משנה יומא ז ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת יומא · פרק ז · משנה ג | >>
אם בבגדי בוץ קורא, קידש יא ידיו ורגליו, פשט ירד וטבל, עלה ונסתפג.
הביאו לו בגדי זהב, ולבש, וקידש ידיו ורגליו, ויצא ועשה את אילו ואת איל העם, ואת שבעת כבשים תמימים בני שנה, דברי רבי אליעזר.
רבי עקיבא אומר: עם תמיד יג של שחר היו קרבין, ופר העולה ושעיר הנעשה בחוץ (היו קרבין) עם תמיד של בין הערבים.
אִם בְּבִגְדֵי בּוּץ קוֹרֵא,
- קִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו,
- פָּשַׁט,
- יָרַד וְטָבַל,
- עָלָה וְנִסְתַּפָּג.
- הֵבִיאוּ לוֹ בִּגְדֵי זָהָב, וְלָבַשׁ, וְקִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו.
- וְיָצָא וְעָשָׂה אֶת אֵילוֹ, וְאֵת אֵיל הָעָם, וְאֶת שִׁבְעַת כְּבָשִׂים תְּמִימִם בְּנֵי שָׁנָה,
- דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.
- רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
- עִם תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר הָיוּ קְרֵבִין,
- וּפַר הָעוֹלָה;
- וְשָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בַּחוּץ (הָיוּ קְרֵבִין) עִם תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם.
אם בבגדי בוץ, קרא -
- קידש ידיו ורגליו - ופשט,
- ירד וטבל - עלה ונסתפג,
- קידש ידיו ורגליו - ופשט,
- הביאו לו בגדי זהב - ולבש,
- וקידש ידיו ורגליו,
- ויצא, ועשה - את אילו,
- ואת איל העם,
- עם שבעת כבשים תמימים,
- דברי רבי אליעזר.
- רבי עקיבה אומר:
- עם תמיד של שחר - היו קרבים.
- ופר העולה, והשעיר הנעשה בחוץ -
- היו קרבים - עם תמיד של בין הערבים.
רבי אליעזר סובר, כי סדר הקרבת יום צום כיפור הוא על סדר הכתובים, והוא שיקריב תמיד של שחר, ואחריו עבודת היום כאשר קדם בו הסיפור, ואחריו תמיד של בין הערבים, לפי שעבודת יום הכיפורים בחומש ויקרא, ופר העולה ושבעה כבשים בחומש הפקודים.
ורבי עקיבא אומר, שהסדר הוא שיקריב תמיד של שחר, ואחריו פר העולה ושבעה כבשים, לפי שהן קרבן מוסף והשם אמר במוספין "מלבד עולת הבקר"(במדבר כח, כג) וגו', וסמך אותן לתמיד של שחר.
ורבי אליעזר אומר שכן הוא, אבל לא ביום העבודה.
ואחר כך עבודת היום, ואחר כך שעיר הנעשה בחוץ, ואחר כך אילו ואיל העם, ואחר כך אימורי חטאת, ואחר כך תמיד של בין הערבים.
והלכה כרבי עקיבא:
אילו ואיל העם - טעמא דר"א, משום דאילו ואיל העם ואימורי חטאת והוצאת כף ומחתה כל הני דכתיבי ברישא בתורת כהנים בפרשת היום, עביד להו ברישא יב, והדר עביד מוספין פר העולה ושבעה כבשים ושעיר הנעשה בחוץ, כולן עם תמיד של בין הערבים דכתיב לבסוף, בחומש הפקודים:
ור"ע אומר - פר העולה ושבעה כבשים של מוספין:
עם תמיד של שחר היו קרבין - דכתיב (במדבר כח) מלבד עולת הבוקר אשר לעולת התמיד וגו' אלמא מוספין עם עולת הבקר נעשים בסמוך לה, ואחר כך עבודת היום, ואחר כך שעיר הנעשה בחוץ, ואף על פי שהוא מן המוספין יד אינו יכול להקדים לעבודת היום לפי שנאמר בו (שם כט) מלבד חטאת הכפורים, למדנו ששעיר הפנימי שהוא מעבודת היום קודמו, ואחר כך אילו ואיל העם טו ואחר כך אימורי חטאת טז כל אלו בטבילה שלישית. ואח"כ הוצאת כף ומחתה יז ואח"כ תמיד של בין הערבים יח. והלכה כר' עקיבא:
אם בבגדי בוץ קורא קדש כו'. דאילו קרא באצטלית כבר קידש קודם שפשט בגדי בוץ ואינו צריך עתה אלא טבילה וקידוש. הרא"ש:
ויצא ועשה את אילו וכו'. פירש הר"ב דכל דכתיב בפרשת אחרי מות קדים לדכתיב בחומש הפקודים דאמרינן בגמרא דמתניתין לאו מתקנתא היא דהא לא קאמר פר ושעיר ואימורי חטאת אימתי עביד להו. אלא כדתני בברייתא משמו דר"א כמ"ש הר"ב ופירשו התוס' דאע"ג דלאו מתקנתא היא מ"מ לאו משבשתא והא דתנא דמתניתין שייר לאמורי חטאת דאינו אלא גמר קרבן דאינהו עצמן שלא הוקטרו אימוריהן כשרין. ושייר פר העולה ושעיר הנעשה בחוץ דאדברי ר' עקיבא קאי דמקדים לשבעה כבשים בשל שחר. קאמר איהו דמאחר להו ואנא ידענא דטעמא משום דלבסוף כתיבי. וא"כ ה"ה לפר ושעיר דחוץ (וכה"ג עיין במשנה ב' פ"ט דערובין) וניחא ליה למנקט כבשים משום דתנאי אחרינא פליגי בכבשים עצמן מר סבר אחד בשחר וששה בערבית. ומ"ס ו' בשחר ואחד בערבית עכ"ד. והא דמאחר הוצאת כף ומחתה לאילו כו' אפרש בדרבי עקיבא בס"ד ואיל העם דאמרן הוא איל האמור באחרי [מות] והוא האיל האמור בחומש הפקודים. דכתיב איל אחד. גמרא:
[תמימים בני שנה. צריך לי עיון אמאי נקט הכי בכבשים ולא כן בשאר הקרבנות. ובס"א ל"ג בני שנה ואכתי קשיא תמימים למה לי]:
עם תמיד של שחר היו קרבין. קאי אשבעת כבשים ופר העונה נמי עם של שחר. וכדכתב הר"ב מטעם הברייתא שבגמרא. וטעמיה דכתיב מלבד וגו'. ור"א ס"ל דאין למדין יוה"כ מרגלים. דלהכי סידר רחמנא עבודת היום ברישא. ומ"ש הר"ב ואח"כ שעיר הנעשה בחוץ. לפי שהוא מן המוספין שהיה ראוי להקדימו. אלא דקרא קאמר מלבד חטאת הכפורים להקדים הפנימי. ומיהו בתריה לא מאחרינן ליה. ור"א דס"ל דכל המוספין מאחרין איצטריך למלבד חטאת הכפורים לדרשא אחריתי על מה שזה מכפר זה מכפר במ"ג פ"ק דשבועות. וצ"ל דלר"ע תרתי שמעינן. מדלא כתב עם חטאת הכפורים. דהא ליכא למטעי ולפרש שיבא עמו ממש. דהא בפרשת אחרי מות כתיב שני שעירים. ולא שלשה. ומ"ש ואח"כ אילו ואיל העם והא דלא קתני להו משום דר"א מודה לו דבטבילה שלישית הוו. כ"כ התוספות. ומ"ש הר"ב ואח"כ אימורי החטאת בטבילה ג' ואח"כ הוצאת כף ומחתה. כ"כ רש"י ז"ל. ונ"ל דטעמו משום דואת חלב החטאת כתיב בתר ויצא ועשה את עולתו. ודעת התוספות והרמב"ם עיין בסמוך. ומ"ש ואח"כ הוצאת כף ומחתה ור"ל בטבילה רביעית וטעמא מפורש בגמרא דכתיב (שם טז כג) ובא אהרן אל אהל מועד, ופשט את בגדי הבד אשר לבש. כלום אדם פושט אלא מה שלבש ומה ת"ל אשר לבש שלבש כבר. אלמא זו היא פשיטה שניה ש"מ דיש הפסקת חילוף בגדים בין עבודת היום להך ביאה. ובמאי איירי דבכולהו עבודת פנים כבר כתיב ובא והביא. כמ"ש התוס' פ"ג דף ל"ב. אלא בהוצאת כף ומחתה איירי. הלכך כיון דש"מ דאיכא הפסק ש"מ דהך קרא שלא כסדרו. ודכתיב בתריה ויצא ועשה את עולתו ואת עולת העם מוקדם לשל זה. וכי תימא דהא אפסקיה שעיר הנעשה בחוץ ונקיים מקראות כסדרן דובא בהוצאת כף ומחתה. ואח"כ ויצא ועשה את וגו'. ליתא דקרא הכי משמע ויצא ועשה את עולתו מיציאה ראשונה עביד אילו ואיל העם ש"מ דביציאה ראשונה נעשה אילו ואיל העם ואילו עבדי בתר הוצאת כף ה"ל ביציאה שניה. ומיהו שעיר קדים נמי דקרא לא קאמר מה דהוה ביציאה ראשונה. אלא ממאי דכתיבי באותה פרשה בפרשת אחרי מות. והשעיר הזה בפרשת פנחס כתיב. ומ"ש ואח"כ תמיד של בין הערבים מסיים רש"י בטבילה חמישית ולרש"י הא דקתני היו קרבים עם תמיד כו'. לאו דוקא אלא לאפוקי עם של שחר. והתוספות חולקים על רש"י כמ"ש דאימורי חטאת בטבילה השלישית וסוברים דעם תמיד של בין הערבים קרבים. ואהא קאי מאי דאמר ר"ע היו קרבין עם תמיד של בין הערבים. ר"ל אימורי חטאת ולא הוצרך להזכירם בשם מהטעם שלא הזכירם ר"א. כמ"ש לעיל. והכי קאמר היו קריבין עוד קריבות אחרות ושעיר הנעשה בחוץ דקתני ה"ק ושעיר כו'. קרב אח"כ בזמנו עם אילו ואיל העם שהזכיר כבר ר"א. ולהתוספות, הך קרא דובא אהרן שנכתב שלא כסדר אינו מוקדם אלא לפסוק ורחץ. ומיד ובא להוצאת כף ומחתה. ואח"כ ואת חלב וגו'. וכ"כ הרא"ש. דהסברא נותנת שהאימורים היו קרבים אחר הוצאת כף ומחתה. כדי למעט ההפסקות בין עבודת היום להוצאת כף ומחתה דכתובים מיד אחריהם ומ"מ בסדר קצרה שלו כתב כדרך רש"י ז"ל. וכן דעת בעל המאור. ולהרמב"ם דרך אחרת דמאחר להוצאת כף ומחתה עד אחר תמיד של בין הערבים קודם קטורת הערבים והטבת נרות. ונראה טעמו כטעם התוספות. דמתניתין מוכחת דאימורי חטאת קריבין עם התמיד. וסובר נמי דמתניתין בסדרא קא מיירי דהא דתני היו קרבים עם תמיד. היינו שאחר השעיר והעולות היו אימורי חטאת קריבים עס התמיד. וכך היה סדרן. ואח"כ קדש וכו' להוציא כף ומחתה וכו' ונכנס להקטיר וכו' כסדרא דמתניתין דלקמן ואזלא תמיהת התוספות במשנה דלקמן דתנן נכנס להקטיר ולא תנן תמיד של בין הערבים. ותירצו משום דכבר תנא ליה ברישא בדברי ר"ע וזה דוחק. אבל להרמב"ם ניחא שכבר נעשה התמיד קודם הוצאת כף ומחתה. וסדר המשנה כוותיה דייקא וטעם קדימת התמיד ואיחור הוצאת כף נ"ל דסבר דמצוה שישארו כלי הקטרת בדביר כל כמה שיוכל לאחרו ולשהותו שם. ויותר ראוי ג"כ שסוף ביאת כהן גדול יהיה בהיכל ממה שיהיה סוף ביאתו בקדשי קדשים הלכך מאחרין אותן מלהוציאן עד קודם קטורת הערב שזהו סוף ביאתו להיכל בו ביום. והפייטן נקט אילו ואיל העם תרב חטאת ומוספין והוצאת כף וסדר תמיד וכו'. ובתורת כהנים נשנו אילו ואיל העם ושבעה כבשים תמימים ואח"כ הוצאת כף ומחתה ואחר כך עושה התמיד. ונ"ל שצ"ל וששה כבשים וכו' דסתם ספרא ר' יהודה. והכי ס"ל בגמרא. אבל פר ושעיר חיצון לא הזכיר כלל. וצ"ע. ובירושלמי אמר רבי יוחנן זו דברי ר"א ור"ע. אבל דברי חכמים כולם היו קרבים עם תמיד של בין הערבים. ולזה נראה שכוון הפייטן. וז"ש ר"י עם תמיד לאו דוקא עם ממש. אלא לאפוקי עם של שחר. דה"נ בגמרא דידן בפלוגתא דתנאי בכבשים. אמרו האי לישנא עם תמיד ולאו דוקא. דהא בדרבי עקיבא פליגי. וכ"כ בעל המאור בדרבי (מאיר) [אליעזר] בברייתא דלאו דוקא:
(יא) (על המשנה) קדש כו'. דאלו קרא באצטלית כבר קידש קודם שפשט בבגדי בוץ ואינו צריך עתה אלא טבילה וקידוש. הרא"ש:
(יב) (על הברטנורא) דאמרינן בגמרא דמתניתין לאו מתקנתא הוא דהא לא קאמר פר ושעיר ואימורי חטאת אימתי עביד להו אלא כדקתני בברייתא כמ"ש הר"ב. ופירוש התוספ' דמ"מ לאו משכשתא הוא ושייר. עתוי"ט:
(יג) (על המשנה) עם תמיד כו'. קאי אז' כבשים ופר העולה נמי עם של שחר וכדכתב הר"ב מטעם הגמרא:
(יד) (על הברטנורא) לפי שהוא מן המוספין היה ראוי להקדימו אלא דקרא קאמר מלבד כו' ומיהו בתריה לא מאחרינן ליה:
(טו) (על הברטנורא) והא דלא קתני להו משום דר"א מודה לו דטבילה שלישית הוי:
(טז) (על הברטנורא) ונ"ל דטעמו משום דואת חלב החטאת כתיב בתר ויצא ועשה את עולתו:
(יז) (על הברטנורא) ור"ל בטבילה ד' וטעמא מפורש בגמרא דכתיב ובא אהרן כו' ופשט את בגדי הבד אשר לבש. כלום אדם פושט אלא מה שלבש ומה ת"ל אשר לבש שלבש כבר. אלמא זו היא פשיטה שניה ש"מ דיש הפסקת חילוף בגדים בין עבודת היום להך ביאה כו' ובהוצאת כף ומחתה איירי. וכיון דש"מ דאיכא הפסק. ש"מ דהך קרא שלא כסדרו ודכתיב בתריה ויצא ועשה את עולתו כו' מוקדם לשל זה:
(יח) (על הברטנורא) בטבילה חמישית. רש"י. ועתוי"ט באריכות:
אם בבגדי בוץ קרא וכו': עד סוף סימן ד' ביד פ"ג דהלכות עבודת יוה"כ ובפ"ד ברישא ובסופו ובירוש' ולמה בבגדי לבן א"ר חייא בר אבא כשירות שלמעלן כך שירות שלמטן מה למעלן איש אחד לבוש בדים אף למטן כתנת בד קדש ילבש ע"כ. ולשון הרמב"ם ז"ל שם קריאה זו אינה עבודה לפיכך אם רצה לקרות בבגדי חול לבנים משלו קורא ואם רצה לקרות בבגדי לבן קורא שבגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן שלא בשעת עבודה ע"כ:
ואת שבעת כבשים תמימים בני שנה: במשנת החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל נמחקו מלות תמימים בני שנה. ויש שאין מוחקין רק מלות בני שנה:
ופר העולה ושעיר הנעשה בחוץ היו קריבין עם: וכולי' מלות היו קריבין אית דל"ג להו ולא משמע כן ממה שאכתוב בסמוך: ורבינו עובדיה ז"ל פי' פלוגתייהו דר' אליעזר ור' עקיבא כסדר עבודת היום כמתקנתא דרבא דר' אליעזר כדתנא דבי שמואל. ור' עקיבא כדתוספתא. דבגמ' בעינן היכי קאמר ר' עקיבא עם תמיד של שחר היו קריבין ופר העולה ושעיר הנעשה בחוץ עם תמיד של בין הערבים או דילמא ה"ק עם תמיד של שחר היו קרבין ופר העולה בהדייהו ושעיר הנעשה בחוץ עם תמיד של בין הערבים והא דקתני היו לשון רבים משום דשייר אמורי חטאת ודילמא אימורי חטאת נמי היו קרבין עם תמיד של בין הערבים ותו העולה לר' אליעזר דשייריה וכן נמי שעיר אימת עביד ליה ותו בין לר"א בין לר' עקיבא אימורי חטאת אימת עביד להו ותרגמה רבא כדפי' רעז"ל ובגמ' פריך ור' אליעזר האי מלבד חטאת הכפורים דמשמע ששעיר החיצון קודם לאילו ואיל העם מאי עביד ליה בשלמא מלבד עולת הבקר לאו ביום הכפורים כתיב ומרגלים לא יליף דסמיך אסדרא למעבד הני דת"כ ברישא אלא האי דכתיב ביום הכפורים גופיה מאי עביד ליה ומשני ההוא מיבעי ליה על מה שזה מכפר זה מכפר. דהכי דרשי' ליה במתני' דבפ"ק דשבועות ובירוש' א"ר יוחנן זו דברי ר"א ור' עקיבא אבל דברי חכמים כולן היו קרבין עם תמיד של בין הערבים ע"כ. ובגמ' בברייתא פליגי תנאי אליבא דר' עקיבא דלא כתנא דמתניתין דר' יהודה אומר משמו אחד מן ז' כבשים קרב עם תמיד של שחר וששה עם תמיד של בין הערבים ר"א בר"ש אומר משמו ששה קרבין עם תמיד של שחר ואחד עם תמיד של בין הערבים ובגמ' מפ' טעמייהו. עוד אמרי' בגמ' דכ"ע בין לר"א בין לר' עקיבא חד איל הוא דצבור דכולהו אמרי אֵיל העם ולא איירי באיל הכתוב בחומש הפקודים כמאן כרבי דתניא רבי אומר איל אחד האמור כאן בתו"כ הוא האמור בחומש הפקודים דכתיב ואיל אחד לעולה ור"א בר"ש אומר שני אלים הן אחד האמור כאן ואחד האמור בחומש הפקודים ומאי אחד מיוחד שבעדרו ורבי נפקא ליה ממבחר נדריך ור"א בר"ש חד בחובה וחד בנדבה וצריכי שיש דעת נוטה לומר נדבה מובחרת כדי שיצא ידי חובתו יפה:
ושעיר הנעשה בחוץ היו קריבין עם תמיד של בין הערבים: ר"ל אע"פ שהוא מן המוספים:
יכין
אם בבגדי בוץ קורא קדש ידיו ורגליו: דאם היה קורא באיצטלית שלו, כבר קידש כשפשט הבוץ ולא היה צריך עתה רק טבילה וקידוש בי:
הביאו לו בגדי זהב ולבש וקדש ידיו ורגליו ויצא: נ"ל דמשום דהכיור היה עומד בין האולם למזבח ושם היה מקדש ידיו ורגליו, שייך גביה לומר השתא, שיצא השתא לצפונו של מזבח שהוא רחוק טפי מההיכל ואע"ג דכה"ג קידש היום בקיתון זהב [כלעיל פ"ד מ"ה] ואפילו הכי מסתמא הי' מקדש במקום הכיור כמו שאמרה תורה ונתת הכיור בין אה"מ ובין המזבח:
ועשה את אילו ואת איל העם: הן שניהן עולות ושייכים נמי לחובת היום ואינן שייכים למוספין, ובהנך ה"ע מודו דכשינח וגמר עבודת היום בטבילה ב' הדר עביד בטבילה שלישית זו אילו ואיל העם ומקריב אז ג"כ אימורי פר ושעיר הנשרפין [דשייר להו במתני']. ורק במוספין פליגי ר"א ור"ע כלקמן:
דברי רבי אליעזר: מתני' לאו מתקנתא היא, דבאמת ס"ל לר"א, דכל המוספין דהיינו כבשים ופר העולה ושעיר החטאת כולן קרבין בטבילה חמישית קודם תמיד שבין הערבים:
ופר העולה: ר"ל הז' כבשי מוסף ופר העולה של מוסף קרבין בטבילה ראשונה, אחר תמיד השחר, אבל ושעיר וכו':
ושעיר הנעשה בחוץ: הוא שעיר החטאת של מוסף שזורק את דמו על מזבח החיצון, אבל שעיר החטאת של ב' השעירים שהוגרל עליהן וזורק דמו לפנים נקרא מה"ט פנימי:
היו קרבין עם תמיד של בין הערבים: לאו דוקא שיקריב שעיר המוסף בטבילה ה' עם תמיד הערבים ממש, רק ר"ל לאפוקי שיקריבו כשאר המוספים אחר תמיד השחר מיד, אלא יקריבום אחר עבודת היום, דהיינו סמוך לתמיד הערבים, דר"ע ס"ל שמקריב השעיר בטבילה ג' קודם אילו ואיל העם נמצא סדר העבודה כך הוא: לר"א בטבילה ראשונה מקריב תמיד השחר בבגדי זהב. ובטבילה שנייה עבודת היום בבגדי לבן ובטבילה ג' אילו ואיל העם ואימורי פר ושעיר הנשרפין בבגדי זהב. ובטבילה ד' הוצאת כף ומחתה בבגדי לבן, ובטבילה ה' כל המוספין ותמיד הערביים קטורת ונרות הכל בבגדי זהב. ולר"ע בטבילה א' תמיד השחר וז' כבשי מוסף ופר העולה של מוסף. ובטבילה ב' עבודת היום, ובטבילה ג' שעיר חטאת המוסף ואילו ואיל העם ואימורי פר ושעיר הנשרפין. ובטבילה ד' הוצאת כף ומחתה, ובטבילה ה' תמיד הערביים וקטורת והטבת נרות [כך פי' רש"י אמנם לתוס' גם באימורי הנשרפין פליגי דלר"א מקריב להו בטבילה ג' אחר אילו ואיל העם, ולר"ע מקריב להו בטבילה ה' קודם תמיד הערביים, ולרמב"ם שכיר המוסף ואילים ואימורי הנשרפין ותמיד הערביים, הכל קרבין בטכילה ג', ואח"כ טבילה ד' להוצאת כף ומחתה. ובטבילה ה' א"צ רק לקטורת והטבת נרות]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
רבינו חננאל |
רבינו אשר | רמב"ן |
הריטב"א |
תוספות רי"ד |
תוספות ישנים
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש | גבורות ארי