משנה כתובות ז ט
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת כתובות · פרק ז · משנה ט | >>
האיש שנולדו ל בו מומין, אין כופין אותו להוציא.
אמר רבן שמעון בן גמליאל: במה דברים אמורים? במומין הקטנים.
אבל במומין הגדולים, כופין לב אותו להוציא.
הָאִישׁ שֶׁנּוֹלְדוּ בּוֹ מוּמִין,
- אֵין כּוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא.
- אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל:
- בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בַּמּוּמִין הַקְּטַנִּים;
- אֲבָל בַּמּוּמִין הַגְּדוֹלִים,
- כּוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא:
האיש - שנולדו לו מומין,
- אין כופין אותו - להוציא.
- אמר רבן שמעון בן גמליאל:
- במה דברים אמורים? - במומין קטנים,
- אבל בגדולים - כופין אותו להוציא.
( ראו משנה ח )
שנולדו בו מומין - משנשאה לא:
מומין גדולים - נסמית עינו נקטעה ידו נשברה רגלו. ואין הלכה כרשב"ג, ואפילו במומין גדולים אין כופין אותו להוציא:
האיש שנולדו בו מומין. וכ"ש היו גמרא. פירש הר"ב משנשאה וכ"כ הרמב"ם בסוף הלכות אישות אחר שנשאה. ונראה דר"ל דאי לאחר שארסה אף ע"ג דאין כופין להוציא. ה"נ אין כופין אותה שתכנס. משא"כ משנשאה דאם אינה רוצה שתשב עמו. דנין אותה דין מורדת כדמסיים שם הרמב"ם:
אמר רבן שמעון בן גמליאל בד"א כו'. כתב הר"ב ואין הלכה כרשב"ג עיין מ"ש במשנה ז' פ"ח דעירובין:
אבל במומין הגדולים כופין אותו להוציא. דגבי איש ליכא למימר נסתחפה שדה של אשה דאיש אינו שדה של אשתו. תוספות:
(ל) (על המשנה) שנולדו. וכל שכן היו. גמ':
(לא) (על הברטנורא) וכן כתב הר"מ, אחר שנשאה. ונראה דרוצה לומר דאי לאחר שאירסה אע"ג דאין כופין להוציא, הכי נמי אין כופין אותה שתכנס. מה שאין כן משנשאה, דאם אינה רו, צה שתשב עמו היו דנין אותה דין מורדת כמו שכתב הר"מ שם:
(לב) (על המשנה) כופין כו'. דגבי איש ליכא למימר נסתחפה שדה של אשה, דאיש אינו שדה של אשתו. תוס':
האיש שנולדו בו מומין וכו': עד סוף הפרק ביד ספכ"ה דהלכות אישות ובטור א"ה סי' ל"ט וסי' קנ"ד: ובגמרא רב יהודה הוא דתני נולדו וכ"ש היו מתחלה אבל חייא בר רב תני היו דמשמע מקודם שנשאת אבל נולדו לא ולדידיה היינו טעמא דשאני ליה לר' שמעון בן גמליאל בין גדולים לקטנים אע"פ שראתה אותם משום דמימר אמרה סבורה הייתי שאני יכולה לקבל ועכשיו איני יכולה לקבל. וכתב הר"ן ז"ל וקיימא לן כרב יהודה דאפילו נולדו אין כופין אותו להוציא וכ"ש בהיו דאפילו מספקא לן הלכתא כמאן מספיקא אין כופין מכל שכן דבכולהו נוסחי במתני' גרסי' נולדו ע"כ. אבל במומין גדולים כופין אותו להוציא. ובתוספתא מפורש דאע"פ שמגרשה בעל כרחו יתן לה כתובתה. ואלו הן מומין גדולים פי' רשב"ג נסמית עינו נקטעה ידו נשברה רגלו ובגמרא פסק רב נחמן הלכה כדברי חכמים וקיימא לן הלכתא כרב נחמן בדיני וכתב הרא"ש ז"ל ויש אומרים דוקא עינו אחת אבל שתי עיניו או שתי רגליו או שתי ידיו מודו רבנן והכי מסתבר שהרי הוא כעבר ובטל מן העולם ע"כ. ועיין בתשובותיו ז"ל כלל מ"ב:
יכין
האיש שנולדו בו מומין: משנשאה, וכ"ש מקודם, אבל בנמצאו משנתארסה, אין כופין אותו להוציא ולא אותה שתכנס:
אין כופין אותו להוציא: ודינה כמורדת:
אבל במומין הגדולים: כנשברה ידו או רגלו או נסמית עינו:
כופין אותו להוציא: ולא קיי"ל כן. מיהו בב' ידיו או רגליו או עיניו, י"א דכופין [קנ"ד]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת