ברטנורא על טהרות ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

(א)

האשה - באשה טהורה איירי:

שהיתה כובשת ירק - של תרומה בקדירה. ואותו ירק לא הוכשר לקבל טומאה , אלא כדרך הכובשים שמחתכים את הירק בלא משקה ומולחים אותו ונותנים בקדירה או בחבית ואח"כ נותנים עליו יין או חומץ או שמן, (והוכשר אותו העלה):

נגעה - בידים מסואבות שפוסלים את התרומה:

בעלה - של ירק שהיה חציו בקדירה עם המשקין וחציו חוץ לקדירה נגוב, ונגעה במקום הנגוב:

אע"פ שיש בו כביצה - שהוא שיעור לטמא אוכלים:

הוא טמא - אותו העלה:

והכל טהור - שאר הירק והמשקין שבקדירה. דלא אתי האי עלה שמקצתו בקדירה ומטמא להו, דידים שניות ; והעלה שלישי, ואין שלישי עושה רביעי בתרומה:

נגעה - בסתם ידים שהם שניות:

במקום משקה - כלומר במקום שאין העלה נגוב, נעשה משקה שעליו תחילה, דכל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחילה, והמשקה עושה את העלה שני, הלכך כשיש בעלה כביצה היינו שיעור לטמא אחרים, הכל טמא. אף הקדרה עצמה, דמקצת עלה שבקדירה עושה משקה שבקדירה תחילה וחוזרין ומטמאין את הקדירה, כדאיתא בפ"ק דשבת, האוכלים והכלים שנטמאו במשקין:

אין בו כביצה הוא טמא - אותו עלה שנגעה בו:

והכל טהור - דפחות מכביצה אין מטמא אחר:

חזר לקדירה - אותו מקום המשקה שנגע בו:

הכל טמא - אע"פ שאין בעלה כביצה, שהמשקה שנגע בו חזר וטימא כל מה שבקדירה ואף הקדירה עצמה:

היתה מגע טמא מת - אשה זו שכובשת את הירק. הרי האשה ראשון והעלה שנגעה בו שני, הלכך אם יש בו כביצה הכל טמא:

היתה טבולת יום מנערת את הקדירה - דהשתא יש באשה זו שתי טומאות, חדא דטבולת יום ואידך דסתם ידים שהם שניות, כדקתני בידים מסואבות. ותרוייהו צריכין משום סיפא . מנערת, מערה מה שבתוך הקדרה (לישנא אחרינא), מנערת, מגיסה בתוך הקדירה בכף שבידה:

ספק מן הקדירה נתזו - ולא נטמא מה שבתוכה:

ספק שהקלח - שכולו מלא משקה והוא בתוך הקדרה נגע בידיה:

הירק פסול - משום ספיקא דטבול יום. אבל משום ספק ידים לא, כדתנן בפ"ב דטבול יום (משנה ב), חומר בטבול יום שספק טבול יום פוסל את התרומה, והידים ספיקן טהור:

והקדירה טהורה - דמשום טבול יום לא מטמאה אפילו ודאי נגעה במשקין, דאין טבול יום עושה משקה תחילה, כדתנן (פרק ח דפרה משנה ו), כל הפוסל את התרומה מטמא את המשקין להיות תחילה חוץ מטבול יום. ואי משום ידים, לא מטמאה, דכיון דספיקא הוא שמא נתזו על ידיה, מספיקא קדירה טהורה, שספק ידים לטמא, טהור:

(ב)

האוכל אוכל ראשון - נעשה גופו ראשון להיות מגעו שני. והאוכל אוכל שני נעשה גופו שני, ואם נגע בתרומה פסלה. אלו משמונה עשר דבר שגזרו בו ביום. ודוקא שאכל חצי פרס , שהוא ביצה ומחצה להרמב"ם ושתי ביצים לרש"י, שזהו שיעור אוכלים לפסול את הגויה:

רבי יהושע אומר האוכל אוכל ראשון ואוכל שני נעשה גופו שני - דסבירא ליה דלא משוינן ליה לאוכל כמאכל עצמו, והאי דמשוי לאוכל אוכל שני שני ולא שלישי, לפי שמצינו שני עושה שני ע"י משקין , שהמשקין שנטמאו בשני הן נעשים תחילה והנוגע בהם הוי שני, ואי הוה משוינן ליה לאוכל אוכל שני שלישי לא היה פוסל את התרומה, דאין שלישי עושה רביעי בתרומה, וחכמים גזרו על האוכל אוכל שני שיהיה פוסל את התרומה, משום דזימנין אכיל אוכלים טמאים ושדי משקין של תרומה לתוך פיו בעוד שאוכלים טמאים בפיו ופסיל להו, הלכך אע"ג דבאוכל אוכל ראשון לא משוינן ליה לאוכל כמאכל עצמו, באוכל אוכל שני משוינן ליה שני כמו המאכל, כדי שיפסול את התרומה:

שלישי שני לקודש - האוכל אוכל שלישי נעשה גופו שני לקודש , ועביד שלישי ורביעי בקודש:

ולא שני לתרומה - דאי נגע בתרומה לא פסלה. ומיהו אסור הוא לאכול בתרומה, והכי מוכח בגמרא פרק ב' דחולין [דף ל"ד]:

בחולין שנעשו על טהרת תרומה - כלומר האי אוכל אוכל ראשון ואוכל אוכל שני ושלישי דתנינן במתניתין, בחולין שנעשו על טהרת תרומה קמיירי, דחולין גרידא אין בהם שלישי:

(ג)

הראשון שבחולין טמא ומטמא - תרומה. שככר של תרומה שנגע בראשון של חולין, נעשה שני ופוסל את השלישי:

והשני שבחולין - פוסל את התרומה ואינו מטמא, דשלישי דתרומה לא עביד רביעי, הלכך שלישי דתרומה לא מקרי טמא אלא פסול:

והשלישי של חולין - הכי קאמר, ואם יש באותן חולין שלישי, כגון שנעשו על טהרת תרומה:

נאכל בנזיד הדמע - בתבשיל [שתרומה] מעורבת בו. והתרומה קרויה דמע, שנאמר (שמות כב) מלאתך ודמעך לא תאחר. ובפ"ב דחולין מוכיח דדוקא כשאין בנזיד הדמע כזית תרומה בכדי אכילת פרס הוא דשרי ליה לאכול אוכל שלישי, אבל אי איכא כזית תרומה בכדי אכילת פרס, אסור, דקיימא לן האוכל אוכל שלישי מחולין שנעשו על טהרת תרומה, נפסל גופו מלאכול בתרומה:

(ד)

הרביעי נאכל בנזיד הקודש - כלומר, ואם יש באותה תרומה רביעי, כגון שנעשית על טהרת הקודש. וכן החמישי נאכל בנזיד הקודש דקתני לקמן, הכי קאמר, ואם יש באותו קודש חמישי, כגון שנעשה על טהרת חטאת של אפר פרה, דאמרינן בגדי אוכלי קודש מדרס לחטאת נאכל בנזיד הקודש, מותר לערב בו תבשיל של קודש טהור:

(ה)

' -אין פירוש למשנה זו

(ו)

השני שבחולין מטמא משקה חולין. דכל הפוסל את התרומה מטמא משקים להיות תחילה:

מטמא משקה קודש - דכל הפוסל את הקודש מטמא משקין (קודש) להיות תחילה לקודש:

שנעשו על טהרת הקודש - כלומר, הא דאמרינן דשלישי של תרומה פוסל ולא מטמא אוכלי קודש, הני מילי כשנעשית על טהרת הקודש. אבל נעשית על טהרת תרומה, שלא שמרהו על טהרת הקודש, השלישי מטמא שנים ופוסל אחד בקודש. שטהרתה של תרומה טומאה היא אצל הקודש, והרי זה השלישי דתרומה חשוב אצל הקודש כאילו נטמא בשרץ עצמו :

(ז)

ר' אליעזר אומר שלשתן שוין - כדמפרש ואזיל, דלית ליה לר' אליעזר טהרתה של תרומה טומאה היא אצל הקודש:

השלישי שבכולן - לא משכחת שלישי בחולין אא"כ נעשו על טהרת תרומה . ואין הלכה כר' אליעזר:

(ח)

האוכל אוכל שני לא יעשה בבית הבד - לא יתעסק לעשות שמן בבית הבד, דהא מודה ר' יהושע לעיל לר' אליעזר שהאוכל אוכל שני הוא עצמו נעשה שני ופוסל את התרומה ומטמא משקין להיות תחילה, (דהיינו השמן):

על גב הקודש - על טהרת הקודש:

הרי אלו כחולין - ואין באים לכלל שלישי :

הרי אלו כתרומה - ויש בהם שלישי. והני תנאי תרוייהו סבירא להו חולין שנעשו על טהרת הקודש לאו כקודש דמו, ושאין לך דבר שעושה רביעי בקודש אלא קודש מקודש בלבד, ופליגא אמתניתין דלעיל דקתני השל. שי שבכולן פוסל לאוכלי קודש: