משנה דמאי ה ט
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת דמאי · פרק ה · משנה ט | >>
מעשרין משל ישראל על של נכרי, משל נכרי על של ישראל, משל ישראל על של כותים, משל כותים על של כותים.
רבי אליעזר אוסר משל כותים על של כותים.
מְעַשְּׂרִין מִשֶּׁל יִשְׂרָאֵל עַל שֶׁל נָכְרִי;
- מִשֶּׁל נָכְרִי עַל שֶׁל יִשְׂרָאֵל;
- מִשֶּׁל יִשְׂרָאֵל עַל שֶׁל כּוּתִים;
- מִשֶּׁל כּוּתִים עַל שֶׁל כּוּתִים.
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹסֵר מִשֶּׁל כּוּתִים עַל שֶׁל כּוּתִים:
מעשרין -
- משל ישראל - על של גוים;
- ומשל גוים - על של ישראל;
- ומשל ישראל - על של כותים;
- ומשל כותים - על של כותים.
- רבי אליעזר -
- אוסר משל כותים - על של כותים.
כבר בארנו, שאין קנין לגוי בארץ ישראל להפקיע מן המעשרות. ולמדו מן העניין הזה, כי הגוי כשיקנה קרקע בארץ ישראל, היו פירותיו חייבין במעשר, כמו פירות ישראל, ולפיכך מעשרין מזה על זה. וזה דעת רבי מאיר, ואינה הלכה. אלא יש קנין לגוי בארץ ישראל, להפקיע מן המעשרות.
ורבי אליעזר אוסר בכותים, כי יש מהם מי שנזהר מהמעשרות מאד, ומהם מי שלא יפרישם כלל, שכך הם מינים משתנים אלו מאלו. וכשיפריש מזה על זה, אפשר שיעשר מן החיוב על הפטור, וזה אסור כמו שנבאר.
וכבר הודעתיך בברכות, כי הכותים מוחזקין בתורת גויים בכל דבריהם:
משל ישראל על הנכרים. קסבר אין קנין לנכרי בארץ ישראל להפקיע מיד מעשר ומירוח הנכרי אינו פוטר כדאמרינן במנחות בפרק רבי ישמעאל (דף סו.):
על של כותים. פירות הכותים ודאי טבל דאף על גב דאמרינן בפרק שלשה שאכלו (דף מז.) הני כותאי עשורי מעשרי כראוי דבמאי דכתיב באורייתא זהירי הני מילי כשרוצין לאוכלו אבל למכור לא חיישי אלפני עור לא תתן מכשול דדרשי ליה כפשטיה ומשום גוזל את הכהן ואת הלוי נמי לא חיישי דהוי ממון שאין לו תובעים ועוד משום דלא הוברר חלקם (אלא למוכרן) כדתניא בהשוכר את הפועלים (דף פח :) עשר תעשר ואכלת ולא מוכר:
רבי אליעזר אוסר משל כותים על של כותים. דזימנין דמעשר לנפשיה ונמלך למוכרו:
ירושלמי (הל' ח) מתני' דר' מאיר דאמר אין קנין לנכרי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות רבי יהודה ורבי שמעון אומרים יש קנין רבי אמי בשם ריש לקיש טעמא דרבי מאיר (ויקרא כה) והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה הקיש אחוזה לעבדים מה עבדים אתם קונין מהן ואין הם קונין מכם אף אחוזה אתם קונין מהם והם אין קונין מכם אמר רבי אליעזר ברבי יוסי קומי רבי יסא ודא מסייע לרבי מאיר (שם) והארץ לא תמכר לצמיתות לחולטנית אמר ליה כל גרמא אמרה והיא מסייע לרבי שמעון לא תמכר הא אם נמכרה חלוטה היא רב הונא רובה דציפורין אמר הנהיג רבי חנינא בציפורי כהדא דרבי שמעון פירוש דרבי מאיר היא פלוגתא דתוספתא (פ' ה') מעשרין משל ישראל על של נכרים ומשל נכרים על של ישראל ומשל ישראל על של כותי ומשל כותי על של ישראל ומן הכל על הכל דברי רבי מאיר רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון אומרים מעשרין משל ישראל על של ישראל ושל נכרים על של נכרים ושל כותי על של כותי אבל לא משל ישראל על של נכרים ועל של כותים ולא מהן על של ישראל ולפי גירסא זו רבי יודא ורבי יוסי ורבי שמעון כולהו בחדא שיטתא מדגריס רבי יהודה בלא ו' ורבי יוסי בו' והיינו כסוגיא דירושלמי אבל במסכת מנחות (סו :) מייתי לה בפרק רבי ישמעאל ומשמע התם דזוגי זוגי קתני דקאמר רבי מאיר ורבי יהודה דמחייבי התם ועוד [פליג] סוגיא דהתם אההיא דירושלמי דמוקי רבא התם פלוגתייהו במירוח הנכרי דקאמר מירוח הנכרי תנאי היא ובירושלמי מוקי פלוגתייהו ביש קנין וקשה אסוגיא דירושלמי דשמעינן ליה לרבי מאיר דיש קנין בסוף פרק קמא דע"ז (דף כא.) דתנן אין משכירין להם בתים ואין צריך לומר שדות דברי רבי מאיר ומפרש בגמרא דאין צריך לומר שדות מכיון דיש בה תרתי חדא חניית קרקע וחדא דמפקא להו ממעשר פירוש דיש קנין ולפי סוגיא דמנחות ניחא והא דקאמר רבי מאיר משל כל על של כל כגון תבואה במוץ שלה שלקחה נכרי מישראל ומירחה דאי גדלה ברשות נכרי הוה מן הפטור על החיוב כיון דיש קנין ומיהו יש ליישב מתניתין דעבודה זרה לפירוש הירושלמי דמצי למימר דירושלמי לטעמיה דמפרש בסוף פרק קמא דעבודה זרה (שם) בית אינו מצוי להתברך מתוכה שדה מצוי להתברך מתוכה ולסוגיא דמנחות קשה מנא ליה לרבא דפליגי במירוח נכרי דילמא בסתם תבואה שגדלה ברשות נכרי פליגי ביש קנין ואין קנין ואפילו מכרה לישראל במוץ שלה ואחר כך מירחה ישראל אי נמי מירחה הנכרי ולכולי עלמא מירוח הנכרי אינו פוטר ואם גדלה ברשות ישראל חייב אפילו לקח הנכרי ממנו קודם מירוח ועמד הנכרי ומירחה ויש לומר דגמרא שלנו לטעמיה כיון דמפרשינן טעם דרבי מאיר דסוף פרק קמא דעבודה זרה משום דיש קנין אם כן לא מיתוקמא ההיא דמשל כל על של כל [1]כשגדלה ברשות ישראל ומירחה ומשום דמירוח הנכרי אינו פוטר (אלא) בענין אחר פירשתי במנחות וזה עיקר. עוד בירושלמי (שם) אמר רבי יוחנן טעמא דר' אליעזר כשם שעשו פירות ישראל דמאי אחר רובן ואין תורמין ומעשרין מזה על זה כך עשו פירות כותי ודאי ואין תורמין ומעשרין מזה על זה:
משל ישראל על של עובד כוכבים - האי תנא סבר אין קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיע מן המעשר ורבי מאיר היא, ואינד הלכה דקיימא לן יש קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיע מן המעשר דכתיב (ויקרא כד) והארץ לא תמכר לצמיתות הא אם נמכרה צמותה היא טו:
על של כותים - פירות הכותים ודאי טבל מוכרין אותן. דאע"פ דכשאוכלין פירותיהן עשורי מעשרי, כשמוכרין אינן מעשרין דלא חיישי על לפני עור לא תתן מכשול טז:
רבי אלעזר אוסר משל כותים על של כותים - דזימנין דמעשר לנפשיה ונמלך ומוכרו, ושמא האחד מעושר והאחד לא ונמצא מפרי. ש מן הפטור על דחיוב יז. ובזמן הזה הכותים עשאום כעובדי כוכבים גמורים לכל דבריהם:
מעשרין. עיין מה שכתבתי בריש פרק ד. ובמנחות פרק ר' ישמעאל דף סו ע"ב איכא ברייתא דמתני' בהני דיני ותני תורמין:
על של נכרי. כתב הר"ב האי תנא סבר אין קנין וכו'. ורבי מאיר היא. וכך כתב הרמב"ם. וכן פירשו במשנה ט פ"ד דפאה. ועיין מ"ש שם. [עוד מ"ש מדעת הרמב"ם בסוף פ"ד דגיטין]. ומה שקשה מדלקמן בסוף פ"ק דע"ז אפרש שם בס"ד. ומ"ש הר"ב הא אם נמכר צמותה. לר"מ דרשינן בירושלמי והארץ לא תמכר לצמיתות לחלטנית כלומר דהא קמ"ל קרא שלא תוכל למכרה לחלוטין להפקיע מן המעשרות:
על של כותים. כתב הר"ב פירות כותים ודאי טבל. וכ"כ בפרק ז משנה ד וטעמא דסבר תנא דידן דכותים גירי אמת הן. ומה שכתב הר"ב [כשמוכרין אינן מעשרין] דלא חיישי על לפני עור. מסיים הר"ש דררשי ליה כפשטיה. ומשום גוזל את הכהן ואת הלוי נמי לא חיישי דהוי ממון שאין לו תובעים. ועוד משום דלא הוברר חלקן כדתניא בהשוכר את הפועלים (דף פח) עשר תעשר ואכלת ולא מוכר ע"כ:
משל כותים על של כותים. לכאורה הוה ליה לשנות משל כותים על של ישראל כמו ברישא. וכן שנויה בתוספתא. והא דתני משל כותים על של כותים משום ר"א נסיב לה ועיין פ"ד דביצה משנה ו:
רבי אליעזר אוסר משל כותים על של כותים. כתב הר"ב דשמא האחד מעושר והא' לא וכו'. וכ"ש דמהאי טעמא פליג על משל ישראל על של כותים:
(טו) (על הברטנורא) ולר"מ קמ"ל קרא שלא תוכל למכרה לחלוטין להפקיע מן המעשרות:
(טז) (על הברטנורא) דדרשינן ליה כפשטיה ומשום גזל הכהן נמי לא חיישי דהוי ממון שאין לו תובעים ועוד דלא הוברר חלקן. הר"ש:
(יז) (על הברטנורא) כל שכן דמהאי טעמא פליג על משל ישראל על של כותים. תוי"ט:
בפי' ר"ע ז"ל משל ישראל על של נכרים האי תנא סבר וכו'. אמר המלקט כתב ה"ר אפרים אשכנזי ז"ל נ"ל דמיירי הכא שקנה תבואה מן הנכרי או מן הכותי קודם שמרחום הבעלים ודוק היטב ונמצא שהכל עולה כהלכה ע"כ. נראה דאזיל לטעמיה שכתבתי לעיל ספ"ד דפאה סי' ט' בשמו שההלכה היא שאין קנין לנכרי כפשטיה אתיא כר"מ כדאוקמה בירוש' והלכתא כוותיה אליבא דידיה ז"ל וע' במש"ש בפאה:
ה"ג: וכמדומה לי שכך ראיתיו במשנה כ"י דווקנית משל ישראל על של כותים ומשל כותים על של ישראל ומשל כותים על של כותים וכך שנוייה בתוספתא וכך ראיתי רוב שוני משניות הדייקנין גורסין. אכן בס' תוי"ט נראה דל"ג ליה במשנה. וכתב הרש"ש ז"ל ומשל כותים על של כותים הא דלא תני ברישא ומשל נכרים על של נכרים דכ"ש הוא ולא תני כותים אלא משום ר"א דפליג עלה ע"כ. ובירושלמי מפ' ר"י טעמא דר"א כשם שעשו פירות ישראל דמאי אחר רובן ואין תורמין ומעשרין מזע"ז כך עשו פירות כותי ודאי דסבר תנא דידן גירי אמת הן ואין תורמין ומעשרין מזע"ז:
יכין
מעשרין משל ישראל על של נכרי: דקיי"ל אין קניין לעובד כוכבים בא"י להפקיע ממעשר (רמב"ם פ"א מהל' תרומות):
משל ישראל על של כותים: קמ"ל דודאי אין נזהרים אלפני עור ומוכרים טבל:
רבי אליעזר אוסר משל כותים על של כותים: דזמנין דעישר א' לנפשיה ונמלך למכור. וכ"ש דפליג ר"א ברישא דליכא ס"ס כבסיפא. דשמא שניהן (לא) עישרו. ואת"ל שא' מהן לא עישר. י"ל שמא גם השני לא עישר. מיהו ת"ק לא חייש לנמלך מדלא שכיח שיהיה נמלך. ועוד דרוב תבואה של עובדי אדמה. היא כדי למכרה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
- ^ נראה שחסר כאן תיבת 'אלא'