רבינו שמשון על כלאים ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · רבינו שמשון · על כלאים · ד · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א[עריכה]

קרחת הכרם בית שמאי אומרים כ"ד אמות. אם קרחתה כ"ד אמות מותר לזרוע שם ואם פחות מיכן אסור:

שחרב באמצעיתו ויש גפנים כל סביבות הקרחת ט"ז אמות על ט"ז אמות וכן אם הלכה הקרחת על פני רוחב הכרם שאין גפנים אלא משתי צדי הקרחת:

אם אין שם ט"ז אמה לא יביא שם זרע. אפי' באמה אמצעית דד' אמות שבצד הכרם מזה וד' אמות שבצד זה אצל הכרם הוי עבודת הכרם דעבודת הכרם ד' אמות כדתנן לקמן במכילתין (פ"ו משנה א) לפי שהיו בוצרין בשוורים ובעגלות ובעת החרישה חורשין אותה בשוורים הלכך אותן ד' אמות ככרם דמו ואם נשארו בינתים ח' אמות לבד אותן ד' לכל צד דכי שדית מאותן שמונה פלגא להכא ופלגא להכא [לא בטלו לגבי כרם אבל בציר מח' אמות שדי פלגא להכא ופלגא להכא] בטלי לגבי כרם וככרם דמו ואסור לזרוע בה משום כלאי' ולבית שמאי לא חשיב שדה פחות מח' אמות הלכך כ"ד אמות בעינן וד' אמות לעבודת הכרם וכנגדו מכאן פשו ט"ז שדי ח' להכא וח' להכא איכא שדה ולא בטלי:


משנה ב[עריכה]

מחול הכרם. בין כרם לגדר דהיינו סביב כמו *מחילות יש שם י"ב אמה לבית הלל נותן ד' אמות לעבודת הכרם וזורע השאר אין שם י"ב אמה לא יביא זרע לשם דד' אמות דלהדי כרם עבודת הכרם וד' אמות דלהדי גדר כיון דלא מזדרעו משום דוושא דכותלא אפקורי מפקרא להו ואמצעיות אי איכא ד' אמות חשיבי ואי לא בטיל לגבי כרם והכא לא בעינן ט"ז שאין איסור אלא מצד אחד והכי מפרש לה בפרק כל גגות (דף צג.) והנך אמות באמה בת ו' כדאמרינן בפ' קמא דעירובין (דף ג:):

ירושלמי (הל' א') אמר רבי יוחנן בית שמאי מחמרי בחרבנו יותר ממטעתו תחלת מטעתו ששה עשר אמה וחורבנו כ"ד. פירוש בתחלת מטעתו תנן בפרקין הנוטע את כרמו ט"ז על ט"ז אמה מותר כלומר להביא:

משנה ג[עריכה]

אין זה אלא גדר הכרם. ואפי' אין שם אלא ו' אמות מרחיק ד' אמות וזורע את המותר:

ואיזהו מחול הכרם. שצריך י"ב אמה:

בין שני כרמים. וכשאין שורות הכרמים שוות זו לזו כגון כרם שבצד זה של מחול שורותיה מן המזרח למערב ושבצד אחר מצפון לדרום ואם היו מכוונין היה נראה כקרחת הכרם ובעו ט"ז וכן מוכח בירושלמי (הל' א) דא"ר יונה הדא דתימ' כשאין הכוורתי' מכוונין אבל אם היו מכוונין אסורין פי' לגזע קרי כוורת לקמן בפ"ה בכמה מקומות בירושלמי:

אי זהו גדר. אגב שהזכירו מפרש לי' ואגב גדר מפרש חריץ:

משנה ד[עריכה]

הרי זו כמחיצה. דפחות מג' כלבוד דמי ומותר לסמוך גפנים מצד זה וזרעים מצד זה:

נידון כפתח. ואפי' שם מותר לסמוך אבל יותר מעשר לא חשיב כפתח כדאמרי' בריש עירובין (דף טו:) וצריך הרחקה כנגד הפרוץ אבל כנגד העומד מותר:

נפרצו בו פרצות הרבה. שנפרץ במקומות הרבה פרצות פחותות מעשר ויתרות משלש. אם העומד מרובה על הפרוץ מותר אף כנגד הפרוץ ואם הפרוץ מרובה על העומד כנגד הפרוץ אסור אבל כנגד העומד מותר אם הוא רחב ארבעה אבל פחות מד' טפחים אף כנגד העומד אסור כדמוכח בשילהי פ"ק דעירובין (שם) גבי ג' מדות במחיצות:

משנה ה[עריכה]

כרם. ויש לה עבודה ארבע אמות:

קידש שורה אחת. דהוא שיעור כרם ולבית הלל ב' שורות ויש בדבר להקל ולהחמיר כמו שאפרש:

ירושלמי (הל' ג) והוא שזרע כנגד האמצעי [זרע כנגד האמצעי] על דעתיה דבית שמאי אוסר את כל השורה אדעתיה דבית הלל אוסר שלש כנגד שלש זרע כנגד הביניים שבאמצעי אדעתיה דבית שמאי אוסר שתים מכאן ושתים מכאן. חמישי' איזו היא שאמר אם היו זרעים קרובים לאחת מהן הרי אלו אסורות ואם לאו הרי אלו מותרות. על דעתיה דבית הלל אוסר ארבע כנגד שתים. זרע כנגד הזוית על דעתיה דבית שמאי איזו שורה אסורה זו וזו. על דעתיה דבית הלל אוסר שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב מכאן ואחת יוצאה זנב מכאן. זרע כנגד הבינים שבקרן זוית על דעתיה דבית שמאי אוסר כל השורה על דעתיה דבית הלל אוסר שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב מכאן. שלישית איזו שלישית שבראשונה שניה שבשלישית. פי' והוא שזרע כלומר זרע כנגד אמצעי ויש ספרים שכתוב כן בהדיא ולא גרסינן והוא ומיירי הך מילתא בה' שורות של חמש חמש גפנים זו אצל זו מסודרות גפן כנגד גפן שמכל ארבע רוחות הן נראות חמש של חמש חמש ומכל ארבע רוחות אם זרע תוך ד' אמות קידש למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה. זרע כנגד האמצעי על דעתיה דבית שמאי אוסר את כל השורה החיצונה לאותה רוח שזרע בה המשל אם רוח מזרחית זרע שורה חיצונה שבמזרח אסורה. על דעתיה דבית הלל שאוסרין ב' שורות אוסר שלשה גפנים אמצעים משורה שניה כנגד שלשה גפנים שבחיצונה הזרוע דהיינו ששה גפנים מקודשות. זרע כנגד הבינים שבאמצעי היינו כנגד אויר שבין גפן אמצעית לגפן שאצלה מכאן או מכאן על דעתי' דבית שמאי אוסר שתים מכאן ושתים מכאן דהיינו ד' גפנים בשורה החיצונה שתים מצד הזרע מכאן ושתים מצד הזרע מכאן. חמישית איזו היא כלומר איזו היא גפן חמישית הנאסרת עם אלו ארבע. שאמר אם היו הזרעים שבביני' קרובים לאחד מן הגפנים קח אותה גפן וקח ארבעה גפנים עדיין דהיינו כל השורה והיינו דקאמר הרי אלו אסורות ואם לאו החמישית מותרות והא דנקט מותרות לשון רבים משום דפעמים שזו חמישית ופעמים שזו חמישית דזימנין דזרע בבין שבצד ימין לאמצעי וזימנין דזרע בבין שבצד שמאל לאמצעי על דעתיה דב"ה אוסר ארבעה גפנים בשורה החיצונה כנגד שתים בשורה פנימית זרע כנגד הזוית על דעתיה דבית שמאי איזו שורה אסורה כלומר כשזרע כנגד גפן שבזוית כגון גפן שבקרן מזרחית דרומית איזו שורה חיצונה נאסור אותה שבמזרח או אותה שבדרום. זו וזו יש לאסור לבית שמאי דכל גפן שבזוית משמשת ב' רוחות על דעתיה דבית הלל אוסר ב' גפנים כנגד ב' גפנים ואחת יוצאה זנב מכאן ברוח מזרחית ואחת יוצאה זנב מכאן ברוח דרומית דהיינו ו' גפנים בין הכל גפן שבקרן זוית וב' חיצונות שאצלה מן המזרח ושתים חיצונות שאצלה מן הדרום וגפן שניה שבשורה שניה. זרע כנגד הביניים שבקרן זוית כגון שזרע בין גפן שבקרן מזרחית דרומית לגפן שניה שבצד מזרח על דעתיה דבית שמאי אוסר את כל השורה מזרחית על דעתיה דבית הלל אוסר שתים בשורה חיצונה לצד מזרח וכנגדן שתים בשורה שניה ואחת יוצאה מכאן כלומר בשורה מזרחית חיצונה. שלישית איזו היא שלישית שבראשונה דהיינו שלישית שבשורה מזרחית. שנים שבשלישית היינו גפן שכנגדה בפנימית דהיינו ג' כנגד ג' וקרי לה שניה שבשלישית לפי שכשאתה מונה השורות ממזרח למערב הויא לה שניה שבשלישית. וכעין שתים לרוח זה אנו יכולים לפרש לכל ד' רוחות:

משנה ו[עריכה]

ואחת יוצאה זנב. כגון ג' גפנים נטועים בשורה א' ושתים בשורה שניה כנגד שתים הסמוכות מן השלש:

ואחת בינתיים. היינו כשהשתים שבשורה שניה כנגד שתים החיצונות של ג':

ואחת באמצע. כגון גפן הנטועה ד' גפנים לד' רוחותיה:

ירושלמי (הל' ד) ר' חייא בר בא בשם ר' חייא בר יוסף ארץ כנען לגבולותיה גבולות שבחרו הכנענים ר' אמי בעי ולמדי' מן הכנעני' שמואל אמר במודד אלכסון ר' יוסי בר זבינא בשם ר' יוחנן את רואה כאילו אחרת נטועה כאן. פי' במודד אלכסון כשבא למדוד ד' אמות שבדרום רואים כאילו חוט מתוח מגפן שני שבשורה של שתים עד גפן הזנב בשורה של ג' דאזיל באלכסון ומאותו החוט מודדין ד' רוחות. ורבי יוחנן מחמיר טפי דרואין כאילו גפן שלישית נטועה כנגד הזנב ומשם מתחילין למדוד:

משנה ז[עריכה]

שורה אחת בתוך שלו וב' שורות יש כדפרישית אחת של שתים ואחת של ג' בתוך של חברו מפ' בירושל' (הל' ה) דאפילו לר"ש דאמר לקמן בפרק שביעי (משנה ד) גבי מסכך גפנו על גבי תבואתו של חברו דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו הכא מודה דמצטרפין לאסור הזרעים כיון דאיכא שלו ושל חברו:

דרך היחיד ודרך הרבים. וכותל נמוך מעשרה תנן גבי פאה דאין מפסיקין לאילן והוא הדין בכלאים דלגבי אילן לא חשיב הפסק:

ערסן. היינו שער כותש דתנן בפאה בפרק ב' (משנה ג) שעולים ראשי הגפנים על גבי הגדר ומתערבין שבצד הגדר מזה ושבצד הגדר מזה:

משנה ח[עריכה]

לא יביא זרע לשם. דמצטרפין להיות כרם אבל רחוקין שמנה אין מצטרפין ומפרש בירושלמי (הל' ו) דהנך שמנה חוץ ממקום גפנים וכיון דאין מצטרפין מרחיק אמה משורה זו ואמה משורה זו וזורע ו' אמות בין שורה לחברתה:

י"ו אמות. היינו בין ב' החיצונות אי נמי יש לפרש בין חיצונה לאמצעית דכיון דאיכא ג' שורות גלי אדעתיה שבא לנטוע כרם כענין זה ומצטרפין בפחות מי"ו. ולא דמי לב' שורות דאין מצטרפין אפי' בשמונה דג' שורות הוו ככרם גדול דקרחה שלה י"ו אמה. אלא שיש חילוק בין כרם בן ג' שורות לבן ארבע וחמש היכא דחרבה אמצעית דבן ג' שחרבה אמצעית לא בעינן ביניהן שיעור קרחה כיון דלא נשתייר כרם אבל בן ד' וה' כי חרבה אמצעית אכתי נשאר כרם ובעי מקום המוקרח י"ו אמה:

ראב"י. בירושלמי (שם) אמר רבי אסי בשם רבי יוחנן אתיא דראב"י כב"ש כמה דבית שמאי אומרים שורה אחת כרם כן ראב"י אומר שורה אחת כרם ומשום הכי בעי שש עשרה אמה דבקרחה סבר לה כבית הלל דאמרי י"ו אמה ולא כבית שמאי דאמר כ"ד אמה:

שאלו מתחלה נטען. כלומר אם מתחלה נטע שתי שורות הוי מותר בח' אמות והשתא קשה היאך היה מותר הא צריך לכל שורה ד"א כיון דחשיב כרם ובירושלמי פריך לה ומשני כמה שינויי:

ירושלמי (שם) מה נפשך כרם גדול הוא אסור בשמונה כרם קטן הוא אסור בשמונה. ר' יודן לא אמר כן אלא שמונה אמות אסור שמונה ומשהו מותר. אית דבעי מימר שאילו מתחלה נטען י"ו על י"ו היה מותר בשמונה אמות. רבי יהודה בן פזי בשם רבי יוחנן אתיא דראב"י כבית שמאי כמה דבית שמאי מחמירין בחורבנו יותר ממטעתו [כן ר"א ב"י מחמיר בחורבנו יותר ממטעתו]:

פירוש ח' ומשהו מותר כלומר לזרוע אותו משהו וכדמסיק רבי יוחנן דמיקל רבי אליעזר במטעתו ושמא מודה בהא דתנן לקמן הנוטע כרמו של י"ו אמה כגון בכרם של שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב אלא דבשורה מיקל להתיר בשמונה ומשהו אע"ג דבית שמאי גופייהו בעי י"ו אמה כדפרשינן בריש פרקין. היה מותר בח' אמות כלומר ח' אמות דקאמר ראב"י היינו דזורע ח' אמות מי"ו אמה:

ט י"ו אמה. שכל שורה של גפנים רחוקה מחברתה י"ו אמה ואין מצטרפין להיות כרם ליתן לה עבודה ד"א אפי' בכרם גדולה כדפרשי' ואין צריך להניח בה כי אם ו' טפחים דהיינו אמה סמוך לשורה כעבודת גפן יחידית ונמצא זורע י"ד אמה מהלך י"ו:

הופך שיער ב' שורות. כרם גדול נטע שכל שורה רחוקה מחברתה י"ו אמה ולא היה רוצה לסכך גפנו על גבי תבואתו והיה מצרף השורות שתים שתים וראשי הגפנים דהוא השיעור של כל שתים ושתים הופך לצד אחד אלו כלפי אלו והמקום פנוי מצד זה ומצד זה וזורע אלא שמניח ו' טפחים כדפרשינן ולשנה שניה להפך ולא בשביל איסור אלא שדרכו היה בכך כדאמרי' באתרא דמוברי באגי בריש חזקת הבתים (דף כט.) שמתוך כך טוענת פירות הרבה:


משנה ט[עריכה]

צלמון. שם מקום.

של שמונה מותר. קסבר ר"מ ור"ש דכיון דרחוקות השורות ח' אמות הוה ליה כגפן יחידית ומניח סמוך לשורה ששה טפחים וזורע את המותר. ובירוש' (שם) פסיק רב הלכה כר"מ ור"ש וקאמר נמי משום רב מותר הזרע דיעבד אבל לכתחל' אסור לזורעו. ומיהו מסקנא דירושלמי דאפי' לכתחלה מותר: