משנה בכורות ה דפוסים
משנה בכורות, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
כל פסולי המוקדשין [ הנאתן להקדש ], נמכרין באיטליז [ ונשחטין באיטליז ] ונשקלין בליטרא, חוץ מן הבכור ומן המעשר, שהנייתן לבעלים.
פסולי המוקדשין הנייתן להקדש.
ושוקלין מנה כנגד מנה בבכור.
בית שמאי אומרים, לא ימנה ישראל עם הכהן על הבכור.
בית הלל מתירין, ואפילו נכרי.
בכור שאחזו דם, אפילו הוא מת, אין מקיזין לו דם, דברי רבי יהודה.
וחכמים אומרים, יקיז, ובלבד שלא יעשה בו מום.
ואם עשה בו מום, הרי זה לא ישחט עליו.
רבי שמעון אומר יקיז, אף על פי שהוא עושה בו מום.
הצורם באוזן הבכור, הרי זה לא ישחט עולמית, דברי רבי אליעזר.
וחכמים אומרים, כשיולד לו מום אחר, ישחוט עליו.
מעשה בזכר של רחלים זקן ושערו מדולדל, ראהו קסדור אחד, אמר, מה טיבו של זה.
אמרו לו, בכור הוא ואינו נשחט אלא אם כן היה בו מום.
נטל פגיון וצרם באזנו, ובא מעשה לפני חכמים והתירוהו.
ראה שהתירו, והלך וצרם באזני בכורות אחרים, ואסרו.
פעם אחת היו תינוקות משחקין בשדה וקשרו זנבות טלאים זה לזה, ונפסקה זנבו של אחד מהם והרי הוא בכור, ובא מעשה לפני חכמים והתירוהו.
ראו שהתירו, והלכו וקשרו זנבות בכורות אחרים, ואסרו.
זה הכלל, כל שהוא לדעתו, אסור.
ושלא לדעתו, מותר.
היה בכור רודפו, ובעטו ועשה בו מום, הרי זה ישחוט עליו.
כל המומין הראויין לבוא בידי אדם, רועים ישראל נאמנים, ורועים כהנים אינן נאמנים.
רבן שמעון בן גמליאל אומר, נאמן הוא על של חברו ואינו נאמן על של עצמו.
רבי מאיר אומר, החשוד על דבר, לא דנו ולא מעידו.
נאמן הכהן לומר הראיתי בכור זה ובעל מום הוא.
הכל נאמנים על מומי המעשר.
בכור שנסמית עינו, שנקטעה ידו, שנשברה רגלו, הרי זה ישחט על פי שלשה בני הכנסת, רבי יוסי אומר, אפלו יש שם עשרים ושלשה, לא ישחט אלא על פי מומחה.
השוחט את הבכור [ ומכרו ] ונודע שלא הראהו, מה שאכלו אכלו והוא יחזיר להם את הדמים.
ומה שלא אכלו, הבשר יקבר והוא יחזיר להם את הדמים.
וכן השוחט את הפרה ומכרה ונודע שהיא טרפה, מה שאכלו אכלו ויחזיר להם את הדמים.
ומה שלא אכלו, הן יחזירו לו את הבשר והוא יחזיר להם את הדמים.
מכרוהו לנכרים או הטילוהו לכלבים, ישלמו לו דמי הטרפה.
משנה בכורות, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב