משנה מנחות ז ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מנחות · פרק ז · משנה ד | >>
נסכין שקדשו בכלי ונמצא הזבח פסול, אם יש שם זבח אחריג, יקרבו עמו.
ואם לאו, יפסלו בלינה.
ולד תודה ותמורתה, והמפריש תודתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה, אינן טעונין לחם,
שנאמר (ויקרא ז): "והקריב על זבח התודה...", -
התודה טעונה לחם, ולא ולדה ולא חליפתה ולא תמורתה טעונין לחם.
נְסָכִין שֶׁקָּדְשׁוּ בַּכְּלִי וְנִמְצָא הַזֶּבַח פָּסוּל,
- אִם יֵשׁ שָׁם זֶבַח אַחֵר, יִקְרְבוּ עִמּוֹ;
- וְאִם לָאו, יִפָּסְלוּ בְּלִינָה.
- וְלַד תּוֹדָה וּתְמוּרָתָהּ,
- וְהַמַּפְרִישׁ תּוֹדָתוֹ וְאָבְדָה וְהִפְרִישׁ אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ,
- אֵינָן טְעוּנִין לֶחֶם,
- שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ז, יב): "וְהִקְרִיב עַל זֶבַח הַתּוֹדָה";
- הַתּוֹדָה טְעוּנָה לֶחֶם,
- וְלֹא וַלְדָּהּ וְלֹא חֲלִיפָתָהּ וְלֹא תְּמוּרָתָהּ טְעוּנִין לֶחֶם:
- וְהַמַּפְרִישׁ תּוֹדָתוֹ וְאָבְדָה וְהִפְרִישׁ אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ,
נסכים שקדשו בכלי, ונמצא הזבח פסול -
- אם יש שם זבח אחר - יקרבו עימו,
- ואם לאו - יפסלו בלינה.
- ולד תודה, ותמורתה,
- והמפריש תודתו ואבדה, והפריש אחרת תחתיה - אינן טעונין לחם,
- שנאמר: "והקריב על זבח התודה חלות" (ויקרא ז יב),
- תודה - טעונה לחם,
- ולא ולדה, ולא חליפתה, ולא תמורתה - טעונים לחם.
- והמפריש תודתו ואבדה, והפריש אחרת תחתיה - אינן טעונין לחם,
זה שאמרו אם יש זבח אחר יקריב עמו, אין זה אלא בקרבן צבור לפי שעיקר בידינו "בית דין מתנה עליהם", אבל קרבן יחיד העיקר "שהן פסולים לזבח אחר". ותנאי אחר גם כן, שיהא הזבח זבוח באותה שעה שנפסל הזבח הראשון, אבל אם לא היה שם זבח זבוח הן פסולים כאילו לנו בלילה. וסדר המשנה כך הוא, ואם אין שם זבח אחר באותה שעה נעשו כמו שנפסלו בלינה ופסולים. וכל זה אם קדשו בכלי שרת ויהיה הזבח זבוח, לפי שהעיקר בידינו "אין הנסכים מתקדשים אלא בשחיטת הזבח", שנאמר "זבח ונסכים"(ויקרא כג, לז).
ומה שאמר נמצא הזבח פסול - אם נפסל בזריקה, אבל אם נפסל בשחיטה לא קדשו הנסכים. ודע שאם לא נתקדשו נסכים הוא מקריב כל זמן שירצה, לפי שהעיקר בידינו "מביא אדם קרבנו היום, ונסכיו אחר עשרה ימים". ואין הפרש בין יחיד או צבור. וכן אשם מצורע מביא אשמו היום ולוג שמן שלו אחר עשרה ימים. אבל אם קדשו בכלי שרת כמו שהתנינו, אז תפסל בלינה.
ומה שאמר אינן טעונים לחם - אינו אלא אחר כפרה, רוצה לומר אחר הקרבת התודה הראשונה שהיא העיקר. אבל אם לא נקרב אחד מהן, אלא הרי הן מצויות שתיהן, היא ובנה או חליפתה או תמורתה שממירים אותה, שתיהן טעונים לחם. וכל זה בתודת חובה, אבל תודת נדבה חליפתה ותמורתה טעונים לחם בין לפני כפרה בין לאחר כפרה, לפי שהוא מותר תודה. וכבר ידעת החובה היא במה שאומר "הרי עלי", ונדבה שיאמר "הרי זו", וכבר נתבאר זה פעמים.
וממה שראוי לזכור אותו בכאן שיעור השמן שנותנים בתודה ובנזירות, לפי שזה לא נתבאר בתורה, אבל הלכה למשה מסיני שיהא חצי לוג שמן לתודה, ורביעית שמן לנזיר. וכבר זכרנו שהתודה שלשה מינים הן, מצה צריך שמן רביעית, חמץ אין צריך שמן, ואותו חצי לוג חציו שהוא רביעית לרבוכה, והרביעית הנשארת לחלות רקיקים. וכן רביעית של לחם הנזיר לחלות ולרקיקים, שאין בקרבן אלא חלות ורקיקים כמו שבארנו:
נסכים שקדשו בכלי - לאו דוקא בכלי י. שאין נסכים מתקדשים ליפסל ביוצא ובלינה יא ואע"פ שקדשו בכלי, אלא בשחיטת הזבח, דכתיב זבח ונסכים, הנסכים תלויים בזבח:
ונמצא הזבח פסול - שנפסל בזריקה. דאילו בשחיטה נפסל, לא קדשו נסכים יב:
אם יש שם זבח אחר יקרבו עמו - בנסכים של צבור מוקמינן לה למתניתין, משום דלב ב"ד מתנה עליהם, אם הוצרכו לזבח זה הוצרכו ואם לאו יהיו לזבח אחר. אבל בנסכים של יחיד אין כשרים לזבח אחר יד. ואפילו נסכים של צבור אין קרבים עם זבח אחר אא"כ היה אותו זבח זבוח כשנפסל הזבח הראשון, אבל אם לא היה זבוח בשעה שנפסל הזבח הראשון, אין קריבים עם הזבח האחר. ומתניתין חסורי מחסרא והכי קתני, יקרבו עמו. במה דברים אמורים שהיה זבח זבוח באותה שעה, אבל אם לא היה זבח זבוח באותה שעה נעשה כמו שנפסלו בלינה ופסולים טו. והכי מפרשא מתניתין בגמרא. וכל זמן שלא נתקדשו נסכים בכלי אע"פ שנשחט הזבח יכולים להקריב נסכים אפילו אחר כמה ימים, דקיי"ל מביא אדם קרבנו היום ונסכו אפילו אחר כמה ימים, בין נסכים של יחיד בין נסכים של צבור. וכן מצורע מביא אשמו היום ולוג שמן שלו לאחר כמה ימים:
ולד תודה - שהפריש תודה מעוברת וילדה:
וכן המפריש תודתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה אינה טעונה לחם - הראשונה, אם נמצאת לאחר הקרבת שניה. וכן שניה אם נמצאת הראשונה קודם הקרבתה והקריב ראשונה, שוב אין השניה טעונה לחם:
חליפתה - היינו המפריש תודה ואבדה והפריש אחרת תחתיה:
תמורתה - כגון שעומדת בעין ואומר זו תמורת זו, וכתיב (ויקרא כז) והיה הוא ותמורתו יהיה קודש:
נסכים שקדשו בכלי. כתב הר"ב לאו דוקא בכלי שאין נסכים מתקדשים כו' ואע"פ שנתקדשו בכלי אלא בשחיטת הזבח וכו'. ה"פ דלאו דוקא דקדושת הכלי בלבד מקדשם אלא אף בשחיטת הזבח ומיהו קדושת כלי נמי בעינן כדמפורש בסיפא דכל זמן שלא נתקדשו בכלי אע"פ שנשחט הזבח יכולין להקריב נסכים אפילו אחר כמה ימים. ומ"ש הר"ב שאין נסכים מתקדשין ליפסל ביוצא ולינה וכ"פ רש"י וכתבו התוס' דלא יתכן דהא תנן בספ"ב דמעילה דמשקדשו בכלי הוכשרו ליפסל כו' בלינה. ואין לדחוק דהתם תנן מנחת נסכים ואילו הכא נסכים תנן ואינן אלא יין דהא פרישית במ"ג פ"ד דזבחים דנסכים אף הסלת בכלל ועוד התוס' העתיקו הא דמעילה נמי נסכים כו'. ואע"פ שכתבו ג"כ דיש לדחות דהתם דוקא בנסכים הבאים בפני עצמן מ"מ הכריחו דמפסלי בלינה בכלי שרת ופירשו דהכא מיירי לענין שלא לשנותן לזבח אחר וכן הרמב"ם סתם וכתב בפירושו דהכא וכן בחבורו פ"ב מהמה"ק שאם נתן הנסכים לכלי שרת אם לנו יפסלו בלינה ובפי"ב מה' פה"מ כתב משנתינו זו וז"ל נסכים שקדשו בכלי שרת ונפסל הזבח אם נפסל בשחיטה לא קדשי הנסכים ליקרב. נפסל מקבלה ואילך קדשו הנסכים ליקרב שאין הנסכים מתקדשים ליקרב אלא בשחיטת הזבח מה יעשה בהן אם היה שם זבח אחר כו' ואם לאו כו' נעשו כמו שנפסלו בלינה ע"כ. הרי שגם הוא מפרש לענין שלא לשנותן לזבח אחר. ואני תמה על הכ"מ דמפרש להרמב"ם כפירש"י דמפרש הסוגיא לענין ליפסל בלינה. ועוד בפ"ב מהמה"ק אדכתב הרמב"ם שמשקדשו בכלי יפסלו בלינה כמו שהעתקתיו בסמוך. כתב הוא דממשנתינו למד דתנן נסכים שקדשו בכלי כו' ואם לאו יפסלו בלינה הרי בהדיא שאם קדשו בכלי נפסלו בלינה. ע"כ. וזה דבר תימה דהא מתני' מפרשינן דהכי קתני נעשה כמו שנפסלו בלינה. ועוד מה לו לדחוק ומשנה שלימה שנינו בספ"ב דמעילה. אלא דאה"נ דמאותה משנה הוא שהעתיק הרמב"ם. ומשנתינו דהכא מפרשה לענין שלא לשנותו לזבח אחר וכדעת התוס' ומ"מ לענין הלכה איכא בינייהו דהרמב"ם והתוס' כמו שאכתוב לקמן בס"ד:
ונמצא הזבח פסול. לשון הר"ב שנפסל בזריקה דאילו בשחיטה נפסל לא קדשו נסכים. דלא אמרן דקדשי בשחיטת הזבח אלא בשחיטה כשרה דלא דמי לתודה דאפילו בשחיטה פסולה מתקדשים הלחם כדלעיל. דפירש"י בפ"ב דף ט"ו. דשאני תודה דילפינן מדכתיב יקריב קרבנו מלמד שאין הלחם קדוש אלא בשחיטת הזבח ע"כ והא דכתב הר"ב בזריקה הכי איתא בגמ' ולאו דוקא דהא איכא נמי קבלה והלוך. אלא נקט זריקה שהיא תכלית עבודת הדם. וה"ה בקבלה והלוך. וזהו שדקדק הרמב"ם לכתוב מקבלה ואילך כמו שהעתקתי לשונו לעיל:
אם יש שם זבח אחר. שאין לו נסכים. רש"י:
יקרבו עמו. כתב הר"ב בנסכים של צבור מוקמינן לה למתניתין כו' אבל בנסכים של יחיד אין כשרים לזבח אחר. והקשו התוספות בפ"ב דף ט"ז דא"כ משכחת לרבנן דנסכי בהמה חייבין עליה משום פיגול שנעשית השחיטה בהכשר ופיגול בשאר עבודות. כלומר והתם תנן דדוקא לר"מ מתפגלין ולא לרבנן כדפי' הר"ב שם. ופירשו דסוגיא דהכא אתיא לר"מ אבל לרבנן מתניתין כמשמעה דכשנפסל הזבח ואפילו בשחיטה מותר לשנותו לזבח אחר ואפילו בשל יחיד ע"כ. ולפי שהרמב"ם פסק למשנתינו כאוקימתא דבזריקה ובשל צבור ופסק נמי בפי"ח מה' פסולי המוקדשים דלא כר' מאיר אלא שאין הנסכים מתפגלין כלל. וגם הר"ב פסק כך לעיל במשנה ד' פ"ב הלכך נ"ל לתרץ דסברת חכמים דהואיל ודין הנסכים שיהו נקרבים אפי' לאחר כמה ימים וכן ראוים לשנותן לזבח אחר בצבור. הלכך אע"פ שאם נפסל הזבח מקבלה ואילך נדחו הנסכים בשל יחיד. אפ"ה אין בהם פגול כיון שאינן תלוים בזבח להקריב עמהם מיד וכן יכולים להשתנות בשל צבור:
ואם לאו יפסלו בלינה. כתב הר"ב דחסורי מחסרא וה"ק בד"א וכו' אבל אם לא היה זבח זבוח כו' נעשה כו' גזירה שמא יאמרו נסכים שהפרישן לשום זבח זה כשרים לשום זבח אחר ואפילו בלא תנאי ובלא נפסל הזבח. אבל כשהיה הזבח זבוח באותה שעה שנפסל זה. ומיד היו הנסכים לזבח אחר. דמי כאילו לשם האי זבח הובאו לנסכים. ולא אתו למימר נסכים שהפרישו כו'. רש"י:
ולד תודה כו'. עיין במשנה ב' פרק ג' דתמורה:
שנאמר והקריב על זבח התודה. [התודה] בה"א הידיעה. הרמב"ם שם:
(י) (על הברטנורא) הכי פירושו, דלאו דוקא דקדושת הכלי בלבד מקדשם, אלא אף בשחיטת הזבח. ומיהו קדושת הכלי נמי בעינן, כדמפרש בסיפא דכל זמן שלא נתקדשו בכלי אע"פ שנשחט הזבח יכולין להקריב נסכים אפילו אחר כמה ימים:
(יא) (על הברטנורא) רש"י. וכתבו התוספ' דלא יתכן, דהתנן בסוף פרק ב' דמעילה, דמשקדשו בכלי הוכשרו לפסול כו' בלינה כו', ופירשו, דהכא מיירי לענין שלא לשנות לזבה אחר. ועתוי"ט:
(יב) (על הברטנורא) דלא אמרן דקדשי בשחיטת הזבח אלא בשחיטה כשרה. דלא דמי לתודה דאפילו בשחיטה פסולה מתקדשים הלחם כו', דשאני תודה דילפינן מדכתיב יקריב קרבנו, מלמד שאין הלחם קדוש אלא בשחיטת הזבח. רש"י. ומה שכתב בזריקה, לאו דוקא, דהוא הדין קבלה והילוך:
(יג) (על המשנה) אחר. שאין לו נסכים. רש"י:
(יד) (על הברטנורא) אין זה סותר למאי דקיימא לן כרבנן דר' מאיר דאין פיגול בנסכים, דהואיל ואינן תלוין בזבח ליקרב עמהם מיד, וכן טשתנים בשל צבור, אין בהם דין פגול. ועתוי"ט:
(טו) (על הברטנורא) גזירה שמא יאמרו נסכים שהפרישן לשום זבח זה כשרים לשום זבח אחר, ואפילו בלא תנאי ובלא נפסל הזבח. אבל כשהיה הזבח זבוח באותה שעה שנפסל זה, ומיד היו הנסכים לזבח אחר, דמי כאלו לשם האי זבח הובאו לנסכים, ולא אתי למימר נסכים שהפרישו כו'. רש"י:
נסכים שקדשו בכלי ונמצא וכו': כך צ"ל ותרתי בעינן ליפסל בלינה וביוצא כלי שרת ושחיטת הזבח ואיתה בתוס' פ' הקומץ זוטא דף ט"ו. ופי' שקדשו בכלי שניתנו בכלי. וביד כוליה מתני' עד סוף סי' ה' פרק שני דהלכות מעשה הקרבנות סימן י"ב י"ג ובפי"ב דהלכות פסולי המוקדשין סי' ו' ח':
ואם לאו יפסלו בלינה: כתב רש"י ז"ל ה"ג ואם לנו יפסלו בלינה וכן הוכיחו ג"כ תוס' ז"ל מן הגמרא אבל המפרש שבתלמוד בדפוס כפי מה שהגיהו הרב בצלאל אשכנזי ז"ל כך הוא לשונו אם יש זבח אחר שאין לו נסכים יקרבו אלו נסכים עמו ואם משקדשו בכלי לנו יפסלו בלינה. פירוש אחר אם יש שם זבח אחר יקרבו עמו שאם לא יפסלו ע"כ. ואיתה למתני' בירושלמי דשקלים פ"ד:
ולד תודה וכו': בכריתות פ' המביא אשם תלוי דף כ"ז:
לא ולדה וכו': טעונים לחם אבל הם עצמן קריבין דכתיב אם על תודה יקריבנו וכו' יקריבנו קרא יתירה הוא דמצי למיכתב על תודה והקריב על זבח התודה וגו' אלא יקריב מלמד על המפריש תודתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה ונמצאת הראשונה והרי שתיהן עומדות יקריב איזה מהם שירצה ולחמה עמה יכול שתהא שניה טעונה לחם ת"ל יקריבנו נו"ן וי"ו קדריש מיעוטא הוא כשהוא אומר אם על תודה ריבה להקרבה ולדות וחליפות ותמורות דעל תודה משמע קרבנות אחרים יוסיף על התודה. יכול יהא ולדות ותמורות טעונים לחם ת"ל התודה התודה טעונה לחם ולא ולדה וכו'. ופי' רש"י ז"ל חליפין הוא דנפקי מיקריבנו א' ולא שנים אבל ולדות ותמורות לא נפקי מיניה דליכא למימר בהן ולא שנים דאי נמי מקריב לחם בהדייהו לאו שנים נינהו דהא לא הפרישן לשם תודה אלא מותר תודה הם ואיצטריך קרא למעוטי מותר תודה מלחם:
ולד תודה: אין טעון לחם אע"פ שהוא ולד תודת חובה כגון אחד מד' הצריכין להודות כך פי' רש"י ז"ל. ואית דמפרשי דלא מיקרי תודת חובה אם לא אמרה הרי עלי. ובגמרא אמר ר' יוחנן לא שנו דאין טעון לחם ולד תודת חובה אלא אחר שנתכפר באחת מהם שוב אין טעון לחם לאחרת אבל לפני כפרה טעון לחם דסבר ר' יוחנן אדם מתכפר בשבח הקדש דהיינו הולד וכיון דיכול להתכפר באיזה שירצה או באם או בולד ה"נ טעונות לחם ושמואל פליג עליה דס"ל דאין אדם מתכפר בשבת הקדש.
שנאמר והקריב על זבח התודה חלות התודה טעונה לחם וכו': כך נראה שצ"ל אע"פ שבתלמוד הרב בצלאל אשכנזי ז"ל לא הוגהה מלת חלות. וגם ה"ר יהוסף ז"ל לא הגיהה רק כתב ולא חליפתה פי' לישנא דקרא נקט לא יחליפנו ולא ימיר אותו ועל כן הקדים כאן חליפה לתמורה ע"כ. ועיין בת"כ פ' צו פי"א:
יכין
נסכים שקדשו בכלי: ר"ל שנתקדשו בשעת שחיטה בכלי. דתרתי בעינן שחיטת הזבח. ושיתקדשו בכלי שרת בשעת שחיטת הזבח. אז מתקדשין שיאסר לשנותן לקרבן אחר מיהו שיפסלו בלינה סגי בשקידשו בכלי לבד:
ונמצא הזבח פסול: בנפסל בשחיטה לא קידשו ולא נפסלו הנסכים. רק מיירי שנפסל הזבח מקבלה ואילך. [ומה"ט נקט ונמצא הזבח פסול ולא קאמר ונמצא הקרבן פסול. אלא לאורויי שכשכבר היה זבוח מיירי]:
אם יש שם זבח אחר: שאין עמו נסכים עדיין:
יקרבו עמו: בנסכי קרבן צבור מיירי. דלב ב"ד מתנה עליהן שכשלא יצטרכו לזבח זה. יהיו לזבח אחר. ודוקא בהיה הזבח השני כבר זבוח בשעה שנפסל קרבן הראשון. דאל"כ. או בקרבן יחיד. אז אפילו היה זבוח השני בשעה שנפסל קרבן הראשון. נפסלו הנסכים עם הקרבן הראשון. דגזרינן שיאמרו נסכים שהפרישן לזבח זה כשרים לזבח אחר אפילו בלא תנאי ובלא נפסל הקרבן הראשון. אבל כשהיה הזבח הב' כבר זבוח בשעה שנפסל הא'. הו"ל כאילו הובאו להזבח הב'. מיהו בלא נתקדשו הנסכים בכלי. יכול להביא הקרבן היום והנסכים לאחר כמה ימים. בין בקרבן יחיד או *) צבור:
ולד תודה ותמורתה: תמורת תודה:
אינן טעונים לחם: ר"ל בין שנמצאת שוב הראשונה אחר הקרבת שנייה. שא"צ תו להראשונה. או שנמצאת ראשונה קודם הקרבה שנייה שא"צ תו לשנייה. אותה שא"צ לה א"צ לחם:
ולא חליפתה: היינו תודה שנתכפר בחבירתה. וא"צ לזו:
ולא תמורתה: שאמר הר"ז תמורת זו:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת