מלאכת שלמה על טהרות ב
<< · מלאכת שלמה · על טהרות · ב · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
האשה שהיתה כובשת: בברכות פרק מי שמתו (ברכות דף כ"א) ובתעניות פ"ג דף כ"ד ובפ' חלק (סנהדרין דף ק"ו) אמר רבא דרב יהודה כי הוה מטי לאשה שכובשת ירק בקדרה ואמרי לה לפרק זיתים שכבשן בטרפיהן דבעוקצין אמר הויות דרב ושמואל קחזינא הכא. ועיין במ"ש שם ר"פ שני דעוקצין. ומה שפי' רעז"ל באשה טהורה מיירי הוא פי' הר"ש והרא"ש ז"ל. אבל הרמב"ם ז"ל פירש דבאשה נדה מיירי וירק של חולין ע"ש:
בפי' רעז"ל ואותו ירק לא הוכשר. כתב החכם הר"ם ז"ל שאם הוכשר בשעה שנתנתו בקדרה טמאתו ע"כ. או במקום הנגוב צריך למחוק מלת או:
אם יש בו כביצה הכל טמא אין בו כביצה הוא טמא והכל טהור: כצ"ל:
בפי' רעז"ל וכדאיתא בפ"ק דשבת. אמר המלקט כדתנן בסוף זבים וכדאיתא וכו':
נגעה במקום המשקה: והוא חוץ לקדרה וכדקתני רישא וכן מוכח נמי מסיפא דקתני חזר לקדרה הכל טמא:
שלישי שני לקודש ולא שני לתרומה: אית דל"ג מלת שני גבי לתרומה:
בחולין שנעשו על טהרת תרומה: כצ"ל. ואיתא שם פ' השוחט (חולין דף ל"ד) ומוכח התם דהאי דקתני בחולין שנעשו על טהרת תרומה לאו סתמא הוא אלא דברי ר' יהושע לבד הן ועיין יפה במה שכתבתי בפרק שני דחולין סי' ה'. ולעולא דאמר התם דר' יהושע בחולין שנעשו על טהרת הקדש נמי אית ליה שלישי סבר דהא דקתני במילתיה דר' יהושע בחולין שנעשו על טהרת תרומה טעמא הוא דיהיב לסיפא דמילתיה דבחולין דטהרת תרומה הוא דאמרינן האוכל שלישי נעשה גופו שני לקדש משום דטהרתה טומאה היא אצל הקדש אבל לא בחולין דטהרת הקדש שאותם האוכל שלישי שלהם אין גופו נעשית שני לקדש אלא רביעי א"נ ס"ל לעולא דלר' יהושע בין חולין הנעשין על טהרת התרומה בין הנעשין על טהרת הקדש האוכל שלישי שלהם נעשה גופו שני לקדש וטעמא משום דטהרת שניהם טומאה היא אצל הקדש עצמו:
ואין שני לתרומה: הא שלישי הוי דכי אמר שאין נעשה אוכל כמאכל לנגיעה הוא דקאמר כגון האוכל אוכל ראשון דאי הוית משוית לי' ראשון הוי מגעו שני אבל האוכל שלישי דכי עבדת ליה שלישי שרי בנגיעה לענין אכילה מודה דאסור. ופי' הר"ש ז"ל ובפ' שני דחולין אמרינן מצינו שהאוכל חמור מן האוכל דאילו אוכל בכביצה ואילו אוכל עד דאכיל חצי פרס. ומיהו בפ"ק דשבת מפ' האוכל אוכל ראשון ואוכל שני מ"ט גזרו בהו רבנן טומאה דזימנין דאכיל אוכלין טמאים ושקיל משקים דתרומה ושדי לפומיה ופסיל להו. ולפום האי טעמא מכי אכיל כביצה איטמי ליה ושמא אין רגילות שיהא אדם צמא לשתות עד דאכיל ליה כחצי פרס ומש"ה לא גזרו בפחות. ועוד נראה לפרש דשני גזירות הוו דמתחלה גזרו באוכל אוכלין טמאים שיהא נפסל גופו מלאכול בתרומה גזרה שמא יאמרו הא קא נגעי בהדי הדדי אוכלין טמאים ותרומה בתוך מעיו ומבחוץ נמי אין לחוש אם יגעו זה בזה ולא מסקי אדעתייהו דבתוך מעיו כבר איעכל לי' ואותה גזירה אין ראוי לגוזרה בכביצה דאיכא למימר אשתייר ליה בין החניכיים והשנים מיניה וליכא כביצה בתוך מעיו וכיון דעקרוה מכביצה אוקמוה אשתי ביצים דהיינו חצי פרס ולר' יוחנן בן ברוקא דאמר בפ' כיצד משתתפים דפסול גויה הוי בכביצה ומחצה איכא למימר דאוקמוה מחצי סעודה ובי"ח דבר אתי וגזור אפילו בכביצה ואפילו בנגיעה דטמא מטעמא דמפרש בפ"ק דשבת ובפ' שני דחולין מייתי ר' יהושע ראיה לדבריו מן הגזרה קדמונית וכן משמע דהוה בעי למימר בפ' בתרא דיומא דטומאת גויה מן התורה ואי בי"ח דבר גזור הא פשטו להו בכל ישראל ולא הוה טעי בה דא"כ חסרו להו עכ"ל ז"ל. וכן הוא דעת ר"ת ז"ל דפסול גויה גזרה קדמונית בכמה מקומות בתוספות הובאו דבריו ז"ל:
השני פוסל ולא מטמא: גרסינן הכא. וכתוב שם בסוף הלכות טומאת אוכלין דזה שנאמר הראשון שבחולין טמא ומטמא והשני פסול לא שיהיה אסור באכילה דמדכתיב גבי קדשים והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל מכלל שהחולין מותרין אלא למנות ממנו לתרומה ולקודש ע"כ בשנוי לשון קצת כדי לקצר. והאי דראשון עושה שני בחולין ותו לא ושני שלישי בתרומה ושלישי רביעי בקודש כולהו מדאורייתא ילפינן להו בספ"ק דפסחים ונלע"ד דלפי זה כיון דקיימא לן דאין אוכל מטמא אוכל מן התורה לא משכחת ראשון ושני ושלישי ורביעי דקתני במתני' אלא ע"י איכל למשקה או משקה לאוכל שהן מטמאין זה את זה מה"ת כדיליף התם בפ"ק דפסחים. ועיין במה שאכתוב בסמוך בשם הר"ש ז"ל:
הראשון והשני שבתרומה: ופי' הר"ש ז"ל טמא ומטמא דקתני בבא דהראשון שבחולין דפרישנא ומטמאת תרומה אל תתמה כיון דמיירי בחולין תרומה מאן דכר שמה דכיון דקתני טמא ומטמא לא מיתוקם מטמא אלא בתרומה דאי בחולין טמא ופוסל מיבעי ליה והאי טעמא נמי צריך לפ' בהני שתי בבות דסיפא בבא דהראשון והשני שבתרומה טמאים ומטמאים ר"ל קדש וגם בבא דהראשון והשני והשלישי שבקדש טמאים ומטמאים ר"ל חטאת ע"כ. ועוד פירש פי' אחר ודחפו ובסוף דבריו כתב לכך צריך לפרש דאיירי בסתם חולין בסתם תרומה בסתם קדש וטמא ומטמא דקתני בכולהו היינו טמא יפוסל ומטמא לאו דוקא נקט וכן נמי הא דקתני בכולהו פסול ולא מטמא היינו פסול ולא פוסל דסתם חולין השני פסול והשלישי דקתני ה"ק ואם יש בהנך חולין השלישי כגון שנעשו על טהרת תרומה נאכל אותו שלישי בנזיד הדמע וכה"ג נמי יתפרשו התרי בבי אחריני ע"כ:
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
השני שבחולין: פ' השוחט (חולין דף ל"ה) ואפשר ששם היא ברייתא שהלשון שם הוא כך השני שבחולין מטמא משקה חולין ופוסל אוכלי תרומה והשלישי מטמא משקה קודש ופוסל אוכלי קדש בחולין שנעשו על טהרת הקדש:
שנעשו על טהרת הקדש אבל אם נעשו על טהרת תרומה וכו': כצ"ל. ומה שפי' ר"ע ז"ל הוא פי' הר"ש והרא"ש ז"ל אבל הרמב"ם ז"ל פי' ע"פ הגמרא שהוא כמו אילו שנה התנא וחולין שנעשו על טהרת הקדש והביאור כן השלישי שבתרומה מטמא משקה קדש ופוסל אוכלי קדש ושל חולין שנעשו על טהרת הקדש בד"א בתרומה עצמה אבל חולין שנעשו על טהרת תרומה שנים טמאים והשלישי פסול ואפילו היה השני והשלישי קדש אינו עושה רביעי בקדש הואיל והראשון של חולין נעשו על טהרת תרומה. ובכולה מתני' יש לו דרך אחרת ע"ש:
ר' אלעזר: גרסינן בלתי יו"ד ולפי דברי הר"ש ז"ל בסוף פירקי' גם בפ' שני דחולין מייתי לה בקוצר. וס"ל לר' אלעזר דאפילו שני שבחולין אינו מטמא כי אם אחד בקדש ועיין במ"ש בס"פ שני דחלה:
לא יעשה בבית הבד: גרסינן וי"ס דגרסי יעשם במ"ם. ופשוט הוא דר' אלעזר ב"ר צדוק צ"ל בלתי יו"ד בכל מקום שהוא מוזכר. וכתב הרמב"ם ז"ל ושלש מחלוקות בדבר איכא מ"ד שהן כחולין ואיכא מ"ד שהן כתרומה ואיכא מ"ד שהן כקדש ופסק ההלכה חולין שנעשו על טהרת הקדש לאו כקדש דמי ושהראשון טמא והשני פסול לבד ע"כ:
בפי' רעז"ל שאין לך דבר שעושה רביעי בקודש אלא קדש מקודש בלבד. אמר המלקט פי' מקודש בכלי שרת. ובשר קרבן שהן קדושת הגוף ולא קדושת פה וכדתניא השרץ מטמא שלשה ופוסל אחד בקדש באיזה קדש אמרו בקדש מקודש כמו חלות תודה ורקיקי נזיר בלא נשחט עליהן הזבח ומנחות שקדשו בכלי שרת אבל חלות תודה ורקיקי נזיר שלא נשחט עליהן הזבח ומנחות שלא קדשו בכלי אינם לא כקדש ולא כחולין אלא הרי הן כתרומה והשרץ מטמא בהן שנים ופוסל אחד. ופליגי הני תנאי דמתני' דהכא נמי אברייתא שכתבתי לעיל בסי' ו' ורב יצחק דס"ל התם בפרק שני דחולין תנא דחולין שנעשו עט"ה הרי הן כתרומה משמע התם דתרומה טהורה נמי מטמאה קדש: