מצודות על יחזקאל יב
<< · מצודות על יחזקאל · יב · >>
פסוק ב
מצודת ציון
"המרי" - ענין מרד וסרוב
מצודת דוד
"ולא שמעו" - אל דברי הנביא המזהירם
"אשר עינים להם" - אשר יש להם עינים לראות בהם ואינם רואים ר"ל הלא בעיניהם ראו גלותם מן הארץ ולא לקחו מוסר
"בתוך בית המרי" - על אנשי הגולה יאמרפסוק ג
מצודת דוד
"אולי יראו" - ר"ל אולי יתנו לב על מה שיראו הרמז בפועל כי בית מרי המה ואינם מקבלים תוכחת הנביא בפה וכאומר לכן עשה הרמז הזה אולי תועיל בזה ואף שכל הנבואה הזאת והרמזים האלה נאמרו על יושבי ירושלים עכ"ז אולי מהם יקחו מוסר ויכנע לבבם
"אל מקום אחר" - ר"ל מביתו אל בית אחר העומד ממרחק והוא לרמז על גלות ירושלים כאשר יפרש בענין
"וגלה יומם" - בעצם היום תהיה גולה לעיניהם וחוזר ומפרש איך יהיה הגלות ואמר שתהיה גולה ומעותק ממקומך
"כלי גולה" - כלים המיוחדים לאנשי גולה והם תרמיל וכד וקערה וכדומהפסוק ד
מצודת דוד
"ואתה תצא" - ר"ל תצא שוב בערב ממקומך אל מקום האחר
"כמוצאי גולה" - כדרך היוצאים לגולה שיוצאים אף בלילה ולא ימתינו עד יאיר היום
"והוצאת כליך" - כלי הגולה שתעשה תוציא בעצם היום לעיניהם כמו שמוציאים כלי גולה ר"ל בענין דרך הוצאת כלי גולהפסוק ה
מצודת ציון
"חתר" - ענין חפירה וכן חתר נא בקיר (לעיל ח)
"בקיר" - בכותל
מצודת דוד
פסוק ו
מצודת ציון
"בעלטה" - ענין חושך אפלה כמו ועלטה היה (בראשית טו)
"מופת" - סימן ואות
מצודת דוד
"כי מופת" - ר"ל עשה כן כי אותך נתתי למופת לבית ישראל כמו שתעשה אתה מנהג גולים כן יגלו הם ויעשו כמו שעשית
"ולא תראה" - כי בכלל הפנים יכוסה העינים ולא יראה דבר
"פניך תכסה" - כאדם הבוש להראות פניו
"על כתף תשא" - את כלי הגולה ומטלטליו
"בעלטה תוציא" - הכלים והמטלטלים תוציא באופל החושך מבלי קחת ביד דבר המאיר כדרך הולכי גולהפסוק ז
מצודת דוד
"ככלי גולה" - בענין דרך הוצאת כלי גולה
"יומם" - בעצם היום
"ביד" - עם ידי חתרתי בקיר לצרכי לצאת דרך בופסוק ט
מצודת דוד
פסוק י
מצודת דוד
"בתוכם" - ר"ל בחוצות העיר
"אמור" - תשובה על שאלתם
"הנשיא המשא וגו'" - ר"ל על הנשיא הוא המלך עליו מרמז משא הנבואה ההוא מה שיקרהו בירושלים אותו ואת כל בית ישראל וגו'פסוק יא
מצודת דוד
"כן יעשה להם" - וחוזר ומפרש שילכו גולה בשבי
"כאשר עשיתי" - ללכת כדרך הגולים
"אני מופתכם" - אני לכם למופתפסוק יב
מצודת ציון
"לעין" - כמו בעין למ"ד במקום בי"ת וכן ישבת לכסא (תהלים ט)
מצודת דוד
"יען אשר וגו'" - ר"ל למען לא יראה הוא בעיניו את עם הארץ כשהוא בורח שהוא לו לבושת ולכלימה לכן יכסה פניו
"בקיר" - יעשו לו חתירה בקיר להוציא בו את עצמו ועל המערה יאמר כי דרך בו ברח
"אל כתף" - על הכתף ישא כלי הגולה מטלטליו באופל החושך וכן יצא מן העיר
"והנשיא" - זה המלך צדקיהפסוק יג
מצודת ציון
"ונתפש" - ענין לכידה
"במצודה" - שם כלי מכלי הצדיה וכן מצודים וחרמים (קהלת ז)
מצודת דוד
"ואותה לא יראה" - כי נבוכדנצר עיור את עיניו עד לא הביאו לבבל וא"כ לא ראה את בבל
"בבלה ארץ כשדים" - לבבל שהיא מארץ כשדים
"ופרשתי וגו'" - ארז"ל מערה היתה לו מביתו עד ערבות יריחו וברח דרך בו ונזדמן צבי הולך ממעל על המערה ורדפו כשדים אחר הצבי וכבואם לפתח המערה מצאו את המלך יוצא ותפשוהופסוק יד
מצודת ציון
"אגפיו" - כנפיו וכן אתה וכל אגפיך (לקמן לט) ועל התפשטות החיילות יאמר וכמ"ש מוטות כנפיו (ישעיהו ח)
"אזרה" - ענין פזור כמו וזריתי פרש (מלאכי ב)
"רוח" - פאה ועבר
"אריק" - מלשון ריק ור"ל אוציא וארוקן חרב מתיקה וכן שמן תורק (שיר השירים א)
מצודת דוד
"וכל אגפיו" - צבאות חיילותיו אפזר לכל רוח וחרב האויב אשלוף מתערה לרדוף אחריהם
"אשר סביבותיו" - המסבבים אותו להיות לו לעזרפסוק טו
מצודת דוד
"בהפיצי" - בעת אפזרם בגוים בארצות העמים אז ידעו שאני ה'
"כי אני ה'" - הנאמן לשלם גמולפסוק טז
מצודת דוד
"והותרתי" - אשאיר מהם אנשים מעטים אשר יקל לספרם
"למען יספרו" - הנשארים ההם
"אשר באו שם" - בשבי הגולה
"וידעו" - האומות ידעו שאני ה' נאמן לשלם גמולפסוק יח
מצודת ציון
"לחמך" - מאכלך
"ברעש" - ענין תנועת הרעדה
"ברגזה" - ענין חרדה ופחד
מצודת דוד
פסוק יט
מצודת ציון
"בשממון" - תמהון לבב
"תשם" - לשון שממה
"מחמס" - ענין גזל ועושק
מצודת דוד
"אל עם הארץ" - הם אנשי הגולה
"ליושבי ירושלים" - על יושבי ירושלים
"אל אדמת" - על אדמת ר"ל אותם היושבים עדיין על אדמת ישראל ולא גלו ממנה
"בשממון" - בתמהון לבב ובעצב
"למען תשם" - ר"ל דאגתם תהיה על כי תהיה ארצם שממה מן האנשים הממלאים אותה בעון החמס של היושבים שםפסוק כ
מצודת ציון
"הנושבות" - מיושבות באנשים
"תחרבנה" - מלשון חורבן
מצודת דוד
"הנושבות" - המיושבות מאנשים
"תחרבנה" - תהיינה חרבות
"כי אני ה'" - הנאמן לשלם גמולפסוק כב
מצודת ציון
"מה" - כמו למה וכן מה יתאונן אדם חי (איכה ג)
"חזון" - נבואה
מצודת דוד
"יארכו הימים" - על כי ייעודי הנביאים לזמן רחוק היו אומרים הנה באריכות הימים יהיה נאבד כל הנבואה כי לא יזכר בה ובדרך לעג אמרו בלשון הנהוג בבן אדם המרחיק דבר מה שלא יזכר בה בזמן שקבע ולא יעשהו
"מה המשל הזה" - ר"ל למה אתם מושלים המשל הזה על ענין אדמת ישראלפסוק כג
מצודת ציון
"השבתי" - ענין בטול כמו שבת נוגש (ישעיהו יד)
מצודת דוד
פסוק כד
מצודת ציון
"ומקסם" - מלשון קסם והוא ענין כשוף
"חלק" - חלקלקות ודברי חנף
מצודת דוד
פסוק כה
מצודת ציון
"תמשך" - ענין אריכת זמן
מצודת דוד
"אדבר דבר" - אדבר אל הנביאים ועשיתיו בזמן קרוב
"כי אני ה' אדבר" - ר"ל עתה אני מדבר לומר דעו את אשר אדבר דבר יהיה נעשה מהרה ולא תמשך עוד להאריך הזמן כמאזפסוק כז
מצודת ציון
"ולעתים" - מלשון עת וזמן
מצודת דוד
"אשר הוא חוזה" - אשר הנביא מתנבא
"לימים רבים" - ר"ל הוא אומר שתהיה הדבר אחר ימים רבים וכאילו יאמרו א"כ יארכו הימים ואבד כל חזון כמ"ש למעלה
"ולעתים וגו'" - כפל הדבר במ"שפסוק כח
מצודת דוד
"כל דברי" - ר"ל אף אחד מדברי וכן לא תעשה כל מלאכה (שמות כ)
"ויעשה" - מהרה
<< · מצודות על יחזקאל · יב · >>