משנה בכורות ח דפוסים

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
<< | משנה בכורות ח דפוסים | >>

משנה א[עריכה]

יש בכור לנחלה ואינו בכור לכהן, בכור לכהן ואינו בכור לנחלה, בכור לנחלה ולכהן, יש שאינו בכור לא לנחלה ולא לכהן.

איזהו בכור לנחלה ואינו בכור לכהן: הבא אחר הנפלים שיצא ראשו חי, ובן תשעה שיצא ראשו מת, והמפלת כמין בהמה חיה ועוף, דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים, עד שיהא בו מצורת האדם.

המפלת סנדל, או שליא, ושפיר מרוקם, והיוצא מחותך, הבא אחריהן, בכור לנחלה ואינו בכור לכהן.

מי שלא היו לו בנים ונשא אשה שכבר ילדה, עודה שפחה ונשתחררה, עודה נכרית ונתגיירה, משבאת לישראל ילדה, בכור לנחלה ואינו בכור לכהן.

רבי יוסי הגלילי אומר, בכור לנחלה ולכהן, שנאמר (שמות יג) "פטר כל רחם בבני ישראל", עד שיפטרו רחם מישראל.

מי שהיו לו בנים ונשא אשה שלא ילדה, נתגיירה מעוברת, נשתחררה מעוברת, ילדה היא וכהנת, היא ולויה, היא ואשה שכבר ילדה, וכן מי שלא שהתה אחר בעלה שלשה חדשים ונשאת וילדה, ואין ידוע אם בן תשעה לראשון, או בן שבעה לאחרון, בכור לכהן ואינו בכור לנחלה.

איזהו בכור לנחלה ולכהן: המפלת שפיר מלא דם, מלא מים, מלא גנינים, המפלת כמין דגים וחגבים שקצים ורמשים, המפלת יום ארבעים, הבא אחריהן, בכור לנחלה ולכהן.

משנה ב[עריכה]

יוצא דופן והבא אחריו, שניהם אינן בכור לא לנחלה ולא לכהן.

רבי שמעון אומר, הראשון לנחלה, והשני לחמש סלעים.

משנה ג[עריכה]

מי שלא בכרה אשתו וילדה שני זכרים, נותן חמש סלעים לכהן.

מת אחד מהן בתוך שלשים יום, האב פטור.

מת האב והבנים קיימים, רבי מאיר אומר, אם נתנו עד שלא חלקו, נתנו.

ואם לאו, פטורין.

רבי יהודה אומר נתחייבו נכסים.

זכר ונקבה, אין כאן לכהן כלום.

משנה ד[עריכה]

שתי נשים שלא בכרו וילדו שני זכרים, נותן עשר סלעים לכהן.

מת אחד מהן בתוך שלשים יום, אם לכהן אחד נתן, יחזיר לו חמש סלעים.

אם לשני כהנים נתן, אינו יכול להוציא מידם.

זכר ונקבה או שני זכרים ונקבה, נותן חמש סלעים לכהן.

שתי נקבות וזכר או שני זכרים ושתי נקבות, אין כאן לכהן כלום.

אחת בכרה ואחת שלא בכרה וילדו שני זכרים.

נותן חמש סלעים לכהן.

מת אחד מהן בתוך שלשים יום, האב פטור.

מת האב והבנים קיימין, רבי מאיר אומר, אם נתנו עד שלא חלקו, נתנו.

ואם לאו, פטורין.

רבי יהודה אומר, נתחייבו נכסים.

זכר ונקבה, אין כאן לכהן כלום.

משנה ה[עריכה]

שתי נשים של שני אנשים שלא בכרו וילדו שני זכרים, זה נותן חמש סלעים לכהן, וזה נותן חמש סלעים לכהן.

מת אחד מהן בתוך שלשים יום, אם לכהן אחד נתנו, יחזיר להן חמש סלעים.

אם לשני כהנים נתנו, אינן יכולין להוציא מידם.

זכר ונקבה, האבות פטורין, והבן חייב לפדות את עצמו.

שתי נקבות וזכר או שני זכרים ושתי נקבות, אין כאן לכהן כלום.

משנה ו[עריכה]

אחת בכרה ואחת שלא בכרה של שני אנשים, וילדו שני זכרים, זה שלא בכרה אשתו, נותן חמש סלעים לכהן.

זכר ונקבה, אין כאן לכהן כלום.

מת הבן בתוך שלשים יום, אף על פי שנתן לכהן, יחזיר [ לו חמש סלעים ].

לאחר שלשים יום, אף על פי שלא נתן, יתן.

מת ביום שלשים, כיום שלפניו.

רבי עקיבא אומר, אם נתן, לא יטול.

ואם לא נתן, לא יתן.

מת האב בתוך שלשים יום, בחזקת שלא נפדה, עד שיביא ראיה שנפדה.

לאחר שלשים יום, בחזקת שנפדה, עד [ שיביא ראיה ] שלא נפדה.

הוא לפדות ובנו לפדות, הוא קודם את בנו.

רבי יהודה אומר, בנו קודמו, שמצותו על אביו, ומצות בנו עליו.

משנה ז[עריכה]

חמש סלעים של בן, במנה צורי.

שלשים של עבד, וחמשים של אונס ושל מפתה, ומאה של מוציא שם רע, כולם בשקל הקדש, במנה צורי.

וכולן נפדין בכסף, ובשוה כסף, חוץ מן השקלים.

משנה ח[עריכה]

אין פודין לא בעבדים, ולא בשטרות, ולא בקרקעות, ולא בהקדשות.

כתב לכהן שהוא חייב לו חמש סלעים, חייב ליתן לו ובנו אינו פדוי, לפיכך אם רצה הכהן ליתן לו מתנה, רשאי.

המפריש פדיון בנו ואבד, חייב באחריותו, שנאמר (במדבר יח) "יהיה לך ופדה תפדה".

משנה ט[עריכה]

הבכור נוטל פי שנים בנכסי האב, ואינו נוטל פי שנים בנכסי האם.

ואינו נוטל פי שנים בשבח, ולא בראוי כבמוחזק.

ולא האשה בכתובתה, ולא הבנות במזונותיהן, ולא היבם.

וכולן אין נוטלין בשבח, ולא בראוי כבמוחזק.

משנה י[עריכה]

אלו שאינן חוזרין ביובל: הבכורה, והיורש את אשתו, והמיבם את אשת אחיו, והמתנה, דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים, מתנה כמכר.

רבי אליעזר אומר, כולן חוזרין ביובל.

רבי יוחנן בן ברוקא אומר, היורש את אשתו, יחזיר לבני משפחה וינכה להם מן הדמים.

<< | משנה בכורות ח דפוסים | >>