משנה בכורות ח ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת בכורות · פרק ח · משנה ה | >>
שתי נשים של שני אנשים שלא בכרו וילדו שני זכרים, זה נותן חמש סלעים לכהן, וזה נותן חמש סלעים לכהן.
מת אחד מהן בתוך שלשים יום, אם לכהן אחד נתנו, יחזיר להן חמש סלעים.
אם לשני כהנים נתנו, אינן יכולין להוציא מידם.
זכר ונקבה, האבות פטורין, והבן חייב לפדות את עצמו.
שתי נקבות וזכר או שני זכרים ושתי נקבות, אין כאן לכהן כלום.
שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁל שְׁנֵי אֲנָשִׁים שֶׁלֹּא בִּכְּרוּ,
- וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים,
- זֶה נוֹתֵן חָמֵשׁ סְלָעִים לַכֹּהֵן,
- וְזֶה נוֹתֵן חָמֵשׁ סְלָעִים לַכֹּהֵן.
- מֵת אֶחָד מֵהֶן בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם,
- אִם לְכֹהֵן אֶחָד נָתְנוּ,
- יַחֲזִיר לָהֶן חָמֵשׁ סְלָעִים;
- אִם לִשְׁנֵי כֹּהֲנִים נָתְנוּ,
- אֵינָן יְכוֹלִין לְהוֹצִיא מִיָּדָם.
- אִם לְכֹהֵן אֶחָד נָתְנוּ,
- זָכָר וּנְקֵבָה,
- הָאָבוֹת פְּטוּרִין,
- וְהַבֵּן חַיָּב לִפְדּוֹת אֶת עַצְמוֹ.
- הָאָבוֹת פְּטוּרִין,
- שְׁתֵּי נְקֵבוֹת וְזָכָר,
- אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּשְׁתֵּי נְקֵבוֹת,
- אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם:
- אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּשְׁתֵּי נְקֵבוֹת,
שתי נשים של שני אנשים שלא ביכרו,
- וילדו שני זכרים - זה נותן חמש סלעים לכוהן, וזה נותן חמש סלעים לכוהן.
- מת אחד מהן בתוך שלשים יום -
- אם לכוהן אחד נתנו - יחזיר להן חמש סלעים,
- ואם לשני כהנים נתנו - אינן יכולין להוציא מידם.
- זכר ונקבה -
- האבות - פטורין,
- והבן - חייב לפדות את עצמו.
- שתי נקבות וזכר, או שני זכרים ושתי נקבות - אין כאן לכוהן כלום.
מה שאמר אם לכהן אחד נתנו יחזיר להן חמישה סלעים - על מנת שיכתוב האחד משניהן לחבירו הרשאה. אבל אם לא עשה כן, יכול לומר לכל אחד משניהן בפני עצמו "לחבירך אני חייב לתת החמישה סלעים לא לך", עד שיתברר שבנו הוא זה שמת:
מת אחד - מן הולדות:
יחזיר להם חמש סלעים - ויחלוקו שני האבות. והני מילי כשכתב אחד מהן הרשאה לחברו, אבל אם לא כתב אחד מהן הרשאה לחברו, כי אזיל חד מינייהו לגבי כהן דחי ליה לומר בנך החי, וכי אזיל אידך דחי ליה לומר בנך החי:
זכר ונקבה האבות פטורים - דכל חד וחד אמר ליה לכהן הנקבה שלי היא:
והבן חייב לפדות את עצמו - דמכל מקום בכור הוא:
שתי נקבות וזכר - יש לומר האחת ילדה נקבה והאחרת זכר ונקבה והנקבה יצאה תחלה, הלכך אין כאן לכהן כלום. וכן שני זכרים ושני נקבות:
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
.אין פירוש למשנה זו
שתי נשים של שני אנשים שלא בכרו: גמ' תני רב הונא שתי נשים של שני אנשים שלא בכרו וילדו שני זכרים ונקבה במחבואה אחת אין כאן לכהן כלום ואע"ג דחד הוי בכור ממה נפשך דאם האחת ילדה שני זכרים האחד בכור ואם זכר ונקבה ילדה נמצאת חברתה יולדת זכר לבדו והוא בכור ואפ"ה אין כאן לכהן כלום דכל חד וחד מדחי ליה שמא אשתי ילדה נקבה ואפילו הבן אינו חייב לפדות את עצמו דאמר לו שמא אין אני בכור אלא חברי ותנא דידן כיון דבשני אנשים הוא דמשכחת לה באיש אחד ושתי נשים לא משכחת לה דכיון דאיכא חד בכור איתחייב ליה חמש סלעים לכהן להכי לא תני ליה דכל הנך דתנן הכא אין כאן לכהן כלום שוין בין איש אחד ושתי נשיו בין בשתי נשים של שני אנשים:
מת אחד מהם: וה"מ כשכתב אחד מהם הרשאה לחברו ובא בעל ההרשאה ותובעו ממ"נ אם שלי מת החזר לי את שלי ואם של חברי מת החזר לי את שלו שהרי יש לי הרשאה ובגמרא פריך והא אמרי נהרדעא לא כתבינן הרשאה אמטלטלי ומשני ה"מ היכא דכפריה לוה למלוה תו לא כתב מלוה הרשאה עלייהו דודאי מיחזי כשקרא אבל היכא דלא כפריה כתבינן. ואיתה להאי בבא דמת אחד מהם בתוס' פ' שבועת העדות (שבועות דף ל"ג:)
יכין
יחזיר להן חמש סלעים: ויחלקום ב' האבות. ודוקא כשכתבו הרשאה זה לזה. דאל"כ מצי הכהן למדחי לכל חד ולומר בנך החי. ונ"ל דמדיכולין לבוא בהרשאה לא ידחה אותן הכהן. ואפשר דכופין על מדת סדום כזה דלמה יטריחן על מגן:
האבות פטורין: דכל חד אמר הנקיבה שלי:
והבן חייב לפדות את עצמו: כשיגדל:
אין כאן לכהן כלום: דשמא הנקבות יצאו תחלה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת