משנה אהלות י ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת אהלות · פרק י · משנה ז | >>
היתה נתונה בצד האסקופה שאם תעלה היא נוגעת במשקוף פותח טפח, טומאה תחתיה, בתוכה או על גבה, טומאה בוקעת ועולה, בוקעת ויורדת.
היתה גבוהה מן הארץ טפח, טומאה תחתיה או בבית, תחתיה והבית טמא, תוכה וגבה טהור.
בתוכה או על גבה, הכל טמא.
שאם תעלה אינה נוגעת בשקוף פותח טפח, או מודבקת בשקוף, טומאה תחתיה, אין טמא אלא תחתיה.
הָיְתָה נְתוּנָה בְּצַד הָאִסְקֻפָּה,
- שֶׁאִם תַּעֲלֶה
- הִיא נוֹגַעַת בַּמַּשְׁקוֹף פּוֹתֵחַ טֶפַח,
- טֻמְאָה תַּחְתֶּיהָ, בְּתוֹכָהּ אוֹ עַל גַּבָּהּ,
- טֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת.
- הָיְתָה גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח,
- טֻמְאָה תַּחְתֶּיהָ אוֹ בַּבַּיִת,
- תַּחְתֶּיהָ וְהַבַּיִת טָמֵא,
- תּוֹכָהּ וְגַבָּהּ טָהוֹר.
- בְּתוֹכָהּ אוֹ עַל גַּבָּהּ,
- הַכֹּל טָמֵא.
- טֻמְאָה תַּחְתֶּיהָ אוֹ בַּבַּיִת,
- שֶׁאִם תַּעֲלֶה אֵינָהּ נוֹגַעַת בַּשְּׁקוֹף פּוֹתֵחַ טֶפַח,
- אוֹ מְדֻבֶּקֶת בַּשְּׁקוֹף,
- טֻמְאָה תַּחְתֶּיהָ,
- אֵין טָמֵא אֶלָּא תַּחְתֶּיהָ:
היתה נתונה בצד האסקופה,
- שאם תעלה, היא נוגעת בשקוף פותח טפח -
- טומאה תחתיה, בתוכה, או על גבה - טומאה בוקעת ועולה, בוקעת ויורדת.
- היתה גבוהה מן הארץ טפח -
- טומאה תחתיה, או בבית -
- תחתיה, והבית - טמא,
- תוכה, וגבה - טהור.
- בתוכה, או על גבה - הכל טמא.
- טומאה תחתיה, או בבית -
- שאם תעלה, ואינה נוגעת בשקוף בפותח טפח,
- או מודבקת לשקוף -
- טומאה תחתיה - אין טמא אלא תחתיה.
- שאם תעלה, היא נוגעת בשקוף פותח טפח -
הכל מבואר, ואינו צריך פירוש:
היתה נתונה. אקדירה קאי:
בצד האסקופה. מבחוץ:
שאם תעלה הקדירה. מן הארץ משוכה לפנים כל כך שיש טפח ממנה תחת השקוף וכגון שהקדירה רחבה מלמטה הרבה וצרה מלמעלה כלפי פיה דכדקיימא תחת השקוף טפח עדיין כל פיה לחוץ:
טומאה תחתיה. ברוצצת איירי:
תחתיה בתוכה או על גבה. מן השקוף ולחוץ איירי דאי בטפח המשוך לפנים היה הבית טמא:
בוקעת ועולה. הבית טהור ואין טמא אלא המאהיל כנגד הטומאה:
תחתיה והבית טמא. כמו דאיכא טפח ממנה לפנים שמביא את הטומאה לבית:
תוכה וגבה טהור. דניצולת עם דופן הבית:
הכל טמא. דנטמאת הקדירה ואינה חוצצת ורואין את הטומאה כאילו היא תחתיה והבית טמא:
או מודבקת. שאין הקדירה למטה אלא למעלה דבוקה בצד השקוף ואין מקום דביקתה טפח אלא תחתיה דכיון דליכא טפח תחת השקוף אין טומאה לבית והבית ותוכה וגבה טהור:
תניא בתוספתא [רפי"א] קדירה שהיא נתונה בצד האיסקופה שאם תעלה ושפתותיה משוכות מן השקוף כל שהוא טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת היתה גבוהה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה בתוכה או על גבה הכל טמא והבית טהור בבית אינו טמא אלא הבית בלבד שאם תעלה ודופנה נוגעת בשקוף בפותח טפח כל שהוא טומאה תחתיה והיא רוצצת טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת היתה גבוהה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה תחתיה טמא תוכה וגבה והבית טהור מפני שניצלת עם דופנו של אהל בתוכה או על גבה הכל טמא והבית טהור טומאה בבית אינו טמא אלא הבית: שאם תעלה ודופנה נוגעת בשקוף בפותח טפח טומאה תחתיה והיא רוצצת טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. היתה גבוהה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה או בבית תחתיה והבית טמא תוכה וגבה טהור בתוכה או על גבה הכל טמא: שאם תעלה ושפתותיה אוכלות בשקוף כל שהוא: טומאה תחתיה והיא רוצצת טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. היתה גבוהה מן הארץ טפח אם יש בדופנה פותח טפח וטומאה תחתיה או בבית או בתוכה או על גבה הכל טמא אין בדופנה פותח טפח טומאה תחתיה תחתיה טמא תוכה וגבה והבית טהורין מפני שהיא ניצולת עם דופנו של אהל בתוכה או על גבה הכל טמא והבית טהור בבית היא טמאה בלבד. פי' ושפתותיה אוכלות בשקוף כל שהוא דיש עתה מפי הקדירה מעט לפנים וכ"ש מדופנה כדפרישית במתני' שהקדירה רחבה יותר מלצד פיה: תחתיה טמא וכל השאר טהור דאין מביאה טומאה לבית כיון דאין ממנה טפח תחת השקוף והקדירה עצמה ניצולת תוכה וגבה עם דופנו של אהל ועוד יש לפרש בין הכא בין במתני' דנוגעת בשקוף בפותח טפח לא (שנא) שתהא כנוסה תחת השקוף טפח אלא שתהא דופנה נוגעת בשקוף טפח כשתעלה משום דפעמים שנוגעת פחות מטפח לפי שהקדירה עגולה ואין הטומאה עוברת מזה לזה מידי דהוה אטבליות של עץ שנוגעות זו בזו בקרנותיהן דלקמן פט"ו (מ"ב) ולפי זה ניחא טפי או מודבקת דמתניתין אבל תוספתא דלעיל אין מתיישבת לפי שיטה זו:
ועוד תניא בתוספתא [ספי"ג] קוברי המת שהיו עוברין ברשות הרבים מצטרף אהלן עם החלון לטמא את הבית דברי ר' אליעזר ר' יהושע אומר אין מעלין את הנמוך לצרף אהל עם אהל. ודילמא היינו כשאין התחתון כנוס לתוך העליון. ומיהו בלאו הכי יש ליישב ההיא כגון דליכא טפח בבליטה של מעלה חוץ לחלון: בבית היא טמאה בלבד מדקתני טמאה לשון נקבה לפיכך נראה דמיירי שנסדק הגג על פני כולו ונחלק משמע דאקדירה קאי וטמאה משום דאתיא לה טומאה דרך שפתותיה שנכנסים תחת השקוף ולא יתכן כלל דמה נפשך הבית טמא ומאי בלבד אלא הוא טמא בלבד גרסינן ואבית קאי אבל הקדירה טהורה דניצולת עם דופנו של אהל:
היתה נתונה - אקדירה קאי:
בצד האמקופה - שהיתה מונחת על האסקופה מבחוץ ומשוכה לפנים כל כך שאם תעלה יש ממנה טפח תחת המשקוף. וכגון שהקדירה רחבה מלמטה הרבה וצרה מלמעלה כלפי פיה, דכי קיימא טפח תחת המשקוף עדיין כל פיה לחוץ:
טומאה תחתיה - ברצוצה איירי:
בוקעת ועולה - והבית טהור. וכגון שהטומאה מן המשקוף ולחוץ, דאי בטפח המשוך לפנים היה הבית טמא:
תחתיה והבית טמא - כיון דאיכא טפח ממנה לפנים שמביא את הטומאה לבית:
תוכה וגבה טהור - דנצולת עם דופן הבית:
הכל טמא - דנטמאה הקדירה ואינה חוצצת, ורואין את הטומאה כאילו היא תחתיה והבית טמא:
או מודבקת - שאין הקדירה תחת המשקוף כלל אלא למעלה דבוקה בצד המשקוף, ואין רוחב דביקתה טפח יא:
אין טמא אלא תחתיה - כיון דליכא טפח תחת המשקוף אין מביא טומאה לבית, והבית ותוכה וגבה הכל טהור:
תוכה וגבה טהור. פי' הר"ב דנצולת עם דפנות אהלים. וכן הוא בתוספתא. והביאה הר"ש. וגם בכאן יש לדקדק דלא דמי לדפנות אהלים דמשנה ו וז דפ"ה. ובנא"י [ברמב"ם] מצאתי תוכה וגבה טהור. דמצלת עם דפנות אהלים כדתנן לעיל בכפישה שהיא ע"ג יתדות מבחוץ. שמצלת בשאינה מופלגת מן הכתלים טפח. ע"כ. ותמיהני. דהתם מפרש שפי הכלי סמוך ודבוק לכותל האהל וכבר כתבתי לעיל בזה על הכ"מ [ד"ה קורה]:
או מודבקת. לשון הר"ב שאין הקדרה תחת המשקוף כלל אלא למעלה דבוקה כו'. ולשון הר"ש או מודבקת שאין הקדרה למטה. אלא למעלה דבוקה בצד השקוף ואין מקום דביקתה טפח. ע"כ. וזה דבר זר. והרמב"ם בפירושו שהעתיק הכ"מ. וכן מצאתי בנא"י. מפרש שהקדרה לא תהי' כנגדה מתחת המשקוף. שאם הי' מעלה אותה ידבק צדה בצד המשקוף מבחוץ. ע"כ. אבל לפי' זה קשה דהוה זו ואצ"ל זו. וצ"ע. ומיהו אף לפירוש הר"ש יש להקשות דלמאי נ"מ קתני כלל או מודבקת לשקוף ואינה פותח טפח. דמהיכי תיתי דתיהוי עדיפא. מכשתעלה ואין בה פותח טפח. וראיתי למהר"ם שכתב וז"ל או מודבקת לשקוף. תימה לי דזו ואצ"ל זו קתני כיון דתנן ואינה נוגעת בשקוף פותח טפח. כ"ש מודבקת בעלמא שאין ממנה תחת השקוף כלום. ע"כ. נראה מזה. שבדברי הר"ש שהי' לפניו לא היה כתוב. ואין מקום דביקתה טפח. ומ"מ קשיא מה שהקשיתי אני. אבל בתירוצו של מהר"ם מתישב ג"כ. שכתב וי"ל סד"א ה"מ כשיש ממנה תחת השקוף ואין ממנה פותח טפח תחת השקוף. אינה מביאה הטומאה לבית מאהל עראי לאהל קבע. אבל היכא שאם תעלה מודבקת לשקוף ונראה כמוסיף עליו. וסד"א הוי כמו מחובר לשקוף והכל אהל אחד ומביא הטומאה לבית. קמ"ל דלא ע"כ. ומלשון שאם תעלה משמע שמפרש כפירוש הרמב"ם:
(יא) (על הברטנורא) קשה, דלמאי קתני לה, דמהיכי תיתי דתהוי עדיפא מכשתעלה ואין בה פותח טפח. ומהר"מ כתב, דסלקא דעתך אמינא דכשיש ממנה תחת השקוף ואינה בפותח טפח אינה מביאה הטומאה מאוהל עראי לאוהל קבע, אבל הבא נראה כמוסיף עליו והוי כמחובר לשקוף והכל אוהל אחד, קמ"ל דלא. ועתוי"ט:
תוכה וגבה טהור. דנצולת עם דופן הבית כדתנן לעיל ספ"ה כפישה שהיא נתונה על היתדות מבחוץ שמצלת כשאינה מופלגת מן הכותל טפח. הרא"ש ז"ל:
בתוכה או על גבה הכל טמא. פי' הבית טמא מפני שהיא נוגעת במשקוף טפח וכן תחתיה טמא מפני שהטומאה יוצאה לתחתי' מן הבית שהכל אהל אחד:
יכין
היתה נתונה: הקדירה:
בצד האסקופה: שעומדת בחוץ סמוך להמפתן:
היא נוגעת במשקוף פותח טפח: ר"ל שנשער שאילו נעלה הקדירה. יהיה טפח מרוחב דופן הקדירה. נוגע בצד המשקוף שבחוץ. ולרבותא נקט הכא דאע"ג דבכה"ג מחשבה כמחובר למשקוף הבית. וסד"א דבכה"ג לא תהא טומאה בוקעת בו. דכמעזיבת הבית חשיבה קמ"ל. מיהו בהיתה מהארץ גבוה טפח. ודאי דדוקא בשנוכל לשער שכשתעלה תגע טפח בהמשקוף מיירי. דאל"כ לא מחשב אויר שתחתיה כמעורב עם אויר הבית. וכסיף מתני' דידן [והר"ש והר"ב פירשו שנשער שאם תעלה יהיה רוחב טפח מחלול הקדירה נוגע בתחתית המשקוף]:
טומאה תחתיה: רצוצה. דהרי באינה גבוה טפח מהארץ מיירי:
או על גבה: לר"ש והר"ב הנ"ל. היינו למעלה מהקדירה שלא תחת המשקוף:
בוקעת ויורדת: הכל כלעיל סי' מ"ב דדא ודא אחת היא. והא דלא נקט ברישא דמ"ו וברישא דמ"ז. היאך יהיה הדין כשהטומאה בבית כדנקט בסיפא כשגבוה מהארץ טפח. ה"ט משום דהכא דהקדירה יושבת על הארץ פשיטא דכשהטומאה בבית. אינה מתפשטת כלל לתחת הקדירה או לתוכה או ע"ג. משום דהקדירה הרי עומדת כולה מבחוץ רק סמוך לאסקופה:
תוכה וגבה טהור: תחתיה והבית טמא. משום דמעורבין חלול שתחתיה עם חלול הבית. ותוכה וגבה טהור דכמחוברת במשקוף דיינינן לה. ומצלת עם דפנות אהלים. וכלעיל בטומאה תחת הארובה:
בתוכה או על גבה הכל טמא: דכיון דנטמאת הכלי כלי טמא אינו מציל אפי' עם דפנות אהלים. והכל כלעיל סי' מ"ד:
: רק שישוער שאם תעלה לא תהיה נוגעת רק פחות מטפח:
או מודבקת בשקוף: ר"ל או אפי' באמת דבוקה בצד המשקוף אבל רק פחות מטפח. ובשניהן מיירי שגבוה מהארץ טפח:
טומאה תחתיה אין טמא אלא תחתיה: דאע"ג שאינה דבוקה למשקוף טפח. דינה כדפנות אהלים לחוץ בין מעלה למטה. ומצלת על מה שבתוכה ושע"ג. דהרי אפי' כשאינה דבוקה כלל להכותל. כל שאין שפתה מרוחק מהכותל טפח חוצצת. וככפישה שע"ג יתידות [ספ"ה]. ואפ"ה כיון דאין מודבק להמשקוף טפח. לא מחשב חלול שתחתיה כמעורב עם חלול הבית. ואין טומאה מתפשטת מתחת זה לתחת זה [הרא"ש ועמ"ש בס"ד פי"ב בבועז סי' ז']. וקיצר התנא בכל הסתעפות דין זה. משום דממילא משתמע. דבטומאה בבית אין טומאה מתפשטת משם לתחתיה ג"כ מהך טעמא. דהרי אין דבוקים יחד בפותח טפח. וכ"כ בטומאה ע"ג או בתוכה. ג"כ פשיטא דכיון דבקעה לתוכה ונטמא הכלי. הרי כלי טמא אינה מצלת אפי' עם דפנות אהלים כלעיל סי' מ"ד. וא"כ גם תחת הכלי נטמא ולפיכך כל כנגד הכלי תחתיה או ע"ג או בתוכה הכל טמא. כלעיל סי' נ"ב. אבל אם נשער שכשתעלה הקדירה תהיה כולה מופלגת טע"ט מהמשקוף אז הו"ל כעומדת באויר ולהכי כשיש אויר טפח תחתיה וטומאה שם או בתוכה או ע"ג. תחתיה וע"ג כל כנגד תחתית הכלי טמא [כלעיל ספ"ט]. אבל הבית ודאי טהור שהרי יש אויר מפסיק בין חלול שתחתיה לחלול הבית. ובטומאה לא אמרינן לבוד. ובטומאה בבית רק הבית טמא. שהרי אין מעורבין כלל:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת