משנה כתובות ז ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת כתובות · פרק ז · משנה ג | >>
המדיר את אשתו שלא תתקשט באחד מכל המינין, יוציא ויתן כתובה.
רבי יוסי אומר, בעניות, שלא נתן קצבה.
ובעשירות, שלשים יום.
הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ שֶּׁלֹּא תִּתְקַשֵּׁט בְּאֶחָד מִכָּל הַמִּינִין,
- יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה.
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- בַּעֲנִיּוֹת, שֶׁלֹּא נָתַן קִצְבָה;
- וּבַעֲשִׁירוֹת, שְׁלֹשִׁים יוֹם:
המדיר את אשתו - שלא תתקשט באחד מכל המינים,
- יוציא ויתן כתובה.
- רבי יוסי אומר:
- בעניות שלא נתן - קצבה,
- ובעשירות - שלשים יום.
ופירוש קצבה - דבר גדור, והוא שנים עשר חדש, לפי שאם היה עני ונשבע עליה שלא תתקשט שנים עשר חדש שומעין לו.
והלכה כרבי יוסי, ואין הלכה כרבי יהודה:
שלא תתקשט באחד מכל המינים - [שאמרה היא] קונם בושם פלוני עלי, והוא קיים לה:
בעניות שלא נתן קצבה לדבר - עד מתי אסרו עליה, הוא דיוציא ויתן כתובה. אבל אם נתן קצבה, תמתין עד אותו זמן. וכמה קצבה י"ב חדש:
ובעשירות שלשים יום - שכן אשה חשובה נהנית מריח קשוטיה שלשים יום, וזאת תהנה מריח הקשוטים שנתקשטה לפני הנדר שלשים יום. והלכה כר' יוסי:
רבי יוסי אומר. כתב הר"ב והלכה כר' יוסי. מדשקלו וטרו אמוראי אליביה:
.אין פירוש למשנה זו
המדיר את אשתו שלא תתקשט וכו': ביד פי"ג דהלכות אישות סי' ח' ובטור י"ד סי' רל"ה ובאבן העזר סי' ע"ד והלשון שם כן הדירה שלא תתקשט ותלאו בתשמיש שאמר קונם תשמישך עלי אם תתקשטי היא תתקשט מיד ותאסר בתשמיש ויקיים שבעת ימים ואז יוציא ויתן כתובה נדרה היא שלא תתקשט או שאמרה קונם תשמישך עלי אם אתקשט ושמע וקיים לה יוציא ויתן כתובה ע"כ ויובן יפה במה שנכתוב בסמוך בס"ד:
באחד מכל המינים: שנים חדשים יקיים שלשה יוציא ויתן כתובה ר' יוסי אומר וכו' כך היא הגירסא בירושלמי ונראה ששם הוא טעות:
בעניות שלא נתן קצבה: גם בבא זו על כרחין לשמואל בנדרה היא וקיים לה הוא דאי בהדירה הוא הא קאמר שמואל ימתין עד שימצא פתח לנדרו וס"ל לר' יוסי דהוא נתן וכדכתיבנא. ובגמ' בעי וכמה קצבה כלומר אם נתן קצבה עד כמה לא כייפינן ליה להוציא ומהדרינן שמואל אמר י"ב חדש ור' יוחנן אמר עשר שנים ורב חסדא אמר רגל. ופסק הרמב"ם ז"ל כשמואל אליבא דר' יוסי ונתן טעם לדבריו הר"ן ז"ל משום דשמואל אמר מילתא מציעתא דר' יוחנן קאי כותיה דלא אמרינן זמן ממועט מזה ורב חסדא קאי כותיה דלא אמרינן זמן מרובה מזה ונראה שזהו ג"כ הטעם שנתן המגיד משנה. ובגמ' פריך מדקניס ליה ר' יוסי כתובה על שנתן אצבע בין שניה שקיים לנדרה ש"מ דלר' יוסי בעל מפר נדר דקשוט והתנן ר"פ בתרא דנדרים ואלו נדרים שהוא מפר נדרים שיש בהן ענוי נפש אם ארחץ אם לא ארחץ אם אתקשט אם לא אתקשט ר' יוסי אמר אין אלו נדרי ענוי נפש ואין הבעל מפר ומסיק הב"ע כגון שתלתה הקשוטין בתשמיש המטה שאמרה יאסר הנאת תשמישך עלי אם אתקשט שנדרה קיים שאין מאכילין לאדם דבר האסור לו וכגון זה אפי' ר' יוסי מודה דיכול להפר לה ואם לא הפר לה ס"ל דקנסינן ליה ליתן לה כתובתה ופרכינן תו בגמרא אמאי כייפי' ליה ליתן כתובה לאלתר ותתקשט ותאסר אי לב"ש שתי שבתות אי לב"ה שבת אחת דה"ל כמדיר את אשתו מתשמיש המטה דפליגי בה במתני' בפירקי' דלעיל ומשנינן ה"מ היכן דאדרה איהו דסברא מירתח רתח עילואי והשתא מותיב דעתיה אבל הכא דנדרא איהי ושתיק לה איהו שלא הפר לה לא תגור אצלו כלל ואפילו עד שתאסר על ידי קשוטיה דסברה מיסנא הוא דסני לי. ובירושלמי עולא ב"ר ישמעאל אמר בעניות שלא נתן קצבה אבל אם נתן קצבה אפי' עד עשר שנים מותר שאין שועל עפר פרין מת כלומ' בדבר שהוא רגיל בו בקי הוא להשמר ולא יוזק אפילו אם נדרה מקשוט שבינו לבינה דהיינו סם המשיר את השער. נתן בר הושעיא אמר ר' יוחנן חוץ מן הרגל:
ובעשירות שלשים יום: מפרש בגמ' שכן אשה חשובה נהנית מריח קשוטיה שלשים יום ונלע"ד דה"פ שכן אשה חשובה רוצה לומר שיש לה משרתות והיא תמיד נקיים ואינו ממהר ריח הקשוט להסתלק מעליה אבל האשה שהיא צריכה להיות משרתת תמידי בעבודת הבית הוא מוכרח שיסתלק ריח הקשוט מעליה מהרה:
יכין
יוציא ויתן כתובה: ור"י כמו דפליג לעיל במ"ב פליג נמי הכא לחלק בין כהן לישראל ואפשר דמחלק בינייהו ברגל א' או ב' כדמחלק ביניהו בסוף משנה ד':
רבי יוסי אומר בעניות שלא נתן קצבה: עד מתי תאסר, אבל בנתן קצבה, תמתין עד י"ב חודש:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת