משנה מנחות י ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מנחות · פרק י · משנה ג | >>
כיצד היו עושים.
שלוחי בית דין יוצאים מערב יום טוב, ועושין אותו כריכות במחובר לקרקע, כדי שיהא נוח לקצור.
וכל העיירות הסמוכות לשם, מתכנסות לשם, כדי שיהא נקצר בעסק גדול.
כיון שחשכה, אומר ג להם, בא השמש, אומרים הין.
בא השמש, אומרים הין.
מגל זו, אומרים הין.
מגל זו, אומרים הין.
קופה זו, אומרים הין.
קופה זו, אומרים הין.
בשבת אומר להם, שבת זו, אומרים הין.
שבת זו, אומרים הין.
אקצור, והם אומרים לו קצורד.
אקצור, והם אומרים לו קצור.
שלש פעמים על כל דבר ודבר, והם אומרים לו הין, הין, הין.
וכל כך למה, מפני הביתוסים, שהיו אומרים, אין קצירת העומר במוצאי יום טוב.
כֵּיצַד הָיוּ עוֹשִׂים?
- שְׁלוּחֵי בֵּית דִּין יוֹצְאִים מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב,
- וְעוֹשִׂין אוֹתוֹ כְּרִיכוֹת בִּמְחֻבָּר לַקַּרְקַע,
- כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נוֹחַ לְקְצֹר;
- וְכָל הָעֲיָרוֹת הַסְּמוּכוֹת לְשָׁם מִתְכַּנְּסוֹת לְשָׁם,
- כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נִקְצָר בְּעֵסֶק גָּדוֹל.
- כֵּיוָן שֶׁחָשְׁכָה, אוֹמֵר לָהֶם:
- בָּא הַשֶּׁמֶשׁ?
- אוֹמְרִים: הֵין.
- בָּא הַשֶּׁמֶשׁ?
- אוֹמְרִים: הֵין.
- מַגָּל זוֹ?
- אוֹמְרִים: הֵין.
- מַגָּל זוֹ?
- אוֹמְרִים: הֵין.
- קֻפָּה זוֹ?
- אוֹמְרִים: הֵין.
- קֻפָּה זוֹ?
- אוֹמְרִים: הֵין.
- בְּשַׁבָּת אוֹמֵר לָהֶם: שַׁבָּת זוֹ?
- אוֹמְרִים: הֵין.
- שַׁבָּת זוֹ? אוֹמְרִים: הֵין.
- אֶקְצֹר?
- וְהֵם אוֹמְרִים לוֹ: קְצֹר;
- אֶקְצֹר? וְהֵם אוֹמְרִים לוֹ: קְצֹר;
- שָׁלֹשׁ פְּעָמִים עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר,
- וְהֵם אוֹמְרִים לוֹ:
- הֵין, הֵין, הֵין.
- וְהֵם אוֹמְרִים לוֹ:
- וְכָל כָּךְ לָמָּה?
- מִפְּנֵי הַבַּיְתוֹסִים, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים:
- אֵין קְצִירַת הָעֹמֶר בְּמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב:
- מִפְּנֵי הַבַּיְתוֹסִים, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים:
כיצד היו עושין? -
- שלוחי בית דין - היו יוצאין מערב יום טוב,
- ועושין אותו כריכות - במחובר לקרקע,
- כדי שיהא נוח לקצור.
- כל העיירות הסמוכות לשם - מתכנסות לשם,
- כדי שיהא נקצר - בעסק גדול.
- כיון שחשיכה,
- אומר להן: "בא השמש" - אומרין: "הין",
- "בא השמש" - אומרין: "הין",
- "בא השמש" - אומרין: "הין",
- "מגל זו" - אומרין: "הין",
- "מגל זו" - אומרין: "הין",
- "קופה זו" - אומרין: "הין",
- "קופה זו" - אומרין: "הין",
- בשבת, אומר להן: "שבת זו" - אומרין: "הין",
- "שבת זו" - אומרין: "הין",
- "אקצור" - והן אומרין לו: "קצור".
- שלשה פעמים - על כל דבר ודבר,
- והן אומרין: "הין", "הין", "הין".
- כל כך למה?
- מפני הבייתוסיין -
- שהיו אומרין: אין קצירת העומר במוצאי יום טוב.
אמר רחמנא בעומר "ממחרת השבת יניפנו הכהן"(ויקרא כג, יא).
ועניין צדוק וביתוס כבר ביארתי אותו בתחילת אבות, והם מאמינים ששבת הנזכר בכאן הוא שבת בראשית, ותהיה קצירת העומר מוצאי שבת והקרבתו יום ראשון הכרח, כמו שמאמינים הכותים והמינים עד היום הזה. ואמרו רז"ל, כי מה שנאמר בכאן "ממחרת השבת", שהוא אחר יום טוב שבמוצאי יום טוב ראשון של פסח תהא הנפת העומר. ונאמר "וספרתם לכם ממחרת השבת" וגו' "תמימות תהיינה"(ויקרא כג, טו) ולא תהיינה תמימות אלא אם כן מתחיל למנות מתחילת הלילה לפי שתחילת היום מתחילת לילו. ונאמר מ"החל חרמש בקמה"(דברים טז, ט) וגו', וזו ראיה שקצירת העומר בלילה, כמו שהיה מסורת בידינו:
כריכות - כורכים וקושרים ראשי שבלים מלוא אגרוף:
מתכנסות לשם - למוצאי יום טוב כשקוצרים אותו:
כדי שיהא נקצר בעסק גדול - בקול המולה גדולה. שיכירו הצדוקים שבמוצאי יום טוב קוצרים אותו משום דאינהו לא מודו בהאי, כדלקמן:
אמר להן - הקוצר, לבני העיירות העומדים עליו, בא השמש, ואמרו לו הין:
מגל זה - כלומר, אקצור התבואה במגל זה:
קופה זו - אכניס התבואה לתוך קופה זו:
שבת זו - אקצור בשבת זו, ואמרו לו הין:
שלש פעמים - שואל להן כל דבר ודבר:
וכל כך - שהיה שואל, למה: מפני הצדוקים וביתוסים שהיו אומרים אין קצירת העומר במוצאי יום טוב. אלא במוצאי שבת, דכתיב (ויקרא כג) וספרתם לכם ממחרת השבת, ממחרת שבת בראשית משמע, ומסורת בידינו מאבותינו דהאי ממחרת השבת, היינו ממחרת יום טוב ראשון של פסח בין שחל בחול בין בשבת. וכן מצינו בספר יהושע (ה יא) ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח מצות וקלי, והרי נאמר בתורה (שם) ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה, ומאחר שתלה היתר החדש במחרת הפסח ה הדבר ברור שמחרת הפסח הוא המתיר את החדש ובו קוצרים העומר בין שחל יום טוב ראשון של פסח בחול בין שחל להיות בשבת. ולפיכך הקוצרים מגביהין קולם כדי שישמעו הבייתוסים ולהוציא מלבן. וקוצרים העומר בלילה ולא ביום, דכתיב וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם וגו' שבע שבתות תמימות תהיינה, וא"א להיות תמימות אלא אם כן מתחיל למנות מתחלת הלילה, שהרי הלילה תחלת היום הוא ו, והרי הוא אומר (דברים טז) מהחל חרמש בקמה תחל לספור, אלמא הקצירה בלילה הוא בשעה למנות:
אומר להם. כל אחד מהג' קוצרים. אבל המשיבים הם רבים מכל עיירות הלכך כללינהו ותני אומרים:
והם אומרים לו קצור. בקצירה עצמה השיבו ואמרו קצור ולא היה די להם לומר הין:
כל כך למה מפני הביתוסים. והר"ב העתיק צדוקים וביתוסים. גם בתחלת המשנה פי' שיכירו הצדוקים. וכן בריש פירקין. כתב מפני הצדוקים וכו' טעמו דשתי הכתות יצאו למינות. כדפי' במשנה י"א פ"ק דאבות וליכא בינייהו. ומיהו מתני' דקתני ביתוסים וכן העתיק רש"י. וה"נ תניא בברייתא דבייתוסים הם שאמרו עצרת אחר השבת. ולעיל מינה תניא דצדוקים היו אומרים יחיד מתנדב ומביא תמיד. ויראה שאף על פי ששתי הכתות יצאו למינות. מכל מקום כת זו פקרו בדבר זה וזו בדבר אחר. ואח"כ קבלו שתיהן לרעה זו מזו [*וכן ראיתי לחכם בספר המתואר מאור עינים בפ"ג מהחלק שממנו המתואר אמרי בינה]:
שהיו אומרים אין קצירת העומר במוצאי יו"ט. וכתב הר"ב ומסורת בידינו מאבותינו דהאי ממחרת השבת. ממחרת י"ט כו'. וכן מצינו בספר יהושע וכו' ומאחר שתלה היתר כו'. וז"ל הרמב"ם בפ"ז מהלכות תמידין. וא"ת שאותו פסח בשבת אירע. כמו שדמו הטפשים. היאך תלה הכתוב היתר אכילתה לחדש. בדבר שאינו העיקר ולא הסיבה. אלא נקרה נקרה. אלא מאחר שתלה הדבר במחרת הפסח הדבר ברור שמחרת הפסח היא העילה המתרת את החדש ואין משגיחים על איזה יום הוא מימי השבוע. ע"כ. ומ"ש הר"ב וקוצרים העומר בלילה כו'. שהרי הלילה תחלת היום הוא שכן הוא בכ"מ חוץ מבקרבנות. עיין בפי' הר"ב בספ"ו דחולין:
(ג) (על המשנה) אומר כו'. כל אחד מהג' קוצרים. אבל המשיבים הם רבים מכל עיירות, הלכך כללינהו ותני אומרים:
(ד) (על המשנה) קצור. בקצירה עצמה השיבו ואמרו קצור, ולא היה די להם לומר הין:
(ה) (על הברטנורא) וז"ל הר"מ, וא"ת שאותו פסח בשבת אירע כמו שדמו הטפשים, האיך תלה הכתוב היתר אכילתה לחדש. בדבר שאינו העיקר ולא הסיבה. אלא נקרה נקרה, אלא מאחר שתלה הדבר במחרת הפסח הדבר ברור שמחרת הפסח הוא העילה המתרת את החדש, ואין משגיחין על איזה יום הוא מימי השבוע:
(ו) (על הברטנורא) שכן הוא בכל מקום חוץ מבקרבנות:
(ז) (על הברטנורא) והא דקתני והשאר נפדה, לר"ע לית ליה, דלדידיה לא בעי פדייה. אי נמי שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון. תוספ':
כיון שחשבה וכו': ירושלמי ס"פ שני דמגלה:
בא השמש: כלומר הגיע זמן יוקצור:
בא השמש בא השמש: וכתב הרב יהוסף ז"ל בס"א גרסינן ג"פ בא השמש אומרים הן וכן מגל זו וכו' וכן קופה זו וכו' וכן שבת זו וכו' ע"כ עוד כתב שלשה פעמים על כל דבר ודבר פי' שלשה פעמים יעשה כסדר הזה שהוא אומר אקצור והן השיבו לו קצור וכן על כל דבר שהיה בא לעשות היה שואל תחלה והם אומרים לו הן הן הן כן נ"ל לפרש לשון משנה זו ע"כ: בפי' רעז"ל אמר להם הקוצר לבני העיירות העומדים עליו אם עדיין בא השמש צריך למחוק מלת עדיין או להגיה אם עדיין לא בא השמש:
בשבת אומר להם וכו': דלא כרבי:
יכין
ועושים אותו כריכות במחובר לקרקע: כרכו וקשרו ראשי השבלים יחד במחובר כשיעור שימלא כפו קוצר:
כדי שיהא נוח לקצור: ר"ל כדי לקצרו מהר במוצאי יו"ט מטעמים הנ"ל [בסי' ג']:
וכל העיירות הסמוכות לשם: אותן שהיו תוך תחום שבת:
מתכנסות לשם: בשעת קצירה:
כדי שיהא נקצר בעסק גדול: בקול המולה ובפרסום [כסי' ה']:
כיון שחשכה: מוצאי יום א' של פסח:
אומר להם: כל א' מהקוצרים אומר לכל העומדים:
בא השמש: להודיע שמדקדק היטב לידע אם כבר הוא לילה שאינו מחלל יו"ט. ואפ"ה אינו חושש משום שבת מדנדחה הוא:
מגל זו: האם אקצר במגל זו. שלא אשנה במלאכה לקצור בסכין וכדומה:
קופה זו: האכניס השבלים שאקצור לתוך קופה זו. בלי שום שנוי בעימור:
שבת זו: האם אעשה כל המלאכות האלה בשבת זו:
אקצור: האתחיל לקצור מיד:
קצור: קצור משמע מיד. משא"כ כשישיבוהו הן אין בו זריזות כל כך:
שלשה פעמים על כל דבר ודבר: ג' פעמים שואל על כל דבר:
אין קצירת העומר במוצאי יום טוב: ר"ל במוצאי ט"ו ניסן. רק במוצאי שבת הראשון שאחר יום א' של פסח. להכי כך שואל ומשיבין לו. כדי לפרסם שהכל מודים בדבר ושלא מדעתו לבד עושה וצדוקים ובייתוסים היו ב' כתות לאפיקורסים שבישראל שהכחישו בתורה שבעל פה. כל אחת באופן אחר [ועי' במאור עינים בפי"ג מאמרי בינה]. והם היו אומרים דהא דכתיב בעומר ממחרת השבת יניפנו הכהן. היינו יום א' בשבוע. שהוא מחרתו של שבת בראשית. אבל אנו קבלנו ממשרע"ה דהיינו ממחרת יוט"ר של פסח:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת