משנה בבא קמא ה א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא קמא · פרק ה · משנה א | >>
שור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצדה, ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה, אם משנגחה ילדה, משלם חצי נזק לפרה ורביע נזק לוולד.
וכן פרה שנגחה את השור ונמצא ולדה ב בצדה, ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה, אם משנגחה ילדה, משלם חצי נזק מן הפרה ורביע נזק מן הוולד.
שׁוֹר שֶׁנָּגַח אֶת הַפָּרָה וְנִמְצָא עֻבָּרָהּ בְּצִדָּהּ,
- וְאֵין יָדוּעַ
- אִם עַד שֶׁלֹּא נְגָחָהּ יָלְדָה,
- אִם מִשֶּׁנְּגָחָהּ יָלְדָה,
- מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק לַפָּרָה,
- וּרְבִיעַ נֶזֶק לַוָּלָד.
- וְכֵן פָּרָה שֶׁנָּגְחָה אֶת הַשּׁוֹר וְנִמְצָא וַלְדָהּ בְּצִדָּהּ,
- וְאֵין יָדוּעַ אִם עַד שֶׁלֹּא נָגְחָה יָלְדָה,
- אִם מִשֶּׁנָּגְחָה יָלְדָה,
- מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק מִן הַפָּרָה,
- וּרְבִיעַ נֶזֶק מִן הַוָּלָד:
שור - שנגח את הפרה,
- ונמצא עוברה - בצידה,
- ואין ידוע, אם עד שלא נגחה ילדה - ואם משנגחה ילדה,
- משלם - חצי נזק לפרה, ורביע לוולד.
- וכן פרה - שנגחה את השור,
- ונמצא ולדה - בצידה,
- ואין ידוע, אם עד שלא נגחה ילדה - ואם משנגחה ילדה,
- משלם - חצי נזק מן הפרה, ורביע מן הוולד.
זו המשנה היא על דעת סומכוס שאמר ממון המוטל בספק חולקין. ואילו נתברר לנו כי אחר שהפילה זה העובר נגחה, לא נתחייב על העובר שום דבר. וכן אם נתברר לנו שנגחה והיא מעוברת והפילה, יהיה חייב חצי נזק אף מן העובר, ולפי שהוא ספק ישלם רביע דמי העובר שהוא חצי החצי, וזה כשהוא תם. ואם היה מועד, משלם נזק שלם לפרה וחצי נזק לעובר.
וכן כשנגחה פרה את השור ונמצא ולדה בצדה. אם נמצאת הפרה, יקח חצי נזק מגופה כמו שקדם. ואם אבדה הפרה ולא נמצאת, ונמצא הולד משלם ממנו רביע נזק, לפי שאילו נתברר לנו כי בעודו בבטנה נגחה, שהיה הדין שישלם חצי נזק מן הולד כפי העיקר שבארנו "מעוברת, היא ועוברה נגחו", ולפי שהוא ספק משלם רביע כמו שבארנו.
ואין הלכה כסומכוס בכל זה המאמר, אלא כחכמים שאומרים המוציא מחבירו עליו הראיה. ואפילו אם אמר הניזק ברי, והמזיק אמר איני יודע, לא נוציא ממנו שום דבר אלא בראיה:
שור שנגח את הפרה - מעוברת:
ונמצא עוברה בצדה - מת:
ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה - ולא מת מחמת הנגיחה:
אם משנגחה - ומחמת הנגיחה הפילתו:
ורביע נזק לולד - דתם חייב חצי נזק, והאי ולד מוטל בספק הוא, וחולקין. ומתניתין סומכוס היא דאמר ממון המוטל בספק חולקין. אבל חכמים אומרים זה כלל גדול בדין המוציא מחברו עליו הראיה. והלכה כחכמים. ואפילו ניזק אומר ברי ומזיק אומר שמא, המוציא מחבירו עליו הראיה א:
וכן פרה שנגחה את השור וכו' משלם חצי נזק מן הפרה - אם נמצאת הפרה בדין תם שמשלם חצי נזק מגופו. ואם לא נמצאת הפרה, משלם רביע נזק מן הולד ג. שאם היה ידוע שקודם שילדה נגחה היה משלם בל חצי נזק מן הולד, שמעוברת שנגחה היא ועוברה נגחו. ואם לאחר שילדה נגחה לא היה משלם מן הולד כלום, שהרי הולד לא נגח ואין התם משלם אלא מגופו. עכשיו שהוא בספק, חולקים, ומן החצי נזק שיש לו לשלם משלם רביע נזק מן הולד:
ורביע נזק לולד. כתב הר"ב זו דברי סומכוס וכו'. אבל חכ"א זה כלל גדול וכו'. ואפילו ניזק אומר ברי ומזיק אומר שמא. ומפרש דהיינו דאמרינן כלל גדול דאפילו ניזק וכו'. וכתבו התוספות ואם תאמר והא מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע [הוא]. שזה מודה במקצת בנזק הפרה. ובנזק הולד אומר איני יודע. ומתוך שאינו יכול לישבע משלם כמו שכתב הר"ב במשנה ב' פ"ח דבבא מציעא. ומסקי דלא אמרינן הכי אלא היכא דהוי ליה לידע. אבל הכא לא הוי ליה לידע אם משנגחה ילדה אם קודם. ודמי ליורשין שאין להם לדעת במילי דאבוהון. וקי"ל דלא אמרינן מתוך שאינו יכול לישבע משלם ביורשין דכתיב (שמות כב) שבועת ה' תהיה בין שניהם. ולא בין היורשין. ע"כ. וכ"כ נ"י. ועיין מ"ש ר"פ בתרא דב"מ:
ונמצא ולדה בצדה. הכא דולד חי הוא קרי ליה ולד:
ורביע נזק מן הולד. פירש הר"ב ואם לא נמצאת הפרה וכו'. גמרא. ופשיטא דה"ה נמי אם אין בפרה שיעור חצי נזק דמשלם המותר מהולד אי ודאי דנגח קודם שילדה. והשתא אותו מותר משלם המחצה מהולד שהוא רביע אלא דלא שכיח שלא יהא שיעור חצי נזק בפרה. וכתבו התוספות [דף מ"ז ד"ה ליתא] דלפי זה לא אתיא מתניתין כר"ע [שכתבתי בריש פרק דלעיל] דכיון דשותפין נינהו אם כחש המזיק או שבח ברשותא דתרוייהו אלא כר' ישמעאל אתיא. ע"כ. וק"ל ממה שכתבו התוספות בראש הפרק דלא אמר סומכוס חולקין. אלא כי ליתא ברשותא דמרא קמא אלא עומדת באגם וה"נ איכא לאוקמי בעומדת באגם לר"ע דאמר יוחלט השור כלומר וכי עומדת באגם הוי השור בשותפות. אבל לרבי ישמעאל דמצי לסלק בזוזי לא תתיישב. ע"כ. וכ"כ נ"י. ונ"ל שמה שדחו למתניתין מדר"ע משום דרביע נזק מוקמינן ליה באם לא נמצאת הפרה. שזו אינה קושיא דאיכא למימר דלעולם ר"ע היא. ואין הכי נמי דאית ליה לניזק רביע דשבח הולד אפילו אי איתא לפרה קמן אלא דמשנתינו לא איירי בשבח אלא בדין הנזק בלחוד:
(א) (על הברטנורא) וא"ת והא מחויב שבועה ואינו יכול לישבע הוא. שזה מודה במקצת. בנזק הפרה, ובנזק הולד אומר א"י, ומתוך שאינו יכול לישבע משלם. ומסקי דלא אמרינן הכי אלא היכא דתו"ל למידע, אבל הכא לא ה"ל לידע אם משנגחה ילדה אם קודם. ודמי ליורשין שאין להם לדעת במילי דאבוהון. וקיי"ל דלא אמרינן מתוך שאינו יכול לישבע משלם דכתיב שבועת ה' תהיה בין שניהם, ולא בין היורשין. תוספ':
(ב) (על המשנה) ולדה. הכא דולד חי הוא קרי ליה ולד:
(ג) (על הברטנורא) ופשיטא דה"ה נמי אם אין בפרה שיעור חצי נזק דמשלם המותר מהולד אי ודאי דנגרן קודם שילדה. והשתא אותו מותר משלם המחצה מהולד שהוא רביע אלא דלא שכיח שלא יהא שיעור ח"נ בפרה. ועתוי"ט:
אם עד שלא נגחה וכו': גבי שור שנגח גרסי' נְגָחָה בנקודת שבא תחת הנון ובמפיק הא. ובסיפא גבי פרה שנגחה גרסי' נָגְחָה בנקודת קמץ תחת הנון. ורישא לאו דוקא מיירי בתם אבל סיפא אי אפשר לאקומה אלא דוקא בתם משום דקתני משתלם ח"נ מן הפרה וכו' דקיי"ל דתם אינו משלם אלא מגופו:
ורביע נזק לולד: וזו דברי סומכוס דאמר ממון המוטל בספק חולקין וצריך לומר דמתני' דהכא מיירי בעומדת באגם דאילו היתה הפרה בבית בעליו לא יאמר סומכוס חולקין כדאמרי' גבי מתני' דהמחליף פרה בחמור דבמציעא פרק השואל הא מני סומכוס היא ומוקמי' לה בסמטא ובאגם אלמא דלא אמר סומכוס חולקי' אלא באגם וכיוצא בו שאינו ברשות הבעלים נמקי יוסף ז"ל. וחכמים דס"ל זה כלל גדול בדין המע"ה נפקא לן בגמ' מקרא דכתיב מי בעל דברים יגש אליהם יגש ראיה אליהם ורב אשי מתקיף עלה למה לי קרא סברא היא מאן דכאיב ליה כאיבא אזיל לבי אסיא אלא קרא לאשמועי' מי בעל דברים דהיינו תובע יגיש דבריו תחלה אליהם דנזקקין לתובע תחלה:
משלם ח"נ לפרה ורביע לולד: גרסי' ומלת נזק לא גרסי גבי רביע וכן בסיפא והטעם מובן:
וכן פרה שנגחה וכו': גם סיפא זו סומכוס היא ורבנן פליגי עליה שהמע"ה מ"מ צ"ע דמשמע קצת מדברי תוס' ז"ל דבפ' השואל את הפרה (בבא מציעא דף ק') דרישא דוקא אוקי בגמ' כסומכוס ע"ש:
משתלם ח"נ: בכל הספרים מצאתי דגרסי' משלם ח"נ מן הפרה רביע מן הולד הר"ר יהוסף ז"ל:
יכין
שור שנגח את הפרה: מעוברת:
ונמצא עוברה בצדה: שניכר שנולד מת, דאל"כ לכ"ע פטור בספק נגיחה לוולד (כספ"ג לעיל) ואע"ג דאמרינן התם בש"ס דמתני' דהתם לא אתי' כסומכוס, היינו באינך בבי, בשודאי ע"י נגיחה מת, אבל בספק אם לקה בסלע לכ"ע פטור מדהו"ל ספק מת בנגיחה וליכא דררא דממונא כלל (עי' תוס' ב"מ דף ב' סע"ב):
ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה: א"כ לא מת ע"י הנגיחה:
אם משנגחה ילדה: א"כ מחמת נגיחה הפילתו ומדאיירי בתם, שצריך עדים, ע"כ דמיירי דראו העדים הנגיחה ולא השגיחו אם הולד בצדה:
ורביע נזק לולד: דח"נ של ולד ספק הוא, וחולקין כסומכוס מיהו אנן קיי"ל בכל ספק אם נתחייבתי, אפילו תובע טוען ברי ונתבע שמא, נשבע רק היסת שא"י ופטור, ורק בבא לצאת ידי שמים חייב (ח"מ ע"ה). ואי"ל נהווי הכא כמודה במקצת הפרה, ובנזק הולד טוען א"י, ואם כן הו"ל כטוענו ק' ומודה נ' ובנ' אחרים טוען איני יודע, דאמרינן מתוך שאינו יכול לשבע משלם, י"ל דהיינו בהוה ליה למידע, משא"כ הכא לא הו"ל לידע, ולהכי דמי טפי ליורש שטוען איני יודע, דלא אמרינן גבי' מתוך שאיל"מ מה"ט:
וכן פרה שנגחה את השור ונמצא ולדה בצדה: הכא שנולד חי נקרא ולד, וכ"כ ברישא לענין תשלומין נקט ולד, מדהיה אפשר להיות ולד, ישלם כך:
ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה: ועי"ז לא סייע הולד בנגיחה:
משלם חצי נזק מן הפרה: אם הפרה כאן, משלם ח"נ מגופה:
ורביע נזק מן הולד: אם אין הפרה כאן, משלם רביע נזק מהולד, דמדמסופק אם סייע בנגיחה חולקין כברישא. וה"ה באין בפרה בכדי לשלם ח"נ, משלם מהולד החצי מאותו מותר. (מהכא משמע דדוקא בולד שהוא בבטן הפרה אמרינן עובר ירך אמו, וכשנגחה בקרן, אמרינן היא וולדה נגחה אבל מצמרה שעומד לגזוז לא מחשב כגופה [כסנהדרין ט"ו א'] וכ"כ לענין ד' וה' אינו צריך לשלם ד' וה' רק מהבהמה בלי הצמר ודו"ק]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
רי"ף |
רבינו אשר |
רבינו חננאל |
הרשב"א |
תוספות רי"ד |
מאירי |
הריטב"א |
שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש