משנה טהרות ב ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת טהרות · פרק ב · משנה ח | >>
האוכל אוכל שני, לא יעשה בבית הבד.
וחולין שנעשו על גב קדש, הרי אלו כחולין.
רבי אלעזר בר רבי צדוק אומר, הרי אלו כתרומה, לטמא שנים ולפסול אחד.
האוכל אוכל שני - לא יעשה בבית הבד.
- וחולין שנעשו על גבי הקודש - הרי אלו כחולין.
- רבי אלעזר ברבי צדוק אומר:
- הרי אלו כתרומה - לטמא שנים, ולפסול אחד.
- רבי אלעזר ברבי צדוק אומר:
כבר התבאר שהאוכל אוכל שני ישוב שני לטומאה, ושם התבאר גם כן שהשני לטומאה מטמא משקה חולין. וכבר ביארנו פעמים רבות שאלה המשקין טמאין ישובו תחילה, ולכן לא יעשה בבית הבד לבלתי יטמא השמן. ולשון התוספתא "האוכל אוכל שני לא יעשה בבית הבד, מפני שהוא שני, והשני מטמא המשקין לעשותו תחילה".
ואמרו על גבי הקודש - ירצה לומר על טהרת הקודש.
ואמרו לטמא שנים ולפסול אחד - כל עוד שתשמעהו בכל המשנה והתלמוד, כוונתו שיהיה הראשון והשני טמאים והשלישי פסול, כמו שהתבאר במשפט טומאת תרומה. ואשר אמר שהוא [כחולין] (באוכלין) יהיה הראשון טמא והשני פסול. ואלה השלושה סברות בחולין שנעשו על טהרת הקודש.
[וכבר ביארנו שפסק ההלכה חולין שנעשו על טהרת הקודש לאו] כקודש דמו, (ואין) והראשון טמא, והשני פסול לבד, והשלישי טהור בחולין:
הרי אלו כחולין. ואין באין לכלל שלישי:
הרי אלו כתרומה. ויש בהן שלישי והני תנאי תרוייהו ס״ל חולין שנעשו על טהרת הקדש לאו כקדש דמו ובפ״ב דחולין (דף לה.) מייתי לה אהא דאמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא אין לך דבר שעושה רביעי בקדש אלא קודש מקודש בלבד ופריך עלה ממתני' דלעיל דקתני השלישי פוסל אוכלי קדש בחולין שנעשו על טהרת הקדש ומסתברא דממילתיה דרבי אליעזר דאמר שלשתן שוין קפריך אלא שמקצר שם דלמה ליה לאתויי ברייתא כיון שיכול להקשות מן המשנה דאוכל שלישי דאיירי ביה תנא קמא קאי בין בשלישי של תרומה גרידא בין בשלישי שנעשו על טהרת הקדש וממלתיה דתנא קמא נמי הוה מצי לאקשויי דקאמר בנעשה על טהרת הקדש דפוסל אוכלי קדש דלא מצי לשנויי משום דטהרתה טומאה היא אצל קדש כיון דנעשית על טהרת הקדש כדמוכח התם ואי הוה גרסי' התם כלישנא דמתני' דתנא קמא הוה ניחא ומשני תנאי היא דרבי אלעזר ב״ר צדוק סבירא ליה כרב יצחק דכיון דאשמעינן בדידהו דלא שייך בהו רביעיתו לא מקרי שלישי דידהו טמא אלא פסול ולא עביד רביעי בקדש:
האוכל אוכל שני לא יעשה בבית הבד - לא יתעסק לעשות שמן בבית הבד, דהא מודה ר' יהושע לעיל לר' אליעזר שהאוכל אוכל שני הוא עצמו נעשה שני ופוסל את התרומה ומטמא משקין להיות תחילה, (דהיינו השמן):
על גב הקודש - על טהרת הקודש:
הרי אלו כחולין - ואין באים לכלל שלישי טז:
הרי אלו כתרומה - ויש בהם שלישי. והני תנאי תרוייהו סבירא להו חולין שנעשו על טהרת הקודש לאו כקודש דמו, ושאין לך דבר שעושה רביעי יז בקודש אלא קודש מקודש יח בלבד, ופליגא אמתניתין דלעיל דקתני השלישי שבכולן פוסל לאוכלי קודש:
לא יעשם בבית הבד. וכיוצא בזה שנינו במ"ז פרק בתרא דב"ב ושם פירשתי. והר"ב העתיק לא יעשה. וכ"ה במשניות שבגמרא דפוס ישן:
הרי אלו כחולין. טעמא כתבתי במ"ב (ד"ה לטהרות):
הרי אלו כתרומה. כתב הר"ב והני תנאי תרווייהו ס"ל חולין שנעשו על טהרת הקדש לאו כקדש דמו וכלומר בין לענין שאין בו רביעי למגע. ובין לענין האוכלו שלא נפסל גופו. וזהו שכתב הר"ב בספ"ב דחגיגה דלאו כקודש דמו לכל הדברים. ומ"ש הר"ב שאין דבר כו' אלא קדש מקודש. גמ' פ"ב דחולין ד' ל"ה. ופרש"י קדש גמור שקדש גופו כגון בשר קרבן וחלות התודה שנשחט הזבח עליהן ומנחות שקדשו בכלי. אבל ג' של קדש המקודשת בקדושת פה לא והכי מפרש בברייתא דמסכת טהרות בפ"ק ע"כ. והעתיקה הרמב"ם בפירושו בפירקין מ"ה:
(טז) (על הברטנורא) דבטלה דעתו. הר"ש. [ור' אליעזר סבר דעל כל פנים לדין תרומה לא בטלה דעתו. ושלש מחלוקות בדבר. הרא"ש. ת"ח]:
(יז) (על הברטנורא) במגע. וכן האוכלו לא נפסל גופו. וזהו כוונת הר"ב סוף פרק ב' דחגיגה שאינו כקודש לכל הדברים:
(יח) (על הברטנורא) קדושת הגוף כגון קרבן וחלות תודה ומנחות שקדשו בכלי. רש"י:
לא יעשה בבית הבד: גרסינן וי"ס דגרסי יעשם במ"ם. ופשוט הוא דר' אלעזר ב"ר צדוק צ"ל בלתי יו"ד בכל מקום שהוא מוזכר. וכתב הרמב"ם ז"ל ושלש מחלוקות בדבר איכא מ"ד שהן כחולין ואיכא מ"ד שהן כתרומה ואיכא מ"ד שהן כקדש ופסק ההלכה חולין שנעשו על טהרת הקדש לאו כקדש דמי ושהראשון טמא והשני פסול לבד ע"כ:
בפי' רעז"ל שאין לך דבר שעושה רביעי בקודש אלא קדש מקודש בלבד. אמר המלקט פי' מקודש בכלי שרת. ובשר קרבן שהן קדושת הגוף ולא קדושת פה וכדתניא השרץ מטמא שלשה ופוסל אחד בקדש באיזה קדש אמרו בקדש מקודש כמו חלות תודה ורקיקי נזיר בלא נשחט עליהן הזבח ומנחות שקדשו בכלי שרת אבל חלות תודה ורקיקי נזיר שלא נשחט עליהן הזבח ומנחות שלא קדשו בכלי אינם לא כקדש ולא כחולין אלא הרי הן כתרומה והשרץ מטמא בהן שנים ופוסל אחד. ופליגי הני תנאי דמתני' דהכא נמי אברייתא שכתבתי לעיל בסי' ו' ורב יצחק דס"ל התם בפרק שני דחולין תנא דחולין שנעשו עט"ה הרי הן כתרומה משמע התם דתרומה טהורה נמי מטמאה קדש:
יכין
האוכל אוכל שני: ר"ל אפילו רק מאכל שני. וכ"ש מאכל ראשון. אבל מאכל שלישי שאכלו מותר ליגע בתרומה. ורק לאכול אסור:
לא יעשם בבית הבד: ר"ל לא יעשה שם שום דבר בטעינת הזיתים ונתינתן תחת הקורה. לכבשן בבית הבד. משום דאסור לגרום טומאה לחולין הטבולין לתרומה [כנדה דו"ב]. ואפילו להרמב"ם [פט"ז מאוכלין ה"ט] דס"ל דמותר לגרום טומאה לחולין הטבולין לתרומה. אפ"ה לטמא בידים אסור בחולין קודם שהופרש תרומתן. ונ"ל דהאי לא יעשה דהכא אינו לשון דחיקה כמו גט מעושה. שהוא לשון עיסה [כגיטין דפח"ב]. וכמו שפירשנו בס"ד [פ"י דב"ב נ"ב]. דהתם שאני. שנזכר במשנה זיתים. להכי שייך שפיר לומר ועשם. ר"ל תדחקם ותכבשם. משא"כ במשנתנו שלא נזכר שם רק בית הבד. מסתבר דהאי לא יעשה, לשון עשייה ממש והתעסקות הוא. כגון לטלטל הזיתים ממקום למקום בבית הבד:
וחולין שנעשו על גב קדש: ר"ל וכל חולין ששמרן בטהרה בקודש. שלא יגעו אפילו בשלישי לטומאה:
הרי אלו כחולין: דאפילו אם נגעו בשני לא נעשו שלישי. אלא הוא כשאר חולין טהורים:
הרי אלו כתרומה: שאם נגעו בשני נעשו שלישי ועולה לקודש הנוגע בו רביעי [וכלעיל מ"ו]. אבל אם הי' נידון זה שנעשה עט"ק כקודש ממש. הרי אם נגע בשני. נעשה ראשון כלעיל [סי' ל"ט]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת