משנה כתובות ו ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת כתובות · פרק ו · משנה ד | >>
פסקה להכניס לו כספים, סלע כסף נעשה ששה דינרים.
החתן מקבל עליו עשרה דינרין לקופה, לכל מנה ומנה.
רבן שמעון בן גמליאל אומר: הכל כמנהג המדינה.
פָּסְקָה לְהַכְנִיס לוֹ כְּסָפִים,
- סֶלַע כֶּסֶף נַעֲשָׂה שִׁשָּׁה דִּינָרִים.
- הֶחָתָן מְקַבֵּל עָלָיו עֲשָׂרָה דִּינָרִין לַקֻּפָּה, לְכָל מָנֶה וּמָנֶה.
- רַבָּן שְׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
- הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה:
פסקה - להכניס לו כספים סלעין,
- נעשת - שישה דינרין.
- החתן מקבל עליו, עשרה דינרין וקופה - לכל מנה.
- רבן שמעון בן גמליאל אומר:
- הכל - כמנהג המדינה.
- רבן שמעון בן גמליאל אומר:
אמר אם הוציאה האשה בנדוניא זהב בעין כותב לה בתוספת החצי, ואם הוציאה בגדים ותכשיטין והדומה להם מן החפצים כותב לה בפחות החומש.
ושום - הוא הערך והשיעור שמשערין בו העניינים שהוציאה.
וטעם לזה שהזהב בעצמו ירויח בו ויתעסק בו, והבגדים והתכשיטין התועלת לעצמה שהיא לובשת אותם ומתקשטת בהם, ולכך אם פסקה אלף דינר כותב לה חמשה עשר מנה שהוא אלף וחמש מאות.
ואמרו שום במנה נותנת אחד ושלשים ודינר - רוצה לומר שהיא כשהוציאוה שום, לא יכתוב לה מנה בכתובתה אלא אם היו דמי אלו הבגדים ותכשיטיהן ודומיהן אחד ושלשים סלע ודינר אחד, שסך הכל מאה וחמישה ועשרים דינרין. וזהו לפי מה שאמרנו שהוא כותב פחות חומש. וכמו כן אם הוציאוה שיעור חמש מאות, כותב לה ארבע מאות. ואמנם זכר שני דמיונים, להודיעך שהשום לעולם בפחות חומש, בין מעט בין הרבה.
ואמרו גם כן סלעים יעשה ששה דינר - רוצה לומר מה שבארנו שהממון בעצמו כותב בתוספת החצי, לפי שהסלע ארבעה דינרים. ואמנם חזר זה העניין, ואף על פי שהקדימו בדמיון "פסקה להכניס אלף דינר כותב לה חמש עשרה מנה", להודיעך כמו כן בתוספת שהוא החצי בין במעט בין בהרבה, ואפילו לא הוציאה אלא סלע כותב לה ששה דינרים.
וקופה - היא קופה של בשמים, רוצה לומר מה שהיא צריכה מן הבשמים ודומיהן.
והלכה כרבן שמעון בן גמליאל, בכל מה שזכרנו מן התוספת והפחות וזולתה:
פסקה להכניס לו כספים - דינרים בעין שמוכנין להשתכר בהן מיד:
סלע - שהוא ארבעה דינרין נעשה ליכתב בשטר הכתובה בששה דינרין, בתוספת שליש. ואשמעינן תנא דבדינרין בעין, בין שהן מרובים כגון אלף דינר דקתני ברישא, בין שהם מועטים ח כגון סלע דקתני בסיפא, לעולם נכתבים בשטר הכתובה בשליש יותר, מפני שעומדין להשתכר בהן מיד. ובדברים שצריכין שומא כגון בגדים ותכשיטים, בין שהם מרובים כגון וכנגד השום דקתני דקאי אאלף זוז דאמר ברישא, בין שהם מועטים ט כגון הא דקתני שום במנה היא נותנת שלשים ואחד סלע ודינר, לעולם פוחתין חומש בשטר הכתובה ממה ששמו אותם בבית החתונה, לא שנא אם שמו אותם תחלה ואח"כ באין לכתוב הכתובה שאז צריך לפחות בשטר הכתובה החומש מן השומא ששמו בבית הכלה כדקתני וכשהחתן פוסק וכו', ולא שנא אם הוא כתב תחלה הכתובה שאז צריך שתהיה השומא בתוספת חומש ממה שכתוב בכתובה כדקתני ובד' מאות שום היא נותנת חמש מאות:
לקופה - שיתן לה עשרה זוז על כל מנה ומנה שהיא מביאה לו, כדי לקנות לה מהם בשמים ותמרוקי הנשים. ולא אתפרש במתניתין אם לכל שבוע או לכל חודש או לכל שנה י:
פסקה להכניס לו כו'. פירש הר"ב לאשמעינן בין במרובים ובין מועטים. דלא תימא מרובה דנפיש רווחא לפיכך ראוי להוסיף שליש. א"נ במועטים דלא תימא משום דזוטר זיונא פירוש הוצאות ואחריות. גמרא:
לכל מנה ומנה. כתב הר"ב לא אתפרש במתניתין אם לכל שבוע כו'. בגמרא איבעיא להו. ופירשו התוספות דודאי נראה דעשר דינר יתן לה לכל מנה להתקשט לעולם דאלת"ה במהרה יכלה הממון והכי מיבעיא להו אם יתן לה בבת אחת והיא תשמרנו להתקשט בו עד שתכנה ומשם ואילך אין קצבה לתכשיטין ויתן לפי כבודה או לא יתן לה בבת אחת אלא כדי קישוטה ליום:
רבן שמעון בן גמליאל אומר הכל כמנהג המדינה. לשון הרמב"ם והלכה כרבן שמעון בן גמליאל בכל מה שזכרנו מן התוספות והפחת וזולתה וכתב הר"ן דה"ק שאם אין מנהג המדינה לפחות או להוסיף דאלת"ה אלא דמנהג המדינה שלא לפחות ושלא להוסיף פשיטא והיכי פליג עליה תנא קמא ואפשר דת"ק ורשב"ג לא פליגי [ועיין מ"ש בפ"ג דבכורים דכי האי גוונא טובא בלישנא דרבי פלוני אומר ולא פליג] אלא דרבנן איירי בעיר חדשה דליכא מנהגא ואתי לאשמעינן דהכי דינא ורשב"ג אתי למימר דבעיר שיש בה מנהג הולך אחריו. וכיוצא בזה במסכת [ביצה רפ"ג] [כג: ובשבת קו:] רשב"ג אומר לא כל הביברין שוין דל"פ את"ק ולפיכך פסקו הגאונים ז"ל כרשב"ג ע"כ. ועיין מ"ש במשנה ה' פ"ד דפסחים:
(ח) (על הברטנורא) דלא תימא מרובה דנפיש רווחא לפיכך ראוי להוסיף שליש, אי נמי במועטים משום דזוטר זיונא פירוש הוצאות ואחריות. גמרא:
(ט) (על הברטנורא) פירש רש"י, דלא תימא שומא רבה הוא דרך השמאים להעלותו על שויו, אי נמי שומא זוטא איכא דמעלו לה טפי שלא תתבזה בעיני הנועדים:
(י) (על הברטנורא) אבעיא בגמרא, ופירשו התוס', דודאי נראה דעשרה דינר יתן לה לכל מנה להתקשט לעולם. דאי לא תימא הכי במהרה יכלה הממון. והכי מבעיא להו, אם יתן בבת אחת והיא תשמרנו להתקשט בו עד שתכלה ומשם ואילך אין קצבה לתכשיטין ויתן לפי כבודה, או לא יתן בבת אחת אלא כדי קישוטה ליום:
סלע כסף: בבבלי ובירושלמי ובפירוש רש"י ז"ל ובהרי"ף ז"ל ובהרא"ש והר"ן ז"ל הנוסחא סלעא נעשה ששה דינרין וכו'. ופי' רבינו שמואל ב"ר ברוך דלא הוי רבית כיון שאם היה מגרשה מיד היה צריך להוסיף לה שליש אבל כל אדם שמלוה ברבית לא היה נותן אא"כ ירחיב לו זמן והוי אגר נטר לי' ע"כ משלטי הגבורים. ובגמ' פריך היינו פוסק ט"ו מנה כנגדן דקתני ברישא דמתני' דלעיל ומשני תנא עסקא רבא ותנא עסקא זוטא וצריכא דאי תנא עסקא רבא משום דנפיש רווחא אבל עיסקא זוטא אימא לא ואי אשמועינן עיסקא זוטא משום דזוטר זיונה פי' יציאה ואחריות אבל עסקא רבא דנפיש זיונא אימא לא צריכא לאשמועינן דבתרוייהו הוא מוסיף שליש:
לכל מנה ומנה: בין שהכניסה לו כספים שיש בהן ריוח בין שהכניסה לו שום שאין בהן ריוח ובגמ' בעי רב אשי האי לכל מנה ומנה דקתני במנה הנישום קאמר דהיינו הרבה לתועלתה שהוא כפי מה ששמו הנדוניא או במנה המתקבל פי' כפי מה שהחתן מקבלן עליו דהיינו פחות חומש ואת"ל במנה המתקבל יום ראשון או כל יום ויום את"ל כל יום ויום שבת ראשונה או כל שבת ושבת את"ל כל שבת ושבת חדש ראשון או כל חדש וחדש את"ל כל חדש וחדש שנה ראשונה או כל שנה ושנה תיקו:
עשרה דינרים לקופה: ס"א וקושה וכן נ"ל עיקר ה"ר יהוסף ז"ל:
רשבג"א הכל כמנהג המדינה: אשום ואכספים קאי והכי איתא בתוספתא א"ר יוסי מקום שנהגו שלא לפחות מן השום ושלא להוסיף על הכספים אין משנין מן מנהג המדינה. ולשון הרא"ש ז"ל רשבג"א הכל כמנהג המדינה אכולה מתני' קאי והכי איתא נמי בתוספתא א"ר יוסי וכו'. וביד פכ"ג דהלכות אישות סי' י"א ובטור א"ה סי' ס"ו:
יכין
פסקה להכניס לו כספים: מעות בעין:
סלע כסף נעשה ששה דינרים: קמ"ל בין באלף דינרין [כמ"ג] אף דנפיש אחריותן, ובין במועט כסלע, דלא נפיש רווחה דבעל, בכולן מוסיף שליש:
החתן מקבל עליו עשרה דינרין לקופה: של בשמים שתתקשט בהן:
לכל מנה ומנה: שהכניסה לי:
רבן שמעון בן גמליאל אומר הכל כמנהג המדינה: אכולהו קאי, והכי קיי"ל [אה"ע סס"ו] ואילה"ק דוכי ס"ד דלפליג ת"ק בהא שיצטרך ליתן לה טפי ממנהג. דנ"ל דה"ק ר"ג דאין צריך ליתן לה בשמים להתקשט לפי שיעור נדוניא שהכניסה, אלא נותן לה כפי שיעור הבשמים שמתקשטות בהן הנשים שאינן נשואות או כשלא הכניסה כלום לבית בעלה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת