משנה אבות ד טו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת אבות · פרק ד · משנה טו | >>
רבי ינאי אומר, אין בידינו לא משלוות הרשעים ואף לא מיסורי הצדיקים.
רבי מתיא בן חרש אומר, הוי מקדים בשלום כל אדם.
והוי זנב לאריות, ואל תהי ראש לשועליםלח.
רַבִּי יַנַּאי אוֹמֵר:
- אֵין בְּיָדֵינוּ
- לֹא מִשַּׁלְוַת הָרְשָׁעִים,
- וְאַף לֹא מִיִּסּוּרֵי הַצַּדִּיקִים.
רַבִּי מַתְיָא בֶּן חָרָשׁ אוֹמֵר:
- הֱוֵי מַקְדִּים בִּשְׁלוֹם כָּל אָדָם;
- וֶהֱוֵי זָנָב לָאֲרָיוֹת,
- וְאַל תְּהִי רֹאשׁ לַשּׁוּעָלִים:
רבי ינאי אומר:
- אין בידינו -
- לא משלוות רשעים,
- ואף לא מיסורי צדיקים.
[כ] רבי מתיה בן חרש אומר:
- הוי מקדים לשלום - כל אדם.
- והוי זנב - לאריות,
- ואל תהי ראש - לשועלים.
אמר שבהיות האדם תלמיד למי שהוא חכם ממנו, יותר טוב לו ויותר ראוי מהיותו רב לפחות ממנו, כי בעניין הראשון יוסיף ובעניין השני יחסר.
ואתה תבין ממה שבארנו בסנהדרין, שהן שמו מטעם "מעלין בקדש ולא מורידין", ראש ישיבה של עשרים ושלשה סוף של אחד ושבעים מישיבה גדולה, שראו שהם הוסיפו לו בזה מעלה:
אין בידינו - כמו לא הוה בידיה [יבמות ק"ה ע"א]. כלומר אין הדבר הזה ידוע לנו מדוע דרך רשעים צלחה ומפני מה הצדיקים מדוכאים ביסורין לה. פירוש אחר, אין לנו בזמן הגלות לא משלוה והשקט שרגיל הקב"ה לתת לרשעים כדי לטרדן מן העוה"ב, ואף לא מן היסורים המיוחדים לצדיקים לו שהן יסורים של אהבה שאין בהן בטול תורה. כלומר יצאנו מכלל רשעים שאין לנו השלוה שיש לרשעים, ולכלל צדיקים לא הגענו, שהיסורים שלנו אינן של אהבה כיסורי הצדיקים:
הוי מקדים שלום לכל אדם - ואפילו לנכרי בשוק:
והוי זנב לאריות - לגדולים ממך לז:
ולא ראש לשועלים - לקטנים ממך:
לא משלות הרשעים ואף לא וכו'. פירש הר"ב אין ידוע לנו מדוע דרך רשעים צלחה ומפני מה הצדיקים כו' לא זו אף זו קתני. לא מבעיא שלות הרשעים שאין בידינו לפי שאנו יודעים שהוא רשע ורואים כי טוב לו. אלא אף זו יסורי הצדיקים שאפשר שנראה צדיק ואינו כן והיינו דתנן ואף. מד"ש בשם המפרשים. ולפירוש השני שכתב הר"ב היינו דקתני ואף דהא מלתא דפשיטא היא שאין בידינו השלוה אנחנו יגיעי הגלות. וא"ת לפירוש השני שכתב הר"ב מאי קמ"ל רבי ינאי ולמאי קאמר לה. כתב מד"ש בשם רבינו אפרים והרמ"ה ז"ל לומר שלא נתיאש שנחשב עצמנו כרשעים גמורים ושאבדה תקותנו ח"ו. ושגם אין אנו צדיקים ושכבר השלמנו מה שעלינו להשלים בתורה ובמצות.
והוי זנב לאריות וכו'. פי' הר"ב לגדולים ממך וכו' שיוסיף לו תועלת. וכך פי' הרמב"ם. ובמד"ש כתב בשם הר"ר מנחם לבית מאיר דגרסינן במתני' שנאמר (משלי י"ג) הולך את חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע. ורבינו יונה אע"ג דל"ג ליה במשנה הביאו לראיה ופירש מלת את מורה שהוא הטפל להם. ורועה כסילים שנעשה אדון עליהם כי הרועה הוא הראש:
ואל תהי ראש לשועלים. יש לדקדק בשלמא אריות הכי נכבד הוא ומושל בכל החיות וכחו וגבורתו גדול. יצדק אל הנמשל שיתחבר לגדולים אנשי השם גבורי כח לסבול עול התורה. אבל שועלים שודאי שיש חיות פחותות מהם ולמה המשיל בהם. ומד"ש בשם הר"י לירמא שלא יתרשל מללמוד החכמה עד שיצטרך לנצח בערמות ותחבולות כגון שתשחק ותלעג על חברך ובזה יסתתמו טענותיו וכיוצא בזה ותהיה דומה לשועלים המנצחים לשאר בהמות וחיות בערמות מצד מיעוט כחם ע"כ. ול"נ שר"ל שלא יהיה ראש לשועלים כשעדיין לא הגיע להוראה שעליהם נאמר (משלי ז') רבים חללים הפילה. וידמו לשועלים לפי שאלו כשירצו לשבת בכסא למשפט. ושיקבלו העם הוראותיהם יעשו ערמות ותחבולות לגנוב דעת העם. ולכך אמר ראש לשועלים. כלומר שאפילו אתה רואה כי הרבה אשר מורים הוראות ואתה ראש וחשוב מהם אל תקנא בחטאים האלה ואני ממליץ עליהם מה שאמר שלמה המלך ע"ה (שיר ב') אחזו לנו שועלים שועלים קטנים מחבלים כרמים שהוא כרם ה' צבאות. והם קבוץ חכמים כדתנן כרם שביבנה. וכמ"ש במשנה ד' פרק ב' דעדיות. ושוב מצאתי להרמב"ם בפרק ה' מהלכות תלמוד תורה שבהעתיקו מאמרם ז"ל על רבים חללים הפילה זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה. מסיים עליהם אמר שלמה בחכמתו אחזו לנו שועלים שועלים קטנים מחבלים כרמים כרם ה' צבאות. והנאני שכיונתי לגדול כמוהו:
(לה) (על הברטנורא) לא זו אף זו קתני, לא מבעיא שלות רשעים שאין בידינו, לפי שאנו יודעין שהוא רשע ורואים כי טוב לו. אלא אף זה יסורי הצדיקים שאפשר שנראה צדיק ואינו כן. והיינו דתנן ואף. מד"ש. ועתוי"ט:
(לו) (על הברטנורא) וקתני ואף דהא מלתא דפשיטא היא שאין בידינו השלוה אנתנו יגיעי הגלות, ובעי ר"י בזה לומר שלא נתיאש שנחשוב עצמנו כרשעים גמורים ושאבדה תקותנו ח"ו, ושגם אין אנו צדיקים ושכבר השלמנו מה שעלינו להשלים בתורה ובמצות. מד"ש:
(לז) (על הברטנורא) שיוסיף לך תועלת. ויש גורסין, שנאמר הולך את חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע. ואת הוא הטפל, ורועה הוא וראש:
(לח) (על המשנה) לשועלים. אף שיש חיות פתותות מהן, המשיל בהן, לפי שמי שלא הגיע להוראה המשילו שלמה המלך ע"ה לשועלים, באמרו אחזו לנו שועלים וגו' מחבלים כרמים כרם ה' צבאות. שעליהם נאמר רבים חללים הפילה. כמ"ש הר"מ. וא"א לישב בכסא למשפט ושיקובל למורה אלא ע"י תחבולות וערמות לגנוב דעת העם. לזה אמר אפילו שתראה הרבה מורי הוראות כאלה ואתה ראש וחשוב מהם, אל תקנא בחטאים האלה להיות במוהם. ועתוי"ט:
הוי מקדים בשלום וכו': נ"א שלום לכל אדם וביד בהלכות דעות פ"ח סימן ז':
והוי זנב וכו': בבלי וירושלמי פ' אחד דיני ממונות. וכתב הר"ר מנחם דילונזאנו ז"ל וז"ל ואל תהי ראש לשועלים המאירי מסיים בה שנאמר הולך את חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע ע"כ:
יכין
רבי ינאי אומר אין בידינו: ר"ל אין אנו יודעים [כמו לא הוה בידיה תענית י"א ב']:
ואף לא מיסורי הצדיקים: ור"ל לא מבעייא שלות רשעים, פשיטא שלא נדע מדוע דרך רשעים צלחה, דהרי נראה שהם רשעים בפנינו. אלא אפילו יסורי צדיקים, שאפשר לומר שאין תוכו כברו, אפ"ה ח"ו לחשדו שחטא בסתר, אלא, אוקי גברא אחזקתיה, והקב"ה מנסהו מטעם נעלם. או שגרם לעצמו הצער שלא נשתמר יפה, או שיתגלגל עי"ז לו בסוף טובה בעוה"ז או בעוה"ב. וזה הפירוש נער הייתי וגם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב, דמי נתהווה זקן ולא היה נער מקודם. אלא יש אדם שכבר בנערותו הוא מקורר בתאותיו כזקן, ואם אדם כזה יאמר, שלא ראה חוסר לצדיק, לא ניתן משקל לדבריו. ויש אדם שבזקנותו הוא קל בדעת כנער ולא יתנו לב על דבריו, מדלא בחן יפה. ולכן אמר נער הייתי בילדותי כשאר אדם רך בשנים שרתיחת התאוות גברו בי אז, וכאשר זקנתי, נתבשל שכלי יפה, ואעפ"כ הן בילדותי והן בזקנותי לא ראיתי צדיק נעזב, דתמיד חשבתי או שבאמת אינו צדיק כפי הנראה, וצריך לשלם חוב נסתר, או שבאמת נעזב כפי הנראה להבטה קצרה של אדם, דלבסוף יתגלגל מזה טובה גדולה לו:
רבי מתיא בן חרש אומר הוי מקדים בשלום כל אדם: אפילו לעכו"ם וניאינו נכבד כמוך, עכ"פ בזה תסבב שהכל יאהבוך. והרי זה ההצלחה היותר גדולה שתשיג בעה"ז:
ואל תהי ראש לשועלים: ר"ל אף דלעניין הכבוד, תכבד לכל אדם. עכ"פ לעניין התחברות, טוב יותר שתתחבר לנכבדים אפילו להיות שפל ביניהן, משתתחבר לשפלים ולהיות נכבד ביניהם. דכבוד השפלים שפלות, ושפלת הנכבדים כבוד:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
הפירוש זה רבי ינאי הוא מתלמידי רבי' הקדוש מאחרוני התנאים והיה רבו של רבי יוחנן שהיה ראש האמוראים כמו שמצינו בפרק האשה רבה ביבמו' שאמר לו רבינו לא משנתינו היא זו וכן באלו הן הלוקין ובראשון ממציעא אמר רבי יוחנן משום ר' ינאי וכן בראשון מראש השנה ומקומות אחרים ובפרק מי שמת אמרו אם יכפור רבי יוחנן בר' אלעזר תלמידו יכפור ברבי ינאי רבו. ובפרק אע"פי יהודה בריה דרבי חייא חתניה דרבי ינאי הוה ובפ"ד נדרים יש ר' ינאי סבא בר בריה דר' ינאי רבה. וכן היא גירסת רבי' משה ז"ל ופירושה שאין אנחנו יורדים לעומק הדין בזה למה צדיק ורע לו רשע וטוב לו אף על פי שהדין דין אמת הוא אנחנו לא ירדנו לעומקו של דין למה דומה למה שאמר ירמיה צדיק אתה ה' כי אריב אליך אך משפטים אדבר אותך מדוע דרך רשעים צלחה וכן אמר אסף אך טוב לישראל אלהים לברי לבב ואני כמעט נטיו רגלי כאין שפכה אשורי כי קנאתי בהוללים שלום רשעים אראה דבריהם שוין שהדין אמת וקרוב לטעות בו וכן אמר שלמה אשר יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים ואמר אחר כן וגם אם יאמר האדם לדעת לא יוכל למצוא:
אף לא יסורי הצדיקים. אע"פי שהדבר יותר קשה רשעים שהרי אנו רואים רשעים בפרהסיא אף בייסורי הצדיקים גם כן קשה אע"פי שאין צדיק אשר לא יחטא וזהו לשון אף. ורבינו שלמה ז"ל כן פירש וכתב שיש אומרים שאין זה לומר שלא ידענו סוד הדבר הזה אלא לומר שהדין כן נותן שהקב"ה ברא לצדיקים שני חלקים אחד בגן עדן ואחד בגיהנם וכן לרשעים זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן רש לו ייסורים בעולם הזה לא זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגיהנם כמו שנזכר בשני מחגיגה ונותנים לו שלוה בעולם הזה כן הוא הדין ואין מסו רבידינו אלא בידו של מקום כדי שיטול זה חלק חבירו בגן עדן וזה חלק חבירו בגיהנם. ויש גורסין אין בידינו משלות הרשעים אף לא מיסורי הצדיקים וכן היא במשניות שלנו. ורבינו יונה ז"ל פירש אין בידינו משלות הרשעים שאין לצדיקים השקט ובטח בעולם הזה כרשעים וגם אין לנו מיסורי הצדיקים שהם יסורי' של אהבה שלא יתבטל בהם מתלמוד תורה כמו שנזכר בראשון מברכות. ירצה לומר לפי זה שהצדיקים בעולם הזה אין להם שלוה כרשעים וייסוריהם אינם של אהבה שלא יתבטלו מדברי תורה ופירוש הראשון יותר נכון וכן פירשנוהו בספר אוהב משפט. ובאבות דרבי נתן נראה כפירוש האחרון ששם שנו רבי ינאי אומר לשלות רשעים לא נכנסנו ביסורין של צדיקים לא נגענו אין בידינו משלות הרשעים ולא מיסורי הצדיקים:
הפירוש במעילה וכן בפרק הוציאו לו ביומא אמרו שאל רבי מתיא בן חרש את רבי שמעון בן יוחאי ברומי וכן בפ' אחד דיני ממונות אמרו הלך אחר בית דין יפה אחר ר' מתיא בן חרש ברומי שהיה בית דין יפה ובפרק יום הכפורים יש שאל רבי מתיא בן חרש לרבי אלעזר בן עזריה ברומי וגם היה חסיד גדול ולא רצה להסתכל לעול' באשת איש והשטן עובר עליו תמיד ורצה להחטיאו וכשראה כן לקח מסמרים של ברזל והעבירם באש וסימא את עיניו והקב"ה שלח לו רפאל ורפאהו אחר שהבטיחו שלא ישלוט בו יצר הרע כמו שנזכר בתנחומא פרשת חקת ואמר שיקדים שלום לכל אדם ואפי קטן ממנו ובזה יהיה טוב לבריות וכן היה משתבח רבן יוחנן מעולם לא הקדימני אדם בשלום ואפי' עכו"ם בשוק בפרק היה קורא. ושיהא זנב לחכמים הגדולים ממנו ולא יהיה ראש לקטנים ממנו אם ימצא גדולים ממנו וכן אמר שלמה המלך ע"ה הולך את חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע כי ההולך את חכמים גדולים ממנו כל יום יוסיף דעת ותבונה ומי שהוא ראש ורועה ומתחבר לכסילים מלשון רעך ורע אביך כל יום יפחות מחכמתו ופתע ישבר מלשון תרועם בשבט ברזל ואמרו בסנהדרין פרק אחד דיני ממונות כי כשהיה חסר אחד מסנהדרין קטנה של עשרים ושלשה היו משלימין אותן בא' מאותן שלש שורות של חכמים שהיו יושבים לפניהם הגדול שבכולן ומושיבין אותו באחרונה וכשיאמר להם עד האידנא הוינא רישא והשתא מותיבתו לי בדנבי יאמרו לו הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים והיו חושבין זה כי מעלין בקדש ולא מורידין כי עד עתה לא היה מסנהדרין ועתה הוא מהם וזנב ארי הוא ארי וראש שועל אינו אלא שועל מוטב שיהיה ארי ולא שועל ארי הוא גבור שבחיות ושועל הוא חלש שבחיות ולזה אמר זה המשל. וזאת המשנה דלגוה מסדורי תפילות:
רבי נהוראי אומר הוי גולה למקום תורה וכו'. המאמר הזה הוא לרבי אלעזר בן ערך והוא נקרא רבי נהוראי כדאיתא במסכת שבת (דף קמז:) מפני שהיה מנהיר עיני חכמים נקרא רבי נהוראי. ויש לשאול במאמר זה שאמר הוי גולה למקום תורה ואל תאמר שתבא אחריך, כי למה צריך לומר ואל תאמר שתבא אחריך כי במה שאמר הוי גולה למקום תורה אשמועינן שאל יסמוך על זה שתבא אחריו שאם לא כן למה צריך שיהיה גולה למקום תורה, ועוד דהוה ליה למימר ואל תשען שתבא אחריך כמו שאמר אחר כך ואל בינתך אל תשען. ויראה שבא לומר שאין מענין התורה שתבא אחר האדם, מה שאין כן בעושר ושאר מעלות שהמזל גורם שמעשיר אף שלא טרח בעושר, כי אפשר שימצא מציאה וכיוצא בזה אף שלא טרח בעושר מגיע אל זה, אבל אינו כך בתורה, כי כאשר נגזר שיתעשר העושר מחזיר אחריו כדי שתצא הגזירה לפועל שיהיה עשיר וכן כל הדברים שייך לומר כך, אבל התורה אינה כן כי לא יגיע אל זה האדם רק על ידי מעשה האדם. ובפרק קמא דמגילה (דף ו:) אמר רבי יצחק אם יאמר לך אדם יגעתי ולא מצאתי אל תאמן מצאתי ולא יגעתי אל תאמן והני מילי בדברי תורה אבל משא ומתן סייעתא דשמיא היא עד כאן. והפירוש הוא כמו שאמרנו כי התורה היא למעלה מן המזל לגמרי, ולפיכך אם אמר יגעתי ולא מצאתי אל תאמן שאם יגע ולא מצא צריך אתה לומר כי המזל הוא גורם שלא ילמד, ודבר זה אינו כי התורה אינה תחת המזל שיהיה המזל כנגד זה, וכן אם אמר מצאתי ולא יגעתי אל תאמן. כי אם אפשר לומר שמצא ולא יגע אם כן המזל היה גורם וזה אינו כי אין המזל גורם לזה, שאין התורה תחת המזל אבל למשא ומתן יכול לומר יגעתי ולא מצאתי שהמזל הוא כנגדו שלא יתעשר אף אם יגע, ואפשר לומר מצאתי ולא יגעתי שהיה המזל פועל. ומ"ש בפרק בתרא דשבת (דף קנו.) מזל מחכים היינו שהמזל מכריע את האדם שיהיה יגע ומחזיר אחר התורה והנה הוא מועיל לחכמה וזהו מחכים דקאמר, לא שיגרום לו לגמרי החכמה רק שהוא מסייע לו, דהיינו שיגרום לו לטרוח אחר החכמה, ומ"מ אין התורה תחת המזל שיתן המזל אליו תורה לגמרי שתבא אחריו. ועוד דהתם דמחכים היינו שיהיה חכם בכל שאר חכמה, אבל התורה היא יותר מן החכמה, כי כל דבר שהוא שכלי נקרא חכמה אבל תורת משה היא אלקית והיא בודאי למעלה מן החכמה, שאף האומות נקראים חכמים אבל בני תורה לא נקראו. וכן אמרו במדרש (איכ"ר פי"ב) אם יאמרו לך שאין חכמה באומות אל תאמין שנאמר והאבדתי חכמים וכו' יש תורה באומות אל תאמן שנאמר אין תורה בגוים. ותורת משה לא שייך בזה מזל וסייעתא דשמיא, רק שהאדם צריך לטרוח אחר התורה. וזה שאמר כאן שיהיה גולה למקום תורה שיש לאדם לטרוח אחר התורה. וכדי שלא יחשב האדם באולי הוא אצל התורה כמו שהוא אצל שאר הקנינים שהם באים אחריו מכח סייעתא דשמיא, על זה אמר ואל תאמר שהיא תבא אחריך מכח סייעתא דשמיא, שאין דבר זה שייך בתורה כלל א"כ יש לאדם שיהיה גולה למקום תורה. ואמר שחביריך יקיימו אותה בידך, פירוש אף אם אין כאן רב יש לך ללמוד מן החבירים שהם באים ממקום תורה ויביאו התורה עמהם בידם, שדבר זה אינו כי צריך שילך אל הרב ללמוד. ואמר לשון יקיימו אותה בידך ולא אמר שחביריך ילמדו אותך, דודאי אין החבירים מלמדין את האדם, אבל הוא ילמד מעצמו והדבר שהוא ספק אליו יקיימו אותו בידו שישאל להם אשר הוא מסופק. ואין להקשות א"כ אפילו אם הרב בעיר גם כן צריך שיהיה גולה למקום תורה ואל תאמר שהיא תבא אחריך, שדבר זה אינו כי דבר זה נקרא שהוא גולה למקום תורה כאשר ילך לפני הרב ללמוד, אבל לא שייך שילך אל חבירו ללמוד כי חבירו הרבה פעמים בא אצלו ונחשב זה שהתורה היא באה אחריו. ולפיכך אמר הוי גולה למקום תורה ואל תאמר שהיא תבא אחריך על ידי החבירים ואתה אינך רוצה לטרוח אחריה, כי אל תאמר כך שאין התורה תבא אחריך. ואמר ואל בינתך אל תשען שתאמר שאין צריך ללמוד כי אני נבון יכול להוציא דבר תורה מלבי ושכלי, לכך אמר על זה ואל בינתך אל תשען מפני כי התורה היא החכמה עוד רחוקה מן הבינה ולפיכך אל תשען אל בינתך:
ועוד כי מ"ש ואל תאמר שהיא תבא אחריך ר"ל כי אין לפי מדריגת התורה שתבא אחרי האדם כי התורה נבדלת מן האדם כמ"ש לך פעמים הרבה מאד, שאלו לא היה לתורה מדריגה זאת בודאי אפשר שתבא אחרי האדם כי היתה נגררת אל דבר שהתורה שייך אליו שכל דבר הוא נגרר אל אשר הוא מתאחד עמו ונעשה עמו דבר אחד, אבל התורה אינה כך כי התורה היא נבדלת מן האדם, ולפיכך אל תאמר שהיא תבא אחריך אבל צריך האדם שיהיה גולה אחריה כמו מי שהוא גולה אחר דבר שהוא נבדל ממנו, ואל יאמר הרי התורה עמי שאני יכול להוציא דבר משכלי שהרי הנבון מוציא דבר מתוך דבר, על זה אמר ואל בינתך אל תשען. וכמו שבארנו למעלה על כתר תורה כי לפי מדריגת ומעלת הכתר הזאת כתיב אצל זר הארון עליו ולא כתיב לו כמו שכתוב בזר השלחן ובזר המזבח, ללמד כי התורה היא נבדלת מן בעל הכתר כי השכל נבדל מן האדם ושייך בזה עליו. וכן מזה הטעם עצמו אין התורה באה אצל אחד, כי אין לתורה הקשור והחבור עם האדם כלל עד שתהיה התורה עם האדם קשור אחד. ולכך אמרו מצאתי ולא יגעתי אל תאמן שאין התורה נמשכת אחר האדם, אבל צריך האדם שימשך אחריה, ושני דברים קשורים זה בזה בודאי האחד נגרר אחר השני:
ובגמרא בפרק חבית (שבת דף קמז:) אמר ר' חלבו מיא דיומסיתא וחמרא דפרגיתא קפחו עשרת שבטים מישראל ר' אלעזר בן ערך איקלע להתם אמשך בתרייהו אעקר תלמודיה קם למקרא בספרא בעי למקרא החודש הזה לכם אמר החרש היה לבם בעי רבנן רחמי עליה ואהדר תלמודיה והיינו דתנן ר' נהוראי אומר הוי גולה למקום תורה תני לא ר' נהוראי שמו אלא ר' נחמיא שמו ואמרי לה ר' אלעזר בן ערך שמו ולמה נקרא שמו ר' נהוראי שמאיר עיני חכמים ע"כ. לא ידעתי ליישב מה הוא הראי' שמביא מהא דתנן ר' נהוראי אומר הא ר' נהוראי לא אתא לאשמעינן רק שאל יאמר שתבא התורה אחריו, ור' אלעזר אמשיך בתרייהו במיא דיומסית וחמרא דפרגיתא ולא מצינו שהיה אומר שהתורה תבא אחריו, ולא בשביל זה אעקר תלמודא רק בשביל שהוא נמשך אחרי מיא דיומסית וחמרא דפרגיתא. ולפיכך נראה כי מ"ש הוי גולה למקום תורה דהיינו שיהיה במקום שיש תורה הרבה ולא יהיה במקום שאין תורה, כי הם נמשכים אחר התאות והם הפך התורה. לכן אמר מיא דיומסית וחמרא דפרגיתא קפחו עשרת השבטים מישראל, כי עשרת השבטים כאשר היו רודפים אחר התאות ביותר דבר זה נקרא מקפח אותם מישראל, כי ישראל אין ראוי להם שיהיו נוטים אל התאות היתירות כי זהו ענין מעלות ישראל שהם קדושים ופרושים והם נבדלים. ולכך אמר מיא דיומסית וחמרא דפרגיתא שהם שני דברים המים והיין, כי אלו ב' דברים המים הם לרחיצת הגוף ולתענוג שלו והיין הוא אל הנפש כי היין משמח לבב אנוש, עד שבאלו שני דברים יש לאדם נטיה אל התאות בגוף ובנפש ודבר זה קפח עשרת השבטים מישראל, כי אין ראוי לישראל דבר זה שהם פרושים ונבדלים מן התאות. ולכך אמר כי ר' אלעזר בן ערך אקלע להתם ועם חכמתו אעקר תלמודיה כאשר היה נוטה אל התאות האלו. ודבר זה מסלק התורה השכלית שהוא הפך התאות, וזהו שאמר היינו דתנן הוי גולה למקום תורה שהאדם אל ידור אלא במקום תורה ולא במקום שאין תורה, כי נמשכים שם אחר הדברים של עניני העולם הזה ובזה תסתלק ממנו התורה, כמו שנעשה לרבי אלעזר בן ערך בשביל שהיה דר במקום אשר שם התאות והיה נמשך אחריהם. ומה שאמר אחריו ואל תאמר שהיא תבא אחריך כלומר אינך צריך להיות גולה למקום תורה, כי התורה תבא אחריך על ידי החבירים שיקיימו התורה בידך כי יהיה לך חבירים שתלמוד עמהם, ובזה התורה תבא אל מקומך עד שתאמר אינך צריך לגלות למקום תורה ולא תהיה נמשך אחר התאות, זה אינו שכיון שהאדם דר שלא במקום תורה הנה האדם נמשך אחר ענייני עולם הזה וישכח התורה. ואין להקשות אפילו אם היה רב שם אם אין המקום מקום תורה יהיה נמשך אחריהם, זה אינו כי אם יש שם רב בודאי הוא הרב מרביץ תורה לתלמידים הרבה והוא מקום תורה בודאי, ולכך אמר שאל תאמר שהיא תבא אחריך שחביריך יקיימו בידך. ואל בינתך אל תשען, פירוש שיאמר כי הוא נבון גמור שהוא אדם שכלי נמשך אחר השכל ולא יהיה נמשך אחר התאות ולפיכך לא תסור התורה ממנו אף אם לא יגלה למקום תורה, על זה אמר ואל בינתך אל תשען. והשתא הוי שפיר הלשון מה שאמר שחביריך יקיימו אותה בידך ולא אמר שילמדו אותך, שר"ל שיש לך חבירים שאפשר שיקיימו התורה בידך שלא תשכח, עם כל זה בודאי יבא לו שכחה כאשר הוא שלא במקום תורה שיהיה נמשך אחר עניני הגוף ואינו מועיל לו תבונתו וחכמתו הגדולה, ופירוש זה נראה:
ורש"י פי' במס' שבת שחביריך יקיימו בידך קאי אדלעיל שאמר הוי גולה למקום תורה, שאם אתה גולה למקום תורה חביריך יקיימו בידך שתהא רגיל אצלם וכשאתה תשנה מסכתא אחת והם אחרת תשמענה ותהא סדורה בפיך ע"כ, ופירוש שאמרנו נראה. והנה הפירוש מה שאמר הוי גולה למקום תורה שידור האדם במקום ששם תורה הרבה מאד, שאם לא כן יהיה נמשך אחר ענייני העולם הזה ולא יהיה נוטה אחר התורה, כי האדם גשמי נוטה ביותר אחר דברים אלו שהם התאות והתעיף עיניך בו ואיננו, לכן יהיה במקום ששם תורה אף אם צריך לגלות ממקומו והוא קשה על האדם ולא ישען על תבונתו שהוא חכם גדול ואינו אדם שנמשך אחר הגוף ומפני זה יהיה נמשך אחר התורה שאין הדבר כך, כי על כל פנים האדם בעל גוף נמשך אחר ענייני העולם הזה אם אינו במקום שיש שם רבוי תורה וזהו הפי' הנכון. ונוכל לומר כי מפני זה נסמך מאמר זה למה שאמר לפני זה ג' כתרים הם וכו', וסמך לכאן איך יזכה לכתר של תורה ואומר שאם גולה על ד"ת יזכה לכתר תורה, שהגלות הוא בזיון כי אין האדם מכובד אלא במקומו, וכאשר גולה ומתנבל על דברי תורה מתנשא, וכן אמרו בפרק הרואה (ברכות דף סג:) א"ר יהודא אמר רב כל המנבל עצמו על דברי תורה מתנשא שנאמר אם נבלת בהתנשא עד כאן. ובמדרש (ב"ר פפ"א) בן עזאי ור"ע בן עזאי אומר אם נבלת עצמך בד"ת סופך להנשא בהם ור"ע אומר מי גרם לך להתנבל על ד"ת על ידי שנשאת עצמך בהם. גם לפי מה שאמרנו כי דבר זה שהתורה היא כתר הוא בעצמו מה שצריך האדם להיות גולה למקום תורה, כי התורה היא כתר ואין הכתר הזאת באה אל האדם מפני שהכתר מורה על מדריגה עליונה נבדלת כמו שהתבאר למעלה, ולכך צריך שיהיה גולה למקום תורה שיהיה נמשך אחר התורה. אבל כבר אמרנו פירוש סמיכת המאמרים ודברי ר' נהוראי בכאן כי ללישנא קמא דברייתא ר' נהוראי הוא ר' נחמיא, והוא בכל מקום בעל מחלוקת דר' יהודה ורבי שמעון שנזכרים לפני זה והוא הנכון:
הודיענו שהשם יתברך ראה טבע תכונת עם בני ישראל ויודע שאילו השלוה שהיא ביד הרשעים זדים ארורים היתה ביד ישראל היו בועטין בו כענין וישמן ישורון ויבעט ולכן אין בידינו לא משלות הרשעים כדי שלא נבעט בו כפרה סוררה וגם אינו מביא עלינו יסורין קשין כיסורי הצדיקים יחידי סגולה כי כללות עם בני ישראל לא יסבלו אותם ובחמלת ה' על עמו ומדתו יתברך עם בני ישראל אינה לא משלות הרשעים ואף לא מיסורי הצדיקים רק שמאל דוחה וימין מקרבת נגוף ורפוא:
ואפשר עוד לומר שהיה מתרעם על מיעוט הרגשתנו באורך גלותנו כי היה לנו להאנח בשברון מתנים על שני דברים, הא' שלות השאננים ארורים, השנית יסורי הצדיקים אשר נתנו את נבלתם מאכל לעוף השמים ולכן ר' ינאי כמוכיח לאנשי דורו ולבאים אחריו אמר אין בידנו וכו' כמו לא הוה בידיה שפירושו ששכחו כן אנו אין בידנו כלומר ששכחנו ואין אנו נותנים לב להיות דואגים לא על שלותם של הרשעים ולא על יסורי הצדיקים שאלו היינו נותנים לב כבר היינו נגאלים:
ואפשר עוד כי לפי שאנו רואים צדיק ורע לו רשע וטוב לו בא לומר שאין להרהר אחר מדותיו יתברך וז"ש אין בידינו דבר עליו ועל חביריו הדומים אליו כי אין בידינו הרהור בזה יען כי הרשעים מיעוט זכיותיהם פורעין להם בזה העולם להשמדם עדי עד והצדיקים ממרקין מיעוט עונותיהם בעולם הזה לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו, ועוד כי האדם יראה לעינים ואולי זה שנראה לנו צדיק תוהה על הראשונות וזה שנראה לנו רשע הרהר תשובה בלבו, ועוד שאפשר שהרשע היה טבעו נטוי אל הרע ולכן מצוה אחת שעשה היא שקולה כנגד כל המצות ולכן מטיבין לו והצדיק אפשר שהיה טבעו נטוי אל הטוב ועבירה אחת שעשה היא שקולה כנגד כל העבירות ולכן מריעין לו. וקרוב לזה היה אומר דוד המלך ע"ה נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם והכונה לומר נער הייתי ועם היותי נער היה לי בזה הענין חכמת זקן כי אין זקן אלא מי שקנה חכמה וז"ש גם זקנתי ולא ראיתי וגו' כלומר הצדיק אשר היה נעזב לפי ראות שכלי בעיני לא היה נעזב וז"ש ולא ראיתי לא נראה בעיני נעזב ואף אם זרעו מבקש לחם ובביתו אין לחם ואין שמלה כי כל רעה ורעב שהיא לטובה לו לטהרו מטומאתו שבע תקרא, וכיוצא בזה היה אומר באותו המזמור בעצמו על הצדיקים לא יבושו בעת רעה כלומר ולמה יבושו אם רעתם היא לטובתם וכן בימי רעבון ישבעו כלומר אפי' בימי רעבון והם רעבים גם צמאים ישבעו כי היא סבה שלעתיד לבא נפשם שבעה והם דשנים ורעננים ועז"א הכתוב ברעב פדך ממות כלומר ברעב אשר מביא עליך עמה פדך ממות בעולם הבא. ואפשר עוד לפי שידוע הוא מה שאז"ל כי לכל א' יש לו חלק בגן עדן וחלק בגיהנם ומי שזכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע ומי שלא זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגיהנם אמר רבי ינאי כמדבר בדרך ענוה אנו אין בידינו לא משלות הרשעים כלומר אין אנו יכולין לומר כי זכינו כל כך עד שירשנו השלוה והמנוחה וחלק הרשעים שהיה להם בג"ע. ואף אין בידינו מיסורי הצדיקים שהוא החלק שהיה לצדיקים בגיהנם לא הרשענו עד שנטלנו אותה לנו וזה כענין שארז"ל שלעולם יחזיק אדם את עצמו לבינוני לא צדיק גמור וגם לא רשע גמור. ועל דרך זה היה אומר דוד המלך ע"ה חלקי ה' אמרתי לשמור דבריך ידעתי כי אין בידי משלות הרשעים והוא החלק הטוב שהיה לרשע בג"ע כי הלואי חלקי אשר היה לי בג"ע אמרתי שאזכה בה ואטלנה לשמור דבריך כלומר בעבור שישמרו דבריך. ואפשר עוד לפרש בהיות כי שלות הרשעים או יסורי הצדיקים לרוב הפעמים הם בעון הדור לכן בא רבי ינאי לשבח את בני דורו שלא היו רשעים עד שבסבתם ישליו אהלי הרשעים ויוסרו הצדיקים כי אין אנחנו הגורמים:
ורבינו עובדיה ז"ל כתב אין בידינו כמו לא הוה בידיה כלומר אין הדבר הזה ידוע לנו מדוע דרך רשעים צלחה ומפני מה הצדיקים מדוכאים ביסורין, פי' אחר אין לנו בזמן הגלות לא משלוה והשקט שרגיל הקב"ה לתת לרשעים כדי לטורדן מן העולם ואף לא מן היסורין המיוחדים לצדיקים שהם יסורין של אהבה שאין בהם ביטול תורה כלומר יצאנו מכלל רשעים שאין לנו השלוה שיש לרשעים ולכלל צדיקים לא באנו שהיסורין שלנו אינם של אהבה כיסורי הצדיקים עכ"ל. ושני הפירושים פירשם רבינו יונה ז"ל וגם רבינו אפרים ז"ל פי' הפירוש האחרון וכתב כי כוונת רבי ינאי בזה היתה לעורר לבות בני האדם לעבוד את ה' ואמר אין לנו עתה כאותה השלוה הראויה לרשעים כדי שנתייאש מלהשתדל לקנות חיי העולם הבא ולומר שכבר אנו חשובין רשעים גמורים לפני המקום ואבדה תקותנו, וגם אנו יודעים שאין אנו צדיקים גמורים לומר שדי לנו מה שעסקנו בתורה ובמצות עד עתה שהרי אין יסורין הבאין עלינו יסורין של אהבה כיסורי הצדיקים אלא יסורין של פורענות הם וכן פי' הרמ"ה ז"ל, ואומרו ואף לא מיסורי וכו' פירשו המפרשים כי הם בזו אף זו כי אין צריך לומר כי אין בפינו טעם לשאלת רשע וטוב לו שהוא דבר נעלם מאד למה שאנו רואים בפירוש בלי ספק שהם רשעים אלא אף מיסורי הצדיקים שאפשר שהם נראים צדיקים ואינם כן לפי האמת אף מזה אין בידנו טעם נכון ע"כ:
והרב מתתיה היצהרי ז"ל כתב כי הוא מקושר עם מה שאמר למעלה הוי גולה למקום תורה וכו' שלא תאמר אי אפשר לי לגלות למקום תורה כי העיון אינו מתיישב עם הסיגוף ועל זה אמר אין לנו להתנצל מן העיון לרוב טרדות העסקים וליצר הגובר עלינו על רוב השלוה כענין וישמן ישורון ויבעט כי אין לנו רוב שלוה להטריד אותנו מן העיון וגם אין לנו יסורין רבים ותכלית הדלות כיסורי הצדיקים ר' אלעזר בר' שמעון ורבינו הקדוש וחביריו שיטרידונו מן העיון עכ"ל:
והר"מ אלמושנינו ז"ל כתב כי תתיישב כוונת רבי ינאי על נכון מסכים אל התירוץ הראשון שנאמר בברכות פ"ק על קושית צדיק ורע לו רשע וטוב לו כי שם נאמר צדיק ורע לו הוא צדיק בן רשע רשע וטוב לו הוא רשע בן צדיק שנראה מהתירוץ ההוא הראשון שהשלוה או היסורין אינם ביד האדם אם טוב יהיה ואם רע רק הם מצד אביו שאם היה אביו רשע יבואו לו רעות אף שיהיה הוא צדיק ואם אביו היה צדיק יבאו לו טובות אף שיהיה הוא רשע ובכן אמר זה השלם כי אין בידינו קבלת שלות הרשעים ולא קבלת יסורי הצדיקים רק כפי מה שהיו אבותינו. וכוונתו בזה התר הקושיא הקדומה מצדיק ורע לו ורשע וטוב לו עכ"ל:
אמר הוי מקדים שלום לכל אדם שלא תאמר די לי להיות משיב שלום למי שישאל בשלומי אלא הוי מקדים שלום לכל אדם, ואמר לכל הכוונה אפי' למי שהוא בעיניך גרוע ממך תקדים לו שלום, ואמר והוי זנב לאריות כלומר אם פגעת באריות שבחבורה ראשי אלפי ישראל אל תקדים להם שלום דנראה חציפותא וכן הדין שהתלמיד אסור לו לשאול בשלום רבו רק אחר ששאל לו רבו בשלומו ישיב לו שלום עליך מורי ורבי כמו כן אתה האיש הוי זנב לאריות וכמו שהזנב הוא המאוחר שבגוף כן אתה התאחר ואחר שהם שאלו בשלומך אז טוב לך להטיב להם במורא ופחד. ואמר ואל תהי ראש לשועלים כלומר שאם תקדים שלום לרבך או לגדול ממך אתה מורה שרצונך לרמותו ולגנוב את דעתו והרי אתה ראש לשועלים:
ואפשר עוד לפרש שאמר הוי מקדים שלום לכל אדם כלומר אפי' אם תחשבהו לאויב לך הקדם לו שלום ועליו אמר דוד המע"ה בקש שלום ורדפהו כלומר אפי' אם השלום בורח ממך אתה רדוף אחריו ותשיגהו. אמר עוד הוי זנב לאריות שתעשה עצמך שיורין לחכמים אריות שבחבורה וכענין שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה שלעולם היה משפיל את עצמו ועושה עצמו שיורים אליהם, ז"ש זנב לאריות שהוא אבר שיוריי ומותריי שאין בו תועלת ובזה אני מבטיחך שלא תהיה ראש לשועלים כי המשפיל עצמו הקב"ה מגביה שפלים עד מרום ותזכה להיות ראש לאריות ולא לשועלים:
ואפשר עוד לפרש כי התנא עצה טובה קמ"ל שאם תקדים אתה השלום תרויח שהמשיב לך חייב להחזיר לו השלום ולומר עליכם שלום טובה וברכה וכיוצא. ואמר עוד הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים הכוונה כמ"ש ז"ל מעולם לא ראיתי ארי סבל ושועל חנוני כי הארי יש בו כח גדול להיות סבל והשועל הוא ערום וראוי להיות חנוני לרמות ב"א ובהיות כי אין משא כבד כמשא התורה וע"כ יששכר נאמר עליו ויט שכמו לסבול על אשר נטה שכמו לסבול עול תורה וע"כ כינו לבעל החכמה ארי שבחבורה כי הוא גבור כארי לעסוק בתורה ולסבול בתורה משאה והסוחרים נמשלו לשועלים כי צריכים להערים מרמות ותחבולות כשועלים ויד חרוצים תעשיר ולכן אמר הוי זנב לאריות וגו' כלומר אל תאמר בלבבך ראה ראיתי את עוני שכלי כי בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי ומעולם לא אזכה להיות ראש לאריות רק זנב הלא טוב לי להתעסק בפרקמטיא ובסחורה ואהיה ראש לסוחרים לכן אמר התנא כי טוב להיות זנב לאריות ואפי' אם לא תשיג בחכמה רק מעט מזער כי אחד המרבה ואחד הממעיט משתהיה ראש לסוחרים:
והרמב"ם ז"ל כתב אמר שבהיות האדם תלמיד למי שהוא חכם ממנו יותר טוב לו ויותר ראוי מהיותו רב לפחות ממנו כי בענין האחד יוסיף ובענין השני יחסר ואתה תבין ממה שבארנו בסנהדרין שהן שמו מטעם מעלין בקודש ולא מורידין ראש ישיבה של עשרים ושלשה סוף של אחד ושבעים מישיבה גדולה שראו שהם הוסיפו לו בזה מעלה עכ"ל:
והחסיד ז"ל כתב הוי מקדים וכו' ג"ז מענין הגולה למקום תורה כי בזה אע"פ שיהיה האדם גולה מארץ מולדתו יהיה אהוב למטה יותר מתושבי הארץ. ויש מי שכתב הוי זנב לאריות ואני מעיד שלא תהיה ראש לשועלים כי אם לאריות כי מהם תראה וכן תעשה:
וראיתי כתוב הוי זנב שזנב ארי ארי וראש שועל שועל ונכון הוא:
והאר"י ן' שושן ז"ל כתב כי הארי מעלה זנבו על ראשו והשועל מוריד ראשו תחת זנבו כמוהו בבני אדם הנכבד מכבד לקטן ממנו ורואה לו מעלה עליו והנקלה מבזה אל הנכבד ממנו ויורידהו למטה לארץ. וכ"כ הרב רבי מתתיה היצהרי ז"ל הולך את חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע יתכן לפרש מלשון רועה יהא מונהג מאחרים לא מעצמו אבל ההולך עם חכמים סופו שינהיג לאחרים עכ"ל:
והר"מ אלמושנינו ז"ל כתב לדעתי היתה האזהרה הזאת מדוייקת שאין כוונתו אצלי כמו שהבינו בו המפרשים שיותר טוב הוא להיות זנב לאריות מהיות ראש לשועלים וכ"ש שיהיה יותר ראוי להשתדל להיות ראש לאריות, רק לפי דעתי הזהיר השלם הזה שלא ישתדל להיות ראש אפי' לאריות וכ"ש לשועלים רק שיהיה זנב לאריות שיתחבר תמיד עם מי שהוא גדול ממנו שיותר טוב הוא ויותר תועלת יגיע לאדם להיות תלמיד מלהיות רב כי תועלת היותו תלמיד ומוסיף ידיעה תמיד יגיע לעצמו ותועלת היותו רב יגיע לזולתו יותר מלעצמו אשר ע"כ ראוי שישתדל האדם להיות קטן וזנב לאריות וזה יתקיים כשיהיה תמיד בחברת גדולים וטובים ממנו שיהיה הולך וגדל במדרגת השלמות, ואמר אל תהי ראש לשועלים ולא לאריות לרמוז שאף בהיותו ראש לחכמים אם יהיו חכמים אחרים גדולים ממנו שאפשר לו ללמוד מהם הנה אלה אשר הוא ראש להם הם אצלו במדרגת שועלים אצל הגדולים ההם שהם בערכם בערך האריות אל השועלים, והוא דקדוק נכון ודרך ישר להשגת השלמות האחרון כדי שיגדיל תורה ויאדיר עכ"ל:
והר"י לירמא ז"ל כתב והוי זנב לאריות וכו' ר"ל השפל עצמך להיות זנב ושפל לחכמים כדי שיאהבוך ולא יעלה בדעתך לומר ומה לי להטריח א"ע כל כך כדי ללמוד החכמה בשלמות מאחר שאני יכול לנצח למחוכמים עמי בערמות כשועל לכן אמר והוי זנב לאריות כלומר הוי רוצה וחפץ יותר להיות זנב והיותר פחות שבחכמים המנצחים למחוכמים מהם בתקפם ובגבורתם ר"ל ברוב חכמתם וחריפותם הנמשלים לאריות שמנצחים את כל שאר הבהמות והחיות בתקפם ובגבורתם לכן השתדל ללמוד החכמה בשלמות. ואל תהי ראש לשועלים ר"ל ואל תתרשל מללמוד החכמה בשלמות עד שתצטרך לנצח את חבירך בערמות ותחבולות כגון שתשחק ותלעג בדברי חבירך כדי שיסתתמו טענותיו מצד בושתו וכלמתו מהשחוק והלעג שתשחק ותלעג עליו וכיוצא באלה ערמות ותחבולות אחרות הרבה כמו שאנו רואים בעין הרבה חכמים עושין כן מצד מיעוט שכלם וידיעתם באופן שתהיה דומה לשועלים המנצחים לשאר בהמות וחיות בערמות מצד מיעוט כחם עכ"ל:
ורבינו יונה ז"ל כתב הוי זנב לאריות כמ"ש שהמע"ה הולך את חכמים יחכם מלת את מורה שהוא הטפל להם יחכם שנעשה זנב לאריות ורועה כסילים שנעשה אדון עליהם כי הרועה הוא הראש ידוע עכ"ל:
וה"ר מנחם לבית מאיר ז"ל כתב ר' מתיא בן חרש אומר הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים שנא' הולך את חכמים יחכם ורועה את כסילים ירוע כך הוא הגרסא עכ"ל:
והר"מ אלשקאר ז"ל כתב כפירוש הר"י ן' שושן ז"ל שכתבתי למעלה. עוד כתב כי זהו מאמר שהמע"ה אל תתהדר לפני מלך וגו' והטעם שהם טובים ויאמרו לך עלה וזהו כי טוב אמר לך עלה הנה כלומר אפשר שיהיה שם אדם טוב ויאמר לך עלה הנה וזה יהיה לך מהשפילך וכו' כלומר מסבת השפל אתה את עצמך אפי' לפני מי שהוא קטן ממך וזהו אשר ראו עיניך שהוא לשון בזיון כמו אל תראוני שאני שחרחורת וגו' עכ"ל: