משנה בבא קמא ה רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) שור - שנגח את הפרה,

ונמצא עוברה - בצידה,

ואין ידוע, אם עד שלא נגחה ילדה - ואם משנגחה ילדה,

משלם - חצי נזק לפרה, ורביע לוולד.

וכן פרה - שנגחה את השור,

ונמצא ולדה - בצידה,

ואין ידוע, אם עד שלא נגחה ילדה - ואם משנגחה ילדה,

משלם - חצי נזק מן הפרה, ורביע מן הוולד.

(ב) הקדר, שהכניס קדירותיו לחצר בעל הבית - שלא ברשות,

ושיברתן בהמתו של בעל החצר - פטור.

ואם הוזקה בהן - בעל הקדירות חייב.

ואם הכניס ברשות - בעל החצר חייב.

הכניס פירותיו לחצר בעל הבית - שלא ברשות,

אכלתן בהמתו של בעל הבית - פטור.

ואם הוזקה בהן - בעל הפירות חייב.

אם הכניס ברשות - בעל החצר חייב.

(ג) הכניס שורו לחצר בעל הבית - שלא ברשות,

נגחו שורו של בעל הבית,

או שנשכו כלבו של בעל הבית - פטור.

נגח הוא לשורו של בעל הבית - חייב.

נפל לבור, והבאיש את מימיו - חייב.

היה אביו או בנו בתוכו - משלם את הכופר.

אם הכניס ברשות - בעל החצר חייב.

רבי אומר:

בכולם - עד שיקבל עליו בעל הבית לשמור.

(ד) שור שהיה מתכוון לחברו -

והכה את האשה, ויצאו ילדיה - פטור מדמי ולדות.

אדם שהיה מתכוון לחברו -

והכה את האשה, ויצאו ילדיה - משלם דמי ולדות.

כיצד משלם דמי ולדות?

שמין את האשה -

כמה היתה יפה עד שלא ילדה - וכמה היא יפה משילדה.

אמר רבן שמעון בן גמליאל:

אם כן, משהאשה יולדת - היא משבחת?

אלא, שמין את הוולדות כמה הן יפין - ונותנין לבעל.

אם אין לה בעל - נותן ליורשין.

היתה שפחה ונשתחררה, או גיורת - פטור.

(ה) החופר בור ברשות הרבים -

ונפל לתוכו שור או חמור, ומת - חייב.

אחד החופר בור, ושיח, ומערה, חריצין, ונעיצין.

אם כן, למה נאמר "בור" (שמות כא לג)?

אלא, מה הבור שהוא כדי להמית - עד עשרה טפחים,

אף כל דבר שהוא כדי להמית - עד עשרה טפחים.

היו פחותים מעשרה טפחים -

ונפל לתוכו שור או חמור, ומת - פטור.

ואם הוזק בו - חייב.

החופר בור -

ברשות היחיד - ופתחו לרשות הרבים,

ברשות הרבים - ופתחו לרשות היחיד,

ברשות היחיד - ופתחו לרשות היחיד אחר,

חייב.

(ו) בור של שני שותפין,

עבר עליו הראשון ולא כיסהו,

השני ולא כיסהו - הראשון חייב.

כיסהו הראשון, ובא השני ומצאו מגולה -

ולא כיסהו - השני חייב.

כיסהו כראוי -

ונפל לתוכו שור או חמור, ומת - פטור.

לא כיסהו כראוי -

ונפל לתוכו שור או חמור, ומת - חייב.

נפל לפניו מקול הכרייה - חייב.

לאחריו מקול הכרייה - פטור.

נפל לתוכו שור וכליו ונשתברו, חמור וכליו ונתקרעו,

חייב על הבהמה - ופטור על הכלים.

נפל לתוכו שור חירש, שוטה, וקטן - חייב.

בן או בת עבד, או אמה - פטור.

(ז) אחד השור - ואחד כל בהמה,

לנפילת הבור, ולהפרשת הר סיני,

ולתשלומי כפל, ולהשיב אבידה,

לפריקה, ולחסימה,

ולכלאים, ולשבת.

וכן חיה ועוף כיוצא בהן.

אם כן, למה נאמר "שור או חמור" (שמות כא לג)?

אלא שדיבר הכתוב - בהווה.

הדף הראשי של משנה בבא קמא ה

משנה בבא קמא, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב