מצוה:לשבות מעבודת הארץ בשנה השביעית
• מצוה זו אינה נוהגת בזמן הזה אלא מדרבנן •
שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת.
(שמות לד, כא)
ב דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַיהוָה.
ג שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ.
ד וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַיהוָה שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר.
ה אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ.
(ויקרא כה, ב-ה)
היא שצונו לשבות מעבודת הארץ בשנה שביעית. והוא אמרו יתעלה "בחריש ובקציר תשבות". וכבר נכפל זה הציווי פעמיים ואמר "שבת שבתון יהיה לארץ". וכבר קדם לנו: (מצוה צ') האי "שבתון" – עשה. ואמר גם כן "ושבתה הארץ".
וכבר התבארו משפטי מצוה זו גם כן בשביעית. ואין חובתה מן התורה אלא בארץ ישראל.
לבטל עבודת הארץ בשנה השביעית, שנאמר "בחריש ובקציר תשבות". ובא הפירוש שעל שנה השביעית נאמר, שנצטוינו שלא לעסוק בה כלל בעבודת הארץ. ונכפלה המצוה הזו באמרו במקום אחר "שנת שבתון יהיה לארץ" (ויקרא כה, ה) וכן "ושבתה הארץ שבת ליי" (שם, ב).
וכבר כתבתי (מצוה פד) כל ענינה משלם למעלה בסדר אם כסף תלוה את עמי, במצות והשביעית תשמטנה ונטשתה, שבאה לצוות על הפקר פירות שנה זו לכל, ואף על פי שכאן היה מקומו.
הלכות שמיטה ויובל