משנה שבת ח ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שבת · פרק ח · משנה ד | >>
דבק, כדי ליתן בראש השבשבת.
זפת וגפרית, כדי לעשות נקב.
שעוה, כדי ליתן על פי נקב קטןט.
חרסית, כדי לעשות פי כור של צורפי זהב.
רבי יהודה אומר, כדי לעשות פטפוט.
סובין, כדי ליתן על פי כור של צורפי זהב.
סיד, כדי לסוד קטנה שבבנות.
רבי יהודה אומר, כדי לעשות כלכול.
רבי נחמיה אומר, כדי לעשות אנדיפי.
דֶּבֶק, כְּדֵי לִתֵּן בְּרֹאשׁ הַשַּׁבְשֶׁבֶת.
- זֶפֶת וְגָפְרִית, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת נֶקֶב.
- שַׁעֲוָה, כְּדֵי לִתֵּן עַל פִּי נֶקֶב קָטָן.
- חַרְסִית, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת פִּי כּוּר שֶׁל צוֹרְפֵי זָהָב.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת פִּטְפּוּט.
- סֻבִּין, כְּדֵי לִתֵּן עַל פִּי כּוּר שֶׁל צוֹרְפֵי זָהָב.
- סִיד, כְּדֵי לָסוּד קְטַנָּה שֶׁבַּבָּנוֹת.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת כִּלְכּוּל.
- רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אַנְדִּיפִי:
דבק - כדי ליתן בראש השבשבת.
- חרסית - כדי לעשות פי כור של צורפי זהב.
- רבי יהודה אומר:
- כדי לעשות פטפוט.
- רבי יהודה אומר:
- סובין - כדי ליתן על פי כור של צורפי זהב.
- סיד - כדי לסוד קטנה שבבנות.
- רבי יהודה אומר:
- כדי לעשות כנכול.
- רבי נחמיה אומר:
- כדי לעשות אנטיפי.
- רבי יהודה אומר:
- חרסית - כדי לעשות פי כור של צורפי זהב.
דבק - הוא דבר עשוי בידי אדם כל הנוגע בו ידבק בו.
ושבשבת - הוא הגמי, שבראשיה נותנין הדבק, קושרין אותה בקנה, ומכניסין אותה בקיני העופות ומוציאין האפרוחין.
וחרסית - טיט "החכמה", והוא ידוע אצל הרופאים.
פי כור - שפת הכור שמתיכין בו, והוא שם עברי "בחרתיך בכור עוני"(ישעיה מח, י).
פטפוט - רגל הכור, כי עושין לו רגלים כשהוא גדול, ובמשנת כלים "פטפוטי כירה".
צורפי זהב - ידוע, והוא עברי "ותתנהו לצורף"(שופטים יז, ד).
סובין - ידוע, וכן יעשו הצורפים, ישליכו הסובין על פני הכור בעת ההתכה.
וסיד - הוא עברי "ושדת אותם בשיד"(דברים כז, ד), והוא נעשה מאבנים שרופות. והיה מנהגם למשוח בו הנערות על כל בשרם כמו מלבוש, וכוונתם להביא להם הנידות ולמהר הבגרות ולהנעים בשר.
כנכול - הצדעים.
ואנטיפי - המצח.
ואין הלכה כרבי יהודה ולא כרבי נחמיה:
השבשבת - הציידין מושיבין נסר קטן בראש הקנה ונותנים עליו דבק והעוף יושב עליו ונדבק בו וצריך לתת עליו דבק הרבה כדי שיהא העוף נדבק בו:
[כדי] לעשות בו נקב - קטן. כלי שמשימין בו כסף חי וסותם פיו בזפת או בגפרית ועושה בסתימה נקב קטן להוציא ממנו הכסף חי:
חרסית - לבינה כתושה:
לעשות פי כור - שהמפוח נכנס בו:
פטפוט - רגל למקום מושב הכור, שמושיבין אותו על כן ובסיס העשוי לכך:
סובין כדי ליתן על פי הכור של צורפי זהב - במקום שאין פחמין צורפין הזהב באש של סובין. פירוש אחר שרגילים לתת סובין על פי הכור כשמתיכים הזהב:
לסוד קטנה שבבנות - בנות שהגיעו לפירקן ולא בא להן האורח, בנות עניים טופלות אותן בסיד והאורח ממהר לבא ומשיר נמי את השער, ובנות עשירים טופלות בסולת, ובנות מלכים בשמן זית שלא הביא שליש:
כלכול - הצדעין, וסדין אותן בסיד להשכיב את השער:
אנדיפי - למטה מן הצדעין מעט, שקורין בת צדעה. ואין הלכה לא כרבי יהודה ולא כרבי נחמיה:
שעוה כדי ליתן ע"פ נקב קטן. ובברייתא [תנא] של יין ופרש"י למעוטי שמן ודבש שהיין זב דרך נקב קטן יותר משמן ודבש ע"כ. והכי מפורש במ"ב פ"ג דמסכת מכשירין דשמן עב מיין. וצ"ע במשנה ב' פ"ג דמסכת כלים דמפ' [הר"ב] שהשמן דק מהיין וע"ש:
[* חרסית. פירש הר"ב לבינה כתושה. ועיין מה שכתבתי בסוף פ"ו דחולין]:
לסוד. פירש הר"ב בנות עניים טופלות. פירש רש"י מושחות:
(ט) (על המשנה) נקב קטן. בגמרא של יין. ופרש"י למעוטי שמן ודבש שהיין זב דרך נקב קטן יותר משמן ודבש והכי מפורש במ"ב פ"ג דמכשירין דשמן עב מיין. וצ"ע במ"ב פ"ג דמסכת כלים דמפרש הר"ב שהשמן דק מהיין. תוי"ט:
השבשבת: יש גורסי' השפשפת ויש גורסי' השפשף וכן ברש"י והרא"ש ז"ל:
חרסית וכו': וכתבו תוס' ז"ל חרסית כדי לעשות פי כור אע"ג דאמרי' לעיל בגמ' אין אדם טורח לגבל טיט כדי לעשות בו פי כור חרסית חשיב טפי מטיט דמצניעין אותו לעשות פי כור של צורפי זהב א"נ הכא מיירי במגובל ע"כ. ועיין במ"ש ברפ"ה דמסכת מעשר שני בשם ה"ר יהוסף ז"ל:
ר' יהודה אומר כדי לעשות פטפוט: בגמ' פריך למימרא דשיעורא דר' יהודה נפיש והא קיי"ל דשיעורא דרבנן נפיש דתנן לעיל בפירקין ר' יהודה אומר כדי לטול ממנו מדת מנעל לקטן ומשני אימא כדי לסוד פטפוט כירה קטנה [הג"ה רש"ל לא מחק שתי מלות הללו ונלע"ד שצ"ל כור קטן.] פי' רש"י ז"ל לטוח בקעים:
סיד כדי לסוד קטנה שבבנות: גרסי' וצריך למחוק מלת אצבע הכתובה בספרים דבגמ' הוא דמפרש תנא כדי לסוד אצבע קטנה שבבנות ומשמע בגמ' דבבנות שהגיעו לפרקן מיירי. ופי' בערוך סיד עושין אותו מן שמרים תולין אותו בתוך החבית העופרת ומתלבן. ובלע"ז יירוסא ופסולת הסיד מערבין בו מלח ומניחין אותו באור בלא מים ימים רבים ונעשה אדום ונקרא מיניאו ע"כ:
ר' יהודה אומר כדי לעשות כַּלְכּוּל: כך נקד הר"י ז"ל:
{{דה מפרש|ר' נחמיה אומר כדי לעשות אנדיפי. [הג"ה בגמ' ובהרא"ש ז"ל לסוד הכא גבי ר' נחמיה]. בגמ' אמרי' דשיעוריה דר' יהודה זוטר מדרבנן ונפיש מדר' נחמיה. ופי' רש"י ז"ל אנדיפי בת צדעא פי' למטה מן הצדעין להסיר שיער דק. ובגמ' במסקנא איכא מאן דמפ' דאנדיפי ר"ל פדחת שסכין שם שלא במקום שיער להאדים הבשר וכדאמרי' דדרש ההוא מרבנן במעשה מרכבה ונפקא צדעא מן כותלא ומחתיה באנדיפי דהיינו בפדחתו וכן פי' הרמב"ם ז"ל. אכן בפי' ה"ר יהונתן כת"י מצאתי שתפס פירושו של רב כהנא הראשון וז"ל ר' יהודה מחמיר מדרבנן כי היכי דחזינן דמחמיר ר' יהודה בחבל ור' נחמיה מחמיר מכולהו וקאמר כדי לעשות אנדיפי מפרש בגמ' לעשות ממנו סימנין לכלי העשוי למדוד בו יין או שמן שמסמנין בו בסיד ע"כ בדינר ומחייב ר' נחמיה אפילו בסימן אחד עכ"ל ז"ל:
יכין
דבק: (ליים):
כדי ליתן בראש השבשבת: (ליים רוטהע). שנותנין הדבק על נסר שבראש הקנה. שכשהצפור יושב עליו. נדבק וניצד בו:
זפת: (פעך):
וגפרית: (שוועפעל):
כדי לעשות נקב: צלוחית שמשים בו כסף חי. סותם פיו בזפת או גפרית. וחוזר ועושה נקב דק בהסתימה:
שעוה כדי ליתן על פי נקב קטן: על נקב שבמגופת פה צלוחית של יין. שהיין דק משמן:
חרסית: לבינה כתושה:
כדי לעשות פי כור: לטוח במקום שהמפוח נכנס בכור:
ר' יהודה אומר כדי לעשות פטפוט: לטוח מושב הכור (כך מסקנת הגמ' ודלא כר"ב ורמב"ם בפירושו):
סובין: (קלייע):
כדי ליתן על פי כור של צורפי זהב: לשמור החמימות:
סיד כדי לסוד קטנה שבבנות: ר"ל אצבע קטנה של בת. דכך רגילין לעשות לילדה שצמחו בה רבוי שערות. והיא עדיין רכה בשנים. מושחין גופה אבר אבר בסיד. ועי"ז השער נושר והגוף מתעדן:
רבי יהודה אומר כדי לעשות כלכול: ר"ל להשיר השער שֶׁבְּרַקָה (שלעפפע) בל"א:
רבי נחמיה אומר כדי לעשות אנדיפי: מצח שסדה אותו להאדימו (ודלא כר"ב): [אב"י ומורכב מב' מלות בלשון יון אנטי אפס ר"ל "נגד ההבטה" שהמצח של אדם מובט תיכף בהאדם. לכן ייפוהו]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת