תפארת ישראל על טהרות ב

משנה טהרות, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

<< · תפארת ישראל · על טהרות · ב · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין

משנה א

האשה:    טהורה. דמדקתני בסיפא היתה מגע טמא מת. היתה טבולת יום. מכלל דהכא בטהורה לגמרי מיירי. וה"ה באיש טהור. רק אורחא דמילתא נקט. דדרך אשה לנער הקדרה:

שהיתה כובשת ירק:    מיירי בירק תרומה [וכן בכל דוכתא במכילתין נקט סתמא. ואפ"ה מיירי בתרומה. או בחולין שנעשו על טהרת תרומה. וסמיך התנא את עצמו מדמובן ממילא. מדמיירי כל המסכת בעניני טהרות]. ומיירי נמי שלא הוכשר הירק עדיין. דאל"כ היה נטמא הירק כשהניחתו בקדרה בסתם ידים שהן שניות. אבל אחר שהניחתו בקדרה הוכשר כששפכה עליו משקה:

ונגעה:    בידים מסואבות:

בעלה חוץ לקדרה במקום הנגוב:    והרי השתא כבר הוכשר העלה כולו על ידי המשקין ששפכו עליו תוך הקדרה:

אף על פי שיש בו:    בהעלה כולו:

כביצה:    והוא השיעור לטמא אחרים:

הוא טמא:    אותו עלה נעשה שלישי מהידים:

והכל טהור:    כל מה שבקדרה טהור. ואפילו המשקין שבקדרה טהורים. דאין שלישי עושה רביעי בתרומה. וכיון שכן אין השלישי עושה למשקין תחלה:

נגעה במקום המשקה:    ר"ל במקום הלח שבעלה באותו חלק שיש מהעלה חוץ להקדרה. ואותו הלח אינו נמשך עד המשקין שבקדרה [ודוק]:

הכל טמא:    דהמשקין שבמקום שנגעו הידים המסואבות נעשו תחלה. והן עושין להעלה ההיא שני. והוא חוזר ומטמא כל מה שבהקדרה. וגם הקדרה עצמה, ג"כ נעשית שני. דאף דהעלה שהוא אוכלין. אמ"ט כלי [כרמב"ם רפ"ז מאהט"ו] וכ"כ לא קבלה הקדרה טומאה מהידים המסואבים שנגעו בה. אפ"ה עכ"פ נטמאה הקדרה מהמשקין שבקדרה שנטמאו מהעלה. ונעשו תחלה. וחוזרין המשקין ומטמאין להכלי מגזירת מעיינות של זב וזבה [כשבת יד"ב]:

הוא טמא:    מהכא שמעינן באר היטב. דאוכלין לענין קבט"ו. וכ"כ משקין לענין לטמא אחרים שיעורן כ"ש. וכן מוכח נמי מלקמן [פ"ג מ"א] דקאמר קרשו הרי אלו שניים. ואי פחות מכביצה אמקט"ו. הו"ל כבסיפא דהתם דכשהוא כביצה מכוון טהור. ודו"ק. [ועיין תוס' פסחים דלג"ב ד"ה לאימת]. מדנימא דרק מדאוריי' אמקט"ו רק ביש בו כביצה. אבל מדרבנן גם משהו מקט"ו. דוחק מסתמי דמשניות בכל דוכתא. ורק אוכלין לטמא אחרים צריך כביצה:

חזר לקדרה:    מקום הלח שבעלה שנגעו בו הידים:

הכל טמא:    אף שהעלה פחות מכביצה. עכ"פ המשקין שבהעלה שנעשו תחלה מהידים אפילו היו המשקין כ"ש. מטמאין המשקין שבקדרה. והן חוזרין ומטמאין להירק וגם להקדרה:

היתה:    האשה הכובשת:

מגע טמא מת:    שנגעה זאת האשה באדם או כלי שנגעו במת. שנעשו אב. ואשה זו שנגעה בהן נעשית ראשון. וה"ה בנגעה בשרץ או באב הטומאה אחר. רק נקט טמא מת. מדמצוי טפי אדם או כלי שנטמאו במת. מאדם וכלי שנגעו בשרץ. דדוקא שרץ מצוי טפי ממת. אבל טומאת כלי שנטמא באהל המת מצוי טפי מכלי שנטמא ממגע שרץ:

הכל טמא:    דהעלה שמקצתו תוך המשקין שבקדרה. והרי הוכשר מהמשקין ההם. וא"כ נעשית העלה שני כשנגעתו. וחוזר העלה ועושה להמשקין שבקדרה תחלה. והמשקין האלו חזרו וטימאו הכל וגם להקדרה:

הוא טמא והכל טהור:    והא דלא קתני נמי הכא כמו לעיל. דאף כשאין בו כביצה אפ"ה אם חזרה העלה להקדרה טימא הכל. ה"ט. מדאיירי הכא אפילו בנגעה במקום הנגוב. וכדקאמר בין שנגעה במקום הנגוב. והרי בתרתי לטיבותא שאין בהעלה כביצה. ונגעה במקום הנגוב. אף שנטמא העלה. עכ"פ המשקין שעל גבה. תוך או חוץ מהכלי שלא במקום נגיעת הידים. נשארו בטהרתן. דהרי אין בהעלה כשיעור לטמא אחרים. ואם כן כשנפלה עם המשקין שעל גבה לתוך הקדרה. נשארה הקדרה וכל שבתוכה טהור:

היתה טבולת יום:    שהיתה טמאה וטבלה ולא העריב שמשה עדיין. והרי כל טבו"י הוא שני לטומאה. נ"ל דמדסמיך מלת היתה למלת טבולת יום. ולא למלת מנערת. והכי הול"ל. טבולת יום שהיתה מנערת הקדרה. ש"מ דגם הכא גרסינן ראתה בלא וי"ו. ותרי בבא קתני. וה"ק טבולת יום מותרת לנער קדרה של תרומה, דהיינו להגיס מה שבקדרה עם עץ הפרור או לנער ולשפוך מה שבקדרה לתוך הקערה. וקמ"ל אף שיש עליה ב' טומאות. שהיא טבו"י שהיא שנייה דאורייתא [כשבת יד"ב]. וגם ידיה אע"ג שהיו ודאי מסואבות וכגון שנגעה בראשון לטומאה. דאז ידיה שניות מד"ס [כרפ"ג דידים]. אפ"ה מותרת לכתחלה לנער הקדרה. ולא חיישינן שתגע בהתרומה שבקדרה [וכן נראה מהר"ש והרא"ש דגרסינן ראתה]:

הירק פסול:    דאע"ג דכל שמסופק בו אם נטמא מידים טהור [כידים פ"ב מ"ד]. אפ"ה מדמסופק נמי אם נטמא הירק מטבו"י. הו"ל ספק טומאה דאורייתא ברה"י דספיקו טמא [כלקמן פ"ו מ"ד]. ואע"ג דעכ"פ אין בהירק דעת לשאל. דהרי בתר נוגע ולא בתר מגיע אזלינן [כסוטה דכט"א]. וכל ספק טומאה שאין בו דעת לשאל אפילו ברה"י ספיקו טהור [כלקמן פ"ג מ"ו]. י"ל מדהגיסה או נערה הירק בהכלי שבידיה הו"ל כספק טומאה הבאה בידי אדם. דכיש בו דעת לשאל דמי [כפסחים דיט"ב]:

והקדרה טהורה:    דהקדרה אי אפשר שתטמא רק מהמשקין שהן תחלה. והרי משקין הללו שבקלח. א"א שיהיו תחלה לטומאה. דאי משום שמא נגע המשקין בהידים מסואבות. נשארו המשקין בטהרתן לגמרי. דהרי כל ספק ידים טהור [וכמש"ל]. ואי משום ספק נגיעת המשקין בטבו"י. הרי טבו"י אין עושה משקין שנוגע בהן תחלה [כפרה פ"ח מ"ז]. רק דבמשקה חולין שנגע טהורים לגמרי. ובמשקין תרומה שנגע טבו"י. נעשו שלישי. והרי אין משקין שהן שלישי מטמא כלי [וערמב"ם פ"י מאהט"ו ה"ג]. וכל זה רק בטבול יום. אבל אם היה נולד הספק אם נגעו משקין בידים מסואבות של אדם טהור. אז גם הירק טהור. אף שהוא תרומה. הרי ספק ידים טהור:

משנה ב

ראשון:    ר"ל נעשה האדם שאכלו ראשון לטומאה:

שלישי:    דחכמים גזרו שכל האוכל חצי פרס אוכלין טמאים. דהיינו כשיעור ב' ביצים לרש"י. וכביצה ומחצה להרמב"ם. יהא גופו טמא לתרומה. וזהו א' מי"ח דבר שגזרו [כשבת דיד"ב]. משום דכל האוכל כשיעור הזה. רגיל הוא לשתות אחריו. כדי לשרות אכילתו במעיו [כברכות מב"ב]. ולהכי גזרו. דשמא בעוד יהיה המאכל הטמא בפיו ישתה משקה תרומה. ויטמאה בתוך פיו. ואע"ג דבאוכל אוכל שלישי לטומאה ליכא למגזר הכי. דהרי אין שלישי עושה רביעי בתרומה. ומשקה קודש לא שכיחא. דנגזר שישתהו בעוד המאכל שלישי בפיו. אפ"ה משום לא פלוג גזרו ג"כ טומאה על האוכל מאכל שלישי. וכן גזרו ג"כ על השותה רביעית משקין טמאין בכדי אכילת חצי פרס. ג"כ גופו טמא מה"ט [בסוף זבים]. מיהו לא גזרו רק על האוכל או שותה אוכלין או משקין טמאין ומטעמא דאמרן. הא בנוגע אוכלין או משקין טמאין. לא נטמאו רק ידיו [כידים רפ"ג]. ופליגי הכא באיזה מדריגה יהיה האוכל טמא. דלר"א דין האוכל כהמאכל שאכל. מדלא מצינו שיהיה האוכל קיל מהמאכל. דהרי אדרבה נבלת עוף טהור אין בו טומאה כלל. ואפ"ה האוכלה הוא אב הטומאה בשעה שהיא בבית בליעתו. וגם לאחר שבלעה. עכ"פ דינו כהמאכל עצמו:

ואוכל שני שני:    דר' יהושע ס"ל דלא ילפינן מנבלת עוף טהור דחידוש הוא. דהרי מטמא נמי בבית הבליעה שהוא בית הסתרים. משא"כ בשאר טומאות אין מטמאים בבית הסתרים. אבל מצינו שהמאכל חמור מהאוכל. דהרי מאכל שהוא כביצה, מטמא מאכל. והאוכל דברים טמאים אינו מטמא מאכל בנגיעתו. עד שאכל חצי פרס. ולהכי דין הוא שכל האוכל מאכל טמא. מחתינן לי' חד דרגא מטומאת המאכל שאכל. ורק מדמצינו שכל מאכל ראשון שני או שלישי [שבתרומה כשיגע בקודש]. אפשר שיעשה להמאכל שנוגע בו שיהיה שני. וכגון כשיהיה בהמאכל הטהור שנגע בו משקה טופח עליו. דהמשקה ההוא נעשה. ראשון. והמאכל שתחתיו נעשה עי"ז שני. להכי כל אוכל מאכל טמא נעשה שני [ועיין חולין לד"א ורש"י שם]:

שלישי:    ר"ל ואם אכל מאכל שלישי. נעשה גופו שני לקודש:

שני לקדש ולא שני לתרומה:    אלא דתרומה שנגע טהור לגמרי. דהרי מאכל שלישי א"א שיעשה למאכל האחר שנוגע בו שיהיה שני. ואפילו כשיש משקים ביניהם במקום הנגיעה. דהרי אפילו משקה תרומה שנגע בשלישי. טהור לגמרי [כרמב"ם אהט"ו פי"ח ה"ח]. לא משכחת לה שיהיה המאכל שנוגע בהשלישי שני. אלא כשהמאכל שנוגע בהשלישי הוא קודש [ועיין לקמן מ"ח]. ולהכי רק לקודש יהיה האוכל שלישי שני. אבל לתרומה טהור לגמרי. מיהו הני מילי רק לנגיעה. דהאוכל אוכל שלישי מותר רק ליגע בתרומה. ככל שלישי שמותר ליגע בתרומה. אבל עכ"פ אסור לאכול תרומה עד שיטבול. דבאכילה עביד רבנן מעלה ולא בנגיעה [כחוליו לה"א. וזבחים צט"א]:

בחולין שנעשו לטהרת תרומה:    ר"ל כל שלישי שנזכר במשנתנו. היינו בחולין שנעשו על טהרת תרומה. דבחולין פשיטא. אין שייך במאכל שיהיה שלישי לטומאה. ובנעשה על טהרת קדש לא אפשר לאוקמה. דהרי קיי"ל דלאו כקודש דמי [כשלהי פרקין]. מיהו ודאי הוה אפשר לאוקמה במאכל תרומה או קודש ממש. שנעשו שלישי. רק רבותא קמ"ל דאפילו בחולין משכח"ל שיהיו שלישי בשנעשו על טהרת תרומה. ואע"ג שהן חולין. אפ"ה האוכלן נעשה שני לקודש אפילו בנגעו. א"נ להכי לא מוקי לה במאכל תרומה או קודש שהן שלישי. משום דהאוכל תרומה טמאה במיתה בידי שמים. והאוכל קודש טמא חייב כרת. ולפיכך מזהר זהיר בה מלאכלה אפילו בשוגג. והו"ל מילתא דלא שכיחא שיכשל בהן ויאכלם ולא גזרו בהן רבנן שיהיה האוכלם טמא [ובפי' הרמב"ם לא משמע כן]:

משנה ג

טמא ומטמא:    הר"ש והרא"ש והר"ב פי' דה"ק טמא בעצמו. ומטמא תרומה. וכבר הקשה הרא"ש על פי' זה. דתרומה מאן דכר שמי'. ונדחק לתרץ דכיון דקתני ומטמא א"כ ודאי בתרומה מיירי. דהרי אין שני עושה שלישי בחולין. ורב"א זצוק"ל פי' דכולה בחולין קמיירי. וה"ק טמא בעצמו. ומטמא עוד א' בחולין. ור"ל פוסלו. ורש"י ותוס' [חולין לד"ב ולה"א] הביאו ב' הפירושים [ע"ש ודו"ק]. ול"מ היה נ"ל מדהוה מצי למתני הראשון שבחולין מטמא דמדקרי לי' ראשון מי לא ידעינן דראשון טמא. אלא לאו ש"מ דלדיוקא נקטה. וה"ק הראשון שבחולין אפשר שיהיה הוא לבד טמא. אבל לא יעשה להנוגע בו טמא. והיינו לענין כשהשני שיגע בראשון זה שוב יגע בחולין. הרי יהי' חולין ההם טהורים לגמרי. א"כ ע"כ דרק הראשון הזה נקרא עליו שם טמא שתתפשט הטומאה ממנו ולהלן עד השני. אבל השני אין עליו רק שם פסול. אבל אפשר שנוכל לומר על ראשון זה שהוא מטמא. דהיינו לענין אם שני שיגע בו. שוב יחזור ויגע בתרומה או בקודש. תתפשט הטומאה ממנו בתרומה עד שלישי ובקודש עד רביעי. נמצא שגם על השני חל שם טמא:

השני:    שבחולין:

פוסל:    לדעת רבותינו ה"ק. פוסל. דהיינו שפוסל לתרומה לעשותו שלישי. ואינו מטמא. ר"ל והשלישי הזה אינו עושה רביעי בתרומה [וק"ל הרי סתמא קתני. וא"כ היכי קאמר ולא מטמא הרי עכ"פ מטמא לקודש. ולרב"א הי"ל דכולה מתני' בשנגע בחולין מיירי. פסול גרסי'. וכן הוא הגירסא במשניות שבש"ס וגם ברמב"ם [פי"א מאהט"ו ה"ב]. אבל בש"ס [חולין לד"ב] גרסינן פוסל]. וה"ק השני שבחולין הוא עצמו פסול. ומפרש התנא. דלהכי נקרא פסול מדאינו מטמא שוב לחולין שנוגע בו לעשותו שלישי. ונ"ל ל"מ דה"ק פוסל לתרומה שנוגע בו לעשותו שלישי. ואינו מטמא. ששלישי זה של תרומה שאינו שלישי רק מדנגע בשני של חולין. להכי [אינו פוסל] לקודש שנגע בו לעשותו רביעי. וכ"כ בנגע שני זה בקודש. אינו מטמאו רק פוסלו. ואי גרסינן פסול אתיא שפיר טפי. דה"ק פסול לענין חולין שנוגע בו שהוא טהור:

ולא מטמא:    ואינו מטמא כשיגע בתרומה ובקודש אינן רק פסול:

והשלישי:    שלישי בחולין לא משכח"ל. דהרי אין שני עושה שלישי בחולין. אלא ה"ק. אם המאכל שנגע בהשני הי' חולין שנעשה על טהרת תרומה. והרי מצד מעלה דינו כתרומה. וא"כ נעשה שלישי:

נאכל בנזיד הדמע:    ר"ל ליגע בתרומה פשיטא דשרי. דהרי אפילו שלישי של תרומה ממש אינו עושה רביעי. אלא אפילו באכילה מקלינן גבה. דאע"ג דכל האוכל שלישי של חולין שנעשה על טהרת תרומה. נפסל גופו מלאכול תרומה. וכדאמרן. אפ"ה אם שלישי זה הוא נזיד דהיינו מקפה רכה. מותר לתבלה עם יין ושמן של תרומה. שנקרא בתורה דמע. מדהן מימיי. וכמ"ש מלאתך ודמעך לא תאחר [שמות כ"ב]. אולם טעם ההיתר משום דאין מתבלין המאכל רק במעט יין ושמן. וא"כ משום דהנזיד והיין והשמן שתבלוה בה שניהן לחין. הרי יש בילה בלח [כר"ה יג"ב]. ונתערבו יפה. באופן שאין כזית תרומה בכדי אכילת פרס של מקפה שלישי זו. וכיון דגם בנטמא אפילו באהט"ו ואכל פחות מכזית תרומה בכדאפ"ר פטור לפיכך מסתבר דבנטמא בטומאת הגוף זה. שאכל שלישי של חולין שנעשה על טהרת תרומה. שאין בו סרך תרומה דאורייתא. והרי מדאורייתא אפילו אכל ראשון של תרומה ממש מותר לאכול תרומה. וכ"ש שלישי של חולין דמדאוריותא טהור לגמרי. וזה אפילו דרבנן ממש אינו. מדהוא רק מעלה בעלמא. להכי מותר אף לכתחלה לערב בשלישי זה תבלין תרומה ולאכלם ביחד. אבל מאכל ראשון ושני ממש. אפילו הן של חולין. אסור לאכלן אפילו בנזיד הדמע. אע"ג שאין כזית בכדי אכילת פרס. דאע"ג דכל האוכל מאכל טמא אסור רק מדרבנן לאכול תרומה. אפ"ה כיון דטומאה ראשון ושני של חולין דאורייתא נינהו. גזרינן בהו אפילו בחצי שיעור. והא דנקט שהשלישי ענמו נאכל בנזיד הדמע. רבותא קמ"ל. דאע"ג שהשלישי בעצמו מעורב עם התרומה. ואיך יבטל הטומאה לתרומה. אפ"ה שרי. וכ"ש באכל תחלה חצי פרס משלישי זה מותר לאכול אח"כ נזיד חולין טהורים שנתבלה ביין ושמן של תרומה. שהרי אין בהנזיד כזית תרומה בכדי אכילת פרס. אבל תרומה בעינא. אפילו חצי שיעור. אסור לאכול אחר אכילת נזיד זה. רק בנזיד שרי. מדכבר נתבטל ברוב:

משנה ד

ומטמאי':    טמאין הן עצמן ומטמאין גם לתרומה וקודש:

השלישי:    שבתרומה:

פוסל:    גם הכא גרס רב"א פסול וכלעיל. ול"מ היה נ"ל דה"ק. פוסל לקודש. ועושהו רביעי:

ולא מטמא:    ואינו מטמא. היינו שאם נגע במשקה תרומה. הרי המשקה טהורה [כרמב"ם פי"א מאהט"ו ה"ח]. אף שהיה בדין שכל משקה כשנוגעת באיזה טומאה. תהיה תחלה. אפילו הכי בשלישי לא גזרו:

והרביעי:    רביעי בתרומה לא משכח"ל. דהרי אין שלישי עושה רביעי בתרומה. אלא ה"ק אם בשלישי של תרומה נגע תרומה שנעשה על טהרת קודש. שדינה מצד מעלה כקודש. והרי לפ"ז נעשית רביעי:

נאכל בנזיד הקדש:    ר"ל אפ"ה מותר לערב רביעי זה כשהוא מקפה עם שמן קודש מקדשי מזבח [כזבחים פ"י מ"ח]. דכל קודש האמור גבי טומאה. היינו קדשי מזבח דוקא [כתוספתא פ"א דטהרות]. והיינו משום דכל תיבול מאכל כזה אין בו כזית בכדאפ"ר [וכלעיל סי' ל']:

משנה ה

טמאין ומטמאין:    ר"ל טמאין הן עצמן. ומטמאין לחולין תרומה וקודש. חוץ משני שאינו מטמא חולין. וחוץ משלישי שאף לתרומה אמ"ט:

הרביעי פוסל:    הכא ודאי פסול גרסי'. דאי"ל דפוסל לחטאת. דא"כ לא די שפוסלו אלא גם טמאות. דאין מונין בחטאת [כפרה פי"ב מ"ו]:

והחמישי:    כגון שנעשית על טהרת פרה. שאפילו החמישי הטהור לקודש טמא לפרה. דאפילו עד אלף טמא גבה [פרה פי"ב מ"ז]:

נאכל בנזיד הקדש:    ואפילו נעשה הנזיד ההוא של קודש ונשמר בטהרת פרה. ועשו כן כדי שהעוסק באפר פרה ובקידוש לא יתטמא בה [ועיין פי"א דפרה סי' י"ח]. אפ"ה מותר לערב בידו הנזיד הזה עם חמישי זה ואפ"ה ישאר בטהרתו:

משנה ו

מטמא משקה חולין:    ועושהו תחלה. וכ ש דעושה תחלה למשקה תרומה וקודש. דכל הפוסל תרומה מטמא משקה להיות תחלה. חוץ מטבו"י [פרה פ"ח מ"ו]. וכ"ש ראשון שבחולין שדינו כך. אלא נקט שני. מדבעי למנקט ופוסל לתרומה. ואילו ראשון שבחולין טמויי נמי מטמא לתרומה:

ופוסל לאוכלי:    אף דכבר תני לעיל הכי במשנה ג' דהשני פוסל. הכא מפרש טפי. דלא תימא דהאי פוסל היינו אף לחולין. קמ"ל הכא דפוסל רק למאכלי תרומה. וכ"ש למאכלי קודש. אבל אינו מטמא לתרומה וקודש [כלעיל כ"ח]:

השלישי שבתרומה:    וכ"ש ראשון ושני שבתרומה. רק נקט שלישי מדבעי למנקט פוסל. [וכלעיל ל"ה]:

מטמא משקה קדש:    ועושהו תחלה. דמדפוסל את הקודש. עושה למשקין של קודש תחלה. אבל משקין של חולין או של תרומה שנגעו בשלישי של תרומה טהורי' [רמב"ם פי"א מאהט"ו ה"ח. ונ"ל דלהכי הקילו גבה טפי מבשני של חולין שעושה גם למשקה חולין תחלה. ה"ט משום דטומאה בתרומה לא שכיחי ול"ג בה רבנן]:

ופוסל לאוכלי:    ר"ל רק למאכלי קודש. אבל חולין ותרומה שנגעו בשלישי של תרומה. טהורים:

שנעשו לטהרת הקדש:    אסיפא קאי. וה"ק הא דאמרי' בשלישי של תרומה. אינו רק פוסל מאכלי קודש. זהו דוקא בשהיה שלישי זה של תרומה שנעשה על טהרת קודש. דמדהיו נזהרין בטהרתו כבקודש. לפיכך דינו כשלישי של קודש ממש. שהקודש שנוגע בו נעשה רק רביעי. והוא פסול:

אבל אם נעשו לטהרת תרומה:    דבהיה שלישי זה, תרומה שנעשה רק על טהרת תרומה. אז חמירא טומאתו טפי. דאפילו הוא שלישי, עושה לקודש ממש שנוגע בו שני. דטהרת תרומה טמאה היא אצל קודש. ונחשב שלישי של תרומה זה כאילו נגע בשרץ:

משנה ז

מטמא שנים ופוסל אחד בקדש:    דבקודש מתפשטת טומאת ראשון של כל הג' עד רביעי:

מטמא אחד ופוסל אחד בתרומה:    דבתרומה מתפשטת הטומאה של ראשון של כל הג'. רק עד שלישי:

ופוסל את החולין:    דבחולין מתפשט טומאתו רק עד השני:

ומטמא משקה חולין:    ר"ל אפילו משקה חולין וכ"ש משקה תרומה וקודש. דכל הפוסל תרומה. מטמא כל משקה להיות תחלה [כלעיל ל"ה]:

השלישי שבכולן:    שלישי בחולין לא משכח"ל רק בשנעשית על טהרת תרומה:

מטמא משקה קדש:    ר"ל רק משקה קודש מטמא. ומשום דכל הפוסל קודש מטמא משקה קודש להיות תחלה, וכדאמרן:

ופוסל לאוכלי קדש:    י"ל רק למאכלי קודש פוסל. ולא למאכלי חולין ותרומה. ונמצא דר"א בתלת פליג אר' יהושע.

• א) חדא דר"י ס"ל דשלישי של חולין אינו מטמא לשום משקה. דהרי רק בשני של חולין אמר שמטמא כל משקה [כמ"ו]. ור"א הא ס"ל הכא דגם שלישי של חולין פוסל למשקה קודש.
• ב) ר"י ס"ל דשלישי שבחולין מותר לאכלה רק בנזיד הדמע, מדאין בה כזית תרומה בכדי אכפ"ר. ולר"א שלישי של חולין, לתרומה טהור לגמרי, רק לקודש פוסל.
• ג) ר"י ס"ל דשלישי של תרומה שנעשה על טהרת תרומה. עושה לקודש הנוגע בו שני [כלעיל ל"ט]. ור"א ס"ל דכל שלישי אינו רק פוסל לקודש:

משנה ח

האוכל אוכל שני:    ר"ל אפילו רק מאכל שני. וכ"ש מאכל ראשון. אבל מאכל שלישי שאכלו מותר ליגע בתרומה. ורק לאכול אסור:

לא יעשם בבית הבד:    ר"ל לא יעשה שם שום דבר בטעינת הזיתים ונתינתן תחת הקורה. לכבשן בבית הבד. משום דאסור לגרום טומאה לחולין הטבולין לתרומה [כנדה דו"ב]. ואפילו להרמב"ם [פט"ז מאוכלין ה"ט] דס"ל דמותר לגרום טומאה לחולין הטבולין לתרומה. אפ"ה לטמא בידים אסור בחולין קודם שהופרש תרומתן. ונ"ל דהאי לא יעשה דהכא אינו לשון דחיקה כמו גט מעושה. שהוא לשון עיסה [כגיטין דפח"ב]. וכמו שפירשנו בס"ד [פ"י דב"ב נ"ב]. דהתם שאני. שנזכר במשנה זיתים. להכי שייך שפיר לומר ועשם. ר"ל תדחקם ותכבשם. משא"כ במשנתנו שלא נזכר שם רק בית הבד. מסתבר דהאי לא יעשה, לשון עשייה ממש והתעסקות הוא. כגון לטלטל הזיתים ממקום למקום בבית הבד:

וחולין שנעשו על גב קדש:    ר"ל וכל חולין ששמרן בטהרה בקודש. שלא יגעו אפילו בשלישי לטומאה:

הרי אלו כחולין:    דאפילו אם נגעו בשני לא נעשו שלישי. אלא הוא כשאר חולין טהורים:

הרי אלו כתרומה:    שאם נגעו בשני נעשו שלישי ועולה לקודש הנוגע בו רביעי [וכלעיל מ"ו]. אבל אם הי' נידון זה שנעשה עט"ק כקודש ממש. הרי אם נגע בשני. נעשה ראשון כלעיל [סי' ל"ט]: