משנה יבמות ד י
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת יבמות · פרק ד · משנה י | >>
היבמה לא תחלוץ, ולא תתייבם, עד שיש לה שלושה חודשים.
וכן כל שאר הנשים לא יתארסו, ולא ינשאו, עד שיהיו להן שלושה חודשים.
אחד בתולות כג ואחד בעולות, אחד גרושות ואחד אלמנות, אחד נשואות ואחד ארוסות.
רבי יהודה אומר, הנשואות יתארסו, והארוסות ינשאו, חוץ מן הארוסות שביהודה, מפני שלבו גס בה.
רבי יוסי אומר, כל הנשים יתארסו, חוץ מן האלמנה, מפני האיבול.
הַיְּבָמָה,
- לֹא תַּחֲלֹץ וְלֹא תִּתְיַבֵּם,
- עַד שֶׁיֵּשׁ לָהּ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים.
- לֹא תַּחֲלֹץ וְלֹא תִּתְיַבֵּם,
- וְכֵן כָּל שְׁאָר הַנָּשִׁים,
- לֹא יִתְאָרְסוּ וְלֹא יִנָּשְׂאוּ,
- עַד שֶׁיִּהְיוּ לָהֶן שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים;
- אֶחָד בְּתוּלוֹת וְאֶחָד בְּעוּלוֹת,
- אֶחָד גְּרוּשׁוֹת וְאֶחָד אַלְמָנוֹת,
- אֶחָד נְשׂוּאוֹת וְאֶחָד אֲרוּסוֹת.
- לֹא יִתְאָרְסוּ וְלֹא יִנָּשְׂאוּ,
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- הַנְּשׂוּאוֹת יִתְאָרְסוּ,
- וְהָאֲרוּסוֹת יִנָּשְׂאוּ;
- חוּץ מִן הָאֲרוּסוֹת שֶׁבִּיהוּדָה,
- מִפְּנֵי שֶׁלִּבּוֹ גַּס בָּהּ.
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- כָּל הַנָּשִׁים יִתְאָרְסוּ,
- חוּץ מִן הָאַלְמָנָה,
- מִפְּנֵי הָאִבּוּל:
היבמה -
- לא תחלוץ, ולא תתייבם -
- עד שיהיו לה - שלשה חודשים.
- לא תחלוץ, ולא תתייבם -
- וכן שאר כל הנשים -
- לא יינשאו, ולא יתארסו -
- עד שיהו להן - שלשה חודשים.
- אחד הבתולות, ואחד הבעולות,
- ואחד האלמנות, ואחד הגרושות,
- ואחד הארוסות, ואחד הנשואות.
- רבי יהודה אומר:
- הנשואות - יתארסו,
- והארוסות - ינשאו,
- חוץ מן הארוסה שביהודה - מפני שלבו גס בה.
- ורבי יוסי אומר:
- כל הנשים - יתארסו,
- חוץ מן האלמנה - מפני האיבול.
- כל הנשים - יתארסו,
- לא יינשאו, ולא יתארסו -
אלו השלשה חדשים - הם תשעים יום, חוץ מיום שנתגרשה בו או מת בעלה, וחוץ מיום שקבלה הקדושין.
ואין הלכה כרבי יהודה, ולא כרבי יוסי:
לא תחלוץ וכו' - מפרש בגמרא טעמא, דכתיב (דברים כה) אם לא יחפוץ האיש לקחת את יבמתו ועלתה יבמתו וגו', הא אם יחפוץ ייבם, כל העולה ליבום עולה לחליצה וכל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה כא:
בתולות - גזרינן אטו בעולות. וארוסות אטו נשואות. וכן הלכה. והנך שלשה חדשים הם תשעים יום חוץ מיום שמת בו בעלה או שנתגרשה בו וחוץ מיום שנתארסה בו:
הנשואות יתארסו - דטעמא דאסורה כדי להבחין בין זרע ראשון לזרע שני, כב שלא תלד בן, ספק בן תשעה לראשון ספק בן שבעה לאחרון, ובארוסות ליכא למימר הכי:
והארוסות ינשאו - דהא לא איעבור מראשון:
חוץ מארוסה שביהודה - שהיו מיחדין את הכלה ואת החתן ביהודה קודם כניסתן לחופה כדי שיהיה רגיל ומשחק עמה ולא יהיו בושים זה מזה בבעילת מצוה, לכך חיישינן שמא בעל:
כל הנשים יתארסו - משום דר"י לא מפליג בין אלמנה לגרושה ומתיר לאלמנה ליארס אפילו תוך שלשים יום של ימי אבלה, אתא רבי יוסי לאפלוגי עליה בהא, ואסר לאלמנה ליארס תוך שלשים של ימי אבלה:
היבמה לא תחלוץ וכו'. כתב הר"ב בגמרא מפרש וכו' כל העולה ליבום וכו' וכל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה. וכל הנך דאמרו רבנן חולצות ולא מתיבמות כגון אחות חלוצתו ואחות זקוקתו וספק צרת ערוה התם משום דלא אפשר הוא דא"כ לעולם תאסור הלכך כיון דמדאורייתא בת ייבום היא חלצה אבל הכא דאפשר לשהויי משהינן ויצא הדבר בהיתר. רש"י. ואיכא נמי דמאורייתא חלצה ולא מיבמה ההיא דקידש אחת משתי אחיות פ"ב מ"ו. וטעמא אמרינן בגמרא דפירקין [מב.] דבת יבום היא דאם יבוא אליהו ויאמר זוהי שקדש תתיבם משא"כ בשלשה חדשים דהכא אפילו יבוא אליהו ויאמר זאת אינה מעוברת לא תתיבם דלא פלוג אלא כולהו צריכי להמתין ג' חדשים. וחייבי לאוין דתנן במ"ד פ"ב דלא מיבמים וחולצים הא כתבינן לעיל מדאורייתא חזי ליבום אלא חכמים אמרו גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה. אע"ג דקא פסיק ותני אלמנה לכהן גדול ואפילו מן הנשואין דהשתא איכא ל"ת דאלמנה לא יקח ועשה דבתולה מעמיו יקח אשה הא [בעולה] לא ולאו הבא מכלל עשה עשה. ולא אתי עשה דיבום ודחי ל"ת ועשה ונמצא שאין יבום לאלמנה לכהן גדול מן התורה ואפילו הכי חולצת. משום דרבייה קרא ואם לא יחפוץ האיש לקחת את יבמתו ועלתה יבמתו מה תלמוד לומר יבמתו יש לך יבמה אחרת שעולה לחליצה ואינה עולה ליבום כדאיתא בגמרא רפ"ב דף כ'. [*והא דכתב הר"ב כל העולה ליבום כו' פירש"י דף מ"א ע"ב עולה השערה לפני הזקנים]:
וכן כל שאר הנשים כו'. פירש הר"ב לקמן כדי להבחין בין זרע ראשון לזרע שני. ובגמרא יהיב טעמא משום דכתיב (בראשית י"ז) להיות לך [לאלקים] ולזרעך אחריך. ופירש"י שאין השכינה שורה אלא על הודאים שזרעו מיוחס אחריו. ואצרכוה להמתין כל שלשה חדשים ולא אמרינן תשהה מעט ותנשא ותבדק כי מלו לה שלשה חדשים. דהיכי תבדק דבדדיה אין מגנין הנשואות אי בפסיעותיה אשה מחפה עצמה שלא תראה מעוברת כדי שיירש בנה בנכסי בעלה. גמרא:
אחד בתולות ואחד בעולות וכו' אחד נשואות ואחד ארוסות. מפרש בגמרא דהכי קאמר אחד בתולות ואחד בעולות שנתארמלו או שנתגרשו בין מן האירוסין. דהיינו בתולות. בין מן הנשואין דהיינו בעולות:
הארוסות שביהודה. עיין במשנה ה' פ"ק דכתובות דלא כל שביהודה:
גס. פי' הר"ב רגיל. ועיין מ"ש במשנה ה' פ"ב דברכות ומ"ש הר"ב לכך חיישינן שמא בעל. וה"ה לנשואה שלא תתארס מה"ט שמא יבעול ולשון רש"י דילמא בעיל:
(כא) (על הברטנורא) וכל הנך דחולצות ולא מתיבמות כגון אחות חליצתו ואתות זקוקתו וספק צרת ערוה התם משום דלא אפשר הוא דאם כן לעולם תאסור הלכך כיון דמדאורייתא בת יבום היא חלצה אבל הכא דאפשר לשהויי משהינן ויצא הדבר בהיתר רש"י. וקידש אתת מב' אחיות דמדאורייתא חולצות ולא מתייבמות אמרינן טעמא בגמרא משום דבת יבום היא אם יבא אליהו כו' משא"כ בג' חדשים אפילו אם יבא אליהו ויאמר זאת אינה מעוברת לא תתיבם דלא פלוג ואלמנה מן הנשואין לכהן גדול דחולצת מדאורייתא התם רבייה קרא. גמרא דף כ' ועתוי"ט:
(כב) (על הברטנורא) ופירש"י שאין השכינה שורה אלא על הודאי שזרעו מיוחס אחריו:
(כג) (על המשנה) אחד בתולות כו'. ה"ק אחד בתולות ואחד בעולות שנתארמלו או שנתגרשו בין מן האירוסין דהיינו בתולות בין מן הנשואין דהיינו בעולות. גמרא:
היבמה לא תחלוץ וכו': פ' מי שהוציאוהו (עירובין ד' מ"ז:)
וכן שאר כל הנשים לא ינשאו ולא יתארסו עד שיהיו להם שלשה חדשים אחד בתולות ואחד בעולות אחד אלמנות ואחר גרושות אחד ארוסות ואחד נשואות: כך צ"ל וכך הגיה ה"ר יהוסף ז"ל. אלא שמתוס' דפ' שני דכתובות נראה דגרסי לא יתארסו ולא ינשאו אלא דבלאו הכי נלע"ד ששם יש טעות אחרת ג"כ. ועיין בספר הלבוש ריש סי' י"ג דאה"ט: וכתבו תוס' ז"ל שם ובפסחים פי' כיצד צולין דף פ"ה דהכא תנא ברישא בתולות שאינו פשוט וכן מזכיר אירוסין קודם נשואין דהיינו שאינו פשוט וסוף דבריהם כתבתים שלהי פ"ק דסוכה וביד פי"א דהלכות גירושין סי' י"ח ובפ"א דהלכות יבום סי' י"ט ובטור א"ה סי' י"ג וסי' קס"ד וסי' קס"ח ובגמ' פריך הי ניהו בתולות והי ניהי ארוסות הא חדא היא והיכא משכחת לה בתולה יבמה אם לא ארוסה ומשני אמר רב יהודה ה"ק וכו' כלומר לא תיתני אחת אחת דמשמע תרי מילי אלא כולה חדא קתני ופירושי קמפ' אחד בתולות ואחד בעולות וכגון שנתארמלו או נתגרשו בין מן האירוסין דהיינו בתולות בין מן הנשואין דהיינו בעולות:
הנשואות יתארסו: דטעמא דאסורה כדי להבחין וכו' שאין השכינה אלא על הודאים שזרעו מיוחס אחריו דכתיב להיות לך ולזרעך אחריך והכי נמי קיי"ל בנדרים וברותי מכם המורדים והפושעים בי אלו בני ערבוביא ואצרכוה להמתין כל שלשה חדשים ולא אמרינן תשהה מעט ותנשא ותבדוק עצמה כי מלו לה שלשה חדשים למיתת בעלה דהיכי תבדוק עצמה אי בדדים כדרך נשים דאי מיעברא ודאי בר קמא הוא דאי בר בתרא אכתי לא הוה מינכר דלא מלו ג' חדשים לנשואיה דחסר ליה ההוא משהו שהמתינה ואי לא מינכר ולבתר הכי מינכר ודאי בר בתרא הוא האי בדיקתא לא עבדינן משום שלא יתגנו על בעליהם הנשים מאחר שנישאו ואם לבודקה בהילוכא ע"ג עפר תיחוח דאם היא מעוברת פסיעותיה ניכרות שמעמיקות יותר משאר נשים שהולד מכבידה אשה מחפה על עצמה שלא תראה מעוברת כדי שלא יבינו שבן הראשון הוא ויירש בנכסי בעלה השני ורבא מפרש טעמא דאיסורא דצריך להמתין ג' חדשים גזרה שמא ישא אחותו מאביו אם נשאת תוך שלשה וילדה והוא בן ט' לראשון ונולד בביתו של שני וסבור שהוא בנו וישא את בת בעלה הראשון שיש לו מאשה אחרת והיא אחותו מן האב וגם גזרה שמא ייבם את אשת אחיו מאמו שאם תלד לאחרון בן אחר וישא אשה וימות בלא בנים ויבמה זה כסבור שהוא אחיו מאביו ונמצא מיבם אשת אחיו מאמו שלא מאביו וחייב כרת או יוציא את אמו לשוק אם לא תלד אמו לשני וימות וכסבורין שהוא בנו ותנשא אמו לשוק בלא בנים או יפטור את יבמתו לשוק אם יש לו אח מאביו הראשון ולא היה לו בנים ומת ואין שם אח אלא הוא והוא סבור שהוא בן האחרון ונמצאת אשת בנו של ראשון הזקוקה לו נשאת לשוק בלא חליצה:
חוץ מן הארוסה שביהודה: שהיו מיחדין את הכלה ואת החתן וכו' כדפי' ר"ע ז"ל וכדתנן בש"ק דכתובות האוכל אצל חמיו ביהודה וכו' ומשמע הא אם אינו אוכל לא:
כל הנשים יתארסו: פי' רש"י ז"ל דהאי כל הנשים יתארסו לאו למעוטי ארוסה לינשא דטפי מקל רי יוסי מר' יהודה ספ"ד אחין וכתבו עליו מן המפרשים ז"ל דאינו מחוור דהתם לר' יוסי טעמא רבה אית ליה דסבר אשה מזנה היא מתהפכת אבל בגזרה דהכא דאפי' בקטנה גזרינן שלא תנשא עד שלשה חדשים והיא מחמיר בגזרות טפי מר' יהודה נמוקי יוסף:
ר יוסי אומר כל הנשים וכו': תוס' פ' בתולה נשאת (כתובות דף ד') ובגמ' מוכח דת"ק דמתני' הוא ר"מ:
חוץ מן האלמנה מפני האבול: בגמ' מתמה רב חסדא על דברי ר' יוסי שאוסר ליארס מחמת אבלות כל שלשים קל וחומר ומה במקום שאסור לכבס בשבת שחל ט' באב להיות בתוכה מותר ליארס דאירוסין לאו שמחה היא מקום שמותר לכבס תוך שלשים יום של אבל דאבל אין אסור בתכבוסת אלא ז' ימים אינו דין שמותר ליארס ומסיק רב אשי שאני אבלות חדשה מאבלות ישנה ושאני אבלות דרבים מאבלות דיחיד פי' דט' באב אבלות ישנה ואבלות דרבים הלכך קילא ובטור י"ד סימן ש"צ ושצ"ב:
יכין
עד שיש לה שלשה חדשים: דאע"ג דבחלצה בדיעבד מהני עכ"פ מדאפשר להמתין, אמרי' כל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה. וכל ג' חדשים דתני, היינו צ' יום חוץ מיום המיתה ויום שנתארסה, וכן בגירושין, ובגרשה ע"י שליח, מונין חוץ מיום שקבלה הגט. ואפילו זקינה או שבעלה היה במדה"י, דלא פלוג רבנן. מיהו שדוכין מותר רק שישבע המשדך שלא יבוא אל ביתה [(שו"ע אה"ע, יג)]:
וכן כל שאר הנשים לא יתארסו ולא ינשאו עד שיהיו להן שלשה חדשים: כדי להבחין בן מי הוא כשתתעבר:
ואחד ארוסות: ר"ל בתולות או בעולות שנתארמלו או שנתגרשו, בין מאירוסין דהיינו בתולות, או מן הנשואין דהיינו בעולות. מיהו מותרי' להשתדך רק ישבע שלא יכנס לביתה ולא יתיחד עמה. וכן הדין במעוברת ומינקת חבירו [(שו"ע אה"ע, יג)]. ונ"ל דבדור פרוץ שבזמנינו לא ישתדכו ואפילו שבועה לא מהני, ובפרט בעת שהיא מעוברת שודאי יזנה עמה בנדתה, ואין אפוטרופס לעריות:
והארוסות ינשאו: דהא לא איעבר מראשון:
חוץ מן הארוסות שביהודה: דשם מיחדין החתן וכלה, כדי שירגילו אהדדי, ושמא בא עליה. מיהו שלא ברצון חכמים עשו כן, דהרי כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה [(שו"ע אה"ע, נה)], וכל זה בזמן המשנ' שהיו רגילין גם פנויות לטבול משום טהרות שעסקו בהן [כריב"ש] אבל בזמנינו שאין טובלין לנדתן, יש לחוש טפי, ואסור ליחדם ובל"ז יחוד פנויה אסורה:
מפני האיבול: שהוא ל' יום:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת