משנה מנחות ז ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מנחות · פרק ז · משנה ב | >>
המלואים היו באים כמצה שבתודה, חלות ורקיקים ורבוכה.
הנזירות היתה באה שתי ד ידות במצה שבתודה, חלות ורקיקים, ואין בה רבוכה, נמצאו עשרה קבים ירושלמיות, שהן ששה עשרונות ועדוין.
ומכולן היה נוטל אחד מעשרה תרומה, שנאמר (ויקרא ז), והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לה'.
אחד, שלא יטול פרוס.
מכל קרבן, שיהו כל הקרבנות שוין, ושלא יטול מקרבן לחברו.
לכהן הזורק את דם השלמים לו יהיה, והשאר נאכל לבעלים.
משנה מנוקדת
הַמִּלּוּאִים הָיוּ בָּאִים כַּמַּצָּה שֶׁבַּתּוֹדָה,
- חַלּוֹת וּרְקִיקִים וּרְבוּכָה.
- הַנְּזִירוּת הָיְתָה בָּאָה
- שְׁתֵּי יָדוֹת בַּמַּצָּה שֶׁבַּתּוֹדָה,
- חַלּוֹת וּרְקִיקִים,
- וְאֵין בָּהּ רְבוּכָה;
- נִמְצְאוּ עֲשָׂרָה קַבִּים יְרוּשַׁלְמִיּוֹת,
- שֶׁהֵן שִׁשָּׁה עֶשְׂרוֹנוֹת וְעַדְוַיִין[1].
- שְׁתֵּי יָדוֹת בַּמַּצָּה שֶׁבַּתּוֹדָה,
- וּמִכֻּלָּן הָיָה נוֹטֵל אֶחָד מֵעֲשָׂרָה תְּרוּמָה,
- שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ז, יד):
- "וְהִקְרִיב מִמֶּנּוּ אֶחָד מִכָּל קָרְבָּן
- תְּרוּמָה לַה'".
- אֶחָד,
- שֶׁלֹּא יִטֹּל פָּרוּס.
- מִכָּל קָרְבָּן,
- שֶׁיְּהוּ כָּל הַקָּרְבָּנוֹת שָׁוִין,
- וְשֶׁלֹּא יִטֹּל מִקָּרְבָּן לַחֲבֵרוֹ.
- שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ז, יד):
- "לַכֹּהֵן הַזּוֹרֵק אֶת דַּם הַשְּׁלָמִים לוֹ יִהְיֶה",
- וְהַשְּׁאָר נֶאֱכָל לַבְּעָלִים:
נוסח הרמב"ם
המילואים היו באים -
- כמצה שבתודה - חלות, ורקיקים, ורבוכה.
- הנזירות היתה באה -
- שתי ידות - כמצה שבתודה,
- חלות, ורקיקים - ואין בהן רבוכה.
- ועשרת קבין ירושלמיין, שהן שישה עשרונות ועדואין,
- ומכלם - היה נוטל אחד מעשרה תרומה,
- שנאמר: "והקריב ממנו, אחד מכל קרבן, תרומה לה'" (ויקרא ז יד),
- אחד - שלא יטול פרס,
- מכל קרבן - שיהיו כל הקרבנות שווין,
- שלא יטול מקרבן לחברו.
- ומכלם - היה נוטל אחד מעשרה תרומה,
- שתי ידות - כמצה שבתודה,
- "לכוהן הזורק את דם השלמים, לו יהיה" (שם),
- והשאר - נאכל לבעלים.
פירוש הרמב"ם
המלואים היו בתחילה שנתמנה אהרן כמו שבאר הכתוב. ואמר רחמנא במלואים "ומסל המצות אשר לפני ה', לקח חלת מצה, וחלת לחם שמן"(ויקרא ח, כו) וגו'.
וחלת לחם שמן היא נקראת רבוכה, רוצה לומר שקועה בשמן.
והביא ראיה על זה גם כן ממה שנאמר בחביתי כהן, שנאמר בהן "מורבכת תביאנה, זה קרבן אהרן ובניו, ביום המשח אותו"(ויקרא ו, יג), ובארנו שכלל במאמר הזה שתי קרבנות:
- הקרבן שמחוייב כל כהן בתחילה שיכנס לעבודה, והוא הנקרא "קרבן חינוכו".
- והקרבן שמקריב כהן משיח בכל יום.
ואמרו "מקיש חינוכו להמשחו", רוצה לומר שכבר באר שמקריב בתחילתו והוא החינוך כמו הקרבן שמקריב ביום המשח אותו רוצה לומר בשעת המלואים. וכבר נתבאר כי מה שיקריב בחנוך היא "רבוכה", והוא ראיה שביום המלואים מקריב גם כן "רבוכה".
וראוי שתדע שאם היה הדיוט ונתמנה כהן גדול, מקריב ראשונה עשירית האיפה לחינוכו, ואחר כן מקריב חביתי כהן גדול אם כבר נתחנך והוא הדיוט כמו שאמרנו בתחילת המסכת הזאת. אבל אם נתמנה כהן גדול והוא לא עבד עבודה מימיו, מקריב עשירית האיפה שהוא חינוך כל כהן כמו שזכרנו, אחר כך עשירית שניה שהוא חינוך כל כהן הדיוט כשנתמנה כהן גדול, ועשירית שלישית שהיא חביתי כהן גדול שמקריב כל יום תמיד, ומלאכתם כולן אחד.
אבל השלמים שמקריב נזיר טהור בכלל קרבנותיו, מקריב עמו חלות מצות ורקיקי מצות דבר תורה.
ומה שאמר שתי - רוצה לומר שני השלישים.
וכבר זכר שהמצות של תודה שיעורם חמשה עשר קב ירושלמיים, והן עשר עשרונות מדבריות, ושני שלישיתם עשרה קבין ירושלמיים, והן ששה (עשר) עשרונות ושני שלישי עשרון. ועל אלו השני שלישי אמר ועדואין, רוצה לומר הנוסף עליהן עוד בלשון רבים, כוונתו שיהא עם כל עשרון תוספת עד שיהיו בששה עשרונות שני שלישיות ממה שיש בתודה מן המצה.
ועניין מה שאמר שיהיו כל הקרבנות שוין - שיהיו במניין עשרה מכל מין שבתודה והנזיר, כמו שבארנו בפרק שלפני זה:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
המלואים - שהיו בימי משה. כשנתחנך אהרן ובניו לכהונה:
היו באים כמצה שבתודה חלות ורקיקים ורבוכה - דכתיב במלואים (שם ח) ומסל המצות אשר לפני ה' לקח חלת מצה אחת וחלת לחם שמן אחת ורקיק אחד, חלת מצה אלו חלות, וחלת לחם שמן זו רבוכה דמוסיף בה שמן כנגד חלות ורקיקים ג, ורקיק זה רקיק:
נזירות - לחמי נזיר, שנאמר (במדבר ו) וסל מצות סולת חלות בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחים בשמן. ורבוכה לא הוזכר שם:
שני ידות - שני חלקים של מיני מצה שבתודה היו בנזירות, וכדמפרש ואזיל:
נמצאו - לנזירות:
עשר קבין - שהרי בשלשה מיני מצה שבתודה היו חמשה עשר קבין, והוי להו עשרה שני ידות של חמשה עשר:
שהן שש עשרונות ועדוין - כלומר, עוד שנוסף עליהן. שהרי היו שלשה עשרונים ושליש לכל מין כדאמרן לעיל גבי מצה שבתודה, נמצא לשני מינים שש עשרונות ושני שלישי עשרון, והיינו דקאמר שש עשרונות ועדוין:
ומכולן - מכל ארבעה מינים שבתודה היו הכהנים נוטלים אחד מעשרה תרומה:
שלא יטול פרוס - שבור וחתוך:
שיהיו כל הקרבנות שוין - המינים יהו שוין, עשרה חלות לכל מין:
שלא יטול תרומה מקרבן על חבירו - שאם היה ממין זה חמשה וממין זה חמשה עשר, נמצא מפריש מזה על זה:
פירוש תוספות יום טוב
[*ורבוכה. כתב הר"ב דכתיב במלואים וכו']. וחלת לחם שמן זו רבוכה דמוסיף בה שמן כנגד חלות ורקיקים. בפ' שתי מדות דף פ"ט דהלכה למשה מסיני חצי לוג שמן לתודה והמחצית לרבוכה וכמ"ש בפי' הר"ב לקמן סוף משנה ד'. ומ"מ לאו לימוד הוא דמשום הא דכתיב לחם שמן שתהא רבוכה כדאיתא בגמרא דדלמא לחם שמן ממש פירש"י שמן קרוש עגול כמו לחם אלא כדדריש רב נחמן בר רב חסדא משמיה דר' טבלא זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לה' ביום המשח אותו (ויקרא ו) . וכי מה למדנו לבניו ביום המשחו פרש"י [כלום] חייבין בניו בשביל משיחת אביהם ע"כ. אלא מקיש חנוכו הוא המילואים להמשחו הן החביתין מה המשחו רבוכה דכתיב בפ' צו מרבכת תביאנה אף חנוכו רבוכה:
הנזירות היתה באה שתי ידות במצה שבתודה. דת"ר שלמיו לרבות שלמי נזיר לעשרה קבין ירושלמיות ולרביעית שמן [לפי שבתודה חצי לוג ומחציתו לרבוכה שאינה בנזירות] יכול לכל מה שאמור בענין. ת"ל מצות. לאפוקי רבוכה דלא נאמר בו מצות:
ושלא יטול כו'. בגמרא גרס שלא יטול. וכן העתיקו רש"י והר"ב:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ג) (על הברטנורא) בגמרא, דהלמ"מ חצי לוג שמן לתודה והמחצית לרבוכה:
(ד) (על המשנה) שתי כו'. בגמרא יליף ליה מקרא:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
הנזירות היתה באה וכו': עיין במ"ש בפרקין דלעיל סוף סי' ה'. וביד רפ"ח דהלכות נזירות ובפ"ט דהלכות מעשה הקרבנות סי' ט' כ"ג:
ה"ג נמצא עשרת קבים ירושלמיות שהן ששה עשרונות וַעֲדוּיִין: ונלע"ד דאי הוה גרסי' וְעוֹדְויַין הוה שפיר טפי. וספק אצלי שמא מצאתי אח"כ גירסא זו. אכן אחר זמן. רב בא לידי הספר עצמו של החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל וכמדומה לי שנקד וְעֹדיִן או וְעוֹדְִין וכתב פי' ושני ועוד כלומר ושני שלישים של עשרון מוסף עוד על השש עשרונות שהרי כל מין היה בו שלשה עשרונות ושליש והרי בשני מינים יש שש עשרונות ושני שלישים עכ"ל ז"ל. וכתב עוד ס"א ועדווין ע"כ. ואיתה בירושלמי פ' ששי דכלאים:
ומכולן היה נוטל וכו': האי בבא איתה בגמ' קודם בבא דהמלואים היו באים וכו' ואפילו בגמ' המוגהת ע"י הרב בצלאל אשכנזי ז"ל וגם רש"י ז"ל שבכתיבת יד בבא דומוכלם פירש ראשונה ואחר עָלֶה אחד פי' מתני' דהמלואים אלא שהמפרש שבדפוס פירש בבא דמלואים ברישא:
שנאמר והקריב ממנו אחד וכו': ממנו דריש ליה בברייתא בגמרא מן המחובר למעוטי שלא מן המוקף. ועוד גרסינן בברייתא בגמרא למדנו לתרומה שהיא אחד מעשרה מג"ש מתרומת מעשר כמו שכתב רעז"ל במתני' דלעיל אבל עדיין איני יודע מכמה קמח הוא עושה החלה של חמץ נאמר כאן לחם חמץ ונאמר להלן בשתי הלחם לחם מה להלן עשרון לחלה דכן כתיב שתים שני עשרונים אף כאן עשרון לחלה ועוד כתיב בשתי הלחם תביאו יתירה דהא לעיל מיניה כתיב והקרבתם מנחה חדשה ומצי למיכתב ממושבותיכם לחם תנופה אלא ללמד שכל הבאות שאתה מביא הדומות לזו שבאין חמץ יהיו כזה עשרון לחלה. אי מה להלן שני עשרונות אף כאן שני עשרונות ת"ל בשתי הלחם תהיינה חד יו"ד דמייתרא דמשמע עשרה ומסתברא דהאי יו"ד דתהיינה אתביאו לחם דאוקימנא בלחמי תודה קאי דאי אשתי הלחם לא מצי למיכתב יו"ד דהא שתים שני עשרונים כתיב כן פי' רש"י ז"ל. ועיין בתוס' שהקשו על גרסתו ופירושו דיו"ד לא מייתרא דיו"ד אחת של עיקר ואחת לשמוש. ועיין בספר קרבן אהרן פ' צו ריש פרשה ז'. ובפרשת אמור ראש פ' י"ג. וביד פ"ט דהלכות מעשה הקרבנות סי' ז' י"ב כ' כ"א כ"ב כ"ג:
תפארת ישראל
יכין
המלואים: שהביאו כשהוקם המשכן. ונתחנכו אהרן ובניו לכהונה:
הנזירות: לחמי נזיר שמביא ביום תגלחתו:
היתה באה שתי ידות במצה שבתודה: ר"ל ב' חלקים של מיני מצה שבתודה. וכדמפרש ואזיל:
נמצא: נמצאו שהיה נצרך למצה בנזירות י' וכו':
עשרה קבים ירושלמיות שהן ששה עשרונות ועדוין: ר"ל י' קבין ירושלמיות. היו ו' עשרונות. ועוד נוסף עליהן עוד ב' שלישי עשרון. דהרי לתודה היה לכל מין ג' עשרונות ושליש עשרון. נמצאו ב' מינין שבתודה הן ו' עשרונים וב' שלישים. והיינו ועדויין דקאמר:
ומכולן: ר"ל מכל מין מד' מינין שבתודה וב' שבנזיר:
היה נוטל: הכהן:
שלא יטול פרוס: ר"ל שבור. רק חלה שלימה יטול. ודוקא בנשבר אחר זריקה תורם מהשלם על הפרוס. אבל בנשבר קודם שחיטה נפסלה איתה החלה. ובנשבר בין שחיטה לזריקה. כל החלות פסולות:
שיהו כל הקרבנות שוין: שיהיה מניינם שוה. י' בכל מין. וגם מדת כל לחם בכל מין שוה לחבירו:
ושלא יטול מקרבן לחברו: שלא יטול ממין זה ב' וממין האחר ולא כלום:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
- ^ כך ניקדו אלבק וקהתי ע"פ כתה"י. והמפרשים פירשו מלשון רבים של "עוד".