ברטנורא על כלאים ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

(א)

קרחת כרם ומחול הכרם, מפרש להו ואזיל: בית שמאי אומרים כ"ד אמות - אם קרחתה כ"ד אמות מותר לזרוע לשם פחות מכאן לא יביא זרע לשם:

שחרב מאמצעו - ויש גפנים כל סביבות הקרחה שהיא שש עשרה אמה על שש עשרה אמה, וכן אם הלכה הקרחת על פני רוחב הכרם שאין גפנים אלא משני צדי הקרחת:

אם אין שם שש עשרה אמה - כדברי בית הלל לא יביא זרע לשם אפילו באמה האמצעית, דארבע אמות שבצד הכרם מזה וארבע אמות שבצד הכרם מזה הוו עבודת הכרם דעבודת הכרם ארבע אמות כדתנן לקמן, לפי שהיו בוצרים בשוורים ובעגלות ובעת החרישה חורשים אותה בשוורים הלכך אותן ארבע אמות ככרם דמו, ואם נשארו בינתים שמנה אמות חוץ מאותן ארבע לכל צד לא בטלי לגבי כרם ומותר לזרען, בציר משמנה אמות שדי פלגא להכא ופלגא להכא בטלי לגבי כרם וככרם דמו ואסור לזרוע בהן משום כלאים. ולבית שמאי לא חשיב שדה פחות משמנה אמות הלכך ארבעה ועשרים אמות בעינן ארבע לעבודת הכרם מכאן וכנגדן מכאן פשו להו שש עשרה שדי ח' להכא וח' להכא איכא שדה ולא בטלי:

(ב)

מחול הכרם - מקום פנוי בין כרם לגדר סביב, כמו מחולות הנשים כשמרקדות בסבוב לשון אז תשמח בתולה במחול (ירמיהו לא):

אם יש שם י"ב אמה - כדברי בית הלל, נותן ד' אמות לעבודת כרם וזורע השאר. אבל אם אין שם י"ב אמה לא יביא זרע לשם, דארבע אמות דלהדי כרם עבודת הכרם, וארבע אמות דלהדי כותל כיון דלא מזדרעי מפני תקון הכותל כדי שיהלך אדם על גבי קרקע סמוך לכותל ויהיה העפר נדוש ויתחזקו יסודותיו אפקורי מפקר להו. ואמצעיות אי איכא ד' אמות חשיבי ואי לא בטלי לגבי כרם, והכא לא בעינן שש עשרה שאין האסור אלא מצד אחד. וכל הנך אמות באמה בת ששה טפחים:

(ג)

אין זה אלא גדר הכרם - מקום שבין גדר לכרם גדר הכרם הוא קרוי, ואפילו אין שם אלא שש אמות מרחיק ארבע אמות וזורע את המותר:

ואיזהו מחול הכרם - שצריך י"ב אמות, מקום שבין ב' כרמים. ות"ק סבר מקום שבין ב' כרמים ככרם שחרב באמצעו הוא נדון. ובירושלמי מוכיח דלא אמר ר' יהודה איזהו מחול הכרם בין שני הכרמים אלא כגון שאין שורות הכרמים שוות של זו לזו, כגון דכרם של צד זה של מחול שורותיה מן המזרח למערב ושבצד אחר מן הצפון לדרום, דאם היו מכוונים מודה רבי יהודה דנראה כקרחת הכרם ובעי ט"ז אמה. ואין הלכה כר' יהודה:

איזהו גדר - המפריש בין הכרם שיכול להניח כרם מצד זה ולזרוע מצד אחר, וכן חריץ:

(ד)

ג' טפחים - דכל פחות מג' כלבוד דמי . והוא שיעור כדי שיכנס הגדי:

הרי הוא כמחיצה - ומותר לסמוך גפנים מצד זה וזרעים מצד זה:

נדון כפתח - ואפילו כנגדו מותר לסמוך אבל יותר מעשר לא חשיב כפתח וצריך הרחקה כנגד המקום הפרוץ:

ואם הפרוץ מרובה על העומד אסור כנגד הפרוץ - אבל כנגד העומד מותר אם הוא רחב ארבעה, אבל פחות מארבעה אף כנגד העומד אסור:

(ה)

בית שמאי אומרים כרם - וצריך להרחיק ממנה ארבע אמות כדי עבודת הכרם:

אינו כרם עד שיהיו שתי שורות - ואין צריך להרחיק אלא ששה טפחים כגפן יחידית:

הזורע ארבע אמות - כלומר בתוך ארבע אמות של עבודת הכרם:

בית שמאי אומרים קדש שורה אחת - דכי אמרה תורה (דברים כב) פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם, שורה אחת מקריא כרם:

ובית הלל אומרים קדש שתי שורות - דאין נקרא כרם פחות משתי שורות, הלכך ותבואת הכרם דאמרה תורה דקדשה שתי שורות משמע:

(ו)

ואחת יוצאה זנב - כגון ג' גפנים נטועות בשורה אחת, ושתים בשורה שנייה כנגד שתים מן השלש :

ואחת בינתים - שהשתים כנגד שתים והחמישית כנגד אוירן :

ואחת באמצע - כגון גפן הנטועה וארבע גפנים לארבע רוחותיה :

(ז)

שורה אחת בתוך שלו ושורה אחת בתוך של חבירו - ומיירי כגון ששורה אחת של שתי גפנים ושורה אחת של שלש. ואפילו רבי שמעון דאמר לקמן גבי המסכך גפנו על גבי תבואתו של חבירו לא קדש דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו, הכא מודה דמצטרפין לאסור הזרעים כיון דאיכא שלו ושל חבירו :

ודרר היחיד ודרך הרבים - שאין אחד מהם רחב שמנה אמות, דברוחב שמנה אמות אמרינן בשלהי פרקין דאין מצטרפות:

הרי אלו מצטרפות - להיות קרויין כרם וצריך להרחיק ארבע אמות:

אם ערסן מלמעלה - שהעלה ראשי הגפנים על גבי הגדר ומתערבין אותם שבצד הגדר מזה עם אותם שבצד הגדר מזה. ועירסן הוא לשון איזה עריס דתנן לקמן בריש פרק ו', כלומר שעשה להן ערש:

(ח)

הנוטע שתי שורות - של שתי שתי גפנים ואין בהן אחת יוצאה זנב:

אם אין ביניהם שמונה אמות לא יביא זרע לשם - דמצטרפין להיות כרם, אבל רחוקים שמנה חוץ ממקום הגפנים אין מצטרפים והרי הן כגפן יחידית, ומרחיק ששה טפחים משורה זו וששה טפחים משורה זו וזורע ששה אמות שבאמצע:

בין שורה לחברתה שש עשרה אמה - דכיון דאיכא שלש שורות הוו ככרם גדול והמקום שבין כל שתי שורות מהן נדון כדין קרחת הכרם שהוא שש עשרה אמה. אבל חרבה השורה האמצעית, לדברי תנא קמא לא בעינן ביניהם שיעור קרחה כיון דלא נשתייר כרם, ולא דמי לכרם בן ארבע וחמש שורות דכי חרבה האמצעית אכתי נשאר כרם הלכך בעי המקום המוקרח ט"ז אמה:

רבי אליעזר בן יעקב אומר אפילו חרבה השורה האמצעית - מאחר שהיה כבר כרם אף עתה דין כרם יש לו וצריך ט"ז אמה:

שאילו מתחלה נטען - כלומר שאם לא הגיעו לעולם לכלל כרם ולא היה נוטען מתחלה אלא שתי שורות לא היה צריך להיות ביניהן אלא שמנה אמות כדאמרינן לעיל, עכשיו שנטען שלש והגיעו לכלל כרם אע"פ שחרבה אמצעית ולא נשארו אלא שתים הרי הן ככרם שחרב באמצעיתו וצריך ט"ז אמה. ואין הלכה כרבי אליעזר בן יעקב:

(ט)

הנוטע את כרמו ט"ז אמה - שכל שורה של גפנים רחוקה מחברתה ט"ז אמה:

מותר להביא זרע לשם - ואין צריך להרחיק אלא ששה טפחים מן השורה, כעבודת גפן יחידית:

צלמון - שם מקום:

הופך שער שתי שורות - כרם גדול היה שכל שורה רחוקה מחברתה ט"ז אמה ולא היה רוצה לסכך גפנו ע"ג תבואתו, והיה מצרף השורות שתים שתים, וראשי הגפנים דהיינו השער של כל שתים ושתים הופך לצד אחד אלו כלפי אלו, ונשאר המקום פנוי מצד זה ומצד זה וזורע אלא שמניח ששה טפחים, ולשנה אחרת עושה להפך. שכך היה דרכם מקום שזורעים בו שנה אחת לשנה אחרת מניחים אותו בור בלא חרישה ובלא זריעה :

אף הנוטע את כרמו על שמנה שמנה אמות מותר - קסברי כיון דרחוקות השורות שמנה אמות הוה ליה כגפן יחידית, ומניח סמוך לשורה ששה טפחים וזורע את השאר, ולא בעינן שש עשרה אמה אלא בכרם חרב אבל בנוטע מעיקרא כי מרחקי שמנה אמות דיו. וכן הלכה: