משנה מנחות ז רמבם
מראה
נוסח הרמב"ם
[עריכה](א) התודה באה -
- חמש סאין ירושלמיות - שהן שש מדבריות,
- שתי איפות - האיפה שלש סאין,
- עשרים עישרון - עשרה לחמץ, ועשרה למצה.
- עשרה לחמץ - עישרון לחלה.
- עשרה למצה -
- ובמצה שלשת מינים - חלות, ורקיקין, ורבוכה,
- נמצאו -
- שלשה עשרונות ושליש - לכל מין ומין,
- ושלש חלות - לעישרון.
- במידה ירושלמית, היו שלשים קב -
- חמישה עשר לחמץ, וחמישה עשר למצה.
- חמישה עשר לחמץ - קב ומחצה לחלה.
- וחמישה עשר למצה -
- ובמצה שלשת מינים - חלות, ורקיקין, ורבוכה,
- נמצאו -
- חמשת קבין - לכל מין,
- ושתי חלות - לקב.
(ב) המילואים היו באים -
- כמצה שבתודה - חלות, ורקיקים, ורבוכה.
- הנזירות היתה באה -
- שתי ידות - כמצה שבתודה,
- חלות, ורקיקים - ואין בהן רבוכה.
- ועשרת קבין ירושלמיין, שהן שישה עשרונות ועדואין,
- ומכלם - היה נוטל אחד מעשרה תרומה,
- שנאמר: "והקריב ממנו, אחד מכל קרבן, תרומה לה'" (ויקרא ז יד),
- אחד - שלא יטול פרס,
- מכל קרבן - שיהיו כל הקרבנות שווין,
- שלא יטול מקרבן לחברו.
- ומכלם - היה נוטל אחד מעשרה תרומה,
- שתי ידות - כמצה שבתודה,
- "לכוהן הזורק את דם השלמים, לו יהיה" (שם),
- והשאר - נאכל לבעלים.
(ג) השוחט את התודה בפנים,
- ולחמה חוץ לחומה - לא קדש הלחם.
- שחטה, עד שלא קרמו בתנור -
- ואפילו קרמו כולם חוץ מאחד מהן - לא קדש הלחם.
- שחטה חוץ לזמנה, וחוץ למקומה - קדש הלחם.
- שחטה, ונמצאת טריפה - לא קדש הלחם.
- שחטה, ונמצאת בעלת מום -
- רבי אליעזר אומר: קדש.
- וחכמים אומרין: לא קדש.
- שחטה שלא לשמה -
- וכן איל המילואים, וכן שני כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן - לא קדש הלחם.
(ד) נסכים שקדשו בכלי, ונמצא הזבח פסול -
- אם יש שם זבח אחר - יקרבו עימו,
- ואם לאו - יפסלו בלינה.
- ולד תודה, ותמורתה,
- והמפריש תודתו ואבדה, והפריש אחרת תחתיה - אינן טעונין לחם,
- שנאמר: "והקריב על זבח התודה חלות" (ויקרא ז יב),
- תודה - טעונה לחם,
- ולא ולדה, ולא חליפתה, ולא תמורתה - טעונים לחם.
- והמפריש תודתו ואבדה, והפריש אחרת תחתיה - אינן טעונין לחם,
(ה) האומר: הרי עלי תודה -
- יביא היא ולחמה - מן החולין.
- תודה מן החולין, ולחמה מן המעשר -
- יביא לחמה - מן החולין.
- תודה מן המעשר, ולחמה מן החולין - יביא.
- התודה, היא ולחמה מן המעשר - יביא.
- לא יביא מחיטי מעשר שני - אלא ממעות מעשר שני.
(ו) ומנין לאומר הרי עלי תודה, לא יביא אלא מן החולין? -
- שנאמר: "וזבחת פסח לה' אלוהיך צאן ובקר" (דברים טז ב),
- והלוא אין פסח בא אלא מן הכבשים ומן העיזים?
- אם כן, למה נאמר צאן ובקר?
- אלא להקיש כל הבא מן הצאן ומן הבקר - לפסח,
- מה פסח, שהוא בא חובה - אינו בא אלא מן החולין,
- אף כל דבר שהוא בא חובה - לא יבוא אלא מן החולין.
- הרי עלי תודה, והרי עלי שלמים -
- הואיל והן באים חובה - לא יבואו אלא מן החולין.
- הנסכים בכל מקום - לא יבואו אלא מן החולין.
הדף הראשי של משנה מנחות ז
משנה מנחות, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב