משנה מכשירין ו א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת מכשירין · פרק ו · משנה א | >>
המעלה פירותיו לגג מפני הכנימה, וירד עליהם טל, אינם בכי יותן.
אם נתכוין לכך, הרי זה בכי יותן.
העלן חרש שוטה וקטן, אף על פי שחשב שירד עליהן הטל, אינן בכי יותן, שיש להן מעשה ואין להן מחשבה.
המעלה פירותיו לגג מפני הכנימה -
- וירד עליהן טל - אינן בכי יותן.
- אם נתכוון לכך - הרי זה בכי יותן.
- העלם חירש שוטה וקטן -
- אף על פי שחשב שירד עליהן הטל - אינן בכי יותן,
- שיש להן מעשה - ואין להן מחשבה.
- אף על פי שחשב שירד עליהן הטל - אינן בכי יותן,
כנימה - התולעים הנולדים בזרעים ובפירות.
ופירוש יש להן מעשה - לפי שאם שפכו עליהם המים בכוונה היו מוכשרין:
כנימה. תולעים שבפירות מלשון (שמות ח) ותהי הכנם:
אם נתכוון לכך. שחשב שירד עליהם טל:
שיש להם מעשה. בירושלמי אמרי' בריש מס' תרומות ואי זהו מעשה שלהם א"ר חונא בתפוס בהן בטל ובפרק קמא דחולין (דף יג.) א"ר יוחנן לא שנו אלא שלא היפך בהן אבל היפך בהן הרי הן בכי יותן ושמא הכל אחד דבעי היפוך בשעת הטל דאי שלא בשעת הטל איכא למימר דמהפך מפני הכנימה:
תניא בתוספתא (פ"ג) המעלה פירותיו לגג ללותתם בטל ובגשמים הרי זה בכי יותן העלן מפני הכנימה וירד עליהן טל וגשמים אם שמח בכי יותן ר' יהודה אומר א"א שלא לשמוח אלא עודהו הטל עליהן חושב עליהן הרי הן בכי יותן ואם לאו אינן בכי יותן חרש שוטה וקטן שהעלו פירותיהם לגג ללותתן בטל ובגשמים הרי זה בכי יותן העלום מפני הכנימה וירד עליהן טל או גשמים אף על פי שחשבו אינן בכי יותן שיש להם מעשה ואין להם מחשבה:
המעלה פירותיו לגג מפני הכנימה - תולעים הגדלים בפירות. לשון ותהי הכנם (שמות ח):
אם נתכוין לכך - שחשב שירד עליהן טל א:
שיש להן מעשה - כגון אם היו שופכין עליהן טל בכוונה, היו מוכשרין:
אם נתכוין לכך. וה"ה אם לא נתכוין ושמח כשידע מידי דהוה אכל הני דבפ"ג. והכי תניא בתוספתא הביאה הר"ש ופליג בה רבי יהודה כמו בהני דלעיל. ונ"ל דתנא דידן הא לא קמיירי בפלוגתא. ובגמרא פ"ק דחולין דף י"ג מייתי למתני' דהכא וכתב רש"י ואם נתכוין לכך בין בשעת העלאה ובין לאחר מכאן קודם שינגב הטל מעליהם הרי הן בכי יותן. דהכי אמרי' בדוכתא אחריתא עודהו הטל עליהן ושמח הרי הן בכי יותן. ע"כ. וסיפא דתוספתא דלעיל היא ואיתא נמי בגמ' פ"ב דב"מ דף כ"ב. ומהכא קשיא אהא דפירש הר"ב במשנה ד' פ"ב דפרה דלר"י כשעלה הזכר לדעת הבעלים פסולה מכלל דלרבנן אפילו לא ידעי פסולה ומאי שנא מהכא דבעינן שידע קודם שינגב. וכמו דהכא דרשי' יותן דומיא דיתן ה"נ התם דרשינן עובד דומיא דעבד:
העלן חרש שוטה וקטן וכו'. עיין מ"ש בזה בשם הר"ש במשנה ו' פ"ח דטהרות. דקשיין אהדדי הא דהכא והא דהתם. וה"נ ה"מ לאקשויי מההיא דסוף פרק ו' דמכילתין. אלא דהכא דמיא ממש כהעלהו:
(א) (על הברטנורא) וה"ה לא נתכוין ושמח, כדאיתא בתוספתא, עודהו הטל עליהן הרי הוא בכ"י. רש"י ועתוי"ט:
שיש להם מעשה: מפ' בירושלמי דריש תרומות איזהו מעשה שלהן א"ר נחוניא בתפוס בהן הטל בפ"ג דחולין א"ר יוחנן לא שנו אלא שלא היפך בהן אבל היפך בהן הרי הן בכי יותן ואפשר דהכל אחד שצריך שיהפך בהן בשעת הטל דאי שלא בשעת הטל איכא למימר דמהפך מפני הכנימה הר"ש והרא"ש ז"ל וביד פ"ח דהלכות כלים סי' י"א וכתוב שם ברפי"ד דהלכות טומאת אוכלין שיש להן מעשה דין תורה ואין להם מחשבה אפילו מד"ס:
יכין
מפני הכנימה: ר"ל שלא יתליעו:
אם נתכוין לכך: שירד עליהן הטל. וה"ה בשמח כשידע:
שיש להן מעשה: בנתנו טל ומים להדיא בכוונה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת