משנה זבחים ד ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת זבחים · פרק ד · משנה ד | >>
העולה, דמה מתיר את בשרה למזבח ועורה לכהנים.
עולת העוף, דמה מתיר את בשרה למזבח.
חטאת העוף, דמה מתיר את בשרה לכהנים.
פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים, דמן מתיר את אימוריהן ט לקרב.
רבי שמעון אומר, כל שאינו על מזבח החיצון כשלמים, אין חייבין עליו משום פיגול.
הָעוֹלָה,
- דָּמָהּ מַתִּיר אֶת בְּשָׂרָהּ לַמִּזְבֵּחַ,
- וְעוֹרָהּ לַכֹּהֲנִים.
- עוֹלַת הָעוֹף,
- דָּמָהּ מַתִּיר אֶת בְּשָׂרָהּ לַמִּזְבֵּחַ.
- חַטַּאת הָעוֹף,
- דָּמָהּ מַתִּיר אֶת בְּשָרָהּ לַכֹּהֲנִים.
- פָּרִים הַנִּשְׂרָפִים וּשְעִירִים הַנִּשְׂרָפִים,
- דָּמָן מַתִּיר אֶת אֵמוּרֵיהֶן לִקָּרֵב.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- כֹּל שֶׁאֵינוֹ עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן כַּשְּׁלָמִים,
- אֵין חַיָּבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּגּוּל:
- כֹּל שֶׁאֵינוֹ עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן כַּשְּׁלָמִים,
העולה -
- דמה - מתיר את בשרה למזבח, ועורה לכהנים.
- ועולת העוף -
- דמה - מתיר את בשרה למזבח.
- וחטאת העוף -
- דמה - מתיר את בשרה לכהנים.
- פרים הנשרפים, ושעירים הנשרפים -
- דמן - מתיר את אימוריהן ליקרב.
- רבי שמעון אומר:
- כל שאינו על מזבח החיצון, כשלמים - אין חייבין עליהן משום פגול.
פרים הנשרפים - הן פר יום הכיפורים, ופר הבא על כל המצות, ופר העלם.
ושעירין הנשרפין - הן שעיר יום הכפורים, ושעירי עבודה זרה.
ודין התורה לשרוף אותן, רוצה לומר שעירי עבודה זרה כמו שבארנו בתחילת דברינו במסכת הזאת, ששריפתן למדו חכמים ממה שנאמר בפר העלם "חטאת הקהל הוא"(ויקרא ד, כא), בנין אב לכל חטאות הקהל שישרפו.
ודינן כדין פר כהן משיח ופר העלם בשווה בשריפתן וזריקת דמן לפנים ובהקטר אימורים. והוא מה שאמר בסיפרא, נאמר בפרשת העלם דבר של צבור "חטאת הקהל הוא"(ויקרא ד, כא), לרבות שעירי עבודה זרה לכל האמור בעניין, רוצה לומר הזאות, וזריקה לפנים, והקטר אימורים על מזבח החיצון, ולשרוף הנותר מן הגוף בחוץ, רוצה לומר חוץ למחנה.
ולפי שכל אלו זורקין את הדם לפנים, ומקריבין מהם אימורים על גבי מזבח החיצון, שורפין הנותר מגופן חוץ למחנה, נמצא על דעת האומר דמן מתיר את אימוריהן ליקרב שהאימורים דבר שיש לו מתירין, ואם פוגל במחשבה כמו שנזכר יהיו האימורים פיגול, והאוכל ממנו כזית חייב כרת.
ורבי שמעון אומר, הואיל ולמדנו הפיגול מן השלמים והשלמים כל מעשיהן במזבח החיצון, כמו כן לא יהיה דין הפיגול אלא במה שיהיו כל מעשיו במזבח החיצון.
ואין הלכה כרבי שמעון:
העולה דמה מתיר את בשרה למזבח. דכתיב (שם א) וזרקו את הדם, והדר וערכו: ואת עורה לכהנים. דכתיב (שם ז) עור העולה אשר הקריב, אין לו אלא לאחר זריקה:
חטאת העוף. שהיא נאכלת לכהנים. נפקא לן מדכתיב לכל חטאתם, לרבות חטאת העוף דלא תימא נבילה היא: פרים הנשרפים. פר כהן משיח ופר העלם דבר של צבור ופר יום הכיפורים:
ושעירים הנשרפים. שעיר של יום הכיפורים, ושעירי עבודה זרה. שכל אלו דמן טעון הזיה לפנים, ואימוריהן קרבין על מזבח העולה ושאר הבשר נשרף בבית הדשן. והואיל ודמן מתיר את אימוריהן ליקרב, אם פגל בהן ואכל את אימוריהן חייב עליהן משום פגול:
כל שאינו על מזבח החיצון כשלמים. דפגול, בשלמים הוא דכתיב, מה שלמים מיוחדים שמתן דמן על מזבח החיצון, אף כל שדמן נתון על מזבח החיצון. לאפוקי פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים שדמן טעון הזיה י ומתן דמים בפנים. ואין הלכה כר"ש:
פרים הנשרפים כו'. מתיר את אימוריהן ליקרב. אבל בשרן הנשרפות אין בהן משום פגול. לפי שאין לו דבר המתירו. הרמב"ם פרק י"ח מהלכות פסולי המוקדשין. והיינו טעמא דאיצטריך לאשמועינן בפרים כו' לומר דדוקא אימוריהן. אבל בשרן לא. דאי אאימוריהן. כל הזבחים יש פגול באמוריהן כמ"ש הרמב"ם שם:
כל שאינו על מזבח החיצון. לשון הר"ב לאפוקי פרים כו' שדמן טעון הזיה. פירוש על הפרוכת שא"צ נגיעה. ומתן דמים פירוש על מזבח הזהב:
כשלמים. לשון הר"ב דפגול בשלמים הוא דכתיב. עי' מ"ש במשנה דלעיל:
(ט) (על המשנה) אימוריהן. אבל בשרן הנשרפות אין בהן משום פיגול לפי שאין לו דבר המתירו. הר"מ. והיינו דאיצטריך לאשמעינן. דאי אאימוריהן כל הזבחים יש פגול באימוריהן כמ"ש הר"מ:
(י) (על הברטנורא) פירוש על הפרוכת שא"צ נגיעה. ומתן דמים, פירוש על מזבח הזהב: (יא יב) גמרא תמורה דף ג':
רש"א כל שאינו וכו': מילתיה דר"ש ות"ק דידיה שם בת"כ פ' צו פי"ג ומייתי למילתיה דר"ש בפ"ק דשבועות דף ז' ובפ"ק דמכילתין דף י"ד וכתבו שם תוס' ז"ל דר' יוסי כר"ש ס"ל בר"פ הקומץ זוטא דאין פגול אלא בדבר הנעשה על מזבח החיצון. ואיתה נמי בתוס' פ' הניזקין (גיטין דף נ"ד) ובפ' קבלה דף כ"ג ושם בת"כ פ' צו ס"פ י"ג פליג ר' אלעזר משום ר' יוסי על ת"ק ועל ר"ש ואמר שיש עבודות ומחשבות בפרים הנשרפין ושעירים הנישרפין שבהן פיגל ויש עבודות ומחשבות שבהן לא פיגל והכא בגמרא מפרש טעמיה:
יכין
העולה דמה מתיר את בשרה למזבח ועורה לכהנים: דכל עוד שלא נזרק הדם איו הבשר קרב למזבח ולא זכו הכהנים עדיין בעור:
חטאת העוף: שנאכלת לכהנים:
פרים הנשרפים: פר יו"כ, ופר כהן המשיח ששגג בהוראתו ועשה עי"ז מעשה להתיר דבר שחייבין עליו כרת, ופר העלם דבר של צבור, דהיינו בטעו סנהדרין גדולה והורו היתר באיסור כרת, ועשו רוב הצבור על פיהן, אז כל שבט ושבט, אפילו לא חטא מביא פר כל אלו נקראין פרים הנשרפין, והן חטאות הפנימיות, מדנכנס דמן לזרקן בהיכל, ואימוריהן נקרבים, ובשרן ועורן נשרפין מחוץ לעיר:
ושעירים הנשרפים: שעיר יו"כ שעלה עליו הגורל לד' ושעיר ע"ז, דהיינו בהורו סנהדרין גדולה היתר בא' מעבודות האסירות לע"ז בכרת, ועשו רוב הצבור על פיהן, מביאין כל שבט שבישראל אף שלא חטא פר לעולה ושעיר לחטאת, ואותן שעירים ג"כ דמן נכנס לפנים להיכל ואימוריהן נקרבים ובשרן ועורן נשרפין מחוץ לעיר:
דמן מתיר את אימוריהן ליקרב: להכי יש פגול באימוריהן, דאם פיגל בא' מד' העבודות שבפרים ושעירים, ואח"כ אכל האימורין, חייב כרת, אבל באכל בשרן, פטור מכרת, מדאין לבשר מתירין, דבין כך או כך נשרפין מחוץ לעיר:
כל שאינו על מזבח החיצון כשלמים אין חייבין עליו משום פגול: דעיקר פיגול בשלמים כתיב, ומנה ילפינן לכל הקרבנות, ולהכי צריך שיהיה כשלמים שזריקת דמן במזבח החיצון, משא"כ פרים ושעירים הנשרפין, דמן נזרק רק לפנים [אב"י ואילה"ק הרי בל"ז אימורין אסורים באכילה ואיך יחול עליהן איסור פגול, הרי לר"ש איך אחע"א אפילו חמור על קל. י"ל דבקדשים אף לר"ש אחע"א [ככריתות כ"ג ב']:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת