משנה יבמות ד ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת יבמות · פרק ד · משנה ד | >>
כְּנָסָהּ – הֲרֵי הִיא כְּאִשְׁתּוֹ לְכָל דָּבָר;
- וּבִלְבַד שֶׁתְּהֵא כְּתֻבָּתָהּ עַל נִכְסֵי בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן:
כנסה -
- הרי היא כאשתו - לכל דבר,
- ובלבד -
- שתהא כתובתה - על נכסי בעלה הראשון.
אמרו כאשתו לכל דבר - רוצה לומר שיכול לגרשה ולהחזירה תדיר כאשתו.
ואמרו כתובתה על נכסי בעלה הראשון - עניינו שיהיה קרקע בעלה עומד תחת שיעבוד כתובתה.
ואם אין לה כתובה מראשון, יכתוב לה היבם כתובה על כל פנים, והוא מנה בלבד:
כאשתו לכל דבר - שמגרשה בגט ולא בעיא חליצה, ומחזירה כשירצה ולא מיתסרא עליה:
על נכסי בעלה הראשון - שיהיו קרקעות של בעלה הראשון אחראין וערבאין על כתובתה. ואי לית לה כתובה מבעלה הראשון כותב לה היבם כתובה על נכסיו, והיא מנה בלבד יב:
כנסה שבא עליה כדכתיב (דברים כ"ח) יבמה יבא עליה. נ"י:
הרי היא כאשתו לכל דבר. פירש הר"ב שמגרשה בגט ומחזירה. ובפירושו למשנה ז' פ"ח דכתובות האריך בזה ושם אפרש בס"ד:
ובלבד שתהא כתובתה וכו'. כלומר ובלבד לענין הזה אינה כאשתו שאין כתובתה על נכסיו אלא על נכסי בעלה הראשון. ובגמרא מ"ט. אשה הקנו לו מן השמים. וכתב הר"ב ואי לית לה כתובה מבעלה הראשון. ופירש"י דלית ליה נכסים. כתב הר"ב כותב לה היבם וכו' והיא מנה בלבד. וכ"כ הטור סי' קס"ח והרמב"ם פכ"ב מהלכות אישות. ובזה נסתלק מ"ש התוספת מה מרויח היבם בכך כיון דאי לית לה מראשון תקינו לה רבנן משני ונדחקו למצוא מאי דנ"מ. ולפירושם ל"ק ולא מידי דמתניתין סתמא קתני. ומן הסתם היא אלמנה מן הנשואין אבל ודאי היכא דהוה שומרת יבם מן האירוסין וכמ"ש במשנה ב' דפ"ט דנפלה נמי לפני יבם. ודאי דאית לה מאתים כדתנן במשנה ב' פרק קמא דכתובות. והר"ן בספ"ק דכתובות הקשה כך [וז"ל] ואם תאמר ומאי נפקא מינה במאי דאמרינן שאין שעבודה על נכסי השני דסוף סוף אית לה כתובה מיניה. דנכסי ראשון נמי דידיה נינהו. י"ל דנפקא מינה אם מכר [היבם] נכסיו ואחר כך אשתדוף נכסים [של מת] שאינה יכולה להוציא מן הלקוחות [ותירוץ זה כתבו התוספות גם כן] אי נמי דנ"מ לענין נדוניא דאפילו ליכא נכסים מהראשון אין לה על השני אלא עיקר כתובה אע"פי שהוציא משל אחיו נכסים שהיו מספיקין לנדוניתה. ע"כ:
(י) (על המשנה) כנסה. שבא עליה כדכתיב יבמה יבא עליה. נ"י:
(יא) (על המשנה) ובלבד כו'. כלומר ובלבד לענין הזה אינה כאשתו שאין כתובתה על נכסיו אלא על נכסי בעלה הראשון. ובגמרא. מ"ט, אשה הקנו לו מן השמים:
(יב) (על הברטנורא) וכ"כ הטור והר"מ ובזה נסתלק מ"ש התוספ' מה מרויח היבם בכך כיון דאי לית לה מראשון תקינו לה משני. ולפירושם ל"ק דמתניתין סתמא קתני ומן הסתם היא אלמנה מן הנישואין. אבל ודאי היכא דהוה שומרת יבם מן האירוכין ודאי דאית לה מאתים כדתנן משנה ב' פרק א' דכתובות. ועתוי"ט:
כנסה וכו': פ' כיצד אשת אחיו (יבמות דף י"ט) ובטור א"ה סי' קס"ו וסי' קס"ח:
על נכסי בעלה הראשון: שאין נכסי היבם משועבדים לה כלל ויכול למכרן כשירצה דאשה הקנו לו מן השמים ומיהו כל נכסי בעלה הראשון משועבדים לכתובתה ואע"פ שהוא זוכה בהן אינו יכול למכרן בלא רשותה אע"פ שיש נכסים כפלי כפלים ככתובתה וטעמא דאי משתדפי הני גבי מהני נמוקי יוסף. והקשו תוס' ז"ל אשה הקנו לו מן השמים וא"ת ומה מרויח בכך היבם כיון דאי לית ליה לראשון תקינו לה רבנן משני והעלו דנ"מ דאם גרשה ואח"כ אשתדוף שדותיו של מת דלא גביא מבני חרי דשני ע"כ. ועיין עוד במ"ש שם בשם הר"ן ז"ל סוף סי' ז' דפ' האשה שנפלו. וקשה לע"ד דמאי ובלבד שתהא כתובתה על נכסי בעלה הראשון דקתני וכי אסור הוא לעשות לה ג"כ חיוב כתובה על עצמו אם ירצה והרי אין הכונה אלא כלומר אע"פ שהיא כאשתו לכל דבר מ"מ אינו חייב לכתוב לה כתובה אם יש נכסים משועבדים לכתובתה מאחיו המת וא"כ הכי ה"ל למיתני כנסה הרי היא כאשתו לכל דבר ואע"פ שכתובתה על נכסי בעלה הראשון. והיה נראה לפרש דהאי ובלבד אינו כשאר ובלבד דעלמא דהוי כמו ובתנאי רק הוי כמו לבד כלומר הרי היא כאשתו לכל דבר חוץ מזה דהיינו שכתובתה על נכסי בעלה הראשון והיותר נכון בעיני דהכא אשמועי' ברמז תרי דירין דלא אשמועי' להו בשום דוכתא חדא דאי לית לה כתובה מראשון תקינו לה משני וה"ק הרי היא כאשתו לכל דבר ואפי' לענין כתובה מיניה דידיה ובלבד שתהא כתובתה על נכסי בעלה הראשון היכא דאית נכסי והיינו נמי דקתני על נכסי ולא קתני על בעלה ועוד אחרת אשמועי' שאסור לו ליבם למכור מנכסי אחיו המת וה"ק הרי היא כאשתו לכל דבר דכמו שפשוט הוא שאדם יכול למכור קרקעות המשועבדים לכתובת אשתו כמבואר ספ"ח דכתובות ובפ' הניזקין סי' ו' כמ"ש שם ה"נ האי יבם במכל שכן דיכול למכור מה שהוא שלו דהא לא כתב לה דקנאי ודקנינא ובלבד שכשתהא כתובתה על נכסי בעלה הראשון אינו יכול למכור מהן כלל ועיקר ואע"ג דהא קתני לה בהדיא התם ספ"ח דכתובות לא יאמר לה הרי כתובתיך מונחת על השלחן אלא כל נכסיו אחראין לכתובתה ותנא נמי התם ברישא האי בבא דמתני' גופה דכנסה הרי היא כאשתו לכל דבר ובלבד שתהא כתובתה על נכסי בעלה הראשון אפשר לומר דאי ממתני' דהתם ה"א משום עצה טובה כדקס"ד למימר ברישא התם בגמ' להכי תנא מלת ובלבד הכא והתם לאשמועי' דאע"ג דגבי אשתו הא דתנא התם וכן לא יאמר אדם לאשתו אפשר לומר דהוי משום עצה טובה גבי יבמתו הוי משום דינא ודאי כך נלע"ד. ואע"ג דהא נמי שמעינן לה מדתנן התם בסיפא גרשה אין לה אלא כתובתה בלבד וכמו שכתבתי שם דרך התנא בכמה דוכתי לאשמועי' בקוצר וברמז מאי דאשמועי' בדוכתי אחריני דו"ק:
יכין
כנסה: שבא עליה:
הרי היא כאשתו לכל דבר: שמגרשה ומחזירה:
ובלבד שתהא כתובתה על נכסי בעלה הראשון: ר"ל רק לדבר זה אינה כאשתו שאין נכסיו משועבדים לכתובתה רק נכסי בעל הראשון, ויוכל למכור נכסיו, ואם ישתדפו אח"כ נכסי המת, אינה מוציאה מהלקוחות. מיהו אם אין נכסים מבעל ראשון, כותב לה יבם כתובה על ק', והנדוניא שהכניסה למת הפסידה כשאין כאן מנכסי מת:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת