משנה פסחים ז א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת פסחים · פרק ז · משנה א | >>
כיצד צולין את הפסח? מביאין שפוד של רימון, תוחבו מתוך פיו ב עד בית נקובתו, ונותן את כרעיו ואת בני מעיו לתוכו, דברי רבי יוסי הגלילי.
רבי עקיבא אומר: כמין בישול הוא זה, אלא תולין חוצה לו.
כֵּיצַד צוֹלִין אֶת הַפֶּסַח? מְבִיאִין שַׁפּוּד שֶׁל רִמּוֹן, תּוֹחֲבוֹ מִתּוֹךְ פִּיו עַד בֵּית נְקוּבָתוֹ, וְנוֹתֵן אֶת כְּרָעָיו וְאֶת בְּנֵי מֵעָיו לְתוֹכוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, כְּמִין בִּשּׁוּל הוּא זֶה, אֶלָּא תּוֹלִין חוּצָה לוֹ:
כיצד צולין את הפסח?
- שפוד של רימון -
- תוחבו מתוך פיו - ועד לבית נקובתו.
- ונותן את כרעיו,
- ואת בני מעיו - לתוכו,
- שפוד של רימון -
- דברי רבי יוסי הגלילי.
- רבי עקיבה אומר:
- כמין בישול - הוא זה,
- אלא - תולן חוצה לו.
- כמין בישול - הוא זה,
מה שבחרו עץ של רימון הוא לפי שאין יוצאין ממנו מים כשיחם, כדי שלא יהא "בשל מבושל במים"(שמות יב, ט).
והלכה כרבי עקיבא:
כיצד צולין - שפוד של רמון. ולא שאר עצים דמפקי מיא והוה ליה בשל מבושל במים, ורמון לא מפיק מיא. ובשפוד של מתכת לא, כדלקמן, דחם מקצתו חם כולו א ונצלה מחמת שפוד, ורחמנא אמר צלי אש ולא צלי דבר אחר:
כמין בשול הוא זה - שמתבשלין בני מעיו לתוכו כבתוך הקדרה:
תולין חוצה לו - תוחבן בשפוד למעלה מפיו של טלה ג. והלכה כרבי עקיבא:
(א) (על הברטנורא) שהפנימי מתחמם ע"י קצתו החיצון. רש"י:
(ב) (על המשנה) תוחבו מתוך פיו. לפי שנותן הגס שבשפוד למטה כדי שלא יפול הפסח ואז הוא בית השחיטה למטה וקדייב דמא דרך שם. תוס':
(ג) (על הברטנורא) וצ"ל שהם מסובבים וכרוכים בענין שלא יפלו מעל הראש שהרי פי הטלה למטה:
כיצד צולין וכו': עד סוף סי' ג' פ"ח דהלכות ק"פ ומסי' ט' עד סוף הפרק ותוס' פ' גיד הנשה (חולין דף צ"ו.) ומובן הוא דתנא בתר דסיים הלכות שחיטת הפסח תנא נמי דיני צלייתו וקאי אמאי דתנן לעיל ס"פ תמיד נשחט יצאו וצלו את פסחיהן ועוד תנן בריש פירקין דלעיל אבל צלייתו והדחת קרביו וכו':
מביאין שפוד של רמון: כך הגרסא בגמ' ונלע"ד דאי גרסי' מביאין צריך לגרוס ותוחבו בוי"ו. ומשמע לכאורה דקשה דיוקא דרישא אדיוקא דסיפא דברישא קתני מביאין שפוד של רמון דמשמע הא דשאר עצים לא ובסיפא קתני אין צולין את הפסח לא על השפוד ולא על האסכלא כגון של מתכת דמשמע הא בשאר עצים צולין למיעוט כשהוא בתוך הכבש שאינו נשרף העץ. ולכאורה היה נראה לתרץ דה"ק מביאין שפוד של רמון דוקא אבל של עץ אחר נעשה כשל מתכת ואין צולין בו אכן ראה זה מצאתי שכתב הרמב"ם ז"ל שם בפ' שמיני סי' י' וז"ל כיצד צולין אותו תוחבו מתוך פיו עד בית נקובתו בשפוד של עץ ותולהו לתוך התנור והאש למטה ותולה כרעיו ובני מעיו בתנור חוצה לו ולא יתנם בתוכו שזה כמין בשול הוא ושפיד של רמון היו בוררין לצלייתו כדי שלא יזרוק את מימיו ויבשלו ע"כ. משמע מתוך לשונו ז"ל דמביאין דקתני ר"ל היו רגילין להביא והוי למצוה מן המובחר אבל אה"נ דכל העצים כשרין לצלות בהן כך נלע"ד. ובירושלמי ליתה למלת מביאין וגם ה"ר יהוסף ז"ל מחקה ומ"מ ק"ק לע"ד דה"ל למיתני במה צולין אותו מביאין שפוד וכו' דאע"ג דגבי תוחבו מתוך פיו עד בית נקובתו שייך למיתני כיצד כיון שהתחיל בשפוד הוה צריך למיתני במה והרמב"ם ז"ל נראה שהרגיש בזה ומפני זה הפך לשון משנתנו כאשר כתבתיו:
שפוד של רמון: בגמ' פריך של רמון נמי איידי דאית ביה קטרי ובעי למשעינהו בסכינא מפיק מיא דרך מקום חתך הסכין וה"ל פסח מבושל ומשני בנטיעה בת שנתה דלית בה קטרי וראש השפוד שהוא מקום חתך ומוציא מים מפיק ליה לבר פי' חוץ לפי הפסח דאי מפקי מיא לא עיילי לפסח. ובירושלמי למה של רמון א"ר חייא בר אבא כל העצים בוצצין משקין ושל רמון אינו בוצץ משקין במה אנן קיימין אי בלחים אפי' של רמון בוצץ אי ביבשים אפי' כל העצים אינם בוצצין אלא כיני כל העצים יבשים מבחוץ ולחים מבפנים רמון יבש מבחוץ יבש ג"כ מבפנים ע"כ. ובגמ' בבלית וירושלמית מתני' דלא כר' יהודה דתני' ר' יהודה אומר כשם ששפוד של עץ אינו נשרף מה שבתוך הטלה שהטלה מגין עליו כך שפוד של מתכת אין מה שבתוך הטלה מרתיח מחמת חום מקצתו היוצא חוץ לטלה א"ל זה חם מקצתו חם כולו וזה חם מקצתו אינו חם כולו. ירושלמי אית תנאי תנו תוחבו מבית נקובתו עד שהוא מגיע לתוך פיו על דעתיה דהדין חנא ברא חוזר והופכו ע"כ. והתם מסיק דטעמא דר' יוסי מקראי:
ונותן את כרעיו ואת בני מעיו: גמ' ר' ישמעאל קורהו תוך תוך דנותן לתוכו ס"ל וכשמרתיחין ומתבשלין בתוכו נשמע קול רתיחתן תוך תוך כקול הסיר רי טרפון קורהו גדי מקולס דס"ל תולן למעלה מראשו ונראין ככובע נחשת על גבור ובירוש' אתיא דר"ט כר' עקיבא ודר' ישמעאל כר' יוסי הגלילי. ובזה יובן מה שפי' רש"י ז"ל תולן חוצה לו תוחבו בשפוד למעלה מפיו של טלה ע"כ כיון לרמוז לנו דס"ל לר"ע כר' טרפון כך נראה לע"ד:
יכין
מביאין שפוד של רימון: ר"ל מטה ארוך של [גראנאטאפפעל בוים], אבל של מתכות לא, דמתחמם הפנימי מחמת החיצון, ונצלה הפסח במקום נגיעת השפוד בפנים מחמת דבר אחר, ולא הו"ל צלי אש, גם לא יקח שפוד של שאר עצים, שיש בהם ענפים, דכשחותכן מהשפוד, מוציאין מים במקום החתך, אבל עץ הרימון חלק הוא:
תוחבו מתוך פיו עד בית נקובתו: ולא איפכא מנקובתו לפיו, משום דצריך שיתלהו בתנור עם בית השחיטה למטה, והרי צריך שיתן גם הגס שבשפוד למטה בתנור שלא ישמט, ואם יתחב מנקובתו לפיו, ישמט הפסח ממנו לתוך התנור:
רבי עקיבא אומר כמין בשול הוא זה: שמתבשלין הכרעים בחללו כבקדירה:
אלא תולין: כרעיו ומעיו בשפוד:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
רבינו חננאל |
הרמב"ן |
הריטב"א |
תוספות רי"ד |
מהר"מ חלאווה
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש