משנה אהלות י ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת אהלות · פרק י · משנה ב | >>
אין בארובה פותח טפח, טומאה בבית, כנגד ארובה טהור.
טומאה כנגד ארובה, הבית טהור.
הטומאה בבית, נתן את רגלו מלמעלן, טהור.
הטומאה כנגד ארובה, נתן את רגלו מלמעלן, רבי מאיר מטמא.
וחכמים אומרים, אם טומאה קדמה את רגלו, טמא.
ואם רגלו קדמה את הטומאה, טהור.
רבי שמעון אומר, שתי רגלים זו על גב זו שקדמו את הטומאה, משך הראשון את רגלו ונמצא רגלו של שני שם, טהור, מפני שקדמה רגלו של ראשון את הטומאה.
אֵין בָּאֲרֻבָּה פּוֹתֵחַ טֶפַח,
- טֻמְאָה בַּבַּיִת,
- כְּנֶגֶד אַרֻבָּה טָהוֹר;
- טֻמְאָה כְּנֶגֶד אֲרֻבָּה,
- הַבַּיִת טָהוֹר.
- טֻמְאָה בַּבַּיִת,
- הַטֻּמְאָה בַּבַּיִת,
- נָתַן אֶת רַגְלוֹ מִלְּמַעְלָן,
- טָהוֹר.
- נָתַן אֶת רַגְלוֹ מִלְּמַעְלָן,
- הַטֻּמְאָה כְּנֶגֶד אֲרֻבָּה,
- נָתַן אֶת רַגְלוֹ מִלְּמַעְלָן,
- רַבִּי מֵאִיר מְטַמֵּא;
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- אִם טֻמְאָה קָדְמָה אֶת רַגְלוֹ, טָמֵא;
- וְאִם רַגְלוֹ קָדְמָה אֶת הַטֻּמְאָה, טָהוֹר.
- נָתַן אֶת רַגְלוֹ מִלְּמַעְלָן,
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- שְׁתֵּי רַגְלַיִם זוֹ עַל גַּב זוֹ
- שֶׁקָּדְמוּ אֶת הַטֻּמְאָה,
- מָשַׁךְ הָרִאשׁוֹן אֶת רַגְלוֹ
- וְנִמְצָא רַגְלוֹ שֶׁל שֵׁנִי שָׁם,
- טָהוֹר,
- מִפְּנֵי שֶׁקָּדְמָה רַגְלוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן אֶת הַטֻּמְאָה:
- שְׁתֵּי רַגְלַיִם זוֹ עַל גַּב זוֹ
אין בארובה פותח טפח -
- טומאה בבית - כנגד ארובה טהור.
- טומאה כנגד ארובה - הבית טהור.
- הטומאה בבית -
- נתן את רגלו מלמעלן - טהור.
- הטומאה כנגד ארובה -
- נתן את רגלו מלמעלן -
- רבי מאיר - מטמא.
- וחכמים אומרין:
- אם טומאה קדמה את רגלו - טמא,
- ואם רגלו קדמה את הטומאה - טהור.
- נתן את רגלו מלמעלן -
- רבי שמעון אומר:
- שתי רגלים זו על גב זו שקדמו את הטומאה,
- משך הראשון את רגלו, ונמצאת רגלו של שני שם - טהור,
- מפני שקדמה רגלו של ראשון את הטומאה.
אמנם יתחייב זה שיהיה האיש אשר נתן רגלו מלמעלן טהור, לפי שהארובה פחות מטפח על טפח, ולא תצא טומאה מן הבית פחות מטפח כמו שכפלנו פעמים. ולשון התוספתא "אין הטומאה נכנסת לאוהל, ולא יוצאה ממנו, אלא בפותח טפח".
אחר זה אמר אם טומאה קדמה את רגלו הוא טמא, לפי שהטומאה תטמא כל מה שיגבילהו כמו שקדם, ובעת שנתן רגלו האהיל על הטומאה. ואם רגלו קדמה את הטומאה יהיה כמו גג, ויתחבר הגג ולא יטמא זה האדם, לפי שאין שם פותח טפח תצא ממנו הטומאה ולא האהיל על הטומאה בעת שהאהיל.
והפליג רבי שמעון בזה הדין ואמר, שאם באו שני אנשים ושם הראשון מהם רגלו בארובה ושם השני רגלו על רגל הראשון, ואחר זה נכנסה טומאה תחת ארובה, אחר כן הסיר הראשון רגלו והיה רגל השני על הטומאה, והיה קודם הטומאה נוכחו לזה המקום, ואף על פי שהוא אמנם האהיל על הטומאה אחר הגעת הטומאה שם, הוא טהור.
ואין הלכה לא כרבי מאיר, ולא כרבי שמעון:
אין בארובה פותח טפח אפי' בפחות מטפח ולא אמרינן בטומאה לבוד:
נתן את רגלו. טהור הנותן דכסתום דמי לגביה ובהא אפי' ר' [מאיר] מודה:
אם רגלו קדמה את הטומאה טהור. בבית מודו רבנן דטמא כיון דרגלו על פי ארובה אלא במאהיל עצמו מטהרי רבנן משום דנסתמה ארובה מקודם ולא אתיא עליה אבל כשטומאה קדמה בשעת הנחת רגלו נטמא קודם שתסתם ארובה לגמרי:
שתי רגלים זו על גב זו. של שני אנשים:
תניא בתוספתא (פי"א) ארובה שהיא באויר ואין בה פותח טפח וכזית מן המת נתון תחתיה ונתן דבר שהוא מקבל טומאה אם יש שם פותח טפח הכל טמא ואם לאו אינו טמא אלא כנגד הזית מן המת בלבד. ארובה שהיא לאויר ואין בה פותח טפח וכזית מן המת נתון תחתיה הבית טמא והמאהיל טמא דברי ר"מ רבי יהודה אומר המאהיל טהור ר"ש אומר אם טומאה קדמה את רגלו הבית טמא והמאהיל טמא ואם לאו הבית טמא והמאהיל טהור. פי' הכל טמא כגון שאותו דבר שנתן ע"פ ארובה מאהיל ראשו אחד על הכלים ואם הוא רחב טפח מביא את הטומאה כדתנן לקמן פ' ט"ז (מי"א) דכל המטלטלין מביאין את הטומאה על שאר אדם וכלים בפותח טפח ואיצטריך הכא לאשמועינן אע"ג דאין בארובה פותח טפח והא דנקט ונתן דבר שהוא מקבל טומאה כך היה שוה נסר בעלמא אלא משום סיפא נקטיה. ואם לאו אינו טמא אלא כנגד הזית כלומר דנטמא אותו דבר שנתן סתמא כר"מ דאמר המאהיל טמא ועוד יש לפרש דמיירי שנתן בתוך הבית כנגד הזית דבר שהוא מקבל טומאה דאם הוא רחב טפח כל הבית טמא ואם לאו אותו דבר טמא והבית טהור:
אין בארובה פותח טפח - הא קא משמע לן דאפילו בפחות מטפח לא אמרינן בטומאה לבוד ג:
נתן את רגלו - טהור הנותן, דכסתום דמי לגביה. שאין טומאה נכנסת לאוהל ולא יוצאה ממנו בפחות מפותח טפח:
אם טומאה קדמה את רגלו טמא - שהרי בעת שנתן רגלו האהיל על הטומאה:
ואם רגלו קדמה את הטומאה טהור - שקודם שבאה הטומאה כבר נעשה אוהל סתום, ובשעה שנכנס בו הטומאה אין שם בארובה פותח טפח כדי שתצא ממנה הטומאה:
שתי רגלים זו על גב זו - של שני אנשים, ונתן הראשון רגלו על פי ארובה ורגל של שני מונח על רגלו של ראשון, ואח"כ נכנסה טומאה בבית תחת הארובה, ואח"כ הסיר הראשון את רגלו ונמצאת רגל השני מונחת על פי הארובה, אע"פ ששני זה האהיל על הטומאה כשהסיר הראשון את רגלו, השני טהור, מפני שקדמה רגלו של ראשון את הטומאה. ואין הלכה כר' שמעון ולא כר' מאיר:
אין בארובה פ"ט. כתב הר"ב הא קמ"ל דאפילו בפחות מטפח לא אמרינן בטומאה לבוד. דהכי גמירי להו גמ' פ"ק דסוכה דף י"ח. והכ"מ ברפט"ז מהט"מ כתב שמצא כך. ואשתמיטתי' דתלמוד ערוך הוא:
נתן את רגלו מלמעלן טהור. עיין בפי"ב מ"ד:
(ג) (על הברטנורא) דהכי גמירי להו. גמרא סוכה דף י"ח:
אין בארובה וכו'. ועיין בפי' הר"ש ז"ל לעיל פ"ח סימן ב':
נתן את רגלו מלמעלן טהור. ובהא אפילו ר"מ מודה כיון שאין הטומאה תחת רגלו אבל כשהטומאה תחת רגלו לא חשיב ליה ר"מ כסתום ורבנן סברי אפילו הטומאה תחת רגלו אם קדמה רגלו את הטומאה טהור כיון דנסתם קודם שבאה אבל אם קדמה הטומאה כשפשט רגלו שם נטמא קודם שנסתם הנקב ור"ש מוסיף אפילו שתי רגלים של שני אנשים וכו' אע"פ שקדמה טומאה לרגלו של שני כיון שקדמה רגלו של ראשון את הטומאה טהור כיון שלא נראה הנקב פתוח דעם משיכת רגל ראשון נמצאת רגלו של שני והה"נ שתי רגליו של אדם אחד שהיה ראוי להיות טמא מחמת רגל שני שקדמה לה הטומאה ואפ"ה טהור כיון שקדמה רגלו ראשונה. הרא"ש ז"ל:
ואם רגלו קדמה את הטומאה טהור. במאהיל עצמו הוא דמטהרי רבנן משום דנסתמה ארובה מקודם ולא אתיא עליה טומאה אבל במת מודו רבנן דטמא כיון דרגלו על פי ארובה. מה"ר שמשון ז"ל:
יכין
כנגד ארובה טהור: דהלכה לממ"ס דבטומאה אין אומרים לבוד לחומרא [כסוכה די"ח ועמ"ש בס"ד פ"ד סי' י"ד]:
טהור: הנותן הרגל דאין טומאה יוצאת בפחות מטפח. מיהו פשוט שעכ"פ עירב הטומאה מהבית להארובה ולהכי גם מה שתחת הארובה טמא:
נתן את רגלו מלמעלן ר' מאיר מטמא: להנותן. ומיירי שנתן רגלו מכוון ממעל להטומאה בעצמה. דס"ל דדוקא התפשטות הטומאה אינה יוצאת בפחות מטפח:
טמא: דהיכא שכבר היה הטומאה למטה בשעה שהניח רגלו למעלה. נמצא שכשהגביה רגלו ממעל להארובה כדי לסתמו כבר האהיל על הטומאה קודם שסתם הארובה ברגלו. דהרי בטומאה לא אמרינן לבוד:
טהור: דהרי קודם שבאה לשם הטומאה כבר היה הארובה נחשבת כנסתם מהרגל. ולא יצאה הטומאה דרך שם. ואע"ג דאדם וכלי נעשין אהל לטמא ולא לחוץ [כרפ"ו] וא"כ למה יהיה האדם טהור. י"ל דהכא לא משום שרגלו חוצץ. אלא מדקדמה רגלו. הו"ל המעזיבה כסתומה תחת הרגל:
ר' שמעון אומר שתי רגלים זו ע"ג זו: על הארובה. ואפי' הן של ב' בנ"א שהן ב' גופים:
שקדמו את הטומאה: ממעל להארובה:
טהור: גם השני:
מפני שקדמה רגלו של ראשון את הטומאה: ולחכמי' דלעיל. אף אם רגלו של השר ג"כ היה שם קודם שבאה הטומאה למטה עכ"פ כיון דלא על יד השני נסתם הארובה. הו"ל כקדמה טומאה לרגלו:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת