משנה אבות ה טז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת אבות · פרק ה · משנה טז | >>
כל אהבה שהיא תלויה בדברנה, בטל דבר, בטלה אהבה.
ושאינה תלויה בדבר, אינה בטלה לעולם.
איזו היא אהבה התלויה בדבר, זו אהבת אמנון ותמרנו.
ושאינה תלויה בדבר, זו אהבת דוד ויהונתן.
כָּל אַהֲבָה שֶׁהִיא תְּלוּיָה בְּדָבָר,
- בָּטֵל דָּבָר, בְּטֵלָה אַהֲבָה;
- וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְּדָבָר,
- אֵינָהּ בְּטֵלָה לְעוֹלָם.
- אֵיזוֹ הִיא אַהֲבָה הַתְּלוּיָה בְּדָבָר?
- זוֹ אַהֲבַת אַמְנוֹן וְתָמָר;
- וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְּדָבָר,
- זוֹ אַהֲבַת דָּוִיד וִיהוֹנָתָן:
כל אהבה, שהיא תלויה בדבר -
- בטל דבר - בטלה אהבה.
- ושאינה תלויה בדבר - אינה בטלה לעולם.
- איזו היא אהבה שהיא תלויה בדבר - זו אהבת אמנון ותמר.
- ושאינה תלויה בדבר - זו אהבת דוד ויהונתן.
פירוש אלו הדברים כך הוא, [כל אהבה שהיא תלויה בדבר בטל, בטל דבר בטלה אהבה, ושאינה תלויה בדבר בטל, אינה בטלה לעולם]. אתה יודע שאלו הסיבות הגשמיות יבטלו ויסורו, ויתחייב סור המתחדש בסור סיבתו. ומפני זה כשתהיה סיבת האהבה עניין אלהי והוא המדע האמיתי, האהבה ההיא אי אפשר שתסור לעולם, מפני שסיבתה מתמדת המציאות:
כל אהבה שהיא תלויה בדבר בטל - שאינו מתקיים, כשיתבטל הדבר שהיה סבה לאותה אהבה, גם האהבה בטלה. וכל אהבה שאינה תלויה בדבר בטל אלא בדבר קיים, כגון אהבת הצדיקים והחכמים, אינה בטלה לעולם. כשם שהדבר שהוא סבה לאותה אהבה אינה בטל, כך אין האהבה בטלה:
אהבת אמנון ותמר - מפני יפיה:
אהבת דוד ויונתן - להשלים רצון קונם. דאמר לו יהונתן לדוד אתה תהיה למלך על ישראל ואני אהיה לך למשנה:
תלויה בדבר. גרסת הר"ב בדבר בטל. בטל דבר וכו':
זו אהבת אמנון ותמר. לדוגמא בעלמא נקטיה. ולפיכך ל"ק רישא לסיפא:
(נה) (על המשנה) בדבר. גירסת הר"ב בדבר בטל, בטל דבר כו':
(נו) (על המשנה) אמנון ותמר. לדוגמא בעלמא נקטיה. ולפיכך לא קשיא רישא לסיפא:
ושאינה תלויה בדבר אינה בטלה לעולם: כצ"ל אכן רעז"ל גראה דגריס כל אהבה שהוא תלויה בדבר בטל בטל דבר בטלה אהבה ושאינה תלויה בדבר בטל אינה בטלה לעולם:
זו אהבת אמנון בתמר: גרסינן בבית דאמנון לחוד הוא שאהב לתמר אבל תמר לא אהבתו כך שמעתי מפי החכם החסיד הה"ר מסעוד אזולאי נ"ע. אח"כ מצאתיו מוגה ג"כ כך במשנתו של הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל וכתב עוד דגרסי' ברוב ספרים זו אהבת יהונתן ודוד וכן נ"ל עיקר כי יהונתן היה עיקר האהבה וכן הזכיר ג"כ למעלה אמנון ואח"כ תמר וכן למטה גבי מחלוקת שמאי והלל גרסינן ברוב הספרים שמאי ברישא:
יכין
כל אהבה שהיא תלויה בדבר: ר"ל בדבר אמצעי שהוא חוץ מגוף האוהב והנאהב, כגון אהבת האדם למטיבו, שאינו אוהב את הנאהב, רק את הדבר שיקבל הוא ממנו גם בעתיד, ונמצא שרק א"ע אוהב:
ושאינה תלויה בדבר: רק בטבע, כאהבת אדם לבניו ולמשפחתו. או בהשכל, שיאהב האדם את עסק החכמה ואת ההנהגה הישרה, ואת היראת שמים, דכשנשאל אותו למה יאהב כל אלה. אינו יודע לתת לנו טעם בדבר, זהו אהבה שאינו תלוי בדבר אמצעי שבין האוהב לנאהב. אבל שיאהב אדם לחכם, ולבעל מדות ישרות, ולצדיק, ג"כ מחשב תלויה בדבר, דהרי כשיפסיק החכם מלעסוק בחכמה וכו' בטל דבר ותבטל האהבה. מיהו שלא תטעה לומר אהבת ניאוף ג"כ יחשב אינה תלויה בדבר אמצעי, דהרי היופי של הנאהבת קשורה בגופה. להכי שואל התנא איזו וכו':
איזו היא אהבה התלויה בדבר זו אהבת אמנון ותמר: דלא את תמר אהב רק את עצמו, עבור ההנאה שהיה מצפה לעצמו ממנה, וההנאה היא היא הדבר האמצעי שבין האוהב לנאהב. ולכן כשהשקיט הנאתו ממנה, כתיב וישנאה אמנון וגו'. אולם שלא תקשה, א"כ היכן מצינו אהבה שבין אדם לחבירו שלא תהיה תלויה בדבר מה. שא"א שתנטל ותתבטל מהנאהב. ואהבת אב לבן אינה מכרעת, דאינה רק אהבת עצמו, מדהוא עצם מעצמיו ובשר מבשרו, והר"ז כמו שיאהב אדם לידו ורגלו שאינו מהראוי לכנותה אהבה, על זה משיב התנא שכבר מצינו דוגמתה בעולם, ושאינה כו':
זו אהבת דוד ויהונתן: שלא היתה תלויה בשום דבר בעולם, והיתה גדולה במדתה כאהבת אב לבן שא"א שתתבטל, אפילו כשלא יתנהג הבן כשורה, וכמ"ש דהמע"ה לאט לי לנער לאבשלום, וכ"כ יהונתן אף ששמע אח"כ שיקח ממנו מלכותו, אפ"ה לא זז מחבתו לו, שמסר כ"פ נפשו בסכנה עבורו [ומצינו דוגמתה בעולם ונקראת זימפאטהעטישע ליעבע בל"א, דב' בנ"א אף שלא הכירו זא"ז מעולם, תיכף כשיראו זא"ז יאהבו זל"ז בלי טעם. ויש לזה טעם נעלם]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
כל אהבה שהיא תלויה בדבר וכו'. כאנשים המתחברים מפני שררה או שותפות ממון או אהבת איש לאשה מפני יופי ורוצה לבא עליה כיון שהיא תלויה בדבר שאינו מתקיים גם האהבה תתבטל בהתבטל הדבר ההוא כמו שאירע לאמנון שהיה אוהב לתמר מפני יופיה כמו שנא' את תמר אחותי אני אוהב וכשנתמלא רצונו ממנה ובעל אותה בטלה אותה אהבה ולא עוד אלא ששנא אותה שנא' גדולה השנא' אשר שנאה מאהבה אשר אהבה וזה איננו בכלל אהבה שהיא תלויה בדבר כי בהתבטל הדבר תתבטל האהבה אבל שתהיה שנאה ביניהם אינו מן הדין וגם המשנה לא אמרה כן כי האהבה והשנאה אינם קצוות שלא יהיה ביניהם אמצעי כי יש אנשים שאינן לא אוהבים ולא שונאים ושנאת אמנון היתה לה טענה יתר על ביטול הדבר והוא מה שאמרו בסנהדרין בפרק כהן גדול נימא נקשרה בו ועשאתו כרות שפכה ואין זה בכלל אהבה המתבטלת בהתבטל הדבר ואהבת דוד ליהונתן לא היתה תלויה בדבר שהרי היה יודע שהמלוכה תסוב ממנו אליו שנא' אתה תהיה למלך על ישראל ואני אהיה לך למשנה והיה מן הדין לשנאתו אבל היה אוהב אותו אהבת נפש כמו שנא' כי אהבת נפשו אהבו כי כן ראוי לכל אדם שיאהוב אוהבי ה' על כן אמר נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים כלומר אתה היית אוהב אותי יותר מאהבת אדם לאשתו שהיא תלויה בדבר ואהבתך לי לא היתה תלויה בדבר. ויש מפרשים מאהבת נשים לבניהם או לבעליהן שהיא יותר חזקה מאהבת הזכרים:
וברוב ספרים גרסינן קודם כל אהבה התלויה בדבר וכו', ודבר זה יותר מוכח הפי' שאמרנו כי בא להודיע ענין האחדות, שכל כך חזק עד שכל אהבה שאינה תלויה בדבר היא קיימת לעולם. שכשם שהמחלוקת אין קיום לו, כך הוא ההפוך שהוא האהבה שהוא החבור יש קיום לו. ודבר זה כי האחדות הוא הקיום בעצמו, שכאשר הדבר הוא שלם בלי חלוק הוא קיום שלו. ועוד כי בטול הדבר מגיע מצד המתנגד אשר מתנגד אל דבר, וכאשר יש חבור ולא חלוק רק אחדות אין כאן מתנגד כלל והוא קיום הדבר כמו שתבין מן הדברים אשר אמרנו. כלל הדבר אין בטול לדבר שהוא אחד בעצם משום דבר ולכך הוא הוא קיים בלי שנוי, וזה שאמר כל אהבה שאינה תלויה בדבר אינה בטילה לעולם, כי מפני שאינה תלויה בדבר הנה זה הוא האחדות לגמרי אשר ראוי אל האחדות הקיום ביותר, ואין צריך בכאן שתהיה אהבה לשם שמים כמו שהוא אצל המחלוקת, כי אצל המחלוקת אם אין המחלוקת לשם שמים בודאי אין קיום למחלוקת מצד כי ההפכים אין קיום להם ביחד והם שני ההפכים בנושא אחד, גם כי החלוק והפירוד הוא התחלת ההפסד כאשר אינו שלם, ולפיכך צריך שתהיה המחלוקת לשם שמים אשר הוא יתברך מאחד ההפכים כמו שהתבאר, אבל אהבה שהיא אינה תלויה בדבר אינה בטילה לעולם, כי היא האחדות אשר ראוי מצד עצמו אל הקיום הפך המחלוקת. רק אותה שהיא תלויה בדבר אותה בודאי בטילה כיון שבטל הדבר שהוא סבת האהבה והקשור, ולכך נסמך המאמר הזה לכאן אחר שזכר התנא ענין המספרים זכר התנא מעלת האחדות שהוא בעולם והרחקות השניות. ולפיכך סדר כל אהבה התלויה בדבר ואחר כך כל מחלוקת. ובין אם גרסינן קודם כל מחלוקת שהוא לשם שמים ואחר כך כל אהבה, או דגרסינן קודם כל אהבה שהיא תלויה בדבר ואחר כך כל מחלוקת כך הוא הפירוש, שבא התנא לאשמועינן מדריגת האחדות והקשור שהוא בעולם.
ומה שהתחיל כל אהבה שהיא תלויה בדבר ולא הקדים כל אהבה שאינה תלויה בדבר, כי דבר זה יש להקדים שהוא עיקר מלתא דבא לאשמועינן אהבה שאינה תלויה בדבר, רק בשביל זה הקדים אהבה התלויה בדבר כדי לסמוך אחר אהבה שאינה תלויה בדבר כל מחלוקת שהיא לשם שמים, לומר כי שניהם טעם אחד להם, כי האהבה שאינה תלויה בדבר אינה בטילה לעולם מפני האחדות שיש לאהבה ולכך אינה בטילה לעולם, ולכך המחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים בשביל טעם זה עצמו מפני שהוא יתברך מאחד ומקשר ההפכים כמו שהתבאר למעלה והכל הוא מבואר מאוד. וזה הפירוש הוא הברור ועוד יתבאר דבר זה והוא גם כן ראיה לפירוש זה:
ויש להקשות גם כן בזה שאמר איזה אהבה שהיא תלויה בדבר זו אהבת אמנון ותמר, ומשמע הא סתם אהבה אינה תלויה בדבר, ואחר כך אמר איזה אהבה שאינה תלויה בדבר זו אהבת דוד ויהונתן, ומשמע אבל סתם אהבה תלויה בדבר, ופירושו גם כן כמו שאמרנו למעלה, כי אהבת אמנון ותמר היא אהבה התלויה בדבר לגמרי ואין בזה צד שאינו תלויה בדבר, כי יש אהבה אע"ג שהיא תלויה בדבר מ"מ אינה תלויה בדבר לגמרי, כי אף אם לא היה אותו הדבר היה כאן אהבה אע"ג שודאי הדבר גורם אהבה יתירה מ"מ לא נאמר בזה אהבה תלויה בדבר לגמרי, ולפיכך אמר איזה אהבה שהיא תלויה בדבר שאין צד אהבה כלל רק בשביל הדבר שתלויה בו האהבה זו אהבת אמנון ותמר, שאין צד אהבה רק שיהיה אמנון אוהב את תמר בשביל המשגל, וכאשר עבר זה היה כאן שנאה יתירה. ואהבת דוד ויהונתן היא האהבה שאינה תלויה בדבר כלל, ושאר אהבות אינם לגמרי תלוים בדבר ואינם לגמרי שאינם תלוים בדבר, רק קצת אהבה תלויה בדבר וקצת אהבה אינה תלויה ואהבה כזאת אינה בטילה מיד כמו אהבת אמנון ותמר ואינה ג"כ מקויימת לגמרי כמו אהבת דוד ויהונתן. וזה שאמר הכתוב (שמואל ב', א) נפלאת אהבתך לי מאהבת נשים, כי אהבת נשים תלויה בדבר מפני שהאשה עזר כנגדו ואינה תלויה בדבר לגמרי שכך ברא הקב"ה עולמו שיהיו לבשר אחד כדכתיב בקרא (בראשית, ב) על כן יעזוב וכו', ובודאי אין הכתוב מדבר שיעזוב את אביו ואת אמו וידבק באשתו משום שהאשה היא להנאתו, רק הכתוב מדבר שכך הוא בעצם הבריאה שהאיש ידבק באשתו, וא"כ עיקר האהבה שאינה תלויה בדבר. ואמר כי נפלאת אהבתך לי מאהבת נשים, כי סוף סוף יש צד שאהבת איש לאשה שהיא תלויה בדבר שהאשה היא לעזר לו, וכאשר היא כנגדו בטילה האהבה שהיא בעצם הבריאה, אבל אהבת דוד ויהונתן היה בלא שום צד בחינה שתהיה תלויה בדבר כלל, ומה שאמר מאהבת נשים והיה לו לומר מאהבת אשה, כי לפעמים אין האדם אוהב את האשה בשביל שאי אפשר שלא היה דבר באשה שמרחיק קצת האהבה, ולכך אמר נפלאת אהבתך לי מאהבת נשים כלומר מאהבה שיש לנשים כסדר העולם לא אשה מיוחדת, כי אפשר שיהיה באשה מיוחדת דבר מגונה, אבל מאהבת נשים שהוא כסדר הבריאה:
ויש לומר עוד כי פירוש מאהבת נשים כי אהבת איש לאשה מפני שהם לבשר אחד כדכתיב קרא (בראשית, ב) והיו לבשר אחד, ואין האהבה והחבור במה שהם לבשר אחד כ"כ גדול כמו אהבת החבירים שנפשו קשורה בנפשו, כי זה מה שנפשם קשורה זה בזה הוא בודאי יותר ממה שהם לבשר אחד, כי אין שייך בבשר אחדות וקשור כמו שהוא שייך בנפשות שהם מתקשרים לגמרי וזה נראה. ואין לך להקשות למה הוצרך התנא לבאר דבר זה ומה למדנו מזה, כי כבר אמרנו שהתנא בא לאשמועינן כמה גדול מעלת האחדות שהוא בעולם, וכמו ששנואה המחלוקת שהיא הפך האחדות כך אהוב האחדות והיא אהבה שאינה תלויה בדבר. ויש לומר ג"כ כי מה שאמר כל אהבה שאינה תלויה בדבר אינה בטילה לעולם, בא להודיע תקות ובטחון ישראל בגלות, שאי אפשר שתהיה האהבה בטילה לעולם, שהרי האהבה שהש"י אהב ישראל לא היתה תלויה בדבר כלל ומאחר שאין האהבה תלויה בדבר אין האהבה בטילה. ודבר זה נראה כי הכתוב אומר (שם י"ב) ויאמר ד' אל אברם לך לך מארצך וגו', והקשה הרמב"ן ז"ל בפירוש החומש כי לא ספר הכתוב מעלת אברהם וצדקתו שבשביל אותו צדקות הגיע אליו הדבור ואמר לך לך מארצך וגו' וראוי היה שיקדים תחלה מעלת אברהם וצדקתו, אבל שיאמר לך לך וגו' ולא הזכיר עדיין מעלת אברהם וצדקתו הוא דבר חסר כי למה נגלה אליו הדבור ועדיין לא ידענו מעלתו. והנה תראה כי נגלה הדבור לנח וכתב לפני זה ונח מצא חן בעיני ה' ואח"כ כתב שנגלה אליו הדבור, ואצל אברהם שהיה אפשר לספר עליו צדקות הרבה למה לא כתב לפני זה צדקתו. ופירשנו הטעם כי אברהם הוא ראש יחוסינו ובו היה הבחירה אשר בחר הש"י בישראל כדכתיב (נחמיה ט') אתה האלקים אשר בחרת באברם וגו', ואם כתב תחילה צדקות אברהם היה עולה על דעת אדם בשביל צדקות אברהם בחר בו ובזרעו אחריו והיה אהבה תלויה בדבר הוא הצדקות, ועכשיו שבניו אינם צדיקים בטלה האהבה, אבל עתה שלא הקדים לומר צדקות אברהם, ור"ל לא בשביל שום צדקות בחר באברהם ובזרעו רק שבחר באברהם ובזרעו מצד עצמם ולא בשביל דבר שהיה אפשר לומר שכאשר בטל אותו דבר בטלה האהבה, ופירשנו זה במקום אחר כי זה דבר עדות נאמנה מאוד ואין להאריך:
הנה האהבה והמחלוקת הם הפכיים זה לזה כי האהבה תסתבב מן השלום והמחלוקת תסתבב מהשנאה. והודיענו כי כל הדברים הולכים אחר יסודם אם היסוד הוא לשם שמים אפי' המחלוקת שטבעו גורם ביטול סופה להתקיים והאהבה שטבעה גורמת קיום אם יסודה אינה לשם שמים כי היא האהבה תלויה בדבר סופה בטלה. והשמיענו כי צריך האדם שיאהב לשם יתברך אהבה שאינה תלויה בדבר כמו שאמר הכתוב ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך אפי' נוטל את נפשך אפי' נוטל את ממונך ואהבה זו אינה בטלה לעולם, אבל אם האדם אוהב לשם יתברך על אשר הצליח את דרכיו זאת האהבה היא תלייה בדבר וממנה נסתבבה האהבה ואז השי"ת מבטל את הדבר בראותו שאין האהבה רק בסבת הדבר ומביטול הדבר נסתבב אחר כך ביטול האהבה. ושאינה תלויה בדבר זו אינה בטלה לעולם ואפי' נוטל את נפשו יהיה אוהב נאמן. ולפי שראינו כי כלל זה לפעמים לא יצדק על כן ביאר דבריו ואמר איזו היא אהבה שהיא תלויה בדבר זו אהבת אמנון ותמר שלא היתה שום פנייה טובה מעורבת רק אהבת המשגל לבד ועל כן כאשר נתבטל הדבר תיכף ומיד וישנאה ויגרש אותה מעל פניו ותצא, וכן ג"כ באהבת האדם עם השי"ת אם אין באותה האהבה שום מחשבה טובה מעורבת בה רק תלויה בדבר לבד כאהבת אמנון ותמר בוודאי שבהכרח הגמור יתבטל הדבר והאהבה ואם נראה שיש שאהבתו תלויה בדבר ועשה והצליח אפשר כי נטה קצת אל איזו פניה טובה. וביאר ג"כ החלוקה השנית ואמר ושאינה תלויה בדבר זו אהבת דוד ויהונתן כלומר אם הוא כלל צודק בעצם כי אהבה שאינה תלויה בדבר אינה בטלה לעולם היינו כאשר תהיה כאהבת דוד ויהונתן כי כפי הטבע היה ראוי שישנאהו כמאמר שאול אביו כי כל הימים אשר בן ישי חי על האדמה לא תכון אתה ומלכותך ואעפ"כ היתה נפשו קשורה בנפשו ואהבת עולם אהבו:
והריטב"א ז"ל כתב בענין דוד ויהונתן כתיב נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים בדוד ויהונתן היה שם שלם כי דוד היא ה"א אחרונה וביהונתן הג' אותיות הראשונות יהו"נתן ולכן דומה אהבתו לאהבת נשים וממנו ניתנה לו המלוכה עכ"ל:
והחסיד ז"ל כתב בענין דוד ויהונתן כתיב נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים אומרו יותר מאהבת נשים כי יתחייב האדם לעזוב את אביו ואת אמו בעבור אשתו אבל לא את עצמו ויהונתן אהב את דוד יותר מעצמו כי סבר וקבל שהמלכות הנוגע אל יהונתן שיקחהו דוד שכן אמר אתה תמלוך על ישראל ואני אהיה לך למשנה עכ"ל: