לדלג לתוכן

משנה אבות ב יד

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת אבות · פרק ב · משנה יד | >>

רבי אלעזר אומר, הוי שקוד מט ללמוד תורה, [ודע] מה שתשיב לאפיקורוס.

ודע לפני מי אתה עמל.

ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך נא.

רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר:

הֱוֵי שָׁקוּד לִלְמֹד תּוֹרָה,
וְדַע מַה שֶּׁתָּשִׁיב לְאֶפִּיקוֹרוֹס.
וְדַע לִפְנֵי מִי אַתָּה עָמֵל;
וְנֶאֱמָן הוּא בַּעַל מְלַאכְתְּךָ,
שֶׁיְּשַׁלֵּם לְךָ שְׂכַר פְּעֻלָּתְךָ:

רבי אלעזר אומר:

הוי שקד ללמוד - מה שתשיב את אפיקורוס.
ודע לפני מי אתה עמל - ומי הוא בעל מלאכתך.

(עניין "שקידה" הוא מלשון הכתוב "כי שוקד אני על דברי"(ירמיה א, יב), כלומר מהיר ומשתדל, או יהיה ענינו הרגל ותמידות כמו "לשקוד על דלתותי יום יום"(משלי ח, לד).)

מה שתשיב לאפיקורוס - אמר צריך שתלמד דברים שתשיב בהם לאפיקורסים מן האומות, ותחלוק עליהם ותשיבם אם יקשו לך. ואמרו "לא שנו אלא אפיקורוס גוי, אבל אפיקורוס ישראל כל שכן דפקר טפי", רוצה לומר שיוסיף לבזות, ומפני זה אין צריך לדבר עמו כלל, שאין לו תקנה ואין לו רפואה כלל ועיקר, שנאמר "כל באיה לא ישובון, ולא ישיגו ארחות חיים"(משלי ב, יט).

ואמרו אף על פי שתלמד דעות האומות לדעת איך תשיב עליהם, השמר שלא יעלה בלבך דבר מן הדעות ההם, ודע שמי שתעבוד לפניו יודע צפון לבך, והוא אמרו ודע לפני מי אתה עמל, רצה לומר שיכוין לבו באמונת השם יתברך:


לאפיקורוס - לשון הפקר, שמבזה את התורה ומחשיבה כאילו היא הפקר. אי נמי, משים עצמו כהפקר ואינו חס על נפשו לחוש שמא תבוא עליו רעה על שמבזה את התורה או לומדיה:

ודע לפני מי אתה עמל - בתשובה זו שאתה משיב לאפיקורוס. שלא יפתה לבך לנטות לדעתו נ:

הוי שקוד ללמוד תורה מה שתשיב לאפיקורוס. רבינו יונה ז"ל פירש הוי שקוד ויגע בלמוד התורה כדי שתדע להשיב לאפיקורוס. כ"כ במדרש שמואל. ונמצינו למדים דלא גרסינן ודע וכן נראה בפי' הרמב"ם דל"ג ודע. אבל בס"א גרסינן ודע מה שתשיב וכו'. וכתב במדרש שמואל בשם הר"ם אלמושנינו שלכן אמר ודע מה שתשיב. אמר מה שתשיב לאפיקורוס דעהו אתה בידיעה שלימה ולא יהיה תשובתך אליו מקובלת אצלך או מלומדת מאחר כי כן לא תנצח אותו. ע"כ. ובאמרו מה שתשיב הודיע שלא תלך אתה אצלם להקשות להם על סברתם אלא אם יבואו אליך ויקשו לך דע מה שתשיבם. אמנם אתה לא תתחיל לשסות בך את הכלב. מדרש שמואל:

שקוד. עיין בפי' הר"ב במשנה ט"ו פ' בתרא דסוטה:

לאפיקורוס. פירש הר"ב לשון הפקר שמבזה את התורה וכן המבזה לומדיה. וכדמסיים בפי' השני וכך פי' בהדיא בריש פ' חלק [צ"ט ע"ב]:

ודע לפני מי אתה עמל. פי' הר"ב בתשובה זו שאתה משיב לאפיקורוס שלא יפתה לבך לנטות אחר דעתו. לכאורה לפירושו לפני מי מוסב על האפיקורוס. אבל נראה שדבריו מועתקים מפירוש הרמב"ם. והוא מפרש דלפני מי מוסב אל הש"י. וז"ל הרמב"ם ואמר אע"פ שתלמוד דעות האומות לדעת איך תשיב עליהם. השמר שלא יעלה בלבך דבר מן הדעות ההם ודע שמי שתעבוד לפניו יודע צפון לבך והוא אמרו ודע לפני מי אתה עמל ר"ל שיכוין לבו באמונת הש"י. ע"כ:

(מט) (על המשנה) שקוד כו'. פירוש הוי שקוד ויגע בלמוד התורה כדי שתדע להשיב כו'. ולפי זה לא גרסינן ודע. אבל בספרים אחרים גרסי ודע. פירוש דעתו אתה בידיעה שלימה, ולא תהיה תשובתך אליו מקובלת אצלך או מלומדת מאחר, כי כן לא תנצח אותו. ואמר שתשיב, הודיע שלא תלך אתה אליו להקשות לו, אלא אם יבוא אליך ויקשו לך, דע מה שתשיב. [אמנם אתה לא תתחיל לשסות בך את הכלב]. מד"ש:

(נ) (על הברטנורא) וז"ל הר"מ, אע"פ שתלמוד דעות האפיקורסים לדעת איך תשיב עליהם, השמר שלא יעלה בלבך דבר מן הדעות ההם, ודע שמי שתעבוד לפניו יודע צפון לבך. והוא אמרו ודע לפני מי אתה עמל, ר"ל שיכוין לבו באמונת הש"י. ע"כ. וא"כ, לפני מי, מוסב על הש"י:

(נא) (על המשנה) ונאמן כו'. לא פליג על מאמר אל תהיו כעבדים בו' וכמו שכתבתי שם. ומצאתי בנוסח ארץ ישראל מוגה דגרס, ומי הוא בעל מלאכתך, ותו לא מידי:

ר' אלעזר אומר הוי שקוד ללמוד תורה:    אית דלא גרסי מלת תורה סנהדרין דף ל"ח א"ר יוחנן לא שנו אלא אפיקורס עו"ג אבל אפיקורוס ישראל מכל שכן דפקר טפי:

ודע מה שתשיב:    כך צ"ל. ולפי מה שראיתי בספר מסורת התלמוד שם בסנהדרין דלא גרסינן מלת תורה אין צורך לגרוס מלת ודע ומ"מ איני יודע מי הגיד לו זו הגרסא ובהרמב"ן ז"ל פרשת ויקרא גבי חלבו האליה כתבה בלשון זה הוי שקוד ללמוד תורה כדי שתשיב לאפיקורוס: ומצאתי שהגיה החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל ודע לפני מי אתה עמל ומי הוא בעל מלאכתך ומחק השאר:

יכין

רבי אלעזר אומר הוי שקוד ללמוד תורה:    ג' דברים נצרכים להצלחה בלימוד (א) השקידה וההתמדה, דאם לא יתמיד לחזיר בכל יום לימודו שמאתמול, תקדם יציאה להויה, ולא ישתרש הענין בלבו היטב. ולכן אמר הוה שקוד וכו'. [ואמר שקוד בפעול, ולא שוקד בפועל. דכל פוטל יש בידו לעשות או בלי לעשות. אבל הפעול מוכרח במעשהו מפני כח הפועל. כך תשתדל בעצמך התרגל בשקידה כאילו אין כח בך למנעה בשום פנים]:

ודע מה שתשיב לאפיקורוס:    (ב) העיון וההתעמקות בהעניינים שלומד. שלא יזוז משום דבר שלומד עד שישאל וישיב לעצמו על ז' שאלות, מי, מה, למי, או את מי, מתי, איה, איך, ולמה. שכשתדע להשיב על אלה הז' שאלות, יבורר לך כל דבר חמור ועמוק. גם ישקיף סביבות העניין שלמד יפה, אם אין בו סתירה במה שלמד כבר. גם ישאל א"ע אם אין שם בהדבר שלומד מלה יתירה, ולמה נכתב מלה זאת, וכדומה בהשאלות, עד שיבורר לו הדבר כשמלה חדשה. ועל העניין הזה, אמר, ודע מה וכו', ר"ל לא די שצריך אתה לידע הטעם של כל דבר כפי הראוי וכפי שמותר הישראלי הכשר לשאול. אלא צריך אתה ג"כ להתבונן בכל דבר הטעם שתוכל להשיב לאפיקורס כשתזדמן עמו, שאינו מתרצה בקבלתינו הנאמנה, רק בימה ששכל אנושי סובל:

ודע לפני מי אתה עמל:    (ג) הסרת הדאגה, וכל מחשבה אחרת בשעה שלומד. ועל זה אמר, ודע לפני מי אתה עמל בלימודך, הלא תתבושש לפניו שתתעסק במחשבתך בעניינים אחרים בעת עסקך במלאכתו. וזאת שנית ונאמן הוא וכו':

ונאמן הוא בעל מלאכתך:    בענייני עסקי פרנסתך הגופניים, כי בידו מונחת גם הצלחות הזמניי:

שישלם לך שכר פעולתך:    בעבור פעולתך השלימה בלימוד התורה, לא תצטרך להתיגע בפרנסתך למאוד [כברכות ל"ה ב']:

בועז

פירושים נוספים