מלאכת שלמה על כלאים ד

<< · מלאכת שלמה · על כלאים · ד · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א

קרחת הכרם כו':    בירושלמי א"ר יוחנן ב"ש מחמרי בחורבנן יותר ממטעתן. תחלת מטעתן תנן בסוף פרקין הנוטע את כרמו על שש עשרה שש עשרה אמה מותר להביא זרע לשם ובחורבנן קאמרי הכא כ"ד. אית דגרסי הכא במתני' איזו היא קרחת הכרם כרם שחרב מאמצעו ונשתיירו בו חמש גפנים מכאן וחמש גפנים מכאן אם אין שם וכו'. ונראה שהיא גרסת שבוש ומפסקי עריס הגיהוה התלמידים. וגם הח' הר"י ז"ל כתב דיש ספרים דלא גרסי לה:

בפי' ר"ע ז"ל. דעבודת הכרם ד' אמות כדתנן לק' לפי שהיו בוצרין בשוורים ובעגלות. אמר המלקט אולי שלכך היו בוצרים בשוורים ובעגלות כדי שלא יצטרך לטרוח בבצירתו לקבץ הענבים תל אחד ללכת ולבא אלא מיד כל אשר יבצור ישימנו בתוך העגלה הנמשכת ע"י השור. וכן משמע בפי' רש"י ז"ל בב"מ דף ל'. וע"ג. וצ"א:

עוד בפי' ר"ע ז"ל. ולב"ש לא חשיב שדה בפחות משמנה אמות וכו'. אמר המלקט אי נמי ס"ל לב"ש עבודת הכרם שמנה אמות. רש"י ז"ל פ"ק דעירובין:

משנה ב

איזהו מחול הכרם כו':    בירושלמי פי' דדוקא בכרם גדול י"ל מחול אבל הקטן א"ל מחול. אלא מרחיק מן הגפנים ד"א וזורע עד הגדר. איזהו כרם קטן שלש כנגד שלש. הא שלש כנגד שלש כנגד שלש יש לו מחול ע"כ. וכן כרם גדול שהיה בין כל שורה ושורה שמנה אמות אין לו דין מחול. ג"ז בירושלמי והובא ברמב"ם בחבורו פ"ז:

משנה ג

איזהו גדר כו':    פשוט דלאו מילתיה דר"י היא אלא סתמא היא:

ורוחב ד':    פי' ד' טפחים. ומשמע דרוחב ד' קאי נמי אגדר אע"ג דגם בהרמב"ם ז"ל שם אינו אלא כלשון משנתינו. ופי' הר"מ ז"ל בפי' המשנה ושאמר איזהו גדר ר"ל הגדר המפריש בין הכרם לזולתו עד שיוכל להניח הזרע לצד גדר זה מכאן והכרם מצד אחר שהגדרות יפרישו ביניהם אבל אמרו בתלמוד ר"ג ובית דינו התקינו שיהו מרחיקים ד"א מן הגפנים לגדר ע"כ:

משנה ד

מחיצת הקנים:    נ"ל לפרש האי מחיצת הקנים הוי פירושו מקום שגדלין בו קנים וזה נקרא מחיצת הקנים במס' ב"ב פ"ה דתנן ומחיצת הקנים שהיא פחותה מבית רובע וכו'. ה"ר יהוסף ז"ל:

כדי שיכנס הגדי. :    ס"א כדי שיזדקר הגדי. והיא היא דפירוש שיזדקר שיכנס:

אם העומד מרובה על הפרוץ מותר:    פי' אף כנגד הפרוץ הר"ש ז"ל:

בסוף פי' ר"ע ז"ל. צריך להגיה הלשון כך אבל פחות מד' טפחים אף כנגד העומד אסור:

משנה ה

הנוטע שורה של חמש גפנים וכו':    ז"ל ה"ר יהוסף ז"ל בש"א קידש שורה א' וכו' פי' כגון שי"ל שתי שורות של גפנים שיש בכ"א ה' גפנים והוא זרע כנגד הגפן האמצעית לדעת ב"ש אוסר כל אותה השורה ולא יותר. ולדעת ב"ה אינו אוסר באותה שורה אלא ג' גפנים. וכן בשורה הסמוכה לה ג"כ ג' גפנים כזה % כן פי' הירושל' וע"ש עכ"ל ז"ל. ופי' ר"ש ז"ל דוקא בד"א שבכרם שהוא חוץ לכרם אבל בזורע בכרם עצמו דהיינו בין גפן לחבירו בתוך השורה או אצל הגפן ע"ז תנן לק' הנוטע ירק בכרם או מקיים ה"ז מקדש ט"ז אמה לכל רוח ע"כ:

משנה ו

ואחת יוצאה זנב:    כפי' הרמב"ם ז"ל הסכים ג"כ הרש"ש ז"ל וכ' עוד עד שיהיו שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב הדר תני לה למעוטי הך צורה דאחת יוצאה זנב איכא ושתים כנגד שתים ליכא כגון הך צורה % אמר המו"ל בגוף הכת"י הוגה הצורה עם הג' מלות שלפניה בצדו. ובפנים היה כתוב אחר מלת ע"כ בזה"ל: ונלע"ד דאי הוה קאמר ז"ל דשתים כנגד שתים איכא ואחת יוצאה זנב ליכא הוי שפיר טפי דהא זנב דעלמא בין שתי יריכים קאי והכא נמי אי הגפן האחת קיימא בין אויר שכנגד שתים דומה כאלו היא זנב. אלא שנמחקו בהעברת הקולמס:] ע"כ. וגם בפירש"י ז"ל בפ' משוח מלחמה (סוטה ד' מ"ג) מצוייר אפי' בתלמוד המוגה ע"י רב"א ז"ל ואחת יוצאה זנב כדעת הרמב"ם ז"ל ולא דק בהא ס' תי"ט במ"ש. או שמא משורה לשורה נתחלף בט"ס או בטעות הדפוס וקאי אפי' הרמב"ם ז"ל. וכתב הח' הר"י ז"ל נ"ל דמתני' ככ"ע אתיא דאפי' ב"ש מודים בשתי שורות שצריכות להיות וא' יוצאה זנב ע"כ. ובירושל' ארץ כנען לגבולותיה גבולים שגבלו להם הכנענים והן שהיו בקיאין בטבעה של עבודת הארץ כדאיתא בשבת פ' ר"ע למה נקרא שמן חוי כו' כך היה דרכן לעשות הכרמים:

משנה ז

ודרך היחיד ודרך הרבים:    פי' ר"ע ז"ל שאין א' מהם רחב שמנה אמות. אמר המלקט אבל הרמב"ם ז"ל פי' ודרך הרבים שש עשרה אמה וקשה לזה דא"כ הך מתני' כמאן לא כראב"י ולא כת"ק דאי כראב"י הא מודה בתחלת מטעתן דאי איכא שמנה בין שורה לשורה דלא מצטרפי ואפי' גבי חרבנו מודה דאי איכא ט"ז אמה דלא מצטרפי ואי כת"ק דמדמה להו אהדדי הא מודה נמי דאי איכא ט"ז דלא מצטרפי ושמא כי הוא ר"ע ז"ל פי' מתני' דהכא אליבא דר"מ ור"ש דהלכתא כוותייהו כמו שפסק הוא ז"ל בשלהי פרקין. וברמב"ם פ"ז סי' ה' כתוב והוא שיהי' ביניהם פחות משמנה וכן ג"כ בהשגות. אח"כ מצאתי שכ' הרש"ש ז"ל פי' ר"ש ז"ל דרך היחיד ודה"ר תנן במס' פאה לאילן וה"ה לגבי כלאים דלגבי אילן לא חשיב הפסק ע"כ ומשמע מדברי הרב ז"ל דדה"ר דהכא היינו ט"ז אמה כדאמרי' התם וקשה וכו' לכך הנכון כדברי הראב"ד ז"ל והרמב"ם ז"ל דמפרשי לא שש עשרה אמה כדה"ר אלא שהוא שביל הדרכים לרבים ע"כ ואם אין טעות בפי' המשנה להר"מ ז"ל מ"מ חזר בו בחבורו:

הרי אלו מצטרפות:    פי' והוו להו כרם:

משנה ח

אם אין ביניהם ח' אמות כו':    פי' אבל כשיש ביניהם ח' אינם מצטרפות והוו כגפן יחידית ה"ר יהוסף ז"ל:

בפי' ר"ע ז"ל. של שתי שתי גפנים ואין בהם א' יוצא זנב. אמר המלקט ל' הרמב"ם ז"ל שתי שורות אינו כרם עד שיהיה שם א' יוצאה זנב כמו שהקדמנו. וכתב הח' הר' סאלימאן ז"ל וז"ל מה שפי' ר"ע ז"ל של שתי גפנים קשה דאם אין בכל שורה כ"א שתי גפנים אפי' אין ביניהם ח' אמות אמאי לא יביא זרע לשם ומה צרוף כרם שייך בהו כיון דלית בהו שיעור כרם לכן נראה דמיירי ביש בהם שיעור כרם ע"כ. וגם הח' הר"ר יהוסף ז"ל כתב פי' זה אינו נראה דאם אין כאן אלא ד' גפנים אפי' הם קרובים הם כגפן יחידית ע"כ:

היו שלש אם אין בין שורה לחבירתה:    פי' בין כל אחת לחברתה. ה"ר יהוסף ז"ל:

ר' אליעזר בן יעקב אומר משום חנניה כו':    פי' ה"ר יהוסף ז"ל והת"ק סובר שאין לזה דין קרחת הכרם כיון שלא היו שם יותר משלש ע"כ. ובירו' מפרש דאתיא דראב"י כב"ש כמה דב"ש אומרים שורה א' כרם כן ראב"י אומר שורה א' כרם ומש"ה בעי ט"ז ובקרחת ס"ל כב"ה דאמרי ט"ז אמה ולא כב"ש דאמרי כ"ד אמה והשתא קשה היכי קתני שאלו מתחלה נטען היה מותר בשמנה אמות הא בעי ד"א לכל שורה כיון דחשיב כרם ובירושלמי פריך לה ומשני כמה שנויי. ועוד בירושלמי ראב"י אתי כב"ש כמה דב"ש מחמרי בחרבנו יותר ממטעתו כן ראב"י מקל במטעתו דשמנה ומשהו מותר לזרוע אותו משהו. ועי' בנ"י פ' הספינה ד' ר"ב:

שאילו מתחלה נטען היה מותר בשמנה אמות:    פי' היה די בח' אמות והיה המותר שעד ח' אמות מותר לזרוע וה"ק ראב"י שאילו מתחלה נטען היה מותר בהנחת ח' אמות לשתי השורות ירושלמי וע"ש. ה"ר יהוסף ז"ל:

משנה ט

הנוטע את כרמו על שש עשרה שש עשרה אמה כו':    הרש"ש ז"ל גריס שש עשרה אמה על שש עשרה אמה וגם בסיפא דקתני ר"מ ור"ש אומרים אף הנוטע את כרמו שמנה אמות על שמנה אמות מותר. ופי' כי היכי דמרוחקין השורות שש עשרה מצפון לדרום כך מרוחקין ממזרח למערב ועד ט"ז אמה מצטרפין להיות כרם ולא ט"ז בכלל והיינו כתנא דלעיל דבשלש שורות דאית ליה תבנית כרם כשאר כרמים שיעורה שש עשרה וכי תנינן שמנה אמות {הגה"ה. פי' מפ' ג"כ שמנה אמות דר"מ ור"ש דסיפא דמתני':} היינו בשתי שורות כדלעי' ומש"ה תני הכא כרמו והרא"ש ז"ל כתב דתנא דלעי' כר"ש וכי ניים ושכיב אמרה: אמר ר' יהודה. קא מפ' ר' יהודה דהיינו בהיפך שער. בצלמון שם מקום ובס' שופטים כתוב הר צלמון גבי אבימלך. והיה הופך שער שתי שורות. שער היינו הענפים הנוטים והפכן לצד אחד כגון שאורך השורות מן המזרח למערב וסדורות זו כנגד זו מצפון לדרום והפך זמורות של שורה דרומית לצד צפון ושל צפונית לצד דרום נמצא אויר שבין שתי השורות מלא ושחוצה להם ריקם וכן עשה לכל הכרם ט"ז מלא ט"ז ריקם. וזרע את הניר. החרישה הריקנית דהוי ט"ז ריקנית אבל אם לא היה מהפך נמצא שכל שורה תופסין זמורותיה מאויר השש עשרה ואמרי' לקמן פ' איזהו עריס דתחת נוף הגפן אוסר להביא זרע לשם. הופך את השער למקום הזרע. שזרע בו אשתקד. וזורע את הבור. שהיה בור אשתקד מחרישה וזריעה. והתירוהו. משום דהיפך אבל אם לא היפך דבציר ליה אויר שש עשרה אסור דהוי כרם כדרב נחמן כך פי' רבינו שמואל המשנה הזאת בפרק הספינה {הגה"ה. וגם כתב שם א"ר יהודה סייעתא לת"ק ע"כ:}. ובעל הערוך ג"כ דעתו כדעת רשב"ם ז"ל בערך סער אבל ר"ש ז"ל פי' דלאו משום איסור עשה כן דלעולם אפי' לא היפך היה יכול לזרוע כל שנה ושנה בין השורות רק שירחיק ששה טפחים מכל שורה ושורה אלא שהיה דרכן להניח השדה שורה אחת בורה שמתוך כך טוענת פירות יותר עכ"ל ז"ל. וכתב הח' ה"ר יהוסף ז"ל. א"ר יהודה וכו'. נראה דר"י בא לחלוק על ת"ק שאמר מותר לכתחלה להביא זרע לשם ובא ר"י למימר שאסור הוא לזרוע אלא שכך היה המעשה שהתירו חכמים את הזרע אבל לא אמרו שמותר לזרוע. ור"מ ור"ש באו לומר שאפי' שמנה אמות מותר אפי' לזרוע כנ"ל ואם לא תאמר כן א"כ קשה מה בא ר"י לומר הרי אין חולק ע"ז שט"ז אמות מותר ע"כ:

ר"מ ור"ש אומרים כו':    פי' הרמב"ם ז"ל דס"ל לר"מ ור"ש שאם יהפך הענפים אפי' אם אין בין שורה לשורה על ענין זה לבד משמנה אמות מותר על זו הדרך ע"כ. וכתב הר"ש ז"ל דמסקנת הירושלמי דאפילו לכתחלה מותר לזרוע ולא תימא הזרע מותר אבל אסור לזרוע. ונלע"ד דשדה ניר נקראת שדה החרושה כלומר שכבר עבר עליה עול הפרות. עול מתרגמינן ניר. עולו ניריה: