משנה גיטין ח דפוסים
משנה גיטין, פרק ח':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
הזורק גט לאשתו והיא בתוך ביתה או בתוך חצרה, הרי זו מגורשת.
זרקו לה בתוך ביתו או בתוך חצרו, אפלו הוא עמה במיטה, אינה מגורשת.
לתוך חיקה או לתוך קלתה, הרי זו מגורשת.
אמר לה כנסי שטר חוב זה או שמצאתו מאחוריו, קוראה והרי הוא גיטה, אינו גט, עד שיאמר לה הא גיטך.
נתן בידה והיא ישנה, נעורה, קוראה והרי הוא גיטה, אינו גט, עד שיאמר לה הרי זה גיטך.
היתה עומדת ברשות הרבים וזרקו לה, קרוב לה, מגורשת.
קרוב לו, אינה מגורשת.
מחצה על מחצה, מגורשת ואינה מגורשת.
וכן לענין קידושין.
וכן לעניין החוב.
אמר לו בעל חובו: זרוק לי חובי, וזרקו לו, קרוב למלוה, זכה הלוה.
קרוב ללוה, הלוה חייב.
מחצה על מחצה, שניהם יחלוקו.
היתה עומדת על ראש הגג וזרקו לה, כיון שהגיע לאויר הגג, הרי זו מגורשת.
הוא מלמעלה והיא מלמטה וזרקו לה, כיון שיצא מרשות הגג, נמחק או נשרף, הרי זו מגורשת.
בית שמאי אומרים, פוטר אדם את אשתו בגט ישן.
ובית הלל אוסרין.
ואיזהו גט ישן? כל שנתייחד עמה אחר שכתבו לה.
כתב לשום מלכות אחרת, לשום מלכות מדי, לשום מלכות יון, לבניין הבית, לחורבן הבית, היה במזרח וכתב במערב, במערב וכתב במזרח, תצא מזה ומזה, וצריכה גט מזה ומזה, ואין לה לא כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות, לא על זה ולא על זה.
אם נטלה מזה ומזה, תחזיר.
והוולד ממזר מזה ומזה, ולא זה וזה מטמאין לה, ולא זה וזה זכאין לא במציאתה ולא במעשה ידיה ולא בהפרת נדריה.
היתה בת ישראל, נפסלת מן הכהונה.
בת לוי, מן המעשר.
בת כהן, מן התרומה.
ואין יורשיו של זה ויורשיו של זה יורשין כתובתה.
ואם מתו, אחיו של זה ואחיו של זה חולצין ולא מייבמין.
שינה שמו ושמה, שם עירו ושם עירה, תצא מזה ומזה, וכל הדרכים האלו בה.
כל העריות שאמרו צרותיהן מותרות, הלכו הצרות האלו ונישאו ונמצאו אלו איילוניות, תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה.
הכונס את יבמתו והלכה צרתה ונישאת לאחר ונמצאת זאת שהיא איילונית, תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה.
כתב סופר גט לאיש ושובר לאשה, וטעה ונתן גט לאשה ושובר לאיש, ונתנו זה לזה, ולאחר זמן הרי הגט יוצא מיד האיש, ושובר מיד האשה, תצא מזה ומזה, וכל הדרכים האלו בה.
רבי אליעזר אומר, אם לאלתר יצא, אין זה גט.
אם לאחר זמן יצא, הרי זה גט.
לא כל הימנו מן הראשון לאבד זכותו של שני.
כתב לגרש את אשתו ונמלך, בית שמאי אומרים, פסלה מן הכהונה.
ובית הלל אומרים, אף על פי שנתנו לה על תנאי ולא נעשה התנאי, לא פסלה מן הכהונה.
המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי, בית שמאי אומרים, אינה צריכה הימנו גט שני.
ובית הלל אומרים, צריכה הימנו גט שני.
אימתי? בזמן שנתגרשה מן הנישואין.
ומודים בנתגרשה מן האירוסין שאינה צריכה הימנו גט שני, מפני שאין לבו גס בה.
כנסה בגט קרח, תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה.
גט קרח, הכל משלימין עליו, דברי בן ננס.
רבי עקיבא אומר, אין משלימין עליו אלא קרובים הראויין להעיד במקום אחר.
ואיזהו גט קרח? כל שקשריו מרובין מעדיו.
משנה גיטין, פרק ח':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב