משנה טהרות ב ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת טהרות · פרק ב · משנה ג | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

[עריכה]

הראשון שבחולין, טמא ומטמא.

השני, פוסל ולא מטמא.

והשלישי, נאכל בנזיד הדמע.

נוסח הרמב"ם

הראשון שבחולין טמא ומטמא השני פסול ולא מטמא השלישי נאכל בנזיד הדמע.

פירוש הרמב"ם

כבר ביארנו בפתיחת זה הסדר שכל מאכל טמא ושלא יטמא זולתו יקרא פסול ודע זה ודע גם כן שהטמא זה אשר יקרא פסול יאמר אליו פוסל ולא יסופקו אלו השמות עליך ולא יתחלף לך פסול בפוסל וידענו שהשני שבחולין טמא מאמרו (ויקרא יא) וכלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו כל אשר בתוכו יטמא והשרץ אב הטומאה והכלי ראשון והדבר אשר יהיה בתוכו מן האוכלין שני ואמר הש"י יטמא ולא יהיה בחולין שלישי לעולם ולשון הגמרא שאין שני עושה שלישי בחולין וכבר זכרנו זה בחמישי מסוטה (ד' ל.) ובאמרו הנה השלישי אמנם הוא בחולין שנעשו על טהרת תרומה וכן יתבאר בגמרא חולין (ד' לה.). ונזיד הדמע הוא התבשיל אשר יהיה בו תרומה אשר נקרא דמע כמו שאמר (שמות כב) מלאתך ודמעך לא תאחר וכבר התנה בש"ס (תמורה דף ד.) בזה התבשיל תנאי והוא שלא יהיה מן התרומה בזה התבשיל השיעור מה שיבא ממנו כזי' בכדי א"פ ולזה מותר למעוט שיעור התרומה אמנם אם היתה התרומה יותר נראה מזה לא יותר לאכול זה המאכל באוכל שלישי לפי שאנחנו כבר ביארנו בהלכ' אשר קודם זאת שמי שאכל שלישי שבחולין שנעשו על טהרת התרומ' אין ראוי לו לאכול התרומ' אע"פ שלא יפסול אות' בנגיע' ובי"ב מזבחי' (דף צט:) אמרו שלישי של תרומ' עצמה אסור לאכול ומותר ליגע באכילה עבוד רבנן מעלה בנגיע' לא עבוד רבנן מעלה ושמור אלו העקרי':

פירוש רבינו שמשון

הראשון שבחולין טמא ומטמא. בתרומה דעביד ליה שני לפסול את השלישי: והשני שבחולין. פוסל את התרומה: ואינו מטמא דשלישי דתרומה לא עביד רביעי הילכך שלישי דתרומה לא מיקרי טמא אלא פסול:

והשלישי של חולין. נאכל בנזיד הדמע. בתבשיל שתרומה מעורבת בו דאם שלישי זה מקפה של חולין הוא מותר לתת לתוכו תבלין ושמן של תרומה ולאכלו והתרומה קרויה דמע משום דכתיב (שמות כב) מלאתך ודמעך לא תאחר ואמרי' בריש תמורה (דף ד.) מלאתך אלו הבכורים ודמעך אלו התרומה ומהכא מותבינן בפ״ב דחולין (דף לד:) לעולא דאמר האוכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת תרומה נפסל גופו מלאכול בתרומה דמדקתני ביה שלישי ש״מ בחולין שנעשו על טהרת תרומה קאמר וקתני נאכל בנזיד הדמע ומשני הנח לנזיד הדמע דליכא כזית בכדי אכילת פרס ולא חיישינן אי אכיל ליה בפסול הגוף ובמאי דפסיל ליה לגופיה נמי לא חיישינן שהרי אף כהנים מותרים ליגע בשרץ ונבילה כדאמרינן בפ״ק דר״ה (דף טז:) דלא הוזהרו אלא על המת בלבד והא דאסמכינא פסול גוויה אקרא דונטמאתם בם בפרק בתרא דיומא (דף פ:) היינו דאי אכיל אוכלין טמאין מפסיל בתרומה אבל לא אשכחן דאסור לפסול את גופו דהא דאמרינן בפרק אמרו לו (דף לג.) התירו לה לעוברה לאכול פחות מכשיעור אוכלין טמאין מפני הסכנה היינו אע״ג דאכלה תרומה אחר כן ואין לפרש דהכי קאמר שלישי נאכל אפילו הוא נזיד הדמע ונגע בשני לטומאה דהוה ליה שלישי מותר לאכלו והשתא דייק דמדהוי נזיד הדמע על טהרות תרומה בעי מיכליה והוה ליה חולין שנעשו על טהרת תרומה דלפירוש זה אם כן מעיקרא דס״ד דאיכא כזית בכדי אכילת פרס תיקשי ליה היאך נאכל הא תרומה טמאה קאכיל ואין לתמוה על מה שפי' כיון דמיירי בחולין תרומה מאן דכר שמה וכיון דקתני טמא ומטמא לא מתוקם מטמא אלא בתרומה דאי בחולין טמא ופוסל מיבעיא ליה ולפי שיטה זו צריך לפרש וכן השתי בבות דסיפא דקתני הראשון והשני שבתרומה טמאין ומטמאין קדש דעבדי ליה שלישי לפסול את הרביעי והשלישי שבתרומה פוסל קדש ואינו מטמא רביעי דקדש לא עביד חמישי כדאמרינן בפ״ק דפסחים (דף יט.) דלא לישתמיט תנא וליתני רביעי בתרומה וחמישי בקדש:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

הראשון שבחולין טמא ומטמא - תרומה. שככר של תרומה שנגע בראשון של חולין, נעשה שני ופוסל את השלישי:

והשני שבחולין - פוסל את התרומה ואינו מטמא, דשלישי דתרומה לא עביד רביעי, הלכך שלישי דתרומה לא מקרי טמא אלא פסול:

והשלישי של חולין - הכי קאמר, ואם יש באותן חולין שלישי, כגון שנעשו על טהרת תרומה:

נאכל בנזיד הדמע - בתבשיל [שתרומה] מעורבת בו. והתרומה קרויה דמע, שנאמר (שמות כב) מלאתך ודמעך לא תאחר. ובפ"ב דחולין מוכיח דדוקא כשאין בנזיד הדמע כזית תרומה בכדי אכילת פרס הוא דשרי ליה לאכול אוכל שלישי, אבל אי איכא כזית תרומה בכדי אכילת פרס, אסור, דקיימא לן האוכל אוכל שלישי מחולין שנעשו על טהרת תרומה, נפסל גופו מלאכול בתרומה:

פירוש תוספות יום טוב

השני פוסל. טעמא במשנה ב' פ"ה דסוטה. וע"ש:

והשלישי נאכל בנזיד הדמע. כתב הר"ב דדוקא כשאין בנזיד הדמע כזית תרומה בכדי אכילת פרס. דחיוב אוכל תרומה בטומאת הגוף לא הוי אלא בכזית. ואין שום אכילה מצטרפת בין כזית דכל איסורין. בין ככותבת ליה"כ. אם שהה מתחלת אכילת השיעור ועד סופה יותר מכדי א"פ. שכך נתנה תורה שיעור לשהיית אכילה בבית המנוגע שהקפידה תורה בשוהה בו שיעור אכילה לטמא בגדים. רש"י פרק ב' דחולין דף ל"ה. ועל אכילת החולין טמאים לא הוזהרו אפילו הכהנים הר"ש ותוס' דחולין:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

.אין פירוש למשנה זו

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

השני פוסל ולא מטמא:    גרסינן הכא. וכתוב שם בסוף הלכות טומאת אוכלין דזה שנאמר הראשון שבחולין טמא ומטמא והשני פסול לא שיהיה אסור באכילה דמדכתיב גבי קדשים והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל מכלל שהחולין מותרין אלא למנות ממנו לתרומה ולקודש ע"כ בשנוי לשון קצת כדי לקצר. והאי דראשון עושה שני בחולין ותו לא ושני שלישי בתרומה ושלישי רביעי בקודש כולהו מדאורייתא ילפינן להו בספ"ק דפסחים ונלע"ד דלפי זה כיון דקיימא לן דאין אוכל מטמא אוכל מן התורה לא משכחת ראשון ושני ושלישי ורביעי דקתני במתני' אלא ע"י איכל למשקה או משקה לאוכל שהן מטמאין זה את זה מה"ת כדיליף התם בפ"ק דפסחים. ועיין במה שאכתוב בסמוך בשם הר"ש ז"ל:

תפארת ישראל

יכין

טמא ומטמא:    הר"ש והרא"ש והר"ב פי' דה"ק טמא בעצמו. ומטמא תרומה. וכבר הקשה הרא"ש על פי' זה. דתרומה מאן דכר שמי'. ונדחק לתרץ דכיון דקתני ומטמא א"כ ודאי בתרומה מיירי. דהרי אין שני עושה שלישי בחולין. ורב"א זצוק"ל פי' דכולה בחולין קמיירי. וה"ק טמא בעצמו. ומטמא עוד א' בחולין. ור"ל פוסלו. ורש"י ותוס' [חולין לד"ב ולה"א] הביאו ב' הפירושים [ע"ש ודו"ק]. ול"מ היה נ"ל מדהוה מצי למתני הראשון שבחולין מטמא דמדקרי לי' ראשון מי לא ידעינן דראשון טמא. אלא לאו ש"מ דלדיוקא נקטה. וה"ק הראשון שבחולין אפשר שיהיה הוא לבד טמא. אבל לא יעשה להנוגע בו טמא. והיינו לענין כשהשני שיגע בראשון זה שוב יגע בחולין. הרי יהי' חולין ההם טהורים לגמרי. א"כ ע"כ דרק הראשון הזה נקרא עליו שם טמא שתתפשט הטומאה ממנו ולהלן עד השני. אבל השני אין עליו רק שם פסול. אבל אפשר שנוכל לומר על ראשון זה שהוא מטמא. דהיינו לענין אם שני שיגע בו. שוב יחזור ויגע בתרומה או בקודש. תתפשט הטומאה ממנו בתרומה עד שלישי ובקודש עד רביעי. נמצא שגם על השני חל שם טמא:

השני:    שבחולין:

פוסל:    לדעת רבותינו ה"ק. פוסל. דהיינו שפוסל לתרומה לעשותו שלישי. ואינו מטמא. ר"ל והשלישי הזה אינו עושה רביעי בתרומה [וק"ל הרי סתמא קתני. וא"כ היכי קאמר ולא מטמא הרי עכ"פ מטמא לקודש. ולרב"א הי"ל דכולה מתני' בשנגע בחולין מיירי. פסול גרסי'. וכן הוא הגירסא במשניות שבש"ס וגם ברמב"ם [פי"א מאהט"ו ה"ב]. אבל בש"ס [חולין לד"ב] גרסינן פוסל]. וה"ק השני שבחולין הוא עצמו פסול. ומפרש התנא. דלהכי נקרא פסול מדאינו מטמא שוב לחולין שנוגע בו לעשותו שלישי. ונ"ל ל"מ דה"ק פוסל לתרומה שנוגע בו לעשותו שלישי. ואינו מטמא. ששלישי זה של תרומה שאינו שלישי רק מדנגע בשני של חולין. להכי [אינו פוסל] לקודש שנגע בו לעשותו רביעי. וכ"כ בנגע שני זה בקודש. אינו מטמאו רק פוסלו. ואי גרסינן פסול אתיא שפיר טפי. דה"ק פסול לענין חולין שנוגע בו שהוא טהור:

ולא מטמא:    ואינו מטמא כשיגע בתרומה ובקודש אינן רק פסול:

והשלישי:    שלישי בחולין לא משכח"ל. דהרי אין שני עושה שלישי בחולין. אלא ה"ק. אם המאכל שנגע בהשני הי' חולין שנעשה על טהרת תרומה. והרי מצד מעלה דינו כתרומה. וא"כ נעשה שלישי:

נאכל בנזיד הדמע:    ר"ל ליגע בתרומה פשיטא דשרי. דהרי אפילו שלישי של תרומה ממש אינו עושה רביעי. אלא אפילו באכילה מקלינן גבה. דאע"ג דכל האוכל שלישי של חולין שנעשה על טהרת תרומה. נפסל גופו מלאכול תרומה. וכדאמרן. אפ"ה אם שלישי זה הוא נזיד דהיינו מקפה רכה. מותר לתבלה עם יין ושמן של תרומה. שנקרא בתורה דמע. מדהן מימיי. וכמ"ש מלאתך ודמעך לא תאחר [שמות כ"ב]. אולם טעם ההיתר משום דאין מתבלין המאכל רק במעט יין ושמן. וא"כ משום דהנזיד והיין והשמן שתבלוה בה שניהן לחין. הרי יש בילה בלח [כר"ה יג"ב]. ונתערבו יפה. באופן שאין כזית תרומה בכדי אכילת פרס של מקפה שלישי זו. וכיון דגם בנטמא אפילו באהט"ו ואכל פחות מכזית תרומה בכדאפ"ר פטור לפיכך מסתבר דבנטמא בטומאת הגוף זה. שאכל שלישי של חולין שנעשה על טהרת תרומה. שאין בו סרך תרומה דאורייתא. והרי מדאורייתא אפילו אכל ראשון של תרומה ממש מותר לאכול תרומה. וכ"ש שלישי של חולין דמדאוריותא טהור לגמרי. וזה אפילו דרבנן ממש אינו. מדהוא רק מעלה בעלמא. להכי מותר אף לכתחלה לערב בשלישי זה תבלין תרומה ולאכלם ביחד. אבל מאכל ראשון ושני ממש. אפילו הן של חולין. אסור לאכלן אפילו בנזיד הדמע. אע"ג שאין כזית בכדי אכילת פרס. דאע"ג דכל האוכל מאכל טמא אסור רק מדרבנן לאכול תרומה. אפ"ה כיון דטומאה ראשון ושני של חולין דאורייתא נינהו. גזרינן בהו אפילו בחצי שיעור. והא דנקט שהשלישי ענמו נאכל בנזיד הדמע. רבותא קמ"ל. דאע"ג שהשלישי בעצמו מעורב עם התרומה. ואיך יבטל הטומאה לתרומה. אפ"ה שרי. וכ"ש באכל תחלה חצי פרס משלישי זה מותר לאכול אח"כ נזיד חולין טהורים שנתבלה ביין ושמן של תרומה. שהרי אין בהנזיד כזית תרומה בכדי אכילת פרס. אבל תרומה בעינא. אפילו חצי שיעור. אסור לאכול אחר אכילת נזיד זה. רק בנזיד שרי. מדכבר נתבטל ברוב:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים