משנה זבחים ד ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת זבחים · פרק ד · משנה ד | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

העולה, דמה מתיר את בשרה למזבח ועורה לכהנים.

עולת העוף, דמה מתיר את בשרה למזבח.

חטאת העוף, דמה מתיר את בשרה לכהנים.

פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים, דמן מתיר את אימוריהן ט לקרב.

רבי שמעון אומר, כל שאינו על מזבח החיצון כשלמים, אין חייבין עליו משום פיגול.

נוסח הרמב"ם

העולה דמה מתיר את בשרה למזבח ועורה לכהנים ועולת העוף דמה מתיר את בשרה למזבח וחטאת העוף דמה מתיר את בשרה לכהנים פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים דמן מתיר את אימוריהן ליקרב רבי שמעון אומר כל שאינו על מזבח החיצון כשלמים אין חייבין עליהן משום פגול.

פירוש הרמב"ם

העולה דמה מתיר את בשרה למזבח ועורה כו': פרים הנשרפים הן פר יום הכיפורים ופר הבא על כל המצות ופר העלם ושעירין הנשרפין הן שעיר יוה"כ ושעירי עובדי כוכבים ודין התורה לשרוף אותן ר"ל שעירי עבודת כוכבים כמו שבארנו בתחילת דברינו במסכת הזאת ששריפתן למדו חכמים ממה שנאמר בפר העלם חטאת הקהל הוא בנין אב לכל חטאות הקהל שישרפו ודינן כדין פר כהן משיח ופר העלם בשוה בשריפתן וזריקת דמן לפנים ובהקטר אימורים והוא מה שאמר בסיפרא נאמר בפרשת העלם דבר של צבור חטאת הקהל הוא לרבות שעירי עבודת כוכבים לכל האמור בענין ר"ל הזאות וזריקה ולפנים והקטר אימורים על מזבח החיצון ולשרוף הנותר מן הגוף בחוץ ר"ל חוץ למחנה ולפי שכל אלו זורקין את הדם לפנים ומקריבין מהם אימורים על גבי מזבח החיצון שורפין הנותר מגופן חוץ למחנה נמצא על דעת האומר דמן מתיר את אימוריהן ליקרב שהאימורים דבר שיש לו מתירין ואם פיגול במחשבה כמו שנזכר יהיו האימורים פיגול והאוכל ממנו כזית חייב כרת ורבי שמעון אומר הואיל ולמדנו הפיגול מן השלמים והשלמים כל מעשיהן במזבח החיצון כמו כן לא יהיה דין הפגול אלא במה שיהיו כל מעשיו במזבח החיצון ואין הלכה כרבי שמעון:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

העולה דמה מתיר את בשרה למזבח. דכתיב (שם א) וזרקו את הדם, והדר וערכו: ואת עורה לכהנים. דכתיב (שם ז) עור העולה אשר הקריב, אין לו אלא לאחר זריקה:

חטאת העוף. שהיא נאכלת לכהנים. נפקא לן מדכתיב לכל חטאתם, לרבות חטאת העוף דלא תימא נבילה היא: פרים הנששרפים. פר כהן משיח ופר העלם דבר של צבור ופר יום הכיפורים:

ושעירים הנשרפים. שעיר של יום הכיפורים, ושעירי עבודה זרה. שכל אלו דמן טעון הזיה לפנים, ואימוריהן קרבין על מזבח העולה ושאר הבשר נשרף בבית הדשן. והואיל ודמן מתיר את אימוריהן ליקרב, אם פגל בהן ואכל את אימוריהן חייב עליהן משום פגול:

כל שאינו על מזבח החיצון כשלמים. דפגול, בשלמים הוא דכתיב, מה שלמים מיוחדים שמתן דמן על מזבח החיצון, אף כל שדמן נתון על מזבח החיצון. לאפוקי פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים שדמן טעון הזיה י ומתן דמים בפנים. ואין הלכה כר"ש:

פירוש תוספות יום טוב

פרים הנשרפים כו'. מתיר את אימוריהן ליקרב. אבל בשרן הנשרפות אין בהן משום פגול. לפי שאין לו דבר המתירו. הרמב"ם פרק י"ח מהלכות פסולי המוקדשין. והיינו טעמא דאיצטריך לאשמועינן בפרים כו' לומר דדוקא אימוריהן. אבל בשרן לא. דאי אאימוריהן. כל הזבחים יש פגול באמוריהן כמ"ש הרמב"ם שם:

כל שאינו על מזבח החיצון. לשון הר"ב לאפוקי פרים כו' שדמן טעון הזיה. פירוש על הפרוכת שא"צ נגיעה. ומתן דמים פירוש על מזבח הזהב:

כשלמים. לשון הר"ב דפגול בשלמים הוא דכתיב. עי' מ"ש במשנה דלעיל:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ט) (על המשנה) אימוריהן. אבל בשרן הנשרפות אין בהן משום פיגול לפי שאין לו דבר המתירו. הר"מ. והיינו דאיצטריך לאשמעינן. דאי אאימוריהן כל הזבחים יש פגול באימוריהן כמ"ש הר"מ:

(י) (על הברטנורא) פירוש על הפרוכת שא"צ נגיעה. ומתן דמים, פירוש על מזבח הזהב: (יא יב) גמרא תמורה דף ג':

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

רש"א כל שאינו וכו':    מילתיה דר"ש ות"ק דידיה שם בת"כ פ' צו פי"ג ומייתי למילתיה דר"ש בפ"ק דשבועות דף ז' ובפ"ק דמכילתין דף י"ד וכתבו שם תוס' ז"ל דר' יוסי כר"ש ס"ל בר"פ הקומץ זוטא דאין פגול אלא בדבר הנעשה על מזבח החיצון. ואיתה נמי בתוס' פ' הניזקין (גיטין דף נ"ד) ובפ' קבלה דף כ"ג ושם בת"כ פ' צו ס"פ י"ג פליג ר' אלעזר משום ר' יוסי על ת"ק ועל ר"ש ואמר שיש עבודות ומחשבות בפרים הנשרפין ושעירים הנישרפין שבהן פיגל ויש עבודות ומחשבות שבהן לא פיגל והכא בגמרא מפרש טעמיה:


פירושים נוספים