משנה אבות ב יד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת אבות · פרק ב · משנה יד | >>
רבי אלעזר אומר, הוי שקוד מט ללמוד תורה, [ודע] מה שתשיב לאפיקורוס.
ודע לפני מי אתה עמל.
ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך נא.
רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר:
- הֱוֵי שָׁקוּד לִלְמֹד תּוֹרָה,
- וְדַע מַה שֶּׁתָּשִׁיב לְאֶפִּיקוֹרוֹס.
- וְדַע לִפְנֵי מִי אַתָּה עָמֵל;
- וְנֶאֱמָן הוּא בַּעַל מְלַאכְתְּךָ,
- שֶׁיְּשַׁלֵּם לְךָ שְׂכַר פְּעֻלָּתְךָ:
רבי אלעזר אומר:
- הוי שקד ללמוד - מה שתשיב את אפיקורוס.
- ודע לפני מי אתה עמל - ומי הוא בעל מלאכתך.
(עניין "שקידה" הוא מלשון הכתוב "כי שוקד אני על דברי"(ירמיה א, יב), כלומר מהיר ומשתדל, או יהיה ענינו הרגל ותמידות כמו "לשקוד על דלתותי יום יום"(משלי ח, לד).)
מה שתשיב לאפיקורוס - אמר צריך שתלמד דברים שתשיב בהם לאפיקורסים מן האומות, ותחלוק עליהם ותשיבם אם יקשו לך. ואמרו "לא שנו אלא אפיקורוס גוי, אבל אפיקורוס ישראל כל שכן דפקר טפי", רוצה לומר שיוסיף לבזות, ומפני זה אין צריך לדבר עמו כלל, שאין לו תקנה ואין לו רפואה כלל ועיקר, שנאמר "כל באיה לא ישובון, ולא ישיגו ארחות חיים"(משלי ב, יט).
ואמרו אף על פי שתלמד דעות האומות לדעת איך תשיב עליהם, השמר שלא יעלה בלבך דבר מן הדעות ההם, ודע שמי שתעבוד לפניו יודע צפון לבך, והוא אמרו ודע לפני מי אתה עמל, רצה לומר שיכוין לבו באמונת השם יתברך:
לאפיקורוס - לשון הפקר, שמבזה את התורה ומחשיבה כאילו היא הפקר. אי נמי, משים עצמו כהפקר ואינו חס על נפשו לחוש שמא תבוא עליו רעה על שמבזה את התורה או לומדיה:
ודע לפני מי אתה עמל - בתשובה זו שאתה משיב לאפיקורוס. שלא יפתה לבך לנטות לדעתו נ:
הוי שקוד ללמוד תורה מה שתשיב לאפיקורוס. רבינו יונה ז"ל פירש הוי שקוד ויגע בלמוד התורה כדי שתדע להשיב לאפיקורוס. כ"כ במדרש שמואל. ונמצינו למדים דלא גרסינן ודע וכן נראה בפי' הרמב"ם דל"ג ודע. אבל בס"א גרסינן ודע מה שתשיב וכו'. וכתב במדרש שמואל בשם הר"ם אלמושנינו שלכן אמר ודע מה שתשיב. אמר מה שתשיב לאפיקורוס דעהו אתה בידיעה שלימה ולא יהיה תשובתך אליו מקובלת אצלך או מלומדת מאחר כי כן לא תנצח אותו. ע"כ. ובאמרו מה שתשיב הודיע שלא תלך אתה אצלם להקשות להם על סברתם אלא אם יבואו אליך ויקשו לך דע מה שתשיבם. אמנם אתה לא תתחיל לשסות בך את הכלב. מדרש שמואל:
שקוד. עיין בפי' הר"ב במשנה ט"ו פ' בתרא דסוטה:
לאפיקורוס. פירש הר"ב לשון הפקר שמבזה את התורה וכן המבזה לומדיה. וכדמסיים בפי' השני וכך פי' בהדיא בריש פ' חלק [צ"ט ע"ב]:
ודע לפני מי אתה עמל. פי' הר"ב בתשובה זו שאתה משיב לאפיקורוס שלא יפתה לבך לנטות אחר דעתו. לכאורה לפירושו לפני מי מוסב על האפיקורוס. אבל נראה שדבריו מועתקים מפירוש הרמב"ם. והוא מפרש דלפני מי מוסב אל הש"י. וז"ל הרמב"ם ואמר אע"פ שתלמוד דעות האומות לדעת איך תשיב עליהם. השמר שלא יעלה בלבך דבר מן הדעות ההם ודע שמי שתעבוד לפניו יודע צפון לבך והוא אמרו ודע לפני מי אתה עמל ר"ל שיכוין לבו באמונת הש"י. ע"כ:
(מט) (על המשנה) שקוד כו'. פירוש הוי שקוד ויגע בלמוד התורה כדי שתדע להשיב כו'. ולפי זה לא גרסינן ודע. אבל בספרים אחרים גרסי ודע. פירוש דעתו אתה בידיעה שלימה, ולא תהיה תשובתך אליו מקובלת אצלך או מלומדת מאחר, כי כן לא תנצח אותו. ואמר שתשיב, הודיע שלא תלך אתה אליו להקשות לו, אלא אם יבוא אליך ויקשו לך, דע מה שתשיב. [אמנם אתה לא תתחיל לשסות בך את הכלב]. מד"ש:
(נ) (על הברטנורא) וז"ל הר"מ, אע"פ שתלמוד דעות האפיקורסים לדעת איך תשיב עליהם, השמר שלא יעלה בלבך דבר מן הדעות ההם, ודע שמי שתעבוד לפניו יודע צפון לבך. והוא אמרו ודע לפני מי אתה עמל, ר"ל שיכוין לבו באמונת הש"י. ע"כ. וא"כ, לפני מי, מוסב על הש"י:
(נא) (על המשנה) ונאמן כו'. לא פליג על מאמר אל תהיו כעבדים בו' וכמו שכתבתי שם. ומצאתי בנוסח ארץ ישראל מוגה דגרס, ומי הוא בעל מלאכתך, ותו לא מידי:
ר' אלעזר אומר הוי שקוד ללמוד תורה: אית דלא גרסי מלת תורה סנהדרין דף ל"ח א"ר יוחנן לא שנו אלא אפיקורס עו"ג אבל אפיקורוס ישראל מכל שכן דפקר טפי:
ודע מה שתשיב: כך צ"ל. ולפי מה שראיתי בספר מסורת התלמוד שם בסנהדרין דלא גרסינן מלת תורה אין צורך לגרוס מלת ודע ומ"מ איני יודע מי הגיד לו זו הגרסא ובהרמב"ן ז"ל פרשת ויקרא גבי חלבו האליה כתבה בלשון זה הוי שקוד ללמוד תורה כדי שתשיב לאפיקורוס: ומצאתי שהגיה החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל ודע לפני מי אתה עמל ומי הוא בעל מלאכתך ומחק השאר:
יכין
רבי אלעזר אומר הוי שקוד ללמוד תורה: ג' דברים נצרכים להצלחה בלימוד (א) השקידה וההתמדה, דאם לא יתמיד לחזיר בכל יום לימודו שמאתמול, תקדם יציאה להויה, ולא ישתרש הענין בלבו היטב. ולכן אמר הוה שקוד וכו'. [ואמר שקוד בפעול, ולא שוקד בפועל. דכל פוטל יש בידו לעשות או בלי לעשות. אבל הפעול מוכרח במעשהו מפני כח הפועל. כך תשתדל בעצמך התרגל בשקידה כאילו אין כח בך למנעה בשום פנים]:
ודע מה שתשיב לאפיקורוס: (ב) העיון וההתעמקות בהעניינים שלומד. שלא יזוז משום דבר שלומד עד שישאל וישיב לעצמו על ז' שאלות, מי, מה, למי, או את מי, מתי, איה, איך, ולמה. שכשתדע להשיב על אלה הז' שאלות, יבורר לך כל דבר חמור ועמוק. גם ישקיף סביבות העניין שלמד יפה, אם אין בו סתירה במה שלמד כבר. גם ישאל א"ע אם אין שם בהדבר שלומד מלה יתירה, ולמה נכתב מלה זאת, וכדומה בהשאלות, עד שיבורר לו הדבר כשמלה חדשה. ועל העניין הזה, אמר, ודע מה וכו', ר"ל לא די שצריך אתה לידע הטעם של כל דבר כפי הראוי וכפי שמותר הישראלי הכשר לשאול. אלא צריך אתה ג"כ להתבונן בכל דבר הטעם שתוכל להשיב לאפיקורס כשתזדמן עמו, שאינו מתרצה בקבלתינו הנאמנה, רק בימה ששכל אנושי סובל:
ודע לפני מי אתה עמל: (ג) הסרת הדאגה, וכל מחשבה אחרת בשעה שלומד. ועל זה אמר, ודע לפני מי אתה עמל בלימודך, הלא תתבושש לפניו שתתעסק במחשבתך בעניינים אחרים בעת עסקך במלאכתו. וזאת שנית ונאמן הוא וכו':
ונאמן הוא בעל מלאכתך: בענייני עסקי פרנסתך הגופניים, כי בידו מונחת גם הצלחות הזמניי:
שישלם לך שכר פעולתך: בעבור פעולתך השלימה בלימוד התורה, לא תצטרך להתיגע בפרנסתך למאוד [כברכות ל"ה ב']:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
הפירוש השלשה דברים הם הוי שקוד אחד. ודע לפני מי שאתה עמל שנים. ומי הוא בעל בריתך הוא השלישי כן כתב רבינו שלמה ז"ל וגירסתו היא ומי הוא בעל מלאכתך אבל בספר רבינו משה ז"ל כתוב ומי הוא בעל בריתך וכן הוא במשניות וכבר פירשנו בחלק ראשון מזה הספר כי אפיקורוס שם אחד מהיונים שהיה כופר באל ית' ואומר אין אלהים ורז"ל שמשו זה השם לכל מי שהוא כופר באמונתנו בין שיהיה כופר באל ית' בין שיהיה כופר ואומר שהם שני אלוהות והם הנקראים מינים גם כן ואמרו עליהם שהם מן המורידים שמותר להרגם כמו שאמרו בפ' אין מעמידין ושהם יורדים לגיהנם ונדונין שם לדורי דורות כמו שאמרו בסדר עולם ובראשון מראש השנה והכניסו בכלל זה המבזים תלמידי חכמים כמו שאמרו בסנהדרין בפרק אחרון ועשאוהו לשון הפקר וצוה החכם שיהיה שקוד ומתמיד ללמוד תורה כדי שידע להשיב להם לסתור טענותיהם ובימי רבותינו ז"ל היו מצערים אותם המינים בטענותיהם מהפסוקים ועל כן הוצרכו לתקן ברכת המינים בתפלה כמו שנזכר בפ' תפלת השחר והיו צריכים להשיב להם כפי טענותיהם כמו שמצינו בפרק מצות חליצה שהיו טוענים עלינו שאנחנו עם האל ית' כמו החליצה שנפטרה מיבמה משום שנאמר חלץ מהם והוצרכו לומר שלא נאמר חלצו לו וכן בפ' א' מע"ז היו טוענים עלינו ממה שכתוב רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה ע"כ אפקוד עליכם את כל עונותיכם מאן דאית ליה סוסיא בישא ברחמיה מסיק ליה. והוצרכו להשיב משל לאדם שנושה בשני בני אדם מאוהבו נפרע מעט מעט וכן בפ' ראשון מחגיגה היו טוענים עלינו ממה שכתוב ואנכי הסתר אסתיר פני מהם והוצרכו להשיב במה שכתוב ובצל ידי כסיתיך וכן תלמידי ישו היו פוטרים עצמם ממיתה מפני פסוקים וכמו שאמרו מתאי יהרג שנאמר בו מתי אבא ואראה פני אלהים והוצרכו להשיב אין מתי יהרג שנאמר בו מתי ימות ואבד שמו כמו שנזכ' בסנהד' בפ' נגמר הדין וכן לשאר התלמידים וגם רבן גמליאל הוצרך להשיב לאומר כל בי עשרה איכא שכינה הרבה שכינה יש והוא השיב לו דמיון מניצוץ השמש שהוא בכל מקום ואינו אלא אחד כמו שנזכר בסנהדרין פ' אחד דיני ממונות וכן בפ' חלק ובספרי אמר ר' אליעזר בר' יוסי בדבר זה זייפתי ספרי עכו"ם שהיו אומר' אין תחיית המתים מן התורה והשיב להם מהכרת תכרת הנפש ההיא הכרת בעולם הזה תכרת לעולם הבא אף הכרת תכרת בעולם הזה עונה בה בעולם הבא וכן הרבה בתלמוד שהיו משיבים למתפקרים בתורה להשיב להם לפי טענותיהם גם אחרי התלמוד הוצרכו הגאונים ז"ל להשיב כנגד טענות הצדוקים המכחישים הקבלה מפני הכרעת הכתובים וגם לסתור דעות חכמי יון אשר לא שמו את לבם לא דעת ולא תבונה להאמין אלא מה שהבינו בדעתם בראיות ממנהגו של עולם ולא חששו לחלוק על התורה האומרת שהעולם נברא אחר שלא היה ואית דין ואית דיין ויש גן עדן לצדיקים וגיהנם לרשעים והם אמרו לא נאמין אלא במה שראו עינינו ולא ראינו לעולם דבר שיהיה חדש אחר שלא היה וראינו צדיק ורע לו רשע וטוב לו ואיה אלהי המשפט ולא שמענו שיש מקום תענוג ולא מקום צער לנשמות והוצרכנו להשיב על דבריהם כי הדברים שלא יבינו דעות החכמים יבינום הנביאים במה שנאצל עליהם מרוח הקדש והם ידעו מפי האל כי העולם נברא אחר שלא היה ומשנה אותו ממנהגו כרצונו כאשר ראו אבותינו בעיניהם הנסים המפורסמים וכי האל ית' נותן לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו ואם הצדיק יש לו יסורין בעולם הזה הם לטוב לו לעולם הבא ואם הרשעים יש להם טובה בעול' הזה הוא מרחמי שמים והנביאים גם כן ידעושהכל מתוקן לסעודה לעולם שכלו ארוך ובטענות האלה יתבטלו דעות המתחכמים מדעתם להאמין דעות נכריות סותרות דברי תורה והנביאים ויש לסמוך על הנביאים בזה שהם כלם בהסכמה אחת הם על דעת זו ואין לפקפק בזה מפני טענות המתחכמים אחריהם מתחלפי הסברות ואין אחד מסכים לחבירו וטענה זו כתב אחד מגדולי פילוסופי ישמעאל להאמין בנביאי ישראל מפי משה רבינו ע"ה וכל זה נכלל באזהרת הוי שקוד ללמוד תורה ודע מה שתשיב את אפיקורוס מכאן נהגנו היתר בעצמנו ללמוד החכמות ההם כדי שמדברי עצמם נשיבם לומר להם כי אין להם ראיות לסתור דברי תורה ונביאים ואין זה בכלל מה שאמרו הקורא בספרים החיצוניים אין להם חלק לעולם הבא כי כבר פירשו בגמרא פרק חלק כגון ספרי בן סירא וכן בירושלמי אמרו כגון ספרי בן לענה והם ספרים מלאים תעתועים כהכרת הפנים וכמו ספרי הערב מדברי הימים וכן ספרי מינים שאין בהם חכמה אלא אבוד זמן וכן מה שאסרו ללמוד חכמה יונית כמו שנזכר פרק מרובה ואחרון מסוטה לא אמרו זה על חכמה שהיא על דרך חקירה שכלית אלא על החכמה שהיתה נוהגת באותו זמן לדבר בלשון רמיזה כמו שהוא נראה בראשון מחגיגה ואף חכמה זו מותרת היתה אלא מפני אותו מעשה הנזכר במנחות פרק ר' ישמעאל ועל אותו מעשה אמרו ארור המלמד את בנו חכמה יונית והמגדל חזירים ומה שאמרו בברכות בפ' תפלת השחר מנעו בניכם מן ההגיון אינו חכמת א"ל מנט"ק (אמר אהרן יעללינעק א"ל מנט"ק בלשון ערב הוא חכמת הגיון או לוגיק"ה) כי רש"י ז"ל פי' הגיון שיחה בטלה ובירושלמי פרק במה אשה ר' אבהו בשם ר' יוחנן מותר אדם ללמד את בתו יונית מפני שהוא תכשיט לה שמע שמעון בר בא ואמר בגין דר' אבהו בעי מלפא בנתיה יונית הוא תלי לה בר' יוחנן שמע ר' אבהו ואמר יבא עלי אם לא שמעתי מר' יוחנן אבל הספרים המחוברים על דרכי הראיות אינן בכלל זה והקורא בהם יקבל מהם האמת וישקוד ללמוד להשיב במה שהוא כנגד התורה וכמו שאמרו על ר' מאיר כשלמד מאלישע אחר רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק בפ' אין דורשין ואמרו בירושלמי אבל ספרי המירם והספרים שנכתבו מכאן ואלך כל הקורא בהם כקורא באגרות מאי טעמא ויותר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה אין קץ ולהג הרבה יגיעת בשר להגיון נתנם ולא ליגיעה נתנם ע"כ ואמרו במדרש קהלת כל המכניס בביתו יותר מעשרים וארבעה ספרים מכניס מהומה בתוך ביתו ופירשו עשות ספרים חסר מ"ם כמו מעשות ספרים כמו השמרו לכם עלות בהר ונגוע בקצהו וכן פירש בן גנא"ח וכמשמרות נטועים הכתוב שם הוא בשי"ן כנגד משמרות כהונה הם כ"ד ספרי הקדש ופירשו מהמה לשון מהומה לפי שלא אמר מהם ומה שאמרו כ"ד ספרים רוצים בזה הם ופירושיהם וכן כל ספר המחובר בחכמה לפרש העקרי התורה ממציאות האל ואחדותו והרחקת הגשמות ושהוא משגיח בעולם ושולח נביאי' לצוות ולהזהיר וגומל ועונש כל אלו הספרים פירוש התורה הם ומותר לקראתם וכבר אמרו בפ' אין דורשין מקצה השמים ועד קצה השמים אתה שואל ואין אתה שואל מה למעלה מה למטה ומה לפנים מה לאחור אם כן מותר הוא לדרוש ולתור בחכמה בענין זה העול' כולו ממרכז הארץ עד מקיף הגלגל העליון ולא הזהרנו אלא מהספרים שאין בהם חכמה מחכמות הנמצאות ובזמננו זה אנו שוקדים ללמוד תורה להשיב את שתי האומות הבאות אחר חתימת התלמוד ואע"פי שהאומה הראשונה כבר היתה בימי רז"ל שהם אמרו בפרק ראשון מע"ז לדברי ר' ישמעאל עכו"ם לעולם אסור לשאת ולתת עמו שהיה אומר ג' ימים לפני אידיהן וג' לאחריהן והן עושין יום אחד בשבת יום איד וכן אמרו בתעניות בפ' בשלשה פרקים שאנשי משמר לא היו מתענים במוצאי שבת מפני העכו"ם ואע"פי שדברי העכו"ם הם הבל מעשה תעתועים כי הם הודו מה שלא הודו המתפקרים הראשונים כי תורתינו היא מן השמים ואחר שהודו כן אולת היא להם וכלימה אם אינם מחזיקים בה ודי להם תשובה לטעותם בזה אבל אנחנו חייבים לשקוד על דלתות התורה להשיב להם כנגד טענותיהם כמו שמצינו שחכמי יון האחרונים הוצרכו להתחזק להשיב טענות הראשונים שהיו מכחישים התנועה והרבו ראיות לאמת התנועה אע"פי שהיא גלויה ומפורסמת כדי לבטל טענותיהם המכחישים אותה כן אנחנו עם שתי האומות חייבים לשקוד על התורה להכחיש טענותיהם ולזה נהגנו היתר בעצמנו לקרות ספר שבושיהם כדי שתצא לנו תשובה נצחת כנגדם מדברי עצמם וגו' וכבר הארכנו בכל זה בחלק השני מזה הספר ובגמרא בסנהדרין הביאו משנה זו בפרק אחד דיני ממונות ושם אמרו לא שנו אלא אפיקורוס עכו"ם אבל אפיקורוס ישראל כל שכן דפקר טפי פי' כי מי שנזרקה מינות בו מישראל אי אפשר לו לשוב בתשובה לעולם כמו שאמרו בפרק ראשון מע"ז שנאמר כל באיה לא ישובון ואם נשתדל להשיבו יוסיף להתפקר עוד ונעבור על לפני עור לא תתן מכשול ומכל מקום זה הוא במי שהחציף פניו לכפור בעיקר אבל מי שהוא טועה ומלעיג בקצת מדרשות מצוה לענותו כמו שאמרו בשבת פרק שני על אותו תלמיד שלגלג על ר' יוחנן שאמר עתידה אשה שתלד בכל יום שנאמר הרה ויולדת יחדו והקשה לו מהכתו' אין כל חדש תחת השמש והרא' לו דוגמא לזה בעולם הזה תרנגולת הודיעו כי אין כל חדש תחת השמש הוא לברוא דבר חדש שאין לו דמיון בעולם כלל וזה קורין לו החכמים ז"ל נמנע מצד עצמו שיש לו טבע קיים אבל הדברים שיש להם קצת דמיון בעולם הקב"ה מחדשם כרצונו ואע"פי שהם נמנעי' אצלנו הם אפשרים אל הנביא דרך נס בשליחותו של מקום כמו שפירשנו בחלק שלישי מזה הספר ועל זה נאמר ענה כסיל כאולתו וכבר הקשו שם ממקרא אחר שנא' אל תען כסיל כאולתו ותירצו הא במילי דעלמא ומילי דעלמא הם כגון אותו שאמר לר' חייא אמך אשתי ואתה בני ולפעמים צריך לענות בכיוצא בזה כמו שאמרו בפרק הפועלים כדי שלא להוציא על בניהם לעז שהם ממזרים זהו על דרך המדרש ועל דרך הפשט אמרו לפעמים ענה ולפעמים אל תען הכל כפי מה שיראה לך שלא יהיה חכם בעיניו בשתיקתך ושלא תשוה לו גם אתה באולתו ואני אומר על דרך הפשט שהכל הוא בענין אחד שאתה צריך לענות לו כאולתו שאם לא תענהו יהיה חכם בעיניו לומר כי נצחך ומכל מקום אל תענהו כאולתו בדברי טפשות פן תשוה לו גם אתה לדבר טפשות ואם הוא דבר דברי טפשות תהיה תשובתך חכמה אבל ענה אותו ולא תשתוק לו ובמדרש משלי אמרו אל תען בעירך ענה שלא בעירך:
ודע לפני מי אתה עמל. שאם תעמול בתורה כדי לקיים אותה כנגד אפיקורוס השם ית' לא יפקח שכרך כי הוא נאמן לשלם שכר עמלך זה נראה פירוש זה הלשון ואינו נכון שאם כן אין כאן ג' דברים כי כל זה הוא דבר אחד על כן יש לפרש וכן פירשוה רבינו משה ז"ל ורבינו יונה ז"ל ודע בתשובתך זאת לפני מי אתה עמל כי הוא יודע מצפון לבך ואם תטה לדעת האפיקורוס לא יכחד ממנו דבר ועל זה אמר האל לירמיה אם תשוב ואשיבך לפני תעמוד ואם תוציא יקר מזולל כפי תהיה ישובו המה אליך ואתה לא תשוב אליהם יאמר שאם תוציא דבר יקר מזולל כפי תהיה דומה לפי שדברתי ונעשה רצוני להשיב הפושעים אלי. ובפרק הפועלים פי' שהקב"ה גוזר גזירה הוא מבטלה ובתוספת' דהוריות וכן באבות דר' נתן כפי שזרקתי נשמה באדם הראשון כלומר הרי הוא כאלו אתה עשיתו בריה וכן הוא האמת כי המקרב הבריות על האמת הרי הוא כאלו עשאן כמו שאמר ז"ל בפ' חלק ובא' מע"ז בענין ואת הנפש אשר עשו בחרן אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים ואמר הכתוב ישובו המה אליך ואתה לא תשוב אליהם כלומר השמר והזהר שישובו המה עליך ואתה לא תשוב אליהם ואם יפתוך חטאים אל תאבה דשאני מינות דמשכה כמו שאמרו בשני מע"ז ועל זה היו נזהרים החכמים מלהתקרב אליהם ואמרו על זה ואל תקרב אל פתח ביתה זו מינות בא' מע"ז:
ומי הוא בעל בריתך ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך. רבינו יונה ז"ל פירשו לענין המשיב אפיקורוס שידע שהשם ית' יתן לו שכרו שלם ואם כן אין כאן שלשה דברים על כן אני אומר שזה אינו חוזר אל המשיב את אפיקורוס אלא לכל עובד השם שלא יתיאש מעבודתו אבל יתחזק בה ואע"פי שהזהיר אנטיגנוס שלא יהא האדם כעבד המשמש על מנת לקבל פרס אבל חייב הוא העובד לחשב גדולת האדון אשר צוה אותו לעבדו בכל לבבו כדי שתיקר בעיניו העבודה ההיא ויתחזק בה לגדולת האדון ומתוך גדולתו ידע גם כן שהוא נאמן ואינו מקפח שכר פועליו כי אם לא יחשוב זה בלבו תמעט בעיניו גדולתו שהוא בעבדו יעבוד חנם ופועלו לא יתן לו וכשיחשב שהוא משלם לעובדו שכר פעולתו תיקר בעיניו פעולתו וייגע להשלים אותה כדי שיהיה רצוי בעיניו. וגם אנטיגנוס לא אמר שהעובד על מנת לקבל פרס שלא תהיה עבודתו רצויה שהרי אמרו בראשון מבתרא ובראשון מראש השנה האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיו בני או בשביל שאזכה לחיי העולם הבא הרי זה צדיק גמור וגם העובד מיראה צדיק גמור הוא. וכבר כתבתי מזה על משנה זו של אנטיגנוס ובמשניות שלנו אין כתוב אלא ומי הוא בעל בריתך ואין שם ונאמן הוא בעל מלאכתך:
רבי אלעזר אומר הוי שקוד ללמוד תורה כדי שתשוב לאפיקורוס וכו'. רבי אלעזר נתן מוסר על התורה שהיא תכלית האדם, והאדם מצד עצמו לא נברא רק לעמל התורה וכמו שהכתוב אומר אדם לעמל יולד, כמו שבארנו למעלה באריכות כי בריאת האדם היא על עמל התורה, ולפיכך אמר הוי שקוד ללמוד התורה, שאם לא יהיה שקוד ללמוד תורה לא נאמר בזה שעמלו בתורה רק שלומד תורה לעתות הפנאי. ואמר אח"כ שתהיה תורתו כדי שישיב לאפיקורוס, כלומר שכמו שיש מצוה שילמד האדם ויקנה התורה שהיא תורת אמת כך ראוי הוא לבטל דעת השקר מן העולם כדי שיתגדל האמת בעולם, שאם יניח השקר לעולם סוף שיהיה השקר ח"ו מאבד את האמת ומבטל אות' כאשר השקר גובר בעולם, ולכך הזהיר שאל יתן מקום אל השקר רק ידע מה שישיב לאפיקורוס. ואמר אח"כ ולפני מי אתה עמל בתורה כנגד הטורח הגדול אשר הטיל עליו שאמר הוי שקוד ללמוד תורה והוא משתדל לדעת להשיב לאפיקורוס ועל זה אמר ולפני מי אתה עמל ונאמן בעל מלאכתך לשלם שכר פעולתך אם אתה עמל בתורה הרבה שכר הרבה יתן לך ואם אין דבר זה לפניו אפשר שיגיע אל האדם עצלה. ואף כי כבר הזהיר שלא יהיו משמשים את הרב על מנת לקבל פרס, יראה לומר דהיינו כאשר עיקר עבודתו בשביל זה שהוא עובד הש"י על מנת לקבל פרס, אבל דבר זה הוא כדי לעורר האדם כי האדם בעל גוף וחומר אינו נשמע כל כך לעבודת השי"ת וצריך התעוררות, כמו התינוק שצריך התעוררות אל הלימוד ונותנים לו דבר כדי שילמוד, כך צריך האדם התעוררות, ואם מעורר את עצמו ע"י שיחשוב בשכר הגדול שיש לאדם לא נקרא שהוא עובד על מנת לקבל פרס כיון שאין זה רק התעוררות שלא ימנע מן העבודה, ולכך אמר זה כנגד יצר הרע כאשר ירצה לפתות אותו שלא יהיה עמל בתורה ושלא יבא עצלה לעמל הזה, ואע"ג שהוא עושה מאהבה ושלא על מנת לקבל פרס יש לחוש באולי יגיע אליו עצלה ואין מאמין בנפשו, ועל זה אמר ולפני מי אתה עמל ונאמן וכו' ובזה לא יגיע עצלה לעמל שלו, אבל בודאי אין תכלית למוד שלו בשביל השכר כלל רק כי דבר זה להחזיק ידו שלא לבא לידי עצלה שיש לדאוג מזה. והתבאר לך כי כל אלו חמשה חכמים כל אחד ואחד אמר ג' דברים אשר הם שייכים זה לזה:
אך יש לך לדעת עוד, כי מה אמר כל אחד ואחד ג' דברים דווקא ודקדק התנא הזה במה שאמר והם אמרו ג' דברים כי אלו חכמים שלימים היו לכך היו משלימים את האדם כל אחד ואחד ע"י שלשה דברי מוסר, כי באדם יש בחינות מתחלפות שאין באדם דבר אחד אבל יש בו חלקים, ולפיכך דברי מוסר שבאים להשלים את האדם צריך שיהיו יותר ממוסר אחד, כי דבר שהוא מוסר לדבר אחד אינו מוסר לשני ואשר הוא מוסר לשני אינו מוסר לראשון. ואף כי יש כמה דברים שצריכים אל האדם והם דברי מוסר שלו, מ"מ אשר הם כוללים והם ראשונים הם ג' בלבד. ויש באדם ג' בחינות, הבחינה האחת מצד כחות נפשו, הבחינה השני' מצד כחות גופו, הבחינה השלישית מצד האדם עצמו, כי אין אלו [אלא] חלקים בלבד לכך הבחינה הג' מצד שהוא אדם כולל הגוף והנפש שיש לאדם. כלל הדבר כי האדם צריך מוסר מצד כחות הגוף, וצריך מוסר מצד כחות נפשו, ומצד האדם בעצמו אשר הוא כולל חלקיו. ולפיכך באו אלו החכמים בדברי מוסר שלהם להשלים האדם בכל כי כל אחד ואחד צריך מוסר מיוחד, וכל אחד ואחד מן החכמים מוסיף על שלפניו לתקן את האדם בשלשה דרכים לגמרי, עד שהאחרון מתקן אותו לגמרי במה ששייך לאדם מצד חלקי האדם אשר זכרנו אף שאינו קרוב כמו שלפניו כמו שיתבאר, ויש לך להבין זהו מאוד מאוד, כי ג' דברים שאמר כל אחד מהם הם תקון האדם שהוא כולל מן הימין והשמאל והאמצע ועל זה מיוסד הכל והבן זה. ויש לך לדעת כי מה שאמר ר' אליעזר יהי כבוד חבירך חביב עליך כשלך הוא ענין גדול מאד להביא את האדם לעולם הבא, ובפרק תפלת השחר (ברכות דף כח:) כשחלה ר"א נכנסו תלמידיו אצלו אמרו לו רבי למדינו ארחות חיים ונזכה לעולם הבא אמר להם הזהרו בכבוד חבריכם וכו' הרי כי ר' אליעזר שאמר כאן יהיה כבוד חבירך חביב עליך כשלך, ר"ל כי דבר זה מביא האדם לחיי עולם הבא. ואל יקשה לך כי למה דבר זה מביא לחיי עולם הבא, כי דבר זה יש להבין מדבר זה שאמרו חכמים (בבא מציעא דף נט:) כל המלבין פני חבירו אין לו חלק לעולם הבא ומזה תבין כי ההפך הוא הזהיר בכבוד חבירו הוא הדרך לחיי עולם הבא וכמו שיתבאר לקמן דבר זה בבירור, כי כאשר הוא נוהג כבוד באדם שנברא בצלם אלקים כי האדם נברא בצלם אלקים ומפני זה ראוי לעולם הבא. כי אין ראוי לאדם עולם הבא רק בשביל צלם אלקים אשר הוא לאדם מן העליונים וכדכתיב בכתוב (בראשית, א) נעשה אדם בצלמנו כדמותנו ומפני זה ראוי האדם לחיי עולם הבא, ולפיכך אמר כאשר תהיו נזהרים בכבוד חבריכם יהיה לכם עולם הבא ולא תהיו ח"ו מבזים את הצלם שבו תלוי עולם הבא. וכן אמרו בספרי (מכילתא סוף יתרו) לא תעלה במעלות על מזבחי ר' ישמעאל אומר הרי הדברים קל וחומר ומה אם אבנים שאין בהם ידיעה לא לרעה ולא לטובה אמר המקום לא תנהג בהם מנהג בזיון חבירך שהוא בדמיון של מי שאמר והיה העולם דין הוא שלא תנהג בו בזיון ע"כ, הרי כי האזהרה על חבירו מפני כי הוא נברא בצלם אלקים כי זהו המעלה היתירה שיש לאדם ובשביל זאת המדריגה האדם זוכה ג"כ למעלה העליונה לחיי עולם הבא, ולכך אמר כי זה ארחות חיים לעולם הבא להביא את האדם מן עולם הזה שהוא עולם הגשמי אל עולם הנבדל הוא עולם הבא. ואמר ר"א ג"כ כאן יהי כבוד חבירך חביב עליך כשלך, ללמוד לאדם אורחות חיים שבו יגיע לעולם הבא:
ואומר אח"כ ואל תהא נוח לכעוס, שכשם שזה הדרך הוא אורחת חיים הפונה נכחו להביא האדם לעולם הבא, הזהיר האדם שיהיה נשמר מן הדרך אשר מאבד ממנו עוה"ב, וזה אמרו ואל תהא נוח לכעוס כי הכעס הוא מביא את האדם לידי חטא עד שהוא מאבד את האדם מן העולם הבא וכמו שהתבאר, כי בעל הכעס הוא בעל חטא, ולפיכך הכעס הוא הכנה שמביא האדם לידי חטא ולהיות נאבד מן העולם הבא. ולכך אמר תחלה יהי כבוד חבירך חביב עליך כשלך שזה הדרך מביא האדם לעולם הבא כמו שאמר רבי אליעזר בברכות, ואח"כ הזהיר את האדם על הדבר שהוא מפסיד ממנו עולם הבא לכך אמר ואל תהא נוח לכעוס, ואין לך דבר שהוא הגורם והסבה אל החטא יותר מן הכעס. ואח"כ אמר ושוב יום אחד לפני מיתתך, ור"ל שאם חטאת ואין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, יהיה נזהר לעשות כל יום ויום תשובה ובשביל זה יהיה לו חיי עולם הבא בשלימות. ומה שלא חשיב ר"א בפרק תפלת השחר אלו דברים רק אחד מהם דהיינו הזהרו בכבוד חבריכם, שלא שאלו ממנו רק אורחת חיים בלבד ודבר זה אורחת חיים המביא עצמו לחיי עולם הבא, ובכאן פירש להשלים כל אדם ע"י ג' דברים שיהיה לו עולם הבא ולא יהיה בא לידי אבוד עולם הבא ופירוש זה ברור. וכבר אמרנו כי אלו ג' דברים משלימים את האדם בכל צד, כי מה שאמר יהי כבוד חבירך חביב עליך כשלך, מוסר זה שייך אל האדם שהוא אדם שיש לכבד צלם האדם במה שהוא אדם, כאלו אמר יש לך לכבד את חבירך במה שהוא אדם נברא בצלם אלקים, ואם אין האדם עושה דבר זה רק אינו מקפיד על חבירו שהוא אדם נברא בצלם אלקים, מורה על פחיתותו וחסרון מצד שהוא אדם, שאם היה אדם בעל מעלה מצד הצלם הזה היה מכבד את חבירו שנברא בצלם אלקים, ולפיכך תקן זה לתקן את האדם במה שהוא אדם. ואמר אח"כ אל תהא נוח לכעוס, ודבר זה נגד כח הנפשי הנבדל כי הכעס הוא מצד הנפש, וכנגד זה אמר שלא יהיה בעל כעס שאם יעשה זה לא יהיה לנפש מעלתו. ואמר כנגד הגוף שוב יום אחד לפני מיתתך, כי במה שהאדם בעל גוף שייך בו תשובה כי אם לא היה האדם בעל גוף לא היה אצלו תשובה, שלפיכך אמרו ז"ל יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה כמו שיתבאר בעז"ה ע"ש, וכנגד זה אמר שוב יום אחד לפני מיתתך. והבן הדברים אשר רמזנו פה כי הם דברי חכמים באמת ובלי ספק לא מכח סברא ואומדנא רק באמת, רק כי אי אפשר לפרש הדברים כפי מה שהם רק ישמע חכם ויוסיף חכמה ודעת, והנה חבר ר"א אלו ג' דברים ביחד שהם השלמת האדם כמו שאמרנו, וכן ר"י אמר ג"כ דברי מוסר להשלים את האדם, כי כבר אמרנו כי האדם יש בו ג' דברים, הא' גופו והשני נפשו והם חלקיו, והשלישי הוא האדם בעצמו אשר הוא כולל שניהם כמו שבארנו. ולפיכך עין הרע מוציא את האדם מן העולם, שכאשר דבק בכח הנפש הרע, אין ספק שמגיע הפסד לאדם מפני הרע שהוא החסרון אשר הוא דבק בנפשו שהוא עין הרע, ולכך עין הרע מוציא את האדם מן העולם. ואמר אח"כ יצר הרע שהוא חסרון רע דבק בכח הגוף אשר יצר הרע דבק בגוף, וראיה לזה שאף בבהמה גם כן איכא יצרא כדאיתא בפרק קמא דבבא קמא דגם לבהמה יש יצר הרע, אבל עין הרע אין לבהמה שאין לבהמה כח נפשי נבדל רק אל האדם כי הנפש לבהמה אינו נחשב רק כגוף, ועיקר יצר הרע בעריות שהוא לגוף ודבר זה מבואר, וכאשר יצר הרע שהוא רע דבק בגוף האדם מוציא את האדם מן העולם אחר שההעדר שהוא הרע דבק בחלק הזה. וכן שנאת חנם כי הבריות הם האדם ואם שונא את האדם במה שהוא אדם יש בו פחיתות וחסרון מצד שהוא אדם, כי אם הוא אדם שלם לא יהיה שונא את הבריות אשר הם אדם רק שיש בו פחיתות במה שהוא אדם, ולפיכך דבר זה מוציא את האדם מן העולם. וכדי שלא תצא מזה עד שתעמוד על עיקר דבר זה, מה שאמר עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות מוציאין את האדם מן העוה"ז, יש לך לדעת כי המיתה מגעת אל האדם כאשר הוא סר מן האמצע אשר נברא האדם עליו ונוטה אל אחד הקצוות בזה מגיע אל האדם המיתה. ודבר זה מבואר שכל מיתה הוא קצה אבל השווי והמצוע הוא החיים כמו שהארכנו למעלה בהקדמה ע"ש:
ותדע כי העולם הזה אשר ברא השם יתברך בריאתו הוא בשווי ולא יצא מן המצוע כמו שבארנו שיהיה קיום כי המצוע יש לו קיום ביותר, ויורה זה מה שנברא בששה ימים כי אות הוי"ו מורה על השווי, וזה תבין מצד הצורה שהיא עומדת כמקל זקוף בשוה רק מעט היא עקומה בראשה מ"מ לא תמצא זה בשאר אותיות. וכן בקריאה שנקרא וי"ו שוה בקריאתו, וכן במספר הוא השוה ביותר וכן כתב הראב"ע ז"ל בפרשת שמות על הוי"ו שהוא מספר שוה במערכת האחדים, ולא תמצא מספר במערכת האחדים שהוא שוה כמו מספר הששה, כי שלשה החלקים שנחלקים הששה אליהם הם ששה כי נחלק לחציו הוא שלשה והשליש ממנו הוא שנים והששית ממנו הוא אחד וכלם ביחד הם ששה, הרי כי חלקיו שנחלק אליהם הוא שוה אל הכל, ולא תמצא זה במספר האחדים כי ד' נחלק לחצי והוא שנים ולרביעית הוא אחד והם שלשה ביחד אינם שוים לד', ומספר שמונה נחלק לחציו והוא ארבע ולרביעית והוא שנים ולשמינית והוא אחד הרי ז' ולא תמצא אחד שהוא במערכת השוה כמו מספר ששה. ומפני כי העולם נברא בשוה נברא בששה ימים שמורה המספר על השווי שבעולם. ואין לך בריאה מן הנבראים שהוא יותר בשוה מן האדם, ולכך נברא האדם בששי המורה על השווי שיש באדם. והשווי הזה דהיינו כי האדם הוא מגוף ונפש צריך שיהיה עומד בשווי, שלא יהיה נוטה אל הקצה שיהיה האדם גוף לגמרי, ולא יהיה נוטה אל כוחות הנפש כאלו היה כולו נפשי, רק צריך שיהיה עומד בשווי הזה, וכן אין ראוי שיהי' האדם הפך אל עצמו שבזה הוא נוטה אל ההעדר הגמור. וזה שאמר כי עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות מוציאין האדם מן העולם, כי האדם שהוא בעל עין הרע פועל ביותר בכח נפשו עד שהוא שורף הכל בעין שלו, וזה תגבורת נפשי יותר מן הראוי ובזה הוא יוצא לקצה אחד, שאין האדם נברא רק על השווי מגוף ונפש, ומה שהוא נוטה אל הקצה דבק בו ההעדר כמו שהתבאר לכך הוא מוציא את האדם מן העולם. וכן אם האדם נוטה לכח הגוף החמרי ביצה"ר דבק בגוף כאלו הוא הכל גוף, וזה יציאה אל הקצה והקצה דבק שם ההעדר כי הוא קצה ודבר זה מוציא אותו מן העולם, כי ראוי שיהיה האדם עומד מבלי שיהיה נוטה אל הקצה. והבן מה שאמר שמוציא אותו מן העולם, כי העוה"ז עולם שוה שברא הש"י אותו בשוה, והנוטה מן השווי אל הקצה הגמור הוא יוצא מן עולמו ודבק בו ההעדר לגמרי. ואלו שני דברים אשר הם לאדם מצד היציאה אל קצה אחד, שעי"ז דבק בו ההעדר ומוציא אותו מן העולם. אמנם הדבר השלישי והוא שנאת הבריות, כי שנאת הבריות מוציא את האדם מן העולם מפני שהוא מתנגד אל עצמו, שהרי הבריות הם האדם עצמו אשר ברא הש"י בעולם, וכאשר יש כאן שנאת הבריות הוא מתנגד אל האדם עצמו על ידי שנאת הבריות ובזה נוטה אל ההעדר הגמור, כי שנאת הבריות ששונא אותם עד שלא יהיה נמצא אדם דבר זה העדר גמור. ואיך אפשר שיהיה לו קיום בעולם כאשר הוא מתנגד אל עצמו והוא נוטה אל ההעדר, כאשר שונא את הבריות הרי הוא הפך עצמו כי הבריות הם האדם. וכן אם הבריות שונאים אותו, כי מה שאמר שנאת הבריות יובן בשני פנים הן אם הוא שונא את הבריות או שהוא גורם שהבריות ישנאוהו, וזה מפני שיש כאן התנגדות והפך אל עצמו ובזה הוא נוטה אל ההעדר לגמרי, כי הפך האדם שהוא המציאות הוא העדר בעצמו:
ומעתה התבאר לך מה שאמר בכאן עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות מוציאין את האדם מן העולם, מפני כי היציאה מן העולם הוא ע"י שהוא יוצא לקצה שעי"ז דבק בו ההעדר ודבר זה יציאה מן העולם, וכן כאשר האדם מתנגד אל עצמו נוטה אל ההעדר. ותבין איך עין הרע יציאה מצד השמאל, ויצה"ר יציאה מצד הימין, ושנאת הבריות היא יציאה מן האדם עצמו שהוא היושר כמו שהתבאר, והבן זה כי הם דברים עמוקים בחכמה. והנה תראה בעיניך כי ר"י נתן מוסר לכל חלקי האדם, שהרי התחיל בנפש וכחות שלו שממנו עין הרע, ואח"כ נתן מוסר לגוף שבו יצה"ר כמו שהתבאר למעלה, ואח"כ נתן מוסר לאדם מצד שהוא אדם שלא ישנא את הבריות ולא ישנאוהו, כ"א ישנא הבריות או ישנאוהו הבריות אינו נחשב אדם, שאם היה אדם אין דבר מתנגד לעצמו והרי הוא נוטה אל ההעדר ובזה נתן מוסר אל האדם בכל בחינות חלקיו כמו שאמרנו. והתבאר לך דברים גדולים דברים אמתיים אשר אין ספק בהם בכל אשר אמרנו, ופירשנו הדבר בבחינות שונות זה מזה כדי להעמיד אותך על נכון, כי אף אם הבחינות שונות הכל שורש אחד אמתי אין ספק בזה כלל למי שמבין:
וכך הם דברי ר' יוסי שאמר יהי ממון חבירך חביב עליך כשלך וכו', בא לתת מוסר במה שאמר יהי ממון חבירך חביב עליך כשלך, וזה בשביל מעלת האדם שאף ממון שלו יהיה חשוב בעיניו כ"ש הוא עצמו כמו שהתבאר למעלה בדברי ר' אליעזר וכנגד זה אמר יהי ממון חבירך חביב עליך כשלך. וכדי להשלים האדם מצד מה שהאדם בעל גוף ואינו מוכן אל התורה, אמר שיהיה מכין ומתקן עצמו לתורה, שאין התורה ירושה לו כלומר שהוא בעל גוף כמו שהתבאר ולכך צריך שיהיה מכין עצמו בכל כחו ללמוד תורה. ומה שאמר וכל מעשיך יהיו לשם שמים דבר זה מוסר לנפש כי בו תלוי' פעולת ומעשה האדם כולם כי הנפש הוא הפועל ולכך הפעולות הם באים מן הנפש, ולכך אמר כנגד זה וכל מעשיך יהיו לשם שמים, ובא רבי יוסי לתת מוסר אל האדם בבחינות כל חלקיו ודבר זה מבואר, רק שדברי ר' יוסי הם יותר רחוק ממה שאמר ר' אליעזר, כי ר' אליעזר אמר יהי כבוד חבירך חביב עליך כשלך, והוסיף ר' יוסי יהא ממון חבירך וכו'. וכן מה שנתן ר' יהושע מוסר לגוף להרחיק עצמו מיצר הרע שבגופו, בא ר' יוסי להוסיף עוד שיהיה מתוקן לדברי תורה דהיינו שלא ילך אחר עניני גופו ויפנה אל הבטלה, וזה שאמר התקן עצמך לתורה שאינה ירושה לך, כי האדם במה שהוא אדם בעל גוף אין התורה שלו לא כמו אם היה בלתי גוף היה התורה לו מעצמו. וכן הוסיף לתקן הנפש שיהיה פועל כל מעשיו לשם שמים ולא יפעול שום דבר שלא לשם שמים:
ובא ר"ש והוסיף עוד לתקן לאדם לגמרי, וזהו שאמר הוי זהיר בק"ש וכו', הזהיר בראשונה בק"ש ובתפלה, וזה מצד האדם עצמו במה שהוא אדם שהוא ראוי לקבל עליו מלכות שמים ולעבוד הש"י כי בשביל זה נברא האדם, שהרי לא נברא האדם רק לעבוד את הש"י כדכתיב (קהלת, יב) את האלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה האדם ואמרו ז"ל (ברכות דף ו:) כל האדם נברא בשביל זה. ומפני כי האדם מצד גופו אינו עם הש"י, ולכך כאשר נכנס לפני הש"י בתפלה צריך לסלק הדברים הגופניים כלם וכאלו האדם רוחני לגמרי, ולפיכך אמר כנגד זה ואל תעשה תפלתך קבע להיות התפלה כמו משא על האדם מצד הגוף. לכן כתב בטור א"ח (סי' צ"ח) כי החסידים אנשי מעשה שהיו מתבודדין בתפלה עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמיות ולהתגבר רוח השכלי עד שהיו מגיעים קרוב למעלת הנבואה, ודבר מבואר הוא כאשר האדם עושה תפלתו תחנונים עד שהוא דבק בו יתברך שבזה מסלק הגשמית אשר הוא המפריד בין הש"י ובין האדם. ולפיכך אמר מצד שהאדם בעל גוף יש לו להיות נזהר שאל יעשה תפלתו קבע. ואמר אח"כ אל תהי רשע בפני עצמך והוא כנגד הנפש, שהרשעות הוא בנפש וכן הכתוב אומר בכל מקום (משלי, כא) נפש רשע אותה רע וכמו שבארנו למעלה, ואין הרשעות רק אל הנפש לגודל כח הרשעות וזרוע רמה שלו שפועל בכח נפשו לא אל כחות הגופנים כלל ודבר זה מבואר למעלה אצל רע עין, ולכך היה משלים ר"ש גם כן את האדם מצד הדברים אשר ראוים לאדם לתת מוסר לכל חלקיו והוא מבואר. וכבר בארנו למעלה מה שאמר ואל תהיה רשע בפני עצמך, שר"ל אף כי עיקר הרשעות הוא אל האדם, לא יהיה רשע בפני עצמו בשום חטא ואף שאין זה לאדם. ואפשר לומר ג"כ פירוש ולא תהי' רשע בפני עצמך היינו שלא יהיה רשע אפילו לעצמו, לסגף גופו עד שיהיה עושה רע לעצמו, כי כמו שנקרא חסיד מי שגומל לנפשו טוב כדכתיב (שם י"א) גומל נפשו איש חסיד כך יקרא רשע מי שהוא עושה רע לעצמו ואפילו תענית אמרינן (תענית דף יא:) היכי דלא מצי מצער נפשיה נקרא חוטא. והא דלא אמר ואל תהא רשע לעצמך, כי הרשעות הוא שנראה אל אחר כמו שאמרנו, ולכך אמר אל תהיה רשע בפני עצמך כלומר שאתה רשע כנגד עצמך. וכן מה שאמר ר' אלעזר הוי שקוד ללמוד תורה נתן לאדם מוסר מצד כל הבחינות שיש לאדם, כי מה שאמר הוי שקוד ללמוד תורה הוא כנגד האדם בכללו כי האדם מצד עצמו לעמל של תורה נברא כמו שהתבאר למעלה, ולפי' כנגד זה אמר הוי שקוד ללמוד תורה, ואמר ודע מה שתשיב לאפיקורס דבר זה הוא הרהורי מינות שעולים במחשבת נפשו של האדם וכדכתיב לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם ואמרו בפרק היה קורא (ברכות דף יב:) אחרי לבבכם זו מינות וכן הוא אומר אמר נבל בלבו אין אלקים ואחרי עיניכם זהו הרהורי עבירה שנאמר ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני אשר אתם זונים אחריהם זהו הרהור עבודה זרה שנאמר ויזנו אחרי הבעלים, וכנגד זה אמר ודע מה שתשיב לאפיקורס שאם ילמד מה שישיב לאפיקורס כל שכן שלא יעלה על לבו ומחשבתו שום הרהור רע. ומפני כי הנפש מהרהר המינות אמר שיהיה שקוד לבטל זה מעיקרא והרי זה תקון נפשו ביותר מן כל הראשונים, וכנגד בחינת הגוף שהוא המונע מן העמל הזה אמר ודע לפני מי אתה עמל שיתן לו שכר גדול לפי עמלו, ובזה מעורר האדם שלא יהיה לו מונע מצד החומר. ודבר זה התבאר למעלה שכל זה שאמר שיחשוב השכר הוא כנגד היצר הרע שבגופו שמסית האדם שלא יהא עמל בתורה, וכנגדו אמר שיחשוב השכר שיהיה לו על עמלו בתורה ובזה יכניע יצרו לעמל התורה, ולא שרצה לומר שילמד בשביל השכר שיהיה לו רק דבר זה דבר כנגד יצר הרע כמו שאמרנו למעלה בביאור וזהו המדריגה האחרונה. וכל אחד הוסיף תיקון לאדם בכל חלקיו עד שאלו דברים מיסרים את האדם לגמרי באלו שלשה חלקים אשר אמרנו, והבן הדברים האלו כי ברורים מאד הם, והתבאר לך דברי חכמים האלה, שכל אחד אמר ג' דברי מוסר להישיר את האדם בכל חלקיו עד כי בג' דברי מוסר שנתן כל אחד ואחד כולל הרבה מאד כמו שהתבאר, ואם כי יש עוד עומק בדבריהם באלו ג' דברים אשר נתנו מוסר לאדם להשלים את האדם וכמו שרמזנו למעלה:
אמר הוי שקוד ללמוד תורה התחיל בלמוד התורה כי הוא הראשון לכל וכמש"ה תחלה ועשו ארון ואח"כ ועשית שולחן מה שהקדים הארון אל השולחן משום שהשולחן הוא לצורך הגוף אל המזון והארון לצורך הנפש שהוא התורה מזון הנפש. וללמד דעת את העם שבכל יום יתעסק תחלה בלמוד ואח"כ יאכל על שלחנו לכך הקדים הארון אל השולחן ואם יותר לך זמן הרבה כי דעתך רחבה ויש לך לב לדעת ולהבין כל מה שלומדים חבריך בזמן מועט שאר הזמן לא תהיה יושב ובטל אלא דע מה שתשיב לאפיקורוס כלומר עסוק באגדות ובמדרשים באותו הזמן כדי שתתחכם ותדע להשיב לאפיקורוס וגם אם אתה טפש שחבריך לומדים הרבה ומצליחים הרבה ואתה יגע ולא מוצא הרבה אל תחוש על זה כי שכרך יהיה כפי היגיעה לא כפי ההשגה רק כפי טבעו ומזגו, וכיוצא בזה אמר דהמע"ה זכור ה' לדוד את כל ענותו אמר זכור ה' לדוד כי בהיות דוד אדמוני ובהכנעת יצרו הוא ראוי לשכר יותר מאחר שטבעו לא טוב היה לכן אמר זכור ה' לדוד ראה טבעו של דוד וזכור כל ענותו שעינה יצרו, וז"ש ודע לפני מי אתה עמל כי לפי העמל ינתן לך שכרך. ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך כלומר לא שכר הפעולה עצמה שא"כ יהיה השכר מועט אלא שכר פעולתך בכינוי אליו בערך היותה פעולתך שאותו המעט בא לך ביגיעה רבה ובעמל גדול ויהיה שכרך הרבה מאד כי אחד המרבה ואחד הממעיט וכו':
אי נמי באומרו הוי שקוד ללמוד תורה הזהיר על הלימוד, ובאמרו ודע לפני מי אתה עמל הזהיר על המעשה כי שתים אלה הם העקריים וכמ"ש דהמע"ה אשרי תמימי דרך וגו' לפי שצריך האדם לעשות שתים לימוד ומעשה, ובמעשה צריך להיות שלם ותמים בעצם כדי שיקרא מאושר לכך נקט תמימי דרך אבל בלימוד נקט ההולכים בתורת ה' וכמו שאמרו חז"ל כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו וגו' קרי ליה תורת ה' והדר קרי ליה תורתו אלא כשאינו הוגה בה יומם ולילה נקראת תורת ה' וכשהוגה בה יומם ולילה נקראת תורתו וז"ש ההולך וגו' אף שעדיין היא במדרגה שנקראת תורת ה'. ושם בינתים חלוקה ודע מה שתשיב לאפיקורוס להשמיענו שאף שנראה כדבר הרשות להתעסק האדם בידיעות מה שישיב לאפיקורוס עם כל זה הוא חשוב לפניו ית' כלימוד התורה וכמעשה המצות ולהשוותם שם אותה בינתים:
ועוד אפשר שסמך מ"ש ודע לפני מי אתה עמל למ"ש ודע מה שתשיב לאפיקורוס לפי שאפשר שיעסוק האדם בידיעה מה שישיב לאפיקורוס כדי שיתקדש שם שמים על ידו ואפשר שמעולם לא בא לידו אפיקורוס להתוכח עמו ונמצא לריק יגע על כן סמך לזה ואמר ודע לפני מי אתה עמל ומי הוא בעל מלאכתך דרחמנא לבא בעי ובודאי שישלם לך שכר פעולתך שעמלת אע"פ שלא יצא הדבר לידי פועל וז"ש שכר פעולתך כלומר כאלו בא הדבר לידי פועל. ואל זה כוון משה"כ תורת אלהיו בלבו לא תמעד אשוריו רוצה לומר האדם אשר תורת אלהיו בלבו ובמחשבתו הטהורה לקיים אותה אפי' שעדיין לא יצא הדבר לידי פועל והיה שכרו שלא תמעד אשוריו ולא ימעד לעולם. ובאמרו מה שתשיב לאפיקורוס הכוונה להודיענו שלא תלך אתה אצל האפיקורוס להקשות לו על סברתו ועל אמונתו רק אם האפיקורוס יבא אליך להקשות לך אז תדע מה שתשיב לו תשובה אמנם אתה לא תתחיל לשסות בך את הכלב:
והר"מ אלמושנינו ז"ל פי' וז"ל הנה יש לדקדק שהיה לו לומר ודע להשיב לאפיקורוס אך רמז בזה לדבר יקר הערך יצטרך מאד בפלפול ובמשא ובמתן עם החולק. והוא שמי שישא ויתן עם שכנגדו ויאמר לו תשובות מקובלות אצלו או שמצאם כך כתובות בספר הנה בנקל יהיה מנוצח אם לא ידע מצד עצמו בידיעה שלמה מה שהוא משיב כי כאשר תהיה תשובתו מצד ידיעתו הנה אז ינצח את הכל ומה גם את האפיקורוס שהוא הסכל הבלתי יודע המושכלות האמיתיות המושגות מלימוד תורתנו הקדושה. על כן אמר ודע מה שתשיב כאלו אמר מה שתשיב לאפיקורוס דעהו אתה בידיעה שלמה ולא תהיה תשובתך אליו מקובלת אצלך או מלומדת מאחר כי כן לא תנצח אותו כאמור. והוא דקדוק נכון עכ"ל:
וי"מ בזה שלא יאמר מה לי להתוכח עם האפיקורוס אודה לו לדבריו ולא אכניס עצמי בצער הויכוח, לא תעשה כן אבל דע ושים נגד עיניך לפני מי אתה עמל שהוא הקב"ה ואף אם תקבל טורח על חסדו ועל אמתו הוא ישלם לך שכר פעולתך:
והרי"א ז"ל כתב ואולי שאמר ודע לפני מי אתה עמל ג"כ על ענין הויכוח שלא יתוכח כי אם לפני דיין או שופט או שר שוה לשני הקצוות כי אז ישפוט בויכוח צדק ומשפט ומישרים לא באופן אחר וזהו ודע לפני מי אתה עמל:
ורבינו יונה ז"ל פי' הוי שקוד ויגע בלימוד התורה כדי שתדע להשיב לאפיקורוס שאם נוצח אותך נמצא שם שמים מתחלל. ודע לפני מי אתה עמל כלומר כשאתה מתוכח עמו השמר לך פן יפתה לבבך ותאמין לדבריו ותתמשך אחריו אלא דע לפני מי אתה עמל לפני בוחן לב חוקר כליות. וכן פי' הרמב"ם ז"ל בודע לפני מי אתה עמל. עוד כתב הר"י ז"ל ולכן צריך לך לטרוח לעסוק בתורה ולהשתעשע בה. וכן אמר שלמה המע"ה ואהיה שעשועים יום יום וגו' כלומר כאשר היתה שעשועים לפניו יתברך קודם שנברא העולם כן היא משחקת בתבל ארצו אחר שנברא העולם והיא שעשועים לבני אדם וזהו ושעשועי את בני אדם, ומי הוא בעל מלאכתך ולכן לא תעשה מלאכת ה' רמיה כי הוא ית' בעל מלאכתך ואין נסתר מנגד עיניו ועוד כי איך לא תטרח אחר שיש לך שכר גדול והוא ית' נאמן לשלם, ואף שאמר אל תהיו כעבדים וכו' צריך לאדם להאמין שהוא יתברך נאמן לשלם שכר טוב ליראיו בחסדו אף שלא היו ראוים לשלם כי כבר אנו מחוייבים לו שכולנו עבדיו:
יצא לנו מדברי הרב ז"ל היות השכר חסד גמור, ואוסיף אני סעד לדבריו כמש"ה כה אמר ה' גואלך קדוש ישראל כלומר הייתי גואל אותך אם הייתם מקדשים שמי כי אני אלהיך מלמדך להועיל שני דברים אני עושה עמך לימוד ומעשה בלמוד אני מלמד אותך המצות במעשה אני מדריכך ומסייע אותך שאלמלא הקב"ה עוזרו לא היה ניצול מהיצה"ר ואינו שואל מהאדם אלא שיתעורר לבד להטות אזן לשמוע, וז"ש לוא הקשבת למצותי וגו' ואמר ה' אלהיך המורים רחמים ודין משום שהלימוד אם לא היה יתברך מלמד אותנו המצות מנא ידעינן לעשותם. ועז"א אלהיך שזה הוא דין וראוי שילמדנו אבל הסיוע שמסייע אותנו במעשה המצות הוא רחמים פשוטים וודאי שהרי על האדם מוטל לעשותו כדי ליטול שכרו והוא ית' מסייע אותו ועם כל זה אח"כ משלם לו שכרו משלם בלי נכייתא וזה בודאי חסד גדול עכ"ד:
והריא"ב ז"ל פי' כי ר"א חיזק דבריו הראשונים כי מי שרוצה לעשות משא ומתן עם האפיקורוס צריך שיקדם לו לב טוב שלא יהא ניסת לדבריו ככתוב הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי לדעתם לא נאמר אלא לדעתי כלומר שאם בדבריהם יהיה איזה דבר הפך דברי שלמה המע"ה לא תהיה ניסת לדעתם רק ולבך תשית לדעתי ויהיה לבך חזק באמונת האל וע"כ אמר הוא בתחלה לב טוב צודקים דבריו אלו עם אלו:
וכתב הרב ר' ישראל כי הורה לנו דרך הלימוד כי ראוי לאדם להקדים תחלה לימוד התורה והגמרא והלכותיה עד אשר ישקע בלבו וידע כלליו ופרטיו ודיניו ומשפטיו, ולז"א תחלה הוי שקוד ללמוד תורה ואח"כ ילמוד החכמה החיצונית כדי לדעת תשובת התועים וינצחם בטענותיהם וע"כ אז"ל מנעו בניכם מן ההגיון ולא אמרו מנעו עצמכם לפי שהבנים לא רוו צמאון שכלם בתורה ובגמרא ואם ילמדו מיד ההגיון והיא הקדמה ללימוד שאר החכמות אולי ישתבשו בסברתם ויצאו מהרה מן הכלל. וכן אז"ל ארור שילמד את בנו חכמת יונית ולא אמרו ארור שילמוד חכמת יונית מהטעם שזכרנו ע"כ:
י"מ כי אפיקורוס הוא שם איש מכת הפילוסופים ונקראו כל התועים אחריו על שמו כמו צדוקים וביתוסים על שם צדוק וביתוס: