משנה טהרות ב ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת טהרות · פרק ב · משנה ג | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

הראשון שבחולין, טמא ומטמא.

השני, פוסל ולא מטמא.

והשלישי, נאכל בנזיד הדמע.

נוסח הרמב"ם

הראשון שבחולין טמא ומטמא השני פסול ולא מטמא השלישי נאכל בנזיד הדמע.

פירוש הרמב"ם

כבר ביארנו בפתיחת זה הסדר שכל מאכל טמא ושלא יטמא זולתו יקרא פסול ודע זה ודע גם כן שהטמא זה אשר יקרא פסול יאמר אליו פוסל ולא יסופקו אלו השמות עליך ולא יתחלף לך פסול בפוסל וידענו שהשני שבחולין טמא מאמרו (ויקרא יא) וכלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו כל אשר בתוכו יטמא והשרץ אב הטומאה והכלי ראשון והדבר אשר יהיה בתוכו מן האוכלין שני ואמר הש"י יטמא ולא יהיה בחולין שלישי לעולם ולשון הגמרא שאין שני עושה שלישי בחולין וכבר זכרנו זה בחמישי מסוטה (ד' ל.) ובאמרו הנה השלישי אמנם הוא בחולין שנעשו על טהרת תרומה וכן יתבאר בגמרא חולין (ד' לה.). ונזיד הדמע הוא התבשיל אשר יהיה בו תרומה אשר נקרא דמע כמו שאמר (שמות כב) מלאתך ודמעך לא תאחר וכבר התנה בש"ס (תמורה דף ד.) בזה התבשיל תנאי והוא שלא יהיה מן התרומה בזה התבשיל השיעור מה שיבא ממנו כזי' בכדי א"פ ולזה מותר למעוט שיעור התרומה אמנם אם היתה התרומה יותר נראה מזה לא יותר לאכול זה המאכל באוכל שלישי לפי שאנחנו כבר ביארנו בהלכ' אשר קודם זאת שמי שאכל שלישי שבחולין שנעשו על טהרת התרומ' אין ראוי לו לאכול התרומ' אע"פ שלא יפסול אות' בנגיע' ובי"ב מזבחי' (דף צט:) אמרו שלישי של תרומ' עצמה אסור לאכול ומותר ליגע באכילה עבוד רבנן מעלה בנגיע' לא עבוד רבנן מעלה ושמור אלו העקרי':

פירוש רבינו שמשון

הראשון שבחולין טמא ומטמא. בתרומה דעביד ליה שני לפסול את השלישי: והשני שבחולין. פוסל את התרומה: ואינו מטמא דשלישי דתרומה לא עביד רביעי הילכך שלישי דתרומה לא מיקרי טמא אלא פסול:

והשלישי של חולין. נאכל בנזיד הדמע. בתבשיל שתרומה מעורבת בו דאם שלישי זה מקפה של חולין הוא מותר לתת לתוכו תבלין ושמן של תרומה ולאכלו והתרומה קרויה דמע משום דכתיב (שמות כב) מלאתך ודמעך לא תאחר ואמרי' בריש תמורה (דף ד.) מלאתך אלו הבכורים ודמעך אלו התרומה ומהכא מותבינן בפ״ב דחולין (דף לד:) לעולא דאמר האוכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת תרומה נפסל גופו מלאכול בתרומה דמדקתני ביה שלישי ש״מ בחולין שנעשו על טהרת תרומה קאמר וקתני נאכל בנזיד הדמע ומשני הנח לנזיד הדמע דליכא כזית בכדי אכילת פרס ולא חיישינן אי אכיל ליה בפסול הגוף ובמאי דפסיל ליה לגופיה נמי לא חיישינן שהרי אף כהנים מותרים ליגע בשרץ ונבילה כדאמרינן בפ״ק דר״ה (דף טז:) דלא הוזהרו אלא על המת בלבד והא דאסמכינא פסול גוויה אקרא דונטמאתם בם בפרק בתרא דיומא (דף פ:) היינו דאי אכיל אוכלין טמאין מפסיל בתרומה אבל לא אשכחן דאסור לפסול את גופו דהא דאמרינן בפרק אמרו לו (דף לג.) התירו לה לעוברה לאכול פחות מכשיעור אוכלין טמאין מפני הסכנה היינו אע״ג דאכלה תרומה אחר כן ואין לפרש דהכי קאמר שלישי נאכל אפילו הוא נזיד הדמע ונגע בשני לטומאה דהוה ליה שלישי מותר לאכלו והשתא דייק דמדהוי נזיד הדמע על טהרות תרומה בעי מיכליה והוה ליה חולין שנעשו על טהרת תרומה דלפירוש זה אם כן מעיקרא דס״ד דאיכא כזית בכדי אכילת פרס תיקשי ליה היאך נאכל הא תרומה טמאה קאכיל ואין לתמוה על מה שפי' כיון דמיירי בחולין תרומה מאן דכר שמה וכיון דקתני טמא ומטמא לא מתוקם מטמא אלא בתרומה דאי בחולין טמא ופוסל מיבעיא ליה ולפי שיטה זו צריך לפרש וכן השתי בבות דסיפא דקתני הראשון והשני שבתרומה טמאין ומטמאין קדש דעבדי ליה שלישי לפסול את הרביעי והשלישי שבתרומה פוסל קדש ואינו מטמא רביעי דקדש לא עביד חמישי כדאמרינן בפ״ק דפסחים (דף יט.) דלא לישתמיט תנא וליתני רביעי בתרומה וחמישי בקדש:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

הראשון שבחולין טמא ומטמא - תרומה. שככר של תרומה שנגע בראשון של חולין, נעשה שני ופוסל את השלישי:

והשני שבחולין - פוסל את התרומה ואינו מטמא, דשלישי דתרומה לא עביד רביעי, הלכך שלישי דתרומה לא מקרי טמא אלא פסול:

והשלישי של חולין - הכי קאמר, ואם יש באותן חולין שלישי, כגון שנעשו על טהרת תרומה:

נאכל בנזיד הדמע - בתבשיל [שתרומה] מעורבת בו. והתרומה קרויה דמע, שנאמר (שמות כב) מלאתך ודמעך לא תאחר. ובפ"ב דחולין מוכיח דדוקא כשאין בנזיד הדמע כזית תרומה בכדי אכילת פרס הוא דשרי ליה לאכול אוכל שלישי, אבל אי איכא כזית תרומה בכדי אכילת פרס, אסור, דקיימא לן האוכל אוכל שלישי מחולין שנעשו על טהרת תרומה, נפסל גופו מלאכול בתרומה:

פירוש תוספות יום טוב

השני פוסל. טעמא במשנה ב' פ"ה דסוטה. וע"ש:

והשלישי נאכל בנזיד הדמע. כתב הר"ב דדוקא כשאין בנזיד הדמע כזית תרומה בכדי אכילת פרס. דחיוב אוכל תרומה בטומאת הגוף לא הוי אלא בכזית. ואין שום אכילה מצטרפת בין כזית דכל איסורין. בין ככותבת ליה"כ. אם שהה מתחלת אכילת השיעור ועד סופה יותר מכדי א"פ. שכך נתנה תורה שיעור לשהיית אכילה בבית המנוגע שהקפידה תורה בשוהה בו שיעור אכילה לטמא בגדים. רש"י פרק ב' דחולין דף ל"ה. ועל אכילת החולין טמאים לא הוזהרו אפילו הכהנים הר"ש ותוס' דחולין:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

.אין פירוש למשנה זו

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

השני פוסל ולא מטמא:    גרסינן הכא. וכתוב שם בסוף הלכות טומאת אוכלין דזה שנאמר הראשון שבחולין טמא ומטמא והשני פסול לא שיהיה אסור באכילה דמדכתיב גבי קדשים והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל מכלל שהחולין מותרין אלא למנות ממנו לתרומה ולקודש ע"כ בשנוי לשון קצת כדי לקצר. והאי דראשון עושה שני בחולין ותו לא ושני שלישי בתרומה ושלישי רביעי בקודש כולהו מדאורייתא ילפינן להו בספ"ק דפסחים ונלע"ד דלפי זה כיון דקיימא לן דאין אוכל מטמא אוכל מן התורה לא משכחת ראשון ושני ושלישי ורביעי דקתני במתני' אלא ע"י איכל למשקה או משקה לאוכל שהן מטמאין זה את זה מה"ת כדיליף התם בפ"ק דפסחים. ועיין במה שאכתוב בסמוך בשם הר"ש ז"ל:


פירושים נוספים