מלאכת שלמה על כלאים ד
<< · מלאכת שלמה · על כלאים · ד · >>
קרחת הכרם כו': בירושלמי א"ר יוחנן בית שמאי מחמרי בחורבנן יותר ממטעתן, תחלת מטעתן תנן בסוף פרקין הנוטע את כרמו על שש עשרה שש עשרה אמה מותר להביא זרע לשם, ובחורבנן קאמרי הכא עשרים וארבע. אית דגרסי הכא במתניתין איזו היא קרחת הכרם כרם שחרב מאמצעו ונשתיירו בו חמש גפנים מכאן וחמש גפנים מכאן אם אין שם וכו', ונראה שהיא גרסת שבוש ומפסקי עריס הגיהוה התלמידים, וגם החכם הר"י ז"ל כתב דיש ספרים דלא גרסי לה:
בפירוש ר"ע ז"ל, דעבודת הכרם ארבע אמות כדתנן לקמן לפי שהיו בוצרין בשוורים ובעגלות. אמר המלקט, אולי שלכך היו בוצרים בשוורים ובעגלות כדי שלא יצטרך לטרוח בבצירתו לקבץ הענבים תל אחד ללכת ולבא, אלא מיד כל אשר יבצור ישימנו בתוך העגלה הנמשכת על ידי השור, וכן משמע בפירוש רש"י ז"ל בבבא מציעא דף ל'. וע"ג. וצ"א:
עוד בפירוש ר"ע ז"ל, ולבית שמאי לא חשיב שדה בפחות משמנה אמות וכו'. אמר המלקט, אי נמי סבירא ליה לבית שמאי עבודת הכרם שמנה אמות, רש"י ז"ל פרקא קמא דעירובין:
איזהו מחול הכרם כו': בירושלמי פירש דדוקא בכרם גדול יש לו מחול, אבל הקטן אין לו מחול אלא מרחיק מן הגפנים ארבע אמות וזורע עד הגדר, איזהו כרם קטן שלש כנגד שלש, הא שלש כנגד שלש כנגד שלש יש לו מחול ע"כ. וכן כרם גדול שהיה בין כל שורה ושורה שמנה אמות אין לו דין מחול, גם זה בירושלמי והובא ברמב"ם בחבורו פ"ז:
איזהו גדר כו': פשוט דלאו מילתיה דר"י היא אלא סתמא היא:
ורוחב ארבעה: פירוש ארבעה טפחים, ומשמע דרוחב ארבעה קאי נמי אגדר אף על גב דגם בהרמב"ם ז"ל שם אינו אלא כלשון משנתינו. ופירש הר"מ ז"ל בפירוש המשנה ושאמר איזהו גדר רוצה לומר הגדר המפריש בין הכרם לזולתו עד שיוכל להניח הזרע לצד גדר זה מכאן והכרם מצד אחר שהגדרות יפרישו ביניהם, אבל אמרו בתלמוד ר"ג ובית דינו התקינו שיהו מרחיקים ארבע אמות מן הגפנים לגדר ע"כ:
מחיצת הקנים: נראה לי לפרש האי מחיצת הקנים הוי פירושו מקום שגדלין בו קנים, וזה נקרא מחיצת הקנים במסכת בבא בתרא פ"ה דתנן ומחיצת הקנים שהיא פחותה מבית רובע וכו', ה"ר יהוסף ז"ל:
כדי שיכנס הגדי. : סברה אחרת כדי שיזדקר הגדי, והיא היא דפירש שיזדקר שיכנס:
אם העומד מרובה על הפרוץ מותר: פירוש אף כנגד הפרוץ, הר"ש ז"ל:
בסוף פירוש ר"ע ז"ל צריך להגיה הלשון כך, אבל פחות מארבעה טפחים אף כנגד העומד אסור:
הנוטע שורה של חמש גפנים וכו': זה לשון ה"ר יהוסף ז"ל בית שמאי אומרים קידש שורה אחת וכו', פירוש כגון שיש לו שתי שורות של גפנים שיש בכל אחת חמש גפנים והוא זרע כנגד הגפן האמצעית, לדעת בית שמאי אוסר כל אותה השורה ולא יותר, ולדעת בית הלל אינו אוסר באותה שורה אלא שלוש גפנים, וכן בשורה הסמוכה לה גם כן שלוש גפנים, כזה:
כן פירש הירושלמי, ועיין שם עכ"ל ז"ל.
ופירש ר"ש ז"ל דוקא בארבע אמות שבכרם שהוא חוץ לכרם, אבל בזורע בכרם עצמו דהיינו בין גפן לחבירו בתוך השורה או אצל הגפן על זה תנן לקמן הנוטע ירק בכרם או מקיים הרי זה מקדש שש עשרה אמה לכל רוח ע"כ:
ואחת יוצאה זנב: כפירוש הרמב"ם ז"ל הסכים גם כן הרש"ש ז"ל וכתב עוד עד שיהיו שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב הדר תני לה למעוטי הך צורה דאחת יוצאה זנב איכא ושתים כנגד שתים ליכא כגון הך צורה:
*הערה 1: ע"כ. וגם בפירוש רש"י ז"ל בפרק משוח מלחמה (סוטה דף מ"ג) מצוייר, אפילו בתלמוד המוגה על ידי רב"א ז"ל ואחת יוצאה זנב כדעת הרמב"ם ז"ל. ולא דק בהא ספר תי"ט במה שכתב או שמא משורה לשורה נתחלף בטעות סופר או בטעות הדפוס וקאי אפילו הרמב"ם ז"ל.
וכתב החכם הר"י ז"ל נראה לי דמתניתין ככולי עלמא אתיא, דאפילו בית שמאי מודים בשתי שורות שצריכות להיות ואחת יוצאה זנב ע"כ. ובירושלמי ארץ כנען לגבולותיה גבולים שגבלו להם הכנענים, והן שהיו בקיאין בטבעה של עבודת הארץ כדאיתא בשבת פרק ר"ע למה נקרא שמן חוי כו', כך היה דרכן לעשות הכרמים:
ודרך היחיד ודרך הרבים: פירש ר"ע ז"ל שאין אחד מהם רחב שמנה אמות. אמר המלקט, אבל הרמב"ם ז"ל פירש ודרך הרבים שש עשרה אמה, וקשה לזה דאם כן הך מתניתין כמאן לא כראב"י ולא כתנא קמא, דאי כראב"י הא מודה בתחלת מטעתן דאי איכא שמנה בין שורה לשורה דלא מצטרפי ואפילו גבי חרבנו מודה דאי איכא שש עשרה אמה דלא מצטרפי, ואי כתנא קמא דמדמה להו אהדדי הא מודה נמי דאי איכא שש עשרה דלא מצטרפי, ושמא כי הוא ר"ע ז"ל פירש מתניתין דהכא אליבא דר"מ ור"ש דהלכתא כוותייהו כמו שפסק הוא ז"ל בשלהי פרקין. וברמב"ם פ"ז סימן ה' כתוב והוא שיהיה ביניהם פחות משמנה, וכן גם כן בהשגות.
אחר כך מצאתי שכתב הרש"ש ז"ל פירש ר"ש ז"ל דרך היחיד ודרך הרבים תנן במסכת פאה לאילן והוא הדין לגבי כלאים דלגבי אילן לא חשיב הפסק ע"כ, ומשמע מדברי הרב ז"ל דדרך הרבים דהכא היינו שש עשרה אמה כדאמרינן התם וקשה וכו', לכך הנכון כדברי הראב"ד ז"ל והרמב"ם ז"ל דמפרשי לא שש עשרה אמה כדרך הרבים אלא שהוא שביל הדרכים לרבים ע"כ. ואם אין טעות בפירוש המשנה להר"מ ז"ל, מכל מקום חזר בו בחבורו:
הרי אלו מצטרפות: פירוש והוו להו כרם:
אם אין ביניהם שמונה אמות כו': פירוש אבל כשיש ביניהם שמונה אינם מצטרפות והוו כגפן יחידית, ה"ר יהוסף ז"ל:
בפירוש ר"ע ז"ל, של שתי שתי גפנים ואין בהם א' יוצא זנב. אמר המלקט, לשון הרמב"ם ז"ל שתי שורות אינו כרם עד שיהיה שם אחת יוצאה זנב כמו שהקדמנו. וכתב החכם הר' סאלימאן ז"ל וזה לשונו, מה שפירש ר"ע ז"ל של שתי גפנים קשה, דאם אין בכל שורה כל אחת שתי גפנים אפילו אין ביניהם שמונה אמות אמאי לא יביא זרע לשם, ומה צרוף כרם שייך בהו כיון דלית בהו שיעור כרם, לכן נראה דמיירי ביש בהם שיעור כרם ע"כ. וגם החכם הר"ר יהוסף ז"ל כתב פירוש זה אינו נראה, דאם אין כאן אלא ארבע גפנים אפילו הם קרובים הם כגפן יחידית ע"כ:
היו שלש אם אין בין שורה לחבירתה: פירוש בין כל אחת לחברתה, ה"ר יהוסף ז"ל:
ר' אליעזר בן יעקב אומר משום חנניה כו': פירש ה"ר יהוסף ז"ל והתנא קמא סובר שאין לזה דין קרחת הכרם כיון שלא היו שם יותר משלש ע"כ. ובירושלמי מפרש דאתיא דראב"י כבית שמאי, כמה דבית שמאי אומרים שורה אחת כרם כן ראב"י אומר שורה אחת כרם ומשום הכי בעי שש עשרה, ובקרחת סבירא ליה כבית הלל דאמרי שש עשרה אמה ולא כבית שמאי דאמרי עשרים וארבע אמה, והשתא קשה היכי קתני שאלו מתחלה נטען היה מותר בשמנה אמות הא בעי ארבע אמות לכל שורה כיון דחשיב כרם, ובירושלמי פריך לה ומשני כמה שנויי. ועוד בירושלמי ראב"י אתי כבית שמאי כמה דבית שמאי מחמרי בחרבנו יותר ממטעתו, כן ראב"י מקל במטעתו דשמנה ומשהו מותר לזרוע אותו משהו, ועיין בנ"י פרק הספינה ד' ר"ב:
שאילו מתחלה נטען היה מותר בשמנה אמות: פירוש היה די בשמונה אמות והיה המותר שעד שמונה אמות מותר לזרוע, והכי קאמר ראב"י שאילו מתחלה נטען היה מותר בהנחת שמונה אמות לשתי השורות ירושלמי ועיין שם, ה"ר יהוסף ז"ל:
הנוטע את כרמו על שש עשרה שש עשרה אמה כו': הרש"ש ז"ל גריס שש עשרה אמה על שש עשרה אמה, וגם בסיפא דקתני ר"מ ור"ש אומרים אף הנוטע את כרמו שמנה אמות על שמנה אמות מותר. ופירש כי היכי דמרוחקין השורות שש עשרה מצפון לדרום כך מרוחקין ממזרח למערב, ועד שש עשרה אמה מצטרפין להיות כרם ולא שש עשרה בכלל, והיינו כתנא דלעיל דבשלש שורות דאית ליה תבנית כרם כשאר כרמים שיעורה שש עשרה, וכי תנינן שמנה אמות *הערה 2: היינו בשתי שורות כדלעיל ומשום הכי תני הכא כרמו.
והרא"ש ז"ל כתב דתנא דלעיל כר"ש וכי ניים ושכיב אמרה. אמר ר' יהודה, קא מפרש ר' יהודה דהיינו בהיפך שער. בצלמון שם מקום, ובספר שופטים כתוב הר צלמון גבי אבימלך. והיה הופך שער שתי שורות, שער היינו הענפים הנוטים והפכן לצד אחד, כגון שאורך השורות מן המזרח למערב וסדורות זו כנגד זו מצפון לדרום והפך זמורות של שורה דרומית לצד צפון ושל צפונית לצד דרום, נמצא אויר שבין שתי השורות מלא ושחוצה להם ריקם, וכן עשה לכל הכרם שש עשרה מלא שש עשרה ריקם. וזרע את הניר, החרישה הריקנית דהוי שש עשרה ריקנית אבל אם לא היה מהפך נמצא שכל שורה תופסין זמורותיה מאויר השש עשרה, ואמרינן לקמן פרק איזהו עריס דתחת נוף הגפן אוסר להביא זרע לשם. הופך את השער למקום הזרע, שזרע בו אשתקד. וזורע את הבור, שהיה בור אשתקד מחרישה וזריעה. והתירוהו, משום דהיפך אבל אם לא היפך דבציר ליה אויר שש עשרה אסור דהוי כרם כדרב נחמן, כך פירש רבינו שמואל המשנה הזאת בפרק הספינה *הערה 3: .
ובעל הערוך גם כן דעתו כדעת רשב"ם ז"ל בערך סער, אבל ר"ש ז"ל פירש דלאו משום איסור עשה כן, דלעולם אפילו לא היפך היה יכול לזרוע כל שנה ושנה בין השורות רק שירחיק ששה טפחים מכל שורה ושורה, אלא שהיה דרכן להניח השדה שורה אחת בורה שמתוך כך טוענת פירות יותר עכ"ל ז"ל.
וכתב החכם ה"ר יהוסף ז"ל, א"ר יהודה וכו', נראה דר"י בא לחלוק על תנא קמא שאמר מותר לכתחלה להביא זרע לשם ובא ר"י למימר שאסור הוא לזרוע, אלא שכך היה המעשה שהתירו חכמים את הזרע אבל לא אמרו שמותר לזרוע, ור"מ ור"ש באו לומר שאפילו שמנה אמות מותר אפילו לזרוע כך נראה לי, ואם לא תאמר כן אם כן קשה מה בא ר"י לומר הרי אין חולק על זה ששש עשרה אמות מותר ע"כ:
ר"מ ור"ש אומרים כו': פירש הרמב"ם ז"ל דסבירא ליה לר"מ ור"ש שאם יהפך הענפים אפילו אם אין בין שורה לשורה על ענין זה לבד משמנה אמות מותר על זו הדרך ע"כ. וכתב הר"ש ז"ל דמסקנת הירושלמי דאפילו לכתחלה מותר לזרוע ולא תימא הזרע מותר אבל אסור לזרוע. ונראה לעניות דעתי דשדה ניר נקראת שדה החרושה כלומר שכבר עבר עליה עול הפרות, עול מתרגמינן ניר, עולו ניריה:
הערות
[עריכה]- הערה 1: אמר המוציא לאור, בגוף הכתב יד הוגה הצורה עם השלוש מלות שלפניה בצדו. ובפנים היה כתוב אחר מלת עד כאן בזה הלשון: ונראה לעניות דעתי דאי הוה קאמר ז"ל דשתים כנגד שתים איכא ואחת יוצאה זנב ליכא הוי שפיר טפי דהא זנב דעלמא בין שתי יריכים קאי, והכא נמי אי הגפן האחת קיימא בין אויר שכנגד שתים דומה כאלו היא זנב, אלא שנמחקו בהעברת הקולמס
- הערה 2: הגה"ה: פירוש מפרש גם כן שמנה אמות דר"מ ור"ש דסיפא דמתניתין
- הערה 3: הגה"ה: וגם כתב שם א"ר יהודה סייעתא לתנא קמא ע"כ