לדלג לתוכן

משנה אבות ה י

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת אבות · פרק ה · משנה י | >>

ארבע מדות באדם:

  1. האומר שלי שלי ושלך שלךמד, זו מדה בינונית. ויש אומרים, זו מדת סדום.
  2. שלי שלך ושלך שלי, עם הארץ.
  3. שלי שלך ושלך שלך, חסידמז.
  4. שלי שלי ושלך שלי, רשע.

אַרְבַּע מִדּוֹת בָּאָדָם.

הָאוֹמֵר 'שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ שֶׁלְּךָ',
זוֹ מִדָּה בֵּינוֹנִית;
וְיֵשׁ אוֹמְרִים, זוֹ מִדַּת סְדוֹם.
'שֶׁלִּי שֶׁלְּךָ וְשֶׁלְּךָ שֶׁלִּי',
עַם הָאָרֶץ.
'שֶׁלִּי שֶׁלְּךָ וְשֶׁלְּךָ שֶׁלְּךָ',
חָסִיד.
'שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ שֶׁלִּי',
רָשָׁע:

ארבע מדות באדם -

האומר: "שלי שלי, ושלך שלך" - זו מידה בינונית.
ויש אומרין - זו מידת סדום.
"שלי שלך, ושלך שלי" - עם הארץ.
"שלי שלך, ושלך שלך" - חסיד.
"שלך שלי, ושלי שלי" - רשע.

הנה התבאר בזה המאמר, שהחסיד הוא שירבה בפעולות הטוב, רוצה לומר שיטה לאחד משני הקצוות מעט.

והתבאר לך גם כן, שיקרא רשע מי שיש לו מפחיתיות הנפש, רוצה לומר שיטה בפעולותיו אל הקצה האחד המוסיף כמו שבארנו בפרק הרביעי, כי זה אשר ירצה שיהיה לו ממונו וממון זולתו, יש לו רוב התאוה וקראו רשע:


שלי שלי ושלך שלך - איני רוצה להנותך, והלואי שלא תהנה אותי:

ויש אומרים זו מדת סדום - קרוב הדבר לבוא לידי מדת סדום. שמתוך שהוא רגיל בכך, אפילו בדבר שחבירו נהנה. והוא אינו חסר לא ירצה להנות את חבירו, וזו היתה מדת סדום שהיו מתכוונים לכלות הרגל מביניהם, ואע"פ שהיתה הארץ רחבת ידים לפניהם ולא היו חסרים כלום:

שלי שלך ושלך שלי עם הארץ - שנהנה ומהנה בשוה, וזהו ישובה של הארץ מו, אבל אינו יודע קרא דכתיב (משלי טו) ושונא מתנות יחיה. וזהו לשון עם הארץ האמור בכל מקום, שרוצה בתקונה של הארץ אבל אין בו חכמה להבדיל בתקונין הראויין:

שלי שלך ושלך שלך - מהנה את הבריות מנכסיו, והוא אינו נהנה מאחרים:

חסיד - שעושה לפנים משורת הדין:

ארבע מדות באדם האומר שלי שלי וכו'. לא בנותני צדקה איירינן דהנהו מתניין לקמן מי"ג אלא בהנאה דעלמא:

ושלך שלי עם הארץ. פי' הר"ב וזהו ישובה של הארץ ודוקא שהוא רוצה להנות מנכסי אחרים מדעתן. דאילו שלא מדעתן אע"פ שרוצה גם לההנותם. הוא גזלן גמור ואין לך רשע גדול מזה ולא דברו חז"ל אלא בדעות ולא דברו על הגנב והגזלן שהוא רשע מד"ש בשם הרמ"ה ז"ל:

שלי שלך ושלך שלך חסיד. לא שמבזבז כל אשר לו שהרי אמרו (כתובות דף נ') המבזבז אל יבזבז יותר מחומש שלא יבזבז יותר מדאי ויהיה הוא בהכרח מוטל על הבריות אלא במוותר כפי הראוי איירינן. דרך חיים:

(מו) (על הברטנורא) ודוקא שהוא רוצה ליהנות מנכסי אחרים מדעתן. דאלו שלא מדעתן אע"פ שרוצה גם להנותם הוא גזלן גמור ואין לך רשע גדול מזה. ולא דברו חז"ל אלא בדעות, ולא על הגנב והגזלן שהוא רשע. מד"ש:

(מז) (על המשנה) חסיד. לא שמבזבז כל אשר לו. שהרי אמרו המבזבז אל יבזבז יותר מחומש, שלא יבזבז יותר מדאי ויהיה הוא בהכרח מוטל על הבריות. אלא במוותר כפי הראוי איירינן. ד"ח:

שליו שלך ושלך שלך:    מהנה את הבריות וכו' כך צ"ל בפי' רעז"ל. וראיתי שהגיה הר"ר יהוסף ז"ל שלי [שלך] חסיד שלך ושלי שלי רשע:

יכין

ארבע מדות באדם:    לאו בצדקה קמיירי, שחייב בה. רק במו"מ ובג"ח איש לרעהו בטרחת הגוף ובסיועת ממון, שלרוב יכול להתנצל מצד הפועל או הפעול או מצד הפעולה:

האומר שלי שלי ושלך שלך:    אינו רוצה ליהנות מאחרים ולא ליהנות לאחרים:

זו מדה בינונית:    אינו לא חסיד ולא רשע:

ויש אומרים זו מדת סדום:    שאע"ג שמשווה רעהו לעצמו, כמ"ש ואהבת לרעך כמוך, עכ"פ ע"י התנהגות שלו, תתבטל האהבה שבין אדם לחבירו, כבסדום שמנעו רגל אורחים מביניהן, אף שידעו שימדדו להם במדינתם כמדתם. ויצאו מרעה אל רעה להתאכזר גם על עניים:

שלי שלך ושלך שלי:    בתנאי זה אוותר לך לפעמים ע"מ שתוותר לי מכחך כשאצטרך לך:

עם הארץ:    ר"ל כך דרך רוב בנ"א יושבי הארץ הפשוטים, ליישוב העולם. אבל מדת. התורה היא לבלי להקפיד בכך:

חסיד:    שעושה לפנים משו"הד מוותר משפטיו ומדקדק בחיוביו:

שלי שלי ושלך שלי:    שממאן לגמול חסד בגופו וממונו לאחרים, וכשמצטרך, רוצה שייטיבו אחרים עמו:

רשע:    דוודאי כשתזדמן לו טובתו אפי' ברעת אחרים, ג"כ אינו נמנע וכ"ש שלא ייטיב לאדם אפי' אם לא יפסיד עי"ז משלו דבר:

בועז

פירושים נוספים