משנה יבמות ד יג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת יבמות · פרק ד · משנה יג | >>
איזהו ממזר? כל שאר בשר שהוא בלא יבואלב, דברי רבי עקיבא.
שמעון התימני אומר, כל שחייבין עליו כרת בידי שמים.
והלכה כדבריו.
רבי יהושע אומר, כל שחייבים עליו מיתת בית דין.
אמר רבי שמעון בן עזאי, מצאתי מגלת יוחסין בירושלים וכתוב בה, איש פלוני ממזר מאשת אישלד, לקיים דברי רבי יהושעלה.
אשתו שמתה, מותר באחותה.
גרשה ומתה, מותר באחותה.
נישאת לאחר ומתה, מותר באחותה.
יבמתו לו שמתה, מותר באחותה.
חלץ לה ומתה, מותר באחותה.
[נישאת לאחר ומתה, מותר באחותה].
אֵיזֶהוּ מַמְזֵר?
- כָּל שְׁאֵר בָּשָׂר שֶׁהוּא בְּלֹא יָבוֹא,
- דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.
- כָּל שְׁאֵר בָּשָׂר שֶׁהוּא בְּלֹא יָבוֹא,
- שִׁמְעוֹן הַתִּמְנִי אוֹמֵר,
- כָּל שֶׁחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת בִּידֵי שָׁמַיִם;
- וַהֲלָכָה כִּדְבָרָיו.
- רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר,
- כָּל שֶׁחַיָּבִים עָלָיו מִיתַת בֵּית דִּין.
- אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי,
- מָצָאתִי מְגִלַּת יֻחֲסִין בִּירוּשָׁלַיִם וְכָתוּב בָּהּ:
- אִישׁ פְּלוֹנִי מַמְזֵר מֵאֵשֶׁת אִישׁ,
- לְקַיֵּם דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.
- מָצָאתִי מְגִלַּת יֻחֲסִין בִּירוּשָׁלַיִם וְכָתוּב בָּהּ:
- אִשְׁתּוֹ שֶׁמֵּתָה, מֻתָּר בַּאֲחוֹתָהּ.
- גֵּרְשָׁהּ וּמֵתָה, מֻתָּר בַּאֲחוֹתָהּ.
- נִשֵּׂאת לְאַחֵר וּמֵתָה, מֻתָּר בַּאֲחוֹתָהּ.
- יְבִמְתּוֹ שֶׁמֵּתָה, מֻתָּר בַּאֲחוֹתָהּ.
- חָלַץ לָהּ וּמֵתָה, מֻתָּר בַּאֲחוֹתָהּ:
ואיזה הוא ממזר?
- כל שאר בשר - שהוא בלא יבוא,
- דברי רבי עקיבה.
- שמעון התמני אומר:
- כל שחייבין עליו - כרת בידי שמים.
- והלכה כדבריו.
- רבי יהושע אומר:
- כל שחייבין עליו - מיתת בית דין.
- אמר רבי שמעון בן עזאי:
- מצאתי מגילת יוחסים בירושלים,
- וכתוב בה: איש פלוני, ממזר מאשת איש,
- לקיים - דברי רבי יהושע.
[יד] אשתו -
- שמתה - מותר באחותה.
- גירשה, ומתה - מותר באחותה.
- נישאת לאחר, ומתה - מותר באחותה.
- יבמתו -
- שמתה - מותר באחותה.
- חלץ לה, ומתה - מותר באחותה.
- נישאת לאחר, ומתה - מותר באחותה.
שיעור דברי רבי עקיבא כל שאר בשר וכל שהוא בלא יבא, לפי שעיקר דעתו כל שאין לו ביאה בקהל הולד ממזר, ואפילו הוא מחייבי לאוין.
והלכה כשמעון התימני.
אבל הבא על הנדה, אין הולד ממזר:
משנה יד [נוסח הרמבם]
אמרו כאן, שנה רבי משנה שאינה צריכה:
כל שאר בשר שהוא בלא יבא - כל קורבה שהיא בלאו לא, ואפילו אין בה כרת:
כל חייבי כרת - אבל לא חייבי לאוין. וכן הלכה, לג שכל שאיסורו אסור כרת הולד ממזר, חוץ מן הנדה. אבל מחייבי לאוין אין הולד ממזר:
כל שאר בשר שהוא בלא יבא. כתב הר"ב כל קורבה שהוא בלאו וכו'. וכן כתב רש"י. וקשיא לי דהא מחזיר גרושתו דלאו קורבה הוא ואמר ר' עקיבא לעיל דהולד ממזר. ול' הרמב"ם שיעור דברי ר"ע כל שאר בשר וכל שהוא בלא יבא לפי שעיקר דעתו כל שאין לו ביאה בקהל הולד ממזר ואפילו הוא מחייבי לאוין:
שהוא בלא יבא. גמרא דכתיב (דברים כ"ג) לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו. כנף שראה אביו לא יגלה. כרבי יהודה דריש פי"א דמפרש לקרא באנוסת אביו דהוי ליה חייבי לאוין וסמיך ליה לא יבא ממזר בקהל ה'. ואע"ג דמפסיק קרא דלא יבא פצוע דכא בינתים. כתבו התוספות וכ"כ הרי"ף דכיון דלאו בני בנים נינהו ולא שייך מינייהו ממזר לא חשיב הפסק ומדכתיב ולא שמעינן דאפילו לאוין דלאו דשאר. ועיין משנה ד' פ"ח מ"ש שם:
כל שחייבין עליו כרת. סבר לה כרבנן דר' יהודה דסברי דולא יגלה כנף בשומרת יבם של אביו הכתוב מדבר [כמ"ש לקמן ריש פי"א] דה"ל חייבי כריתות אשת אחי אביו. ולהכי הדר כתביה במשנה תורה משום למסמך לא יבא ממזר אלמא מחייבי כריתות הוי ממזר:
והלכה כדבריו. כתב הר"ב וכן הלכה. וכך כתב הרמב"ם דלא סגי לן ההלכה פסוקה שבמשנה כמ"ש במ"ו פ"ג דפיאה דאין למדין הלכה מפי התלמוד והכא היינו טעמא שפסקו כמותו משום דהכי תנן בספ"ג דקידושין וכל מי שאין לה עליו קדושין אבל יש לה על אחרים קדושין הולד ממזר. ואיזה זה הבא על אחת מכל העריות שבתורה כמ"ש התוספות והרי"ף. והואיל ובקדושין תלוי כמפורש התם ה"ט דכתב הר"ב חוץ מן הנדה. ויהיב טעמא בגמרא משום דתפסי בה קדושין דכתיב (ויקרא ט"ו) ותהי נדתה עליו אפילו בשעת נדתה תפסי בה קדושין דתהי לשון הוויה דקדושין. ועיין מ"ש במשנה י"ב פ"ג דקדושין:
כל שחייבין עליו מיתת בית דין. דאי מלא יגלה לא לכתוב לא יקח אשת אביו אלא לא יגלה לגופיה. לר' יהודה לחייב באנוסת אביו. ולרבנן לחייב שני לאוין בשומרת יבם של אביו. ולא יקח איש את אשת אביו [למאי] כתביה לאשמועינן דממזר מחייבי מיתת ב"ד דוקא:
מאשת איש. וכתבו התוספות תימא דלא נקט חייבי מיתות ב"ד סתם ואי משום דמעשה שהיה כך היה אם כן מנלן דהוי כר' יהושע וי"ל דנקט אשת איש לרבותא. דאע"פ שהוא קל משאר חייבי מיתות דהוי בחנק ויש לה היתר בחיי אוסרה:
לקיים דברי ר' יהושע. לא היה כתוב במגילה. אלא ארישא קאי אר"ש בן עזאי לקיים דברי ר' יהושע. רש"י:
יבמתו שמתה מותר באחותה. אמרינן בגמרא דמשנה שאינה צריכה היא. [דזיל קרי בי רב הוא. עליה בחייה שלא נאסרה אחותה אלא בחייה. רש"י. והתוספת כתבו בשם ר"י] דאתי במכ"ש דאשתו:
(לא) (על הברטנורא) רש"י. וק"ל דהא מחזיר גרושתו דלאו קורבה הוא ואמר ר"ע לעיל הולד ממזר. ולשון הר"מ שעור דברי ר"ע כל שאר ב. שר וכל שהוא בלא יבא:
(לב) (על המשנה) בלא יבא כו'. כולהו ילפינן להו בגמרא מקראי:
(לג) (על הברטנורא) דתנן סתמא כוותיה בספ"ג בקידושין. ועמ"ש מ"ו פ"ג דפאה:
(לד) (על המשנה) מא"א. תימא דלא נקט חייבי מיתת ב"ד סתם ואי משום דמעשה שהיה כך היה א"כ מנ"ל דהוי כר"י. וי"ל דנקט א"א לרבותא דאע"פ שהיא בחנק וקיל משאר חייבי מיתות ויש לה היתר בחיי אוסרה. תוספ':
(לה) (על המשנה) לקיים כו'. לא היה כתוב במגילה אלא ארישא קאי אמר רשב"ע לקיים דברי רבי יהושע. רש"י:
(לו) (על המשנה) יבמתו כו'. אמרינן בגמרא דמשנה שאינה צריכה היא ופירשו התוספ' דאתי במכל שכן דאשתו:
איזהו ממזר: תוס' פ"ק דמכילתין דף י"ד ובגמ' בפירקין דף מ"ד ובפ' עשרה יוחסין (קידושין דף ע"ד:)
כל שאר בשר וכו': וגם חייבי לאוין דלא הוו שאר כגון עמוני ומואבי וממזר וכיוצא בהן נמוקי יוסף וק"ק לע"ד דא"כ ה"ל למיתני כל שהו בלא יבא דברי ר' עקיבא לפי פירושו ז"ל ואפשר שצ"ל למעוטי חייבי לאוין דלא הוי שאר דתנא דידן פליג אר' סימאי ואר' ישבב ושלשה מחלוקת בדבר וכמו שאכתוב בסמוך. אח"כ מצאתי בפי' הרמב"ם ז"ל שיעור דברי ר"ע כל שאר בשר וכל שהוא בלא יבא לפי שעיקר דעתו כל שאין לו ביאה בקהל הולד ממזר ואכי' הוא מחייבי לאויי ע"כ. וגם בתי"ט הקשה על לשון רש"י ז"ל שהעתיק ר"ע ז"ל דקשיא דהא מחזיר גרושתו דלאו קורבא הוא ואמר ר"ע לעיל דהולד ממזר. ובגמ' מ"ט דר"ע דכתיב לא יקח כו' ולר' סימאי דמרבה מהאי קרא אפי' שאר חייבי לאוין דלאו לשאר דאמר מן הכל היה עושה רע"ק ממזרים חוץ מאלמנה לכ"ג שעושה חללים ולא ממזרים ומדקאמר חוץ מאלמנה אלמא אפי' חייבי לאוין שלא מחמת קורבה מרבה כגון מחזיר גרושתו משנשאת וכגון נתינה לישראל דקיימא לן בלא תתחתן בם מז' אומות היא וכגון עמוני שנשא בת ישראל בניו ממזרים ולר' ישבב דאמר דר' עקיבא מרבה אפי' חייבי עשה כגון מצרי ואדומי קודם שלשה דורות דכתיב דור שלישי יבא להם ולא שני ולאו הבא מכלל עשה עשה שכך היה אומר ר' ושבב בואו ונצווח על עקיבא בן יוסף שהיה אומר כל שאין לו ביאה בישראל הולר ממזר נפקא להו מולא יגלה ויו יתירה ושמעון התמני סבר לה כרבנן דפליגי אדר' יהודה לקמן רפי"א. ור' יהושע סבר אי בשומר' יבם של אביו משתעי או באנוסת אביו משתעי ליכתוב לא יגלה כנף אביו לחודיה ולישמעי' דיש ממזר מחייבי כריתות לרבנן או מחייבי לאוין לר' יהודה וכ"ש מאשת אב לר' יהודה דהויא במיתה לא יקח איש את אשת אביו למה לי למיכתב אלא ש"מ מדכתביה הא קמ"ל דלא יבא ממזר עלה קאי דמינה הוא דהוי ממזר משום דמחייבי מיתות ואלא יגלה כנף אביו לא קאי ואי קשיא כנף אביו למאי כתביה אי בשומרת יבם לעבור עליו בשני לאוין ערות אחי אביך לא תגלה ולאו דלא יגלה כנף אביו ואי באנוסת אביו אשמועי' דאסורה ובברייתא דמייתי בגמ' אמרי' הכל מודים בבא על הנדה ואפי' שמעון התמני אע"ג דקאי בכרת אין הולד ממנו ממזר ועל הסוטה אע"ג דמחייבי לאוין היא לבעלה דילפינן לה מרבויא דאחרי אשר הוטמאה מודה ר' עקיבא דפליג אדרבנן במתני' במחזיר גרושתו וקאמר דהולד ממזר אע"ג דלאו חייבי לאוין דשאר הוא הכא מודה דאין הולד ממזר וכ"ש לאידך בר פלוגתא דשמעון התמני דלא הוי ממזר משום דסוטה לאו בחייבי לאוין דשאר היא דהא תפסי בה קדושין לאשה דאף לאחר שזינתה לא פקעי מינה קדושיה הראשונים. ועל שומרת יבם שנשאת לא' מן השוק בלא חליצה ואפי' לר' עקיבא וטעמא הוי דנדה תפסי בה קדושין שנאמר ותהי נדתה עליו אפי' בשעת נדתה תפסי בה קדושין סוטה נמי דהא תפסי בה קדושין דאף לאחר שזינתה לא פקעו מינה קדושיה הראשונים כדאמרן שומרת יבם מדאפקיה רחמנא ללאו דידיה בלשון הויה דכתי' לא תהיה אשת המת ש"מ בת הויה היא וה"ק קרא לא תהיה אשת המת לא תתקדש אשת המת בקדושין לאיש זר אלמא קידושין תפסי בה ועיין בהרי"ף ז"ל שפי' סוגיא זו והלכה כדבריו והכי הילכתא ולא משום דתנן והלכה כדבריו דהא קיימא לן אין למדין הלכה לא מפי משנה ולא מפי תלמוד אלא משום דתני לה גבי הלכתא פסיקתא דתנן בפ"ג דקדושין כל מקום שאין לה עליו קדושין אבל יש לה על אחרים קדושין הולד ממזר ואיזה זה הבא על אחת מכל העריות האמורות בתורה הרי"ף ז"ל וכן פירשו תוס' ז"ל. וכתוב בתשובות הרשב"א ז"ל סי' של"ה וקרוב אני לומר דלא אמרו אין למדין אלא במקום שאמרו הלכה כנגד הכלל האמור בגמ' כגון שאמרו הלכה כפלוני איחיד במקום רבים וא"נ הלכה כר' אליעזר כנגד ר' יהושע וכיוצא. אבל במקום שאינו כנגד הכלל המסור למה אין למדין מיגרע גרע כשאמר הלכה ע"כ. והביא שם ראיות לזה ע"ש וביד רפט"ו דהלכות איסורי ביאה ובטור א"ה סי' ד':
ר' יהושע אומר כל שחייבין עליו מיתת ב"ד: כתבו תוס' ז"ל יש מגיהין ר' יהודה במקום ר' יהושע דבפ"י יוחסין גבי כל האסורין לבא בקהל מותרין לבא זה בזה ר' יהודה אוסר ומפר' עלה דר' יהודה סבר דממזר מאחותו לא הוי ממזר אלא מאשת איש ופריך עלה תנינא מהך דהכא ואין נראה דהיאך היה בן עזאי אומר לקיים מילתיה דר' יהודה והא קשיש מיניה טובא דהא בן עזאי תלמיד חבר הוה דר' עקיבא כדאמרי' במי שמת ור' יהודה מתלמידי בתראי דר' עקיבא הוה ועוד דר' יהודה סבר כר' עקיבא דיש ממזר מחייבי לאוין אלא ודאי דר' יהושע גרסי' והתם פריך תנינא משום דה"ל למיתני וכן היה ר' יהודה אומר כדבריו אי הוה סבר כר' יהושע וכדפריך התם לעיל מינה גבי אבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי ומיהו וכו' ע"כ. ובגמ' תני שמעון בן עזאי אומר מצאתי במגלת יוחסין בירושלם וכתוב בה איש פלוני ממזר מאשת איש וכתוב בה משנת ראב"י קב ונקי וכתוב בה מנשה הרג את ישעיה. אשתו שמתה וכו' גרשה וכו' נשאת לאחר ומתה מותר באחותה יבמתו וכו' כך צ"ל. ואיתה ר"פ כיצד אשת אחיו ובטור א"ה סי' קס"ב. ובגמ' אמר רב יוסף כאן שנה רבי משנה שאין צריכה פי' בקונטרס דזיל קרי בו רב הוא עליה בחייה שלא נאסרה אחותה אלא בחייה והקשו תוס' ז"ל דבכמה מקומות שינה התנא מה שבפסוק בפירוש ועוד דגרשה ומתה מותר באחותה איצטרך למידק הא לא מתה אסורא דלא כתי' בהדיא ודרשי' לה בפ"ק מעליה בחייה כל שבחייה אפי' נתגרשה אלא נראה לר"י דיבמתו היא משנה שאינה צריכה דכיון דתנא אשתו כל שכן יבמתו ע"כ. ובירוש' יבמתו שמתה מותר באחותה הא באמה אסור לא כן א"ר יעקב בר אחא בשם ר' אלעזר שומרת יבם שמתה מותר באמה אלא בגין דתנינן חלץ לה ומתה מותר באחותה הא באמה אסור לפום כן תנא אחותה ע"כ:
יכין
איזהו ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבא: ר"ל שנולד מביאת קירבה אסורה, או משאר חייבי לאוין:
לקיים דברי רבי יהושע: ר"ל מדכתוב במגילה "מאשת איש" ש"מ דלאשמעינן דהלכה כר"י כתוב כן, דאף דענשו רק בחנק הקל שבד' מיתות אפ"ה כיון דעכ"פ מיתת ב"ד הוא הוה ממזר וכ"ש שאר עריות שחייב עליהן סקילה או שריפה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת