משנה הוריות ב א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת הוריות · פרק ב · משנה א | >>
הורה כהן משיח א לעצמו; שוגג ועשה שוגג -- מביא פרב, שוגג ועשה מזיד, מזיד ועשה שוגג -- פטור, שהוראת כהן משיח לעצמו, כהוראת בית דין לצבור.
הוֹרָה כֹּהֵן מָשִׁיחַ לְעַצְמוֹ,
- שׁוֹגֵג וְעָשָׂה שׁוֹגֵג,
- מֵבִיא פַּר;
- שׁוֹגֵג וְעָשָׂה מֵזִיד,
- מֵזִיד וְעָשָׂה שׁוֹגֵג,
- פָּטוּר;
- שֶׁהוֹרָאַת כֹּהֵן מָשִׁיחַ לְעַצְמוֹ,
- כְּהוֹרָאַת בֵּית דִּין לַצִּבּוּר:
הורה כהן משיח לעצמו -
- שוגג ועשה שוגג - מביא פר.
- שוגג ועשה מזיד, מזיד ועשה שוגג - פטור.
- שהורית כהן משיח לעצמו - כהורית בית דין לציבור.
אמר בפרשת ויקרא "אם הכהן המשיח יחטא"(ויקרא ד, ג) וגו' "והקריב על חטאתו אשר חטא פר בן בקר לחטאת"(ויקרא ד, ג), וזה הפר הוא שנקרא "פר הבא על כל מצוות".
ואמרו "לאשמת העם" [הרי משיח כציבור, מה ציבור אינו מביא אלא על העלם] דבר עם שגגת המעשה, כמו שקדם לנו שהוא צריך שיורו בשגגה ויהיו עושים בשגגה על פיהם, כמו כן המשיח לא יביא אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה, והוא עצמו שיעשה בשגגה על הוראתו שהורה לעצמו בשגגה.
וכבר נתבאר בהוראת בית דין לציבור כי אם היה בית דין בשני הפנים פטור, כמו כן יהיה הוא בכמו אלה שני העניינים פטור מן הקרבן, כי המזיד אינו חייב קרבן.
ומתנאי זה הכהן המשיח שיהיה חכם מופלא, ויורה בפני עצמו, ואז חייב כפרה בפני עצמו. אבל כשהוא אינו מופלא, או שנשתתף עם בית דין בהוראה, ועשה בכלל העושין כשהוא סומך על הוראתו עם הוראת בית דין, הרי הוא כמו איש אחד מבית דין שסומך על הוראת העדה אשר הוא ממנה, ודינו כדין איש אחד משאר העם, אם היו העושין רוב הקהל הוא יתכפר לו עם הציבור, ואם היו מיעוט הוא אחד מהם.
[ויתבאר לך עוד שזה הפר אינו חובה אלא על השלושים מצוות, אם הורה באחת מהן] לבטל מקצת ולקיים מקצת כפי מה שהתנה בבית דין, [אבל בשגגת עבודה זרה הרי דינו כדין היחיד בהבאת שעירה, אלא שהוא] גם כן צריך העלם דבר עם שגגת המעשה. ואינו חייב אשם תלוי כשהוא מסתפק ולא נודע לו, כגון בית דין עם הציבור. ועוד יתבאר זה:
הורה כהן משיח - כהן גדול המשוח בשמן המשחה הורה היתר לעצמו ועשה מעשה בעצמו בדבר שחייבים על זדונו כרת:
הורה כהן משיח. והוא מופלא ראוי להוראה. גמ':
מביא פר. שנאמר בפ' ויקרא אם הכהן המשיח יחטא וגו' והקריב וגו' פר וגו' [ועיין לקמן מ"ו] ובגמ' פשיטא אמר אביי הב"ע כגון שהורה ושכח מאיזה טעם הורה. ובשעה (שטעה) [צ"ל שעשה] אמר הריני עושה על דעת הוראתי מהו דתימא כיון דאילו מתידע ליה הדר ביה. כמזיד דמי. ולא לחייב [קרבן] . קמ"ל.
מזיד ועשה שוגג פטור. לגמרי קאמר כמ"ש במ"ג:
שהוראת כהן משיח לעצמו כהוראת ב"ד. כדפי' הר"ב במ"ג:
(א) (על המשנה) כהן משיח. והוא מופלא ראוי להוראה. גמרא:
(ב) (על המשנה) פר. ובגמרא, פשיטא. ומשני הכא במאי עסקינן כגון שהורה ושכח מאיזה טעם הורה, ובשעה שעשה אמר הריני עושה על דעת הוראתי, מהו דתימא כיון דאילו מתיידע ליה הדר ביה, כמזיד דמי ולא ליחייב קרבן, קמשמע לן:
הורה כהן: משיח לעצמו שוגג ועשה שוגג מביא פר וכו' עד סוף סימן ג' ביד פט"ו דהלכות שגגות. ובגמרא פריך שוגג ועשה שוגג פשיטא דהוי שוגג מעלייא ומביא פר ומשלי אמר אביי הב"ע כגון שהורה ושכח מאיזה טעם הורה ובשעה שטעה אמר הריני עושה על דעת הוראתי מהו דתימא כיון דאי מתיידע ליה מאיזה טעם הורה שמא היה חוזר בו מאותו טעם וכי שכח אותו טעם ואעפ"כ הוא עושה ותולה בהוראתו ראשונה אימא כמזיד דמי ולא מחייב קרבן קמ"ל:
שהוראת כהן משיח לעצמו כהוראת ב"ד לצבור: מפיק ליה בברייתא בגמרא דאמר קרא לאשמת העם הרי משיח כצבור וכי הורו ב"ד מזידין ועשו כל הקהל שוגגין לא הוי הוראה והוי שגגת מעשה לחודיה והוו יחידין ומייתו כל חד וחד כשבה או שעירה אבל כהן משיח כי הורה מזיד ועשה שוגג לאו דיניה כיחיד ופטור לגמרי דהכי אמרינן בפרק בתרא מעם הארץ פרט למשיח דאינו מביא קרבן בשגגת מעשה. ושוב אעתיקנו בסמוך. ופירש בתוי"ט הורה כהן משיח והוא מופלא ראוי להוראה גמרא:
מזיד ועשה שוגג פטור: לגמרי קאמר וכמ"ש במשנה ג':
שהוראת כ"מ לעצמו: כהוראת ב"ד כדפי' הר"ב ז"ל במשנה ג':
יכין
הורה כהן משיח לעצמו: ר"ל כה"ג המשוח בשמן המשחה, שהיה ראוי להוראה, והורה היתר לעצמו בדבר שחייבין עליו כרת, ועשה כהוראתו.
שוגג ועשה שוגג: ר"ל ששגג בהוראה ועל סמך אותו שוגג שהיה לו בההוראה עשה המעשה, אף דבשעת המעשה שכח מאיזה הטעם התיר, עכ"פ מדקאמר הריני עושה על דעת הוראתי, אינו מזיד, ולהכי מביא פר:
שוגג ועשה מזיד: ר"ל שבתחלה שגג בהוראה. ואח"כ שכח שהורה בה היתר, ועשה במזיד, ולאו דוקא במזיד, רק ר"ל שלא עשה על סמך אותו שוגג שהיה לו בהוראה. כגון שהורה שחלב הכליות מותר, ואח"כ לא זכר הוראתו, ונתחלף לו חלב זה בשומן ואכלו, וכ"ש בעשה מזיד ממש:
מזיד ועשה שוגג: ר"ל שהתיר אף שידע שאסור, רק דבשעת מעשה היה שוגג, כגון שנתחלף לו חלב בשומן דכל שנתחלף לו חלב בשומן ואכלו בין שהורה או לא הורה בטעות פטור לגמרי מקרבן. וה"ה בשגג בהוראה, ואח"כ שגג בחילוף חלב בשומן פטור לגמרי, וכמ"ש לעיל סי' ג':
פטור: לגמרי מכל קרבן [כמ"ג]:
כהוראת בית דין לצבור: ר"ל שגם בכה"ג צריך שיהיה ההוראה והמעשה שניהן בשוגג, כהוראת ב"ד לצבור [פ"א מ"א]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת