משנה מנחות ז ניקוד
«הפרק הקודם • לדף הראשי • פרק ז מנחות • הפרק הבא»
(א) הַתּוֹדָה הָיְתָה בָּאָה
- חָמֵשׁ סְאִין יְרוּשַׁלְמִיּוֹת,
- שֶׁהֵן שֵׁשׁ מִדְבָּרִיּוֹת,
- שְׁתֵּי אֵיפוֹת, וְהָאֵיפָה שָׁלֹשׁ סְאִין,
- עֶשְׂרִים עִשָּׂרוֹן,
- עֲשָׂרָה לֶחָמֵץ וַעֲשָׂרָה לַמַּצָּה.
- עֲשָׂרָה לֶחָמֵץ,
- עִשָּׂרוֹן לְחַלָּה;
- וַעֲשָׂרָה לַמַּצָּה,
- וּבַמַּצָּה שְׁלֹשָׁה מִינִין,
- חַלּוֹת וּרְקִיקִין וּרְבוּכָה;
- נִמְצְאוּ שְׁלֹשָׁה עֶשְׁרוֹנוֹת וּשְׁלִישׁ לְכָל מִין,
- שָׁלֹשׁ חַלּוֹת לְעִשָּׂרוֹן.
- וּבַמַּצָּה שְׁלֹשָׁה מִינִין,
- בְּמִדָּה יְרוּשַׁלְמִית הָיוּ שְׁלֹשִׁים קַב,
- חֲמִשָּׁה עָשָׂר לֶחָמֵץ,
- וַחֲמִשָּׁה עָשָׂר לַמַּצָּה.
- חֲמִשָּׁה עָשָׂר לֶחָמֵץ,
- חֲמִשָּׁה עָשָׂר לֶחָמֵץ,
- קַב וָחֵצִי לְחַלָּה;
- וַחֲמִשָּׁה עָשָׂר לַמַּצָּה,
- וְהַמַּצָּה שְׁלֹשָׁה מִינִין,
- חַלּוֹת וּרְקִיקִים וּרְבוּכָה;
- נִמְצְאוּ חֲמֵשֶׁת קַבִּים לְכָל מִין,
- שְׁתֵּי חַלּוֹת לְקַב:
- וְהַמַּצָּה שְׁלֹשָׁה מִינִין,
- חַלּוֹת וּרְקִיקִים וּרְבוּכָה.
- הַנְּזִירוּת הָיְתָה בָּאָה
- שְׁתֵּי יָדוֹת בַּמַּצָּה שֶׁבַּתּוֹדָה,
- חַלּוֹת וּרְקִיקִים,
- וְאֵין בָּהּ רְבוּכָה;
- נִמְצְאוּ עֲשָׂרָה קַבִּים יְרוּשַׁלְמִיּוֹת,
- שֶׁהֵן שִׁשָּׁה עֶשְׂרוֹנוֹת וְעַדְוַיִין[1].
- שְׁתֵּי יָדוֹת בַּמַּצָּה שֶׁבַּתּוֹדָה,
- וּמִכֻּלָּן הָיָה נוֹטֵל אֶחָד מֵעֲשָׂרָה תְּרוּמָה,
- שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ז, יד):
- "וְהִקְרִיב מִמֶּנּוּ אֶחָד מִכָּל קָרְבָּן
- תְּרוּמָה לַה'".
- אֶחָד,
- שֶׁלֹּא יִטֹּל פָּרוּס.
- מִכָּל קָרְבָּן,
- שֶׁיְּהוּ כָּל הַקָּרְבָּנוֹת שָׁוִין,
- וְשֶׁלֹּא יִטֹּל מִקָּרְבָּן לַחֲבֵרוֹ.
- שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ז, יד):
- "לַכֹּהֵן הַזּוֹרֵק אֶת דַּם הַשְּׁלָמִים לוֹ יִהְיֶה",
- וְהַשְּׁאָר נֶאֱכָל לַבְּעָלִים:
- וְלַחְמָהּ חוּץ לַחוֹמָה,
- לֹא קָדַשׁ הַלֶּחֶם.
- וְלַחְמָהּ חוּץ לַחוֹמָה,
- שְׁחָטָהּ עַד שֶׁלֹּא קָרְמוּ בַּתַּנּוּר,
- וַאֲפִלּוּ קָרְמוּ כֻּלָּן חוּץ מֵאֶחָד מֵהֶן,
- לֹא קָדַשׁ הַלֶּחֶם.
- וַאֲפִלּוּ קָרְמוּ כֻּלָּן חוּץ מֵאֶחָד מֵהֶן,
- שְׁחָטָהּ חוּץ לִזְמַנָּהּ וְחוּץ לִמְקוֹמָהּ,
- קָדַשׁ הַלֶּחֶם.
- שְׁחָטָהּ וְנִמְצֵאת טְרֵפָה,
- לֹא קָדַשׁ הַלֶּחֶם.
- שְׁחָטָהּ וְנִמְצֵאת בַּעֲלַת מוּם,
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, קָדַשׁ;
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: לֹא קָדַשׁ.
- שְׁחָטָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ,
- וְכֵן אֵיל הַמִּלוּאִים
- וְכֵן שְׁנֵי כִּבְשֵׂי עֲצֶרֶת
- שֶׁשְּׁחָטָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן,
- לֹא קָדַשׁ הַלֶּחֶם:
- אִם יֵשׁ שָׁם זֶבַח אַחֵר, יִקְרְבוּ עִמּוֹ;
- וְאִם לָאו, יִפָּסְלוּ בְּלִינָה.
- וְלַד תּוֹדָה וּתְמוּרָתָהּ,
- וְהַמַּפְרִישׁ תּוֹדָתוֹ וְאָבְדָה וְהִפְרִישׁ אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ,
- אֵינָן טְעוּנִין לֶחֶם,
- שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ז, יב): "וְהִקְרִיב עַל זֶבַח הַתּוֹדָה";
- הַתּוֹדָה טְעוּנָה לֶחֶם,
- וְלֹא וַלְדָּהּ וְלֹא חֲלִיפָתָהּ וְלֹא תְּמוּרָתָהּ טְעוּנִין לֶחֶם:
- וְהַמַּפְרִישׁ תּוֹדָתוֹ וְאָבְדָה וְהִפְרִישׁ אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ,
- יָבִיא הִיא וְלַחְמָהּ מִן הַחֻלִּין.
- תּוֹדָה מִן הַחֻלִּין וְלַחְמָהּ מִן הַמַּעֲשֵׂר,
- יָבִיא הִיא וְלַחְמָהּ מִן הַחֻלִּין.
- תּוֹדָה מִן הַמַּעֲשֵׂר וְלַחְמָהּ מִן הַחֻלִּין,
- יָבִיא.
- הַתּוֹדָה הִיא וְלַחְמָהּ מִן הַמַּעֲשֵׂר,
- יָבִיא.
- וְלֹא יָבִיא מֵחִטֵּי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי,
- אֶלָּא מִמְּעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי:
- שֶׁלֹּא יָבִיא אֶלָּא מִן הַחֻלִּין?
- שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טז, ב):
- "וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַה' אֱלֹהֶיךָ צֹאן וּבָקָר".
- וַהֲלֹא אֵין פֶּסַח בָּא אֶלָּא מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים!
- אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר "צֹאן וּבָקָר"?
- אֶלָּא לְהַקִּישׁ כָּל הַבָּא מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן לַפֶּסַח:
- מָה הַפֶּסַח, שֶׁהוּא בָּא בְּחוֹבָה,
- אֵינוֹ בָּא אֶלָּא מִן הַחֻלִּין,
- אַף כָּל דָּבָר שֶׁהוּא בָּא בְּחוֹבָה,
- לֹא יָבוֹא אֶלָּא מִן הַחֻלִּין.
- לְפִיכָךְ, הָאוֹמֵר:
- הֲרֵי עָלַי תּוֹדָה,
- הֲרֵי עָלַי שְׁלָמִים,
- הוֹאִיל וְהֵם בָּאִים חוֹבָה,
- לֹא יָבוֹאוּ אֶלָּא מִן הַחֻלִּין.
- הֲרֵי עָלַי תּוֹדָה,
- וְהַנְּסָכִים בְּכָל מָקוֹם,
- לֹא יָבוֹאוּ אֶלָּא מִן הַחֻלִּין:
משנה מנחות, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
- ^ כך ניקדו אלבק וקהתי ע"פ כתה"י. והמפרשים פירשו מלשון רבים של "עוד".