משנה בכורות ח ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת בכורות · פרק ח · משנה ח | >>
אין פודין לא בעבדים, ולא בשטרות, ולא בקרקעות, ולא בהקדשותכז.
כתב לכהן שהוא חייב לו חמש סלעים, חייב ליתן לו ובנו אינו פדוי, לפיכך אם רצה הכהן ליתן לו מתנה, רשאי.
המפריש פדיון בנו ואבד, חייב באחריותו, שנאמר (במדבר יח) "יהיה לך ופדה תפדה".
אֵין פּוֹדִין,
- לֹא בַּעֲבָדִים,
- וְלֹא בִּשְׁטָרוֹת,
- וְלֹא בְּקַרְקָעוֹת,
- וְלֹא בְּהֶקְדֵּשׁוֹת.
- כָּתַב לַכֹּהֵן שֶׁהוּא חַיָּב לוֹ חָמֵשׁ סְלָעִים,
- חַיָּב לִתֵּן לוֹ,
- וּבְנוֹ אֵינוֹ פָּדוּי;
- לְפִיכָךְ אִם רָצָה הַכֹּהֵן לִתֵּן לוֹ מַתָּנָה,
- רַשַּׁאי.
- הַמַּפְרִישׁ פִּדְיוֹן בְּנוֹ וְאָבַד,
- חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ,
- שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יח, טו):
- "יִהְיֶה לָּךְ",
- וּ"פָדֹה תִפְדֶּה":
אין פודים -
- לא בעבדים, ולא בשטרות,
- ולא בקרקעות, ולא בהקדשות.
- כתב לכוהן שהוא חייב לו חמש סלעים -
- חייב ליתן לו - ובנו אינו פדוי,
- לפיכך, אם רצה הכוהן ליתן לו מתנה - רשאי.
- המפריש פדיון בנו, ואבד - חייב באחריותו,
- שנאמר: "יהיה לך, אך פדה תפדה" (במדבר יח טו).
אין דעתו במה שאמר הקדשות, שבכור אדם לא יפדה בהקדשות לפי שזה מבואר, אבל רוצה לומר שדין זה גם כן בהקדשות שאינן נפדין לא בעבדים ולא בשטרות ולא בקרקעות אלא בשווה כסף מן המטלטלין חוץ מן העבדים.
וכבר זכרנו פעמים עיקרי כל זה, ועוד נחזור לשנות עיקריהן:
אין פודין - בכור אדם:
לא בעבדים - אע"ג דאמרן לעיל בכסף ובשוה כסף, אין פודין לא בעבדים:
ולא בשטרות - שאם יש לו שטר על חברו בחמש סלעים ונתנו לכהן שיגבה אותו חוב בפדיון בנו, אין בנו פדוי:
ולא בהקדשות - כלומר, ולא ההקדשות נמי אין פודין אותן לא בעבדים ולא בשטרות ולא בקרקעות:
כתב לכהן שהוא חייב לו ה' סלעים - משום פדיון בנו:
חייב ליתן לו ובנו אינו פדוי - דבר תורה בנו פדוי לכשיתן. ומה טעם אמרו יתן ובנו אינו פדוי, גזירה שמא יאמרו פודין בשטרות:
לפיכך - דאמרינן שחייב ליתן לו חמש סלעים אחרים לפדיון בנו:
אם רצה הכהן להחזירם וליתנם לו במתנה רשאי - אבל תקנה אחרת ליכא. ואע"פ שהכהן רשאי להחזיר וליתן החמש סלעים במתנה לאבי הבכור, אם דעת אבי הבן סומכת בודאי שיחזיר לו הכהן החמש סלעים, אין הבן פדוי, בין החזיר הכהן בין לא החזיר. כך נראה מן הגמרא:
שנאמר יהיה לך ופדה תפדה - כשיהיה לך הפדיון אז בנו פדוי. והאי קרא לאהרן נאמר:
אין פודין לא בעבדים ולא בשטרות כו'. גמ'. דכתיב (במדבר י"ח) ופדויו מבן חדש כלל בערכך כסף חמשת שקלים פרט (פדה) תפדה חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש דבר המיטלטל וגופו ממון אף כל דבר המיטלטל וגופו ממון. יצאו קרקעות שאינן מטלטלין יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות. יצאו שטרות שאף על פי שהן מטלטלין אין גופן ממון. ואמרינן נמי דלמאן דדריש ריבוי ומיעוטי לא ממעטינן אלא שטרות. ולפיכך אני תמה דבהדיא כתב הר"ב במשנה ה' פ"ג דשבועות. דהלכה כר"ע דדריש כל התורה כולה בריבוי ומיעוט. וכ"כ שם הרמב"ם. וא"כ בכאן ה"ל לדחות המשנה מהלכה. אבל הרמב"ם פסקה בחבורו פי"א מהלכות בכורים. וכן הטור סי' ש"ה. ואפשר דאית ליה לתנא דידן מיעוטא אחרינא למעט קרקעות ועבדים וכמ"ש במשנה ט' פ"ד דב"מ לענין כפל. דאע"ג דדרשינן בריבוי ומיעוט וריבוי. ולא ממעטינן אלא שטרות מיהא איכא מיעוטי אחרינא. וה"נ אפשר דאיתנהו מיעוטי. וכיוצא בזה כתבו התוס' בפ"ק דב"מ דף ד'. לר' עקיבא ולר"מ. ע"ש בדבור אין נשבעין על כפירת וכו'. ומיהו לר' דאמרינן הכא בגמ' דדריש הכא בריבה ומיעוט וריבה ולא ממעיט אלא שטרות. ודאי דלית ליה מיעוטי אחריני:
לא בעבדים ולא בשטרות ולא בקרקעות. עמ"ש בסידורן במ"ט פ"ד דב"מ:
ולא בהקדשות. והתם נפקא לן מקראי בת"כ בפרשת ערכין. רש"י. והכי איתא התם בשקל הקדש וכל ערכך יהיה בשקל הקדש מה ת"ל לפי שנאמר ופדה יכול בעבדים ובשטרות ובקרקעות ת"ל בשקל הקדש אין לי אלא סלעים של קדש. מנין לרבות דבר המטלטל ת"ל ופדה לרבות דבר המטלטל וא"כ למה נאמר בשקל הקדש. פרט לעבדים ולשטרות ולקרקעות. ויראה לי דיליף מפדיון הבן. ושוב מצאתי בספר קרבן אהרן שכתב לפי שנאמר ופדה וגומר בילקוט גריס. לפי שנא' ופדויו מבן חדש תפדה. והכי דריש ליה בגמ'. דמדהכא משמע תפדה בכל דבר שיהיה. ולזה יכול אני לומר אף בעבדים וכו' ת"ל בשקל הקדש. דמשמע שלא יהיה אלא בכסף. ת"ל תפדה אך פדה תפדה דה"ל כלל אחר. ודרשינן ליה במדת כלל ופרט וכלל כו'. מה הפרט דבר המטלטל וכו' ע"כ. [*ועמ"ש לעיל בדבור דאין פודין כו']:
המפריש פדיון בנו כו'. צריך לי עיון שלא העתיקה הרמב"ם בפי"א מהל' בכורים:
(כז) (על המשנה) לא כו'. בגמרא ובת"כ יליף להו מקראי. ועתוי"ט:
אין פודין לא בעבדים וכו': תוס' שבת פ' מפנין (שבת ד' קכ"ח) ודפ' בכל מערבין (עירובין ד' ל"א) ודפ' כל שעה (פסחים ד' ל"ה) ובפ' הזהב (בבא מציעא ד' נ"ד.) וביד רפ"ז דהלכות ערכין ובפי"א דהלכות בכורים סי' ז' ח'. ובגמרא מתני' דלא כרבי דתניא רבי אומר בכל פודין חוץ מן השטרות וטעמא דרבי משרש בגמרא דדריש לקרא דופדויו מבן חדש תפדה ברבויי ומיעוטי ורבי כל מילי ולא מיעט רק שטרות ורבנן דרשי לקרא בכלל ופרט והוי כלל ופרט וכלל ופדדו כלל בערכך כסף חמשת שקלים פרט תפדה חזר וכלל ואי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש דבר המיטלטל וגופו ממון אף כל דבר המיטלטל וגופו ממון יצאו קרקעות שאינן מטלטלין יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות יצאו שטרות שאע"פ שמיטלטלין אין גופן ממון. ואיתה למילתיה דרבי ורבנן בפ"ק דשבועות דף ד' ומפרש בגמרא דדוקא הכא דריש רבי רבויי ומיעוטי משום דהוו שני כללות הסמוכות זו לזו ופדוייו מבן חדש כלל תפדה חזר וכלל הרי שני כללות הסמוכות זה לזה והפרט אחריהם ורבנן סברי כל מקום שאתה מוצא שני כללות הסמוכים זה לזה הטל פרט ביניהם ודונם בכלל ופרט כדאמרינן:
ולא בהקדשות: גמרא פשיטא דידיה נינהו בתמי' אלא אימא ולא הקדשות בכל אלו משום דכתיב בקדשים כסף ונתן הכסף וקם לו ובת"כ דריש ליה מוכל ערכך יהיה בשקל הקדש:
כתב לכהן: ר"פ הנושא את האשה וכתבו תוס' ז"ל שפי' שם רש"י ז"ל כגון שכתב כך בשטר אני חייב לך חמש סלעים ולא חתם ונתן לו בפני עדים. ור"ת ז"ל מפרש כגון שבא לחייב עצמו באותו שטר אע"פ שאינו חייב לו כלום ע"כ ופשט אותה סוגיא משתמעא כפי' רש"י ז"ל ע"ש כי הם תוס' ז"ל ג"כ יישבו הסוגיא לפי דרכם:
ובנו אינו פדוי: גזרה שמא יאמרו פודין בשטרות אפילו אין נותנין כלום א"נ בשטר שיש לו על חברו. ובגמרא תני תנא קמיה דרב נחמן בנו פדוי לכשיתן א"ל רב מזמן זו דברי ר' יוסי ב"ר יהודה סתימתאה ואמרי לה זו דברי ר' אלעזר ב"ר שמעון סתימתאה אבל חכמים אומרים אין בנו פדוי. והקשו תוס' ז"ל תימה אמאי לא קאמר שבמשנתנו שנינו אין בנו פדוי ויש לדחות דה"א אין בנו פדוי דקאמר היינו עד שיתן לו דסד"א כיון שזקפם עליו במלוה הוי כאלו נתנם לכהן וחזר והלוה אותם לו ויכול הכהן למחול לו קמ"ל והוא לשון תוס' חיצוניות:
המפריש פדיון בנו וכו': צל"ע שלא העתיקה הרמב"ם ז"ל בפי"א מהלכות בכורים:
שנאמר יהיה לך ופדה תפדה: הכי כתיב יהיה לך אך פדה תפדה ופי' רגמ"ה ז"ל ואבד קודם שבא ליד כהן חייב באחריותו שנאמר באדם ובבהמה יהיה לך אך פדה תפדה כלומר אימתי יהיה לך שלך בזמן שפדה תפדה מיד ליד עכ"ל. ולשון ספר לקח טוב בפ' קרח ד' קי"ח את שהוא לך פדה ואת שאינו לך כגון שאבד אינו פדוי ע"כ:
יכין
אין פודין: בכור אדם:
לא בעבדים ולא בשטרות: שכשיש לו שטר על חבירו. ונתנו להכהן שיגבנו בפדיון בנו. אינו פדוי:
ולא בהקדשות: ר"ל גם בהקדשות הדין כך שאין פודין באלו הנ"ל:
חייב ליתן לו ובנו אינו פדוי: דכיון דמדאורייתא בנו פדוי בשטר כזה. להכי כבר השתעבד לו וחייב ליתן לו. ואפ"ה מדרבנן צריך לפדות בנו פעם אחרת. גזירה שמא יאמרו פודין בשטרות:
רשאי: ר"ל לפי מה שאמרנו שחייב ליתן להכהן ה' סלעים אחרים. לפיכך אם ירצה הכהן להחזיר להאב במתנה את השט"ח שנתן לו. רשאי בכל גוונא אפילו היה בתחלה דעת האב שיחזירו לו הכהן. אינו מזיק. מדבל"ז פודהו. אבל בה' סלעים שהן באמת פדיון. דוקא באמר להכהן הילך הפדיון ע"מ שתחזירהו לי. בנו פדוי. אבל בלא פירש האב כן בדבריו. רק שהיה בלבו כך. והכהן היה סבור שנותנן לו לחלוטין בהפדיון. אין בנוי פדוי. וה"ה באמר האב הילך המעות בעד פדיון בני ותחזיר לי המעות. ולא אמר על מנת. אמרינן שחזר בו האב קודם הפדיון מדבריו הראשונים שאמר שיהיו לפדיון. ואין בנו פדוי [ש"ה ח']:
יהיה לך ופדה תפדה: לאהרן קאמר קרא דכשיהיה לך המעות בידך אז יהיה פדוי:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת