משנה כלאים ד ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת כלאים · פרק ד · משנה ז | >>
הנוטע שורה אחת בתוך שלו, ושורה אחת בתוך של חברו, ודרך היחיד ודרך הרבים באמצע, וגדר שהוא נמוך מעשרה טפחים, הרי אלו מצטרפות.
גבוה מעשרה טפחים יז, אינן מצטרפות.
רבי יהודה אומר, אם ערסן מלמעלה הרי אלו מצטרפות.
הַנּוֹטֵעַ שׁוּרָה אַחַת בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ, וְשׁוּרָה אַחַת בְּתוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ,
- וְדֶרֶךְ הַיָּחִיד וְדֶרֶךְ הָרַבִּים בָּאֶמְצַע,
- וְגָדֵר שֶׁהוּא נָמוּךְ מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים,
- הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפוֹת.
- גָּבוֹהַּ מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים,
- אֵינָן מִצְטָרְפוֹת.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- אִם עֵרְסָן מִלְמַעְלָה, הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפוֹת.
הנוטע שורה אחת בתוך שלו,
- שורה אחת בתוך של חברו,
- ודרך היחיד, ודרך הרבים באמצע -
- וגדר, שהוא נמוך מעשרה טפחים - הרי אלו מצטרפות.
- גבוה מעשרה טפחים - אינן מצטרפות.
- רבי יהודה אומר:
- אם ערסן מלמעלן - הרי אלו מצטרפות.
נמוך - שפל.
וכבר ביארנו (בפאה רפ"ב), שדרך היחיד ארבע אמות, ודרך הרבים שש עשרה אמות. ועניין הרי אלו מצטרפות, כדי שיהיה אסור לזרוע ביניהם, ויהיה הכל כרם, וירחיק ארבע אמות מהן כמו שביארנו, ואף על פי שהוא אחד בתוך שלו, ואחד בתוך של חבירו.
אם ערסן - נגזר ממלת "עריס", והוא הגפן הסורחת, שיסככו ענפיה כמו סוכה. וירצה לומר, אם אסף ענפי זאת עם זאת, ועשה מהם עריס אחת, הרי אלו מצטרפות.
ואין הלכה כרבי יהודה:
שורה אחת בתוך שלו וב' שורות יש כדפרישית אחת של שתים ואחת של ג' בתוך של חברו מפ' בירושל' (הל' ה) דאפילו לר"ש דאמר לקמן בפרק שביעי (משנה ד) גבי מסכך גפנו על גבי תבואתו של חברו דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו הכא מודה דמצטרפין לאסור הזרעים כיון דאיכא שלו ושל חברו:
דרך היחיד ודרך הרבים. וכותל נמוך מעשרה תנן גבי פאה דאין מפסיקין לאילן והוא הדין בכלאים דלגבי אילן לא חשיב הפסק:
ערסן. היינו שער כותש דתנן בפאה בפרק ב' (משנה ג) שעולים ראשי הגפנים על גבי הגדר ומתערבין שבצד הגדר מזה ושבצד הגדר מזה:
שורה אחת בתוך שלו ושורה אחת בתוך של חבירו - ומיירי כגון ששורה אחת של שתי גפנים ושורה אחת של שלש. ואפילו רבי שמעון דאמר לקמן גבי המסכך גפנו על גבי תבואתו של חבירו לא קדש דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו, הכא מודה דמצטרפין לאסור הזרעים כיון דאיכא שלו ושל חבירו טו:
ודרר היחיד ודרך הרבים - שאין אחד מהם רחב שמנה אמות, דברוחב שמנה אמות טז אמרינן בשלהי פרקין דאין מצטרפות:
הרי אלו מצטרפות - להיות קרויין כרם וצריך להרחיק ארבע אמות:
אם ערסן מלמעלה - שהעלה ראשי הגפנים על גבי הגדר ומתערבין אותם שבצד הגדר מזה עם אותם שבצד הגדר מזה. ועירסן הוא לשון איזה עריס דתנן לקמן בריש פרק ו', כלומר שעשה להן ערש:
ודרך הרבים. לשון הר"ב שאין אחד מהם ח' אמות. וגם הרמב"ם בחיבורו פ"ז כתב כן ולא כמ"ש בפירושו ט"ז אמה. וז"ל הראב"ד לא ט"ז אמה כדרך הרבים [דתנן בפ"ב דפאה] אלא שהוא שביל הדרכים לרבים. ע"כ:
הרי אלו מצטרפות. כתב הר"ב ואפילו ר"ש דאמר לקמן [פ"ז מ"ד] וכו'. מודה [דמצטרפין] לאסור הזרעים. והיינו כשהזרעים הם שלו. [*ומ"ש הר"ב שלו ושל חבירו כן לשון הר"ש אבל היה ראוי יותר לכתוב שלו עם של חבירו]:
גבוה מעשרה טפחים. הרמב"ם בחבורו כתב גדר נמוך מעשרה מצטרפות ותו לא. דתידוק מיניה דאי גבוה עשרה אינן מצטרפות והדין עמו ממתניתין ג. והא דתנן גבוה מעשרה לרבותא דרבי יהודה אם ערסן וכו'. והרבה נמצאים כיוצא בזה וכתבתי קצתם במשנה ו פרק ד דביצה:
רבי יהודה אומר אם ערסן וכו'. עיין מ"ש בפרק דלקמן משנה ג:
(טו) (על הברטנורא) והיינו כשהזרעים הם שלו:
(טז) (על הברטנורא) לא ט"ז אמות כדרך הרבים בפרר ב' דפאה. אלא שביל הדרכים לרבים. הר"א:
(יז) (על המשנה) גבוה מעשרה. דוקא נמוך מעשרה מצטרפות דאי גבוה י' אינן מצטרפות. והא דתנן גבוה מי' לרבותא דר"י אם ערסן כו':
ודרך היחיד ודרך הרבים: פי' ר"ע ז"ל שאין א' מהם רחב שמנה אמות. אמר המלקט אבל הרמב"ם ז"ל פי' ודרך הרבים שש עשרה אמה וקשה לזה דא"כ הך מתני' כמאן לא כראב"י ולא כת"ק דאי כראב"י הא מודה בתחלת מטעתן דאי איכא שמנה בין שורה לשורה דלא מצטרפי ואפי' גבי חרבנו מודה דאי איכא ט"ז אמה דלא מצטרפי ואי כת"ק דמדמה להו אהדדי הא מודה נמי דאי איכא ט"ז דלא מצטרפי ושמא כי הוא ר"ע ז"ל פי' מתני' דהכא אליבא דר"מ ור"ש דהלכתא כוותייהו כמו שפסק הוא ז"ל בשלהי פרקין. וברמב"ם פ"ז סי' ה' כתוב והוא שיהי' ביניהם פחות משמנה וכן ג"כ בהשגות. אח"כ מצאתי שכ' הרש"ש ז"ל פי' ר"ש ז"ל דרך היחיד ודה"ר תנן במס' פאה לאילן וה"ה לגבי כלאים דלגבי אילן לא חשיב הפסק ע"כ ומשמע מדברי הרב ז"ל דדה"ר דהכא היינו ט"ז אמה כדאמרי' התם וקשה וכו' לכך הנכון כדברי הראב"ד ז"ל והרמב"ם ז"ל דמפרשי לא שש עשרה אמה כדה"ר אלא שהוא שביל הדרכים לרבים ע"כ ואם אין טעות בפי' המשנה להר"מ ז"ל מ"מ חזר בו בחבורו:
הרי אלו מצטרפות: פי' והוו להו כרם:
יכין
ושורה אחת בתוך של חבירו: אע"פ שדרך וכו':
ודרך היחיד ודרך הרבים באמצע: דרך הרבים זה היינו שביל הרבים שצריך שלא יהיו השורות מרוחקים ח"א. דאל"כ אינן מצטרפי'. ונ"ל דנקט דרך היחיד לרבותא דסד"א דדוקא דרך הרבים אינו מפסיק משו' דלשניהן רשות להלוך בו. אבל דרך היחיד שאין לו חלק בא' מהשורות הו"א דמפסיק קמ"ל:
וגדר שהוא נמוך מעשרה טפחים: וזרע תוך ד"א של שורה שלו:
הרי אלו מצטרפות: דאף דאין אדם אוסר מה שאינו שלו. הכא הזרע וגם קצת מהכרם משלו הוא:
גבוה מעשרח טפחים: ה"ה גבוה רק י"ט ונקט גבוה מי' לרבותא דר"י בעירסן וכו':
רבי יהודה אומר אם ערסן מלמעלה: שהשכיב ועירב ראשי הגפנים ממעל לגדר. ועירס לשון עריסה:
הרי אלו מצטרפות: אפי' גבוה יותר מי"ט. וה"ה בחריץ לעיל [מ"ג] והכי קיי"ל:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת