה) (על המשנה) מקומץ. תנן נמי הכי בסוף פרק ז' דשקלים. ופירוש הר"ב שזה שיעור הלבונה הבאה עם המנחה, דכתיב והרים ממנו וכו'. והכי איתא בגמרא. ואע"ג דבפ"ק מ"ג פירש הר"ב דבשני קרטין כשרה, ויליף לה מקרא, היינו בדיעבד. ומיהו הכא דנודר בלבונה בפני עצמה לא יצא אלא בקומץ, דלהכי אצטריך על המנחה דבהדי מנחה אין, בפני עצמו לא. ואיכא מאן דאמר דבבאה בפני עצמו נמי נמי פליגי. והיא פלוגתא בגמרא. ועתוי"ט:
(ו) (על המשנה) הקומץ כו'. לאו דוקא. דה"ה בכזית דחייב, כרבנן דזבחים פרק י"ג מ"ד. אלא לאפוקי מר"א דמשנה ו' שם בבזיכי לבונה עד שיקריב ב' קומצים. תוספ'. ועתוי"ט:
(ז) (על המשנה) ב' קומצים. בת"כ יליף ליה:
עצים לא יפחות משני גזירין: ירושלמי פ' קונם הלכה וי"ו בגמרא ת"ר קרבן מלמד שמתנדבין עצים וכמה שני גזירין וכן הוא אומר והגורלות הפלנו על קרבן העצים רבי אומר עצים קרבן הם וטעונים מלח וטעונים הגשה וקמיצה ועצים אחרים פי' להסיקם בעצי הקדש כשאר קרבן:
לבונה לא יפחות מקומץ: דכתיב והרים ממנו בקומצו מסלת המנחה ומשמנה ואת כל הלבונה מקיש לבונה להרמה מה הרמה דמנחה קומץ אף לבונה נמי קומץ:
חמשה קמצים הם: גמרא שלהי פ' התכלת א"ר יוחנן הלכה כאבא יוסי בן דוסאי דאמר כ"ג מקריב בחייו על החביתין שמביא בכל יום קומץ לבונה שחרית וקומץ ערבית ופרכינן התם והאמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה ותנן חמשה קמצים הם ולא חשיב ליה לקומץ דחביתין משום דלחצאין קרב ואי איתא דקרב שלם ליתני ז' קמצים ומשנינן אמוראי נינהו אליבא דר' יוחנן. [הגה"ה לשון החכם הר"ר סולימאן ז"ל המעלה את הקומץ בחוץ חייב פי' המעלה קומץ שקומצין ממנחת הסלת בחוץ חייב ובהאי כללא הוי נמי המעלה קומץ הסולת בפנים דהקטרה מעלייתא היא ע"כ]:
טעונין שני קמצים: פי' צריך שלא יהא בהם פחות משני קמצים של לבונה. ה"ר יהוסף ז"ל:
יכין
לא יפחות משני גזירין: מדקאמר עצים לשון רבים. ואורך כל עץ צריך שיהיה אמה. ורחבו אמה. ועוביו כמחק גדיש של סאה. מיהו בנדר עץ. מביא חתיכה א' כזאת [רמב"ם פ"ז מאסורי מזבח]:
לא יפחות מקומץ: ואע"ג דלעיל [פ"א מ"ג] תני דבמנחה סגי בב' קרטין לבונה. היינו בדיעבד. אבל הכא בנדר לבונה בפ"ע. אפילו בדיעבד לא יצא בפחות מקומץ. וי"א דה"נ בדיעבד יצא בב' קרטין. [כך כ' רתוי"ט ע"פ פלוגתא דבש"ס [די"א ב']. ול"מ נ"ל דהכא כ"ע מודי דצריך קומץ שלם. משום דסתם נדרים להחמיר [כנדרים פ"ב מ"ד]:
המעלה את הקומץ בחוץ חייב: כרת. ואפילו לא הקטיר כל הקומץ רק כזית ממנו. חייב. וה"ט משום דבכה"ג שמה הקטרה [כזבחים פי"ג מ"ד]. ואפ"ה נקט הכא קומץ. רק לאפוקי מר"א [שם מ"ו] שמצריך עד שיקטיר ב' קומצין:
ושני בזיכין: ב' בזיכי לבונה שמושיבין בין ב' סדרי לחה"פ [כפי"א מ"ה]:
טעונין שני קמצים: קומץ לכל בזך:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת